קרל קאוטסקי
קרל קאוּטְסְקי (Karl Kautsky מבטאים קׇרְל קׇאוּצקי ; 18 באוקטובר 1854 – 17 באוקטובר 1938) היה הוגה דעות צ'כי-אוסטרי חשוב באידאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית, ודמות מפתח במרקסיזם בהיותו עורך הכרך הרביעי של "הקפיטל", ספרו של קרל מרקס.
 | |
| לידה |
16 באוקטובר 1854 פראג  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1938 (בגיל 84) אמסטרדם, הולנד |
| מקום קבורה |
וסטרפלד |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה, Stiftsgymnasium Melk, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| תחומי עניין |
כלכלה, פוליטיקה, פילוסופיה, היסטוריה, מרקסיזם |
| עיסוק |
פוליטיקאי, כלכלן, פילוסוף, עיתונאי |
| מדינה |
ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), הרייך הגרמני, גרמניה |
| יצירות ידועות |
Forerunners of Modern Socialism |
| בן או בת זוג |
לואיז קאוטסקי |
| צאצאים |
Karl Kautsky, Felix Kautsky, Sophie Kautsky, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקאוטסקי נולד בפראג, ולמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת וינה ב-1874. ב-1875 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של אוסטריה. בין 1885 ל-1890 חי בלונדון, היכן שהפך לידידו הקרוב של פרידריך אנגלס. ב-1891 היה בין כותבי "תוכנית ארפורט", מצעה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). יחד עמו השתתפו בכתיבת המצע גם אוגוסט בבל ואדוארד ברנשטיין.
לאחר מות אנגלס ב-1895 היה קאוטסקי לאחד התאורטיקנים המובילים של הסוציאליזם, והוביל זרם שמאלי ב-SPD אותה הנהיג בבל. הוא נשאר בשורות המפלגה כאשר רוזה לוקסמבורג והאגף השמאלי של המפלגה פרשו ממנה בשל תמיכתה בעמדה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, אך בשנת 1917 הצטרף לאדוארד ברנשטיין והוגו האזה שפרשו על מנת להקים את "המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה", בה היה חבר עד 1919. ב-1922 שב והצטרף ל-SPD.
ב-1882 ייסד קאוטסקי את כתב העת "די נויה צייט" (Die Neue Zeit – 'הזמן החדש'), שאותו המשיך לערוך עד לשנת 1917. כן כתב ספר "הדרך אל העוצמה" (Der Weg zur Macht) בשנת 1909. הוא התעניין מאוד בחקר הדת כתופעה היסטורית, ופרסם בשנת 1908 את הספר "יסודות הנצרות" (Der Ursprung des Christentums).
לנין תיאר את קאוטסקי בספרו "המהפכה הפרולטרית והרנגאט קאוטסקי" כבוגד באינטרס מעמד הפועלים, זאת משום שקאוטסקי חשב שהמדינה הבורגנית "תגווע" וכך תקום מדינה סוציאליסטית. כמו כן, טען לנין שקאוטסקי מסרס את המרקסיזם עד כדי הפיכתו לחסר כל משמעות. קאוטסקי, מצידו, ביקר את לנין במסה משנת 1934 בשם "מרקסיזם ובולשביזם: דמוקרטיה ודיקטטורה" בה קבע כי "הבולשביקים תחת הנהגת לנין הצליחו לשלוט בכוחות המזוינים בפטרוגרד ולאחר מכן במוסקבה, וכך הניחו את היסודות לדיקטטורה חדשה, במקום הדיקטטורה הצאריסטית הישנה"[1]
ב-1914 פרסם את ספרו "גזע ויהדות", שבו קיבל את הסטראוטיפ היהודי השלילי של מרקס וייחס ליהודים סגידה להון ואהבת מסחר. הוא טען שעם התמוטטות הקפיטליזם תיעלם היהדות, אך בינתיים דרש מהיהודים להפטר מדתם ולהצטרף למאבק הפרולטרי.
קאוטסקי חי בברלין ברובע פרידנאו במשך שנים רבות. אשתו, לואיז קאוטסקי, הייתה חברה קרובה של רוזה לוקסמבורג, שחיה אף היא בפרידנאו. כיום ישנו שלט זיכרון בבית בזאארשטארסה 14 שבו חי הזוג. קאוטסקי מת בגלות באמסטרדם בגיל 84.
מספריו
עריכה- השאלה האגרארית, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1941.
- תנועות קומוניסטיות בימי הביניים מרחביה: ספריית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1949.
- התפיסה המאטריאליסטית של ההיסטוריה, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1949.
- משנתו הכלכלית של קארל מארכס: מוסברת ומפורשת, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1956.
קישורים חיצוניים
עריכה
קרל קאוטסקי, ברשת החברתית Goodreads- ארכיב האינטרנט של קאוטסקי
- המאמר "קרל קאוטסקי על היהודים" מאת אברהם אידלסון בתרגום אברהם לוינסון, בפרויקט בן-יהודה
- קרל קאוטסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי קרל קאוטסקי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
קרל קאוטסקי (1854–1938), דף שער בספרייה הלאומית
