פשוש
פָּשׁוֹשׁ (שם מדעי: Prinia gracilis) היא ציפור שיר זעירה ממשפחת התפריים, בעבר שויך למשפחת הסבכיים, הדומה להם מאוד. לציפור זו גב חום אפרפר ומפוספס, וזנב ארוך, מדורג וזקור. היא אחת מהציפורים הנפוצות בישראל.
 פשוש
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | תפריים |
| סוג: | פריניה |
| מין: | פשוש |
| שם מדעי | |
 Prinia gracilisליכטנשטיין, 1823 | |
| |
מראה
עריכההפשוש היא מהקטנים בעופות הנמצאים בישראל. אורך גופו נע בין 12.2 ל-13.8 ס"מ. משקלו 6.8- 7.5 גרם בלבד. מוטת כנפיו 4.1 - 4.5 ס"מ. גב הפשוש חום-אפרפר, מפוספס בפסי אורך קצרים בצבע חום-כהה. צבע הבטן לבן-אפרפר. זנבו הארוך (כ-5.2-6.7 ס"מ. כמחצית מאורכו) זקור כלפי מעלה, ובנוי מעשר נוצות מדורגות באורכן, שכל אחת מהן מסתיימת בכתם שחור ועטרת לבנה. מקור מקורו חד, ארוך ודק. מקור הזכר נעשה שחור בעונת הקינון.
תפוצה ואזורי מחיה
עריכהתפוצת הפשוש משתרעת מסומליה וג'יבוטי בקרן אפריקה, דרך המזרח התיכון, המפרץ הפרסי, פקיסטן, ועד מזרחית לצפון הודו (אזור נפאל ובנגלדש), כולל טורקיה בצפון.
בית הגידול של הפשוש מגוון וכולל שטחים חקלאיים, גנים, שדות, ביצות, חורשות ושטחים עירוניים. הפשוש שוכן בעצים, שיחים ובסבכים (מכאן שם משפחת הסיבכיים) בהם הוא מקנן, וכן בעשב גבוה.
הפשוש יציב, כלומר הוא אינו נודד, אלא חי באותו מקום בכל עונות השנה. הפשוש שכיח ברוב חלקי ישראל, מצפונה ועד צפון הנגב, בייחוד בעמקים ובמישורים שבצפון ובמרכז. עם זאת בעשור השני של המאה ה-21 חלה ירידה משמעותית בגודל אוכלוסיית הפשוש בישראל, ככל הנראה בשל פלישת מינים מתחרים כמו המיינה והדררה[2].
תזונה
עריכהתפריטו של הפשוש כולל בעיקר חרקים קטנים, אך גם חסרי חוליות אחרים, זרעים ופירות.
התנהגות ותוחלת חיים
עריכה
הפשוש הוא עוף פעיל ובולט למדי, אך בעונות הקור, דוגמת החורף הישראלי, יעדיף להסתתר בין שיחים סבוכים ולתור אחר מזון. זמנים קרים אלו עלולים לגרום לתמותה וירידה באוכלוסיית הפשושים, אך התאוששותם מהירה. כשמתחיל להתחמם נוהגים הזכרים לבחור נקודה מוגבהת בנוף, לשיר[3] בקול רם בשירה מונוטונית שיכולה להימשך גם חמש דקות רצופות, ולנתר. כשהפשושים מבחינים בטורף בסביבתם, הם מזהירים את גוזליהם במעין קול תקתוק מהיר וחלש יותר מהשירה.
הפשוש היא ציפור מונוגמית וטריטוריאלית. תחום מחייתה קבוע, ושטחו הוא כשני דונם ומשתנה בהתאם לעונות השנה ולסביבה. הזכר יילחם בכל זכר שיחדור לתחומו כדי לסלקו. תוחלת חייו של הפשוש היא כשנה וחצי, אולם הפשוש יכול להגיע גם לגיל של ארבע שנים. ידוע על פרט מוטבע משמורת עינות צוקים שחי למעלה משש שנים וחצי.
קינון, דגירה ורבייה
עריכהעונת הקינון של הפשושים מתחילה בסוף פברואר עד תחילת מרץ, ונמשכת עד סוף חודש יוני. במהלך עונת הקינון ישלים הפשוש עד שלושה מחזורי קינון. הזכר הוא שיתחיל לבנות את הקן, שצורתו צורת ביצה עם פתח עגול בצידו, מסיבי דגנים וזרדים עדינים, והנקבה תסייע לרפדו מבפנים בציציות זרעונים של צמחים ממשפחת המורכבים. לעיתים יבנה הזכר מספר קנים עד שהנקבה תבחר אחד מהם. הקן ממוקם בתוך סבך, כ-40 עד 50 ס"מ מעל הקרקע, אך לעיתים גם על שיחים ועצים. מלאכת הבניה נמשכת כחמשה עד שמונה ימים.
כשבוע לאחר תחילת בניית הקן תטיל בתוכו הנקבה בין שלוש לחמש ביצים, שצבען ורדרד עם כתם אדמדם בצדן. עם הטלת הביצה הלפני האחרונה תתחיל הדגירה על הביצים, ותימשך 12–13 יום עד לבקיעתן. במהלך היום ידגרו הזכר והנקבה על הביצים במשמרות. בלילה דוגרת הנקבה לבדה. גם במהלך הדגירה תמשיך מלאכת ריפוד פנים הקן על ידי בן הזוג שלא דוגר. הגוזלים נשארים בקן 12 יום. בנוסף להאכלת הגוזלים, דואגים הפשושים גם לניקיון הקן ולסילוק הפרשות הגוזלים. ההורים ימשיכו להאכיל את הגוזלים מחוץ לקן למשך שבועיים נוספים. בסיומם יגורשו הצאצאים מתחום מחייתם של הוריהם, ויתחילו את חייהם כפשושים בוגרים. 8-4 ימים לפני סיום ההאכלה, יתחיל הזכר בבניית הקן החדש.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ פשוש באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ להתראות דוכיפת, שלום מיינה: האם הציפורים הארץ־ישראליות עומדות להיעלם מהנוף?, באתר www.haaretz.co.il
- ^ הקלטה של שירת הפשוש, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית