פרשת כי תבוא

פסוקים	דברים, כ"ו, א' - כ"ט, ח'
מספר פסוקים	122
מספר תיבות	1747
תוכן	סיום נאום המצוות, ציווי על הטקס בכניסה לארץ, תיאור הברכה שתבוא על ישראל אם יקיימו את המצוות, סקירה היסטורית קצרה של יציאת מצרים והנדודים במדבר
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
מקרא ביכורים, וידוי מעשר, הליכה בדרכי ה'	אכילת מעשר שני באנינות, אכילת מעשר שני בטומאה, הוצאת דמי מעשר שני אלא (רק) באכילה ושתייה
	הפטרה
אשכנזים ספרדים ותימנים	ישעיהו, ס', א'–כ"ב
איטלקים	יהושע, ח', ל' - ט', כ"ז

פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא היא פרשת השבוע השביעית בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ו, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ט, פסוק ח'.

פרשת כי תבוא תמיד נקראת שתי שבתות לפני חג ראש השנה (בין ט"ז באלול לכ"א באלול), כיוון שמופיעה בה פרשת הברכות והקללות ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע^[1]. פרשה זו מכונה "פרשת התוכחה הגדולה" (בניגוד לפרשת בחוקותי שמכונה "פרשת התוכחה הקטנה"), מכיוון שיש בה תוכחה רבה וארוכה ומתוארות בה הברכות והקללות שיבואו על עם ישראל על פי מעשיו.

תוכן הפרשה

ביכורים ווידוי מעשרות

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. חלק זה עוסק בשתי מצוות התלויות בארץ המתקיימות בדיבור: מצוות מקרא ביכורים ומצוות וידוי מעשרות. לאחר תיאור מצוות אלו, מוזכרת הברית בין אלוהים לעם ישראל.

ציווי על מעמד הברכה והקללה

משה וזקני ישראל מתארים את הטקס שנצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה'. לפי הציווי, יש להקים מזבח בהר עיבל ועליו להקריב קרבנות. ולאחר מכן לקיים את מעמד הר גריזים והר עיבל, בו יכרתו עם ישראל ברית עם ה' על המצוות המנויות בספר (מפרשת ראה עד פרשת כי תבוא), שהתווספו על המצוות המופיעות בספרים הקודמים שעליהן כבר נכרתה ברית עם ה' בפרשת בחוקותי.

בעת כריתת הברית מחצית משבטי ישראל יעמדו על הר גריזים ומחציתם על הר עיבל, ושבט לוי, עם ארון הברית, יעמדו בין ההרים, ושם ימנו אזהרות מיוחדות (כל אחת מהן נפתחת במילה "ארור") על רשימה של חטאים חמורים. לאחר מכן ייקראו בפני עם ישראל רשימה קצרה של הברכות שתבאנה על העם אם יקיימו את הברית וישמרו את מצוות הארץ, ורשימה ארוכה ומפורטת של הקללות שתחולנה על העם באם יפרו את הברית.

פירוט הקללות

חלק ניכר מהפרשה עוסק בפירוט הקללות הצפויות לאדם שלא יקיים מצוות. חלק מהקללות מנוסחות באופן הופכי לרשימת הברכות המתוארות בפסוקים הקודמים. המעבר בין פירוט הברכות לקללות מופיע בפרק כ"ח, פסוקים י"ג–י"ט: ”וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת. וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם. וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ. אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה.”

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי.

מבנה הפרשה

בפרשת כי תבוא יש 122 פסוקים, אשר מאוגדים ב-5 פרשיות פתוחות ועוד 16 סתומות. הפרשה מכילה 2 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה בתחילת פרק ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.

מנהגי הקריאה

כשקוראים את הפרשה בשבת, נוהגים שעולה אחד קורא את כל הקללות, משום שאם יפסיקו באמצע קריאתם ויקראו לאדם אחר לעלות לתורה, ייווצר רושם שהם עשו את ההפסקה משום שלא רצו לשמוע את תוכחתו של הקב"ה. בתלמוד ובמדרש לומד רבי חייא בר גמדא דין זה באסמכתא, מן הפסוק: ”מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ”^[2] - אל תעשה קוצים קוצים^[3]. בתלמוד מובאים לכך שני טעמים נוספים: א. העולה לתורה מברך לפני הקריאה ואחריה, והקב"ה לא רוצה להתברך בשעה שבניו "מתקללים" בצרות. רבי יהושע דסכנין לומד דין זה מן הפסוק ”עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה” (תהילים, צ"א, ט"ו)^[4]. ב. הקריאה בתורה צריכה להתחיל ולסיים בדבר טוב, ובאמצע קריאת הקללות דבר זה לא אפשרי. יש נוהגים שבעל הקורא עולה בעלייה זו, כדי שלא יראה שכביכול הוא מקלל את העולה שלצידו.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת כי תבוא יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:

שנת זשה ושנת בחה, שנת בשה ושנת גכה - ט"ז באלול
שנת השג ושנת זחג, שנת זשג ושנת בחג - י"ח באלול
שנת החא, שנת השא ושנת זחא - כ' באלול
שנת הכז, שנת בשז ושנת גכז - כ"א באלול

הפטרה

הפסוק "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" החקוק בגרמנית, על משקוף הדלת של בית אימברגר ברחוב עמק רפאים בירושלים, מצוטט בשלט הניצב בחזיתו

ההפטרה הבבלית המקורית של פרשת כי תבוא, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר יהושע, פרק ח', פסוק ל' ("אז יבנה") עד פרק ט', פסוק כ"ז. הפטרה זו מתועדת במשנה תורה לרמב"ם,^[5] וכך נוהגים במנהג איטליה שנוהגים רק שלש הפטרות דנחמה.

אולם, בשאר הקהילות (חוץ מקהילות איטליה) החל בתקופת הראשונים התקבל מנהג לקרוא בשבתות לאחר תשעה באב סדרה של הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. לכן, אין קוראים את הפטרת הפרשה, ובמקומה קוראים את ההפטרה הששית משבע דנחמתא. מפטירים בספר ישעיהו, פרק ס', פסוקים א'–כ"ב: ”קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח. כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה...” (פסוקים א'-ד')