צ'זאר בוליאק

צ'זאר בוליאק (ברומנית: Cezar Bolliac או Boliak;‏ 23 במרץ 1813 - 25 בפברואר 1881), היה מהפכן ולאכי, נבחר ציבור, ארכאולוג חובב, פובליציסט, עורך עיתונים ומשורר רומני.

צ'זאר בוליאק
Cezar Bolliac

לידה	23 במרץ 1813 בוקרשט, ולאכיה
פטירה	25 בפברואר 1881 (בגיל 67) בוקרשט, ממלכת רומניה
מדינה	רומניה
תפקיד	חבר בית הנבחרים של רומניה

צ'זאר בוליאק

ביוגרפיה

צ'זאר בוליאק נולד בבוקרשט, נסיכות ולאכיה, בנם של דוקטור אנטון בוגליאקו (Anton Bogliako), ממוצא איטלקי-יווני ושל היווניה זינקה קאלאמוגדרטיס (Zinca Kalamogdartis). זמן קצר לאחר לידתו של צ'זאר בוליאק נפרדו הוריו ואביו שב לפירנצה וניתק את הקשרים. אימו נישאה מחדש לסטולניק פטרקה פרץ (Petrache Peretz), שדאג לחינוכו וטיפוחו של צ'זאר. תחילה רכש ידע בביתו בעזרת המלמד היווני נאופיט דוקה (Neofit Duca) ובהמשך, ב-1830, התגייס כקאדט למיליציה המקומית, אך לאחר תקופה קצרה עזב והמשיך את לימודיו בבית הספר המרכזי של בוקרשט ובקולג'יו סאבה הקדוש.

ב-1833 הצטרף לחברה הפילהרמונית, שמטרתה המוצהרת הייתה עידוד המחזאות והתרבות הרומנית, אך היא היוותה גם מסווה להתארגנות למען איחוד הנסיכויות הרומניות וקידום זכות בחירה אוניברסלית, קביעת עקרון השוויון בפני החוק, שחרור הצוענים בארצות הרומניות ועוד. ב-1838 התחיל לעבוד במזכירות המדינה כ-pomojnic (דרגה מקביל לממונה על נפה). פעילותו הפוליטית עימתה אותו עם השלטונות, ב-1840 נעצר ונחקר על בגלל קשר נגד השלטונות. במרץ 1841 הוא הוגלה למנזר Poiana Mărului, אך שוחרר ביוני אותה שנה. ב-1842 מונה לתובע באחד מבתי המשפט של בוקרשט.

ב-1843 הצטרף לחברה החשאית אחווה, שדגלה באותן מטרות והיה לאחד מחברי ועד ההנהלה. ב-1844 קודם לדרגת סרדר וב-24 בנובמבר 1846 נשא לאישה את אריסטיטה איזבורנו, בתו של פאחארניק (שר משקאות) ובאמצעות הנדוניה שלה קיבל את אחוזת "גלינה".

בוליאק היה מראשי מהפכת 1848 (ולאכיה), היה חבר בוועד המהפכני ותמך בהכרזת איסלאז. הוא מונה לתפקיד מזכיר הממשלה הזמנית ובהמשך קיבל תואר של וורניק עיר הבירה. אחרי דיכוי המהפכה נעצר יחד עם מנהיגים מהפכנים אחרים ונשלח באוניה טורקית, אך באורשובה הצליח להימלט וברח לטרנסילבניה וב-1850 התיישב בפריז.

ב-1857 חזר לבוקרשט והתמנה לתפקיד מנהל ביטאון האספה הזמנית (שכונסה לבחירת שליט חדש) ותמך באיחוד הנסיכויות הרומניות בתחבולה, שהוצעה על ידו, של בחירת אותו שליט בנסיכות מולדובה ובנסיכות ולאכיה.

בוליאק ערך והנהיג את כתבי העת Curiosul (הסקרן), Poporul suveran (העם הריבון), Expatriatul (הגולה), Buciumul (הבוצ'יום) והמשכו, Trompeta Carpaţilor (חצוצרת הקרפטים). הוא השתתף בכתיבתם של Convorbiri literare (שיחות ספרותיות), Curierul Românesc, Foaie pentru minte, inimă şi literatură, Steaua Dunării, Vestitorul Românesc ועוד.

בוליאק התנגד למתן אזרחות ליהודי רומניה והפעיל לשם כך את אמצעי התקשורת שלו, כתב העת Buciumul וממשיכו, Trompeta Carpaţilor, הנהיג חוג של מתנגדים, שהתרכז סביב כתב העת ואף כינה את היהודים בשם "פרזיטים". בנובמבר 1966 נבחר לראשונה לפרלמנט הרומני ובהמשך חודשה בחירתו כמה פעמים.

הוא היה ממייסדי תחום הארכאולוגיה ברומניה, ערך נסיעות מיוחדות ברחבי רומניה ותרם למוזאון הלאומי חפצים וכתבי יד. ביוני 1869 התמנה ליישוב ראש הוועד הארכאולוגי של בוקרשט ומפקח על המוזאונים של רומניה. ב-1876, לאחר שלא הצליח להיבחר שוב לפרלמנט, פרש מהחיים הפוליטיים וב-1877 לאחר התקף, שגרם לו לשיתוק ולאבדן יכולת הדיבור, פרש מכל תפקידיו. הפרלמנט הרומני קבע לו קצבה חודשית של 400 לאי עד למותו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'זאר בוליאק בוויקישיתוף

• ביוגרפיה - צ'זאר בוליאק (ברומנית)
• שירי צ'זאר בוליאק באתר "מעגל המשוררים שנעלמו". (ברומנית)