צ'אנגצ'ון

צָ'אנְגְּצ'וּן (תת-מחוז עירוני)
长春
	פוטומונטז' של צ'אנגצ'ון
מדינה	הרפובליקה העממית של סין
מחוז	ג'ילין
תאריך ייסוד	1889
שטח	24,734 קמ"ר
גובה	222 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בתת-המחוז העירוני	9,066,906 (2020)
‑ במטרופולין	5,969,036 (2020)
‑ צפיפות	366.6 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	43°54′N 125°12′E / 43.900°N 125.200°E
אזור זמן	UTC +8
	www.changchun.gov.cn
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה) בייג'ינג שאנגחאי צ'ונגצ'ינג שנג'ן הונג קונג צ'נגדו שניאנג שיאן חרבין אורומצ'י שינינג רוסיה מונגוליה קזחסטן קיר. ט. פק. הודו נפאל ב. בנ. מיאנמר תאי. לא. וי. הפ. ד.ק צ.ק יפן צ'אנגצ'ון ; מיקומה של צ'אנגצ'ון במחוז ג'ילין

צָ'אנְגְּצ'וּן (בסינית מפושטת: 长春; בסינית מסורתית: 長春; בפין-יין: Chángchūn; מילולית: "אביב ארוך") היא תת-מחוז עירוני, עיר הבירה והעיר המאוכלסת ביותר במחוז ג'ילין שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020 אוכלוסיית תת-המחוז העירוני מנתה כ-9.067 מיליון תושבים, מתוכם כ-5.969 מיליון בשטח האורבני, בשטח כולל של 24,734 קמ"ר.

היסטוריה

צ'אנגצ'ון נוסדה בהוראת צו של הקיסר ג'יאג'ינג משושלת מינג ששלט בסין במאה ה-16, כדי שתשמש תחנת מסחר וכפר באזור הספר הצפוני של סין. בסוף המאה ה-18 החלו להתיישב באזור איכרים שהיגרו מהאזורים הצפופים של שאנדונג וחביי. האוכלוסייה גדלה וב-1889 צ'אנגצ'ון קיבלה מעמד של עיר.

בסוף המאה ה-19 האימפריה הרוסית, שהאזור בו נמצאת צ'אנגצ'ון היה בתחום ההשפעה שלה בסין, בנתה מסילת רכבת שקישרה בין חרבין ופורט ארתור שהייתה לה תחנה בתחומי המועצה קוואנצ'נג (宽城区) שבצ'אנגצ'ון. בעקבות ניצחון האימפריה היפנית במלחמת רוסיה–יפן (1904-1905), תחום ההשפעה היפני בסין התרחב עד אזור צ'אנגצ'ון. היפנים זיהו את הפוטנציאל הטמון בצ'אנגצ'ון, ששכנה באזור בין רוסיה סין ויפן, וב-1907 קנו ללא ידיעת הממשלה הסינית אדמות בעיר והקימו בה תחנת רכבת גדולה.

היפנים לא עצרו בכך ובעשורים שלאחר מכן הם השקיעו סכומי עתק בפיתוח העיר במטרה שתשמש בסיס ליפנים כשיכבשו את האזור בעתיד, וכן כדי ליצור בסיס יפני שירתיע את הרוסים. העיר הפכה למרכז רכבות אזורי, נבנו בה בסיסים צבאיים ענקיים והיפנים השתמשו בה כדי להדגים את פאר האדריכלות היפנית ולהחדיר את התרבות היפנית לאזור. העיר גדלה באופן משמעותי והפכה לאחת הערים החשובות באזור.

ב-10 במרץ 1932 הוקמה בתחומי מנצ'וריה, מנצ'וקוו, מדינת חסות של יפן שתפקדה בפועל כממשלת בובות יפנית, וצ'אנגצ'ון הפכה לבירתה. ב-13 במרץ שם העיר שונה ל"שִׂינְגִ'ינְג" (新京), שמשמעותו היא "עיר בירה חדשה". בניגוד לאוכלוסייה המקומית שדוכאה באופן בוטה על ידי השלטון היפני, שינג'ינג המשיכה ופרחה בתקופת מנצ'וקוו. העיר התרחבה, כמו גם כלכלתה, והיא הייתה המושב של גופים חשובים בנמצ'קוו, כמו צבא קוואנטונג. היפנים המשיכו להשקיע רבות בעיר ופיתחו אותה בהתאם לגישת עיר גנים שהייתה נפוצה אז בחלקים אחרים של העולם.

בהמשך שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 היפנים עבדו על תוכניות לבניית ערי לוויין מסביב לעיר במטרה להפוך אותה למטרופולין ענק, אולם הביצוע של התוכניות התעכב בעקבות השפעות מלחמת העולם השנייה.

ב-20 באוגוסט 1945 הצבא האדום כבש את העיר מידי היפנים ושמה חזר להיות צ'אנגצ'ון. לאחר שהסובייטים עזבו ב-1946 כוחות הקוומינטנג השתלטו על העיר במסגרת מלחמת האזרחים הסינית. לאחר מצור של מספר חודשים העיר נפלה ב-1948 לידי צבא השחרור העממי. במהלך המצור מאות אלפים מתושבי העיר מתו לאחר שגוועו ברעב.

ב-1954 צ'אנגצ'ון הפכה לבירת מחוז ג'ילין, במקום העיר ג'ילין. במקביל החלה להתפתח בעיר תעשיית ייצור כלי רכב, שהפכה למוקד הכלכלה של צ'אנגצ'ון.

כלכלה

צ'אנגצ'ון היא מרכז תעשיית הרכב בסין והיא מכונה לעיתים "דטרויט של סין". העיר היא גם הבסיס של תאגיד FAW, יצרן הרכב הגדול ביותר בסין. בין הענפים המשמעותיים האחרים מלבד תעשיית הרכב ניתן למנות את עיבוד המוצרים החקלאיים מהאזור וייצור חומרי בניין.

חלוקה מנהלית

מבחינה מנהלית תת-המחוז העירוני צ'אנגצ'ון מחולק ל-7 מועצות (市辖区), אזור פיתוח כלכלי וטכנולוגי אחד (国家级经济技术开发区), שלוש נפות עירוניות (县级市) ונפה אחת (县):

מועצת נָאנְגְוָואן (南关区/Nánguān Qū)
מועצת קְוָואנְצֶ'נְג (宽城区/Kuānchéng Qū)
מועצת צָ'אוֹיָאנְג (朝阳区/Cháoyáng Qū)
מועצת אֶרְדָאוֹ (二道区/Èrdào Qū)
מועצת לוּ-יְוָ'אן (绿园区/Lùyuán Qū)
מועצת שׁוָואנְג-יָאנְג (双阳区/Shuāngyáng Qū)
מועצת גְ'יוּטָאי (九台区/Jiŭtái Qū)
אזור פיתוח כלכלי וטכנולוגי צ'אנגצ'ון (长春经济技术开发区/Chǎngchūn Jīngjì Jìshù Kāifāqū)
הנפה העירונית יוּ'שׁוּ (榆树市/Yúshù Shì)
הנפה העירונית דֶחְוֵוי (德惠市/Déhuì Shì)
הנפה העירונית גוֹנְגְג'וּלִינְג (公主岭市/Gōngzhŭlĭng Shì)^[2]

חינוך

בעיר נמצאות מספר אוניברסיטאות, בהן אוניברסיטת ג'ילין, אוניברסיטת צ'אנגצ'ון ואוניברסיטת צ'אנגצ'ון למדע וטכנולוגיה.

תחבורה

במרחק של כ-30 קילומטרים צפון-מזרחית למרכז העירוני של צ'אנגצ'ון נמצא נמל התעופה הבינלאומי צ'אנגצ'ון לונגג'יה, המציע טיסות למגוון יעדים מרכזיים ברחבי הרפובליקה העממית של סין, כמו גם בקוריאה הדרומית וטאיוואן.

מהעיר יוצאות רכבות לערים רבות בצפון-מזרח סין, בהן ג'ילין, חרבין, שניאנג ודאליין, כמו גם לערים מרכזיות בשאר חלקי סין, בהן הבירה בייג'ינג, שאנגחאי וגואנגג'ואו.

ערים תאומות

ניו זילנד מסטרטון, ניו זילנד
בלארוס מינסק, בלארוס
סרביה נובי סאד, סרביה
יפן סנדאי, יפן
הונגריה סקשפהרוואר, הונגריה
רוסיה אולן-אודה, רוסיה
קוריאה הדרומית אולסן, קוריאה הדרומית
קנדה וינדזור, אונטריו, קנדה
קנדה קוויבק סיטי, קוויבק, קנדה
גרמניה וולפסבורג, גרמניה
סלובקיה ז'ילינה, סלובקיה
ארצות הברית ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית
גרינלנד נוק, גרינלנד

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'אנגצ'ון בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגצ'ון (בסינית מפושטת)
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגצ'ון (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגצ'ון (ביפנית)
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגצ'ון (בקוריאנית)
אתר האינטרנט הרשמי של צ'אנגצ'ון (ברוסית)
צ'אנגצ'ון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ China: Jílín (Prefectures, Cities, Districts and Counties) - Population Statistics, Charts and Map, www.citypopulation.de
^ גונגג'ולינג נמצאת מבחינה מנהלית בשטח השיפוט של צ'אנגצ'ון מאז אמצע שנת 2020. עד אז, הנפה העירונית השתייכה לנציבות העירונית סְה-פִּינְג (אנ').

[1] China: Jílín (Prefectures, Cities, Districts and Counties) - Population Statistics, Charts and Map, www.citypopulation.de

[2] גונגג'ולינג נמצאת מבחינה מנהלית בשטח השיפוט של צ'אנגצ'ון מאז אמצע שנת 2020. עד אז, הנפה העירונית השתייכה לנציבות העירונית סְה-פִּינְג (אנ').

[1]

[2]