קדחת מערב הנילוס
קדחת מערב הנילוס (באנגלית: West Nile fever) היא מחלה נגיפית המתפשטת על ידי עקיצות יתושים.
 | |
| תחום |
מחלות זיהומיות  |
|---|---|
| גורם | נגיף מערב הנילוס המועבר באמצעות יתושים |
| תסמינים |
חום, דלקת קרום המוח, פריחה, דלקת הלחמית, מנינגואנצפליטיס, meningism signs, דלקת המוח, בחילה, splenomegaly, לימפדנופתיה, הרעלה, hepatomegaly, כאב ראש, כאבי מפרקים, כאבי שרירים, הקאה |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D014901 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
A92.3 |
| ICD-11 |
1D46 |
  | |
הנגיף והתפשטותו
עריכהנגיף מערב הנילוס (West Nile Virus - WNV) הוא פתוגן ממשפחת הפלאוויווירידה, הכוללת גם את הגורמים לקדחת הצהובה, קדחת דנגי ודלקת המוח היפנית. הנגיף זוהה לראשונה באוגנדה בשנת 1937 במחוז מערב הנילוס (West Nile Province[1]) ומכאן שמו.
מחלת קדחת מערב הנילוס היא מחלה זואונוטית (מחלה של בעלי חיים המועברת גם לבני אדם). הנגיף ידוע כפוגע במגוון רחב של בעלי חיים, יותר מ-150 מיני ציפורים, וכן יונקים שונים כגון סנאים, כלבים, זאבים, סוסים ועטלפים.[2] הנגיף מועבר בעיקר על ידי עקיצות יתושים מהמינים כולכית מצויה, כולכית מצויה טרדנית (Culex molestus), וכולכית חד-פסית (Culex perexiguus), אך עלול להיות מועבר גם על ידי מיני יתושים אחרים כמו יתוש הטיגריס האסייתי, והוא מופץ בעיקר על ידי ציפורים נודדות אשר נושאות אותו במהלך נדידתן.[3] הנגיף יכול לעבור גם בתרומת דם או תרומת איברים, היריון, הנקה, שימוש במזרק או חשיפה לדגימת דם נגועה.
מנגנון ההפצה של הנגיף כולל מעבר מיתושים לציפורים וליונקים רבים. ישנן ראיות כי קרציות יכולות לשמש כמנגנון משני להישרדות הנגיף בתקופות בהן ישנה פעילות נמוכה של היתושים.[4] כאשר ציפור נעקצת לראשונה על ידי יתוש שנושא את הנגיף, היא תפתח מחלה כעבור מספר ימים עד שבוע. זמן המחלה אצל ציפורים (התקופה בה הן מדביקות יתושים שעוקצים אותן), נע גם כן בין מספר ימים לשבוע בדרך כלל. לאחר תקופה של בין שבוע לשבועיים, הציפור תמות או תחוסן בפני הנגיף לתקופה ארוכה. בפעם הבאה שתיעקץ על ידי יתוש שנושא את הנגיף היא לא תיפגע.
המחלה נפוצה באפריקה, אירופה, המזרח התיכון, מזרח ומרכז אסיה, דרום אמריקה ואוקיאניה.
קדחת הנילוס בישראל
עריכהב-1941 התפרצה המחלה לראשונה בישראל בסביבות הערים רמת-גן ובני-ברק והיא סווגה כמחלת חום מסיבה בלתי ברורה, רק בתחילת שנות החמישים זוהתה בשמה, ומאז תוארו מדי פעם התפרצויות נוספות שלה. מאחר שבאוכלוסיות שאינן בסיכון מהלך המחלה בדרך כלל קל יחסית, מרבית המאובחנים בה הם חולים הלוקים בסיבוכי המחלה, בדרך כלל דלקת המוח ודלקת קרום המוח, אך התפשטותה רבה יותר: ב-1989 נמצא כי אחוז חיילי המילואים בגילאי 40–50 הנושאים נוגדנים לנגיף היה 45%. באוגוסט 2000, לאחר שנראה היה כי בישראל המחלה היא נחלת העבר, לקו במחלה 417 חולים, מהם אושפזו 324 ונפטרו 35.[5]
במחקרים שנערכו נטען כי יש קשר בין התחממות מזג האוויר והופעת גלי חום כבד לעלייה בשיעור התחלואה. בישראל עונות הקיץ בשנים 1998–2000 היו חמות במיוחד, וכך גם בשנים שקדמו להתפרצות המחלה ברוסיה ובאוקראינה ב-1999. בחצי הכדור המערבי לא דווח על קדחת מערב הנילוס עד 1999, בה אותר בניו יורק המקרה הראשון של המחלה. בדיקה גנטית השוואתית של הנגיף שבודד העלתה השערה כי מקורו בישראל, וכי ייתכן שהגיע לארצות הברית באמצעות יתושים שהגיעו לצפון אמריקה עם נוסעים בטיסות מסחריות שהגיעו מישראל. לפי דיווחי משרד הבריאות, בשנת 2020 אובחנו בישראל 17 חולים בקדחת מערב הנילוס, שחיו ב-17 יישובים שונים. זוהי ירידה במספר החולים השנתי הנרשם מאז שנת 2017 לפחות.
ביוני 2024 אותרו עשרות מאובחנים במחלה, וב- 10 ביולי דווח על כמעט 300 חולים ו-15 נפטרים[6][7].
תסמינים
עריכהזמן הדגירה של המחלה בבני אדם הוא 3–15 ימים כאשר שיא הווירמיה (נוכחות נגיפים בדם) באדם מתרחש 4–8 ימים מההדבקה. עם זאת הווירמיה באדם אינה גבוהה ולכן נהוג להתייחס לבני אדם כפונדקאים סופיים, כלומר כאלה שאינם מעבירים את המחלה. המחלה באדם אינה מתאפיינת בדרך כלל בתסמינים קליניים בולטים, אך לעיתים היא מלווה בחום, כאבי ראש, הרגשה כללית רעה, בחילות, כאבי בטן, דלקת לחמית העין, שלשולים, פריחה בעור והתנפחות בלוטות הלימפה. בבדיקת דם שגרתית ניתן למצוא אנמיה בערך בכ-40% מהחולים.[8]
בערך ב-15% מהמקרים, בעיקר בחולים שהמערכת החיסונית שלהם חלשה (קשישים ומדוכאי מערכת החיסון), מופיעה דלקת קרום המוח, דלקת מוח (אנצפליטיס) או דלקת חוט השדרה. במקרה של התפתחות דלקת קרום המוח עלולים התסמינים להתבטא בכאבי ראש עזים, חום גבוה, נוקשות בצוואר (חוסר יכולת לקרב את הסנטר אל בית החזה בשכיבה), בלבול, חולשת שרירים, הכרה מעורפלת וכאב באור חזק.[9]
שיעור התמותה מהמחלה הוא 3%–15% כאשר המחלה תוקפת בצורה הקשה ביותר חולים מבוגרים, בדרך כלל מעל גיל 50, וחולים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת.[9]
טיפול ומניעה
עריכהכיום (2024)[10] אין טיפול יעיל נגד המחלה (אין כמעט תרופות נגד נגיפים), ברוב המקרים המחלה קלה וחולפת ללא טיפול. במקרים קשים יותר, נדרש טיפול תומך במסגרת אשפוז. הטיפול כולל עירוי נוזלים, תמיכה נשימתית מניעת זיהומים משניים וטיפול סיעודי.[10] הדרך למניעת המחלה היא בעיקר מניעתית, בעיקר על ידי הפחתת אוכלוסיית היתושים, וכן באמצעות התגוננות על ידי שימוש בכילות ורשתות בבתים ובתכשירים דוחי יתושים.
טרם פותחו תרכיבים יעילים כנגד מחלת קדחת הנילוס בבני אדם, אם כי נעשו מספר ניסיונות לפתח תרכיבים מניעתיים המבוססים כולם על פעולה של נוגדנים מנטרלים.[11] בנוסף, נעשים ניסויים מתמשכים לאיתור תרכיבים משוכללים המבוססים על בניית רצפים של גנום הווירוס, אך אלה טרם עברו את שלב הניסויים הקליניים.[11]
בעוד שבאדם טרם נרשמה הצלחה, הרי שפותחו שני תרכיבים מוצלחים ומסחריים בסוסים.[12]
קישורים חיצוניים
עריכה
- קדחת מערב הנילוס באתר המשרד להגנת הסביבה
- קדחת מערב הנילוס באתר משרד הבריאות
- תמר יגר ואורי שלום, עשור להתמודדות מתמשכת עם קדחת מערב הנילוס בישראל, כתב העת 'אקולוגיה וסביבה', ינואר 2011
עידו אפרתי, כיצד נדבקים בקדחת הנילוס ומה הסיכוי לסיבוכים מהמחלה?, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2018
הערות שוליים
עריכה- ^ כיום West Nile sub-region
- ^ Chancey, C., et al., The Global Ecology and Epidemiology of West Nile Virus, BioMed Research International 2015, 2015 doi: 10.1155/2015/376230
- ^ Andrea Troupin, A. & Colpitts, T. M., Overview of West Nile Virus Transmission and Epidemiology pp:18-15, New York, NY: Springer, 2016, Methods in Molecular Biology, ISBN 978-1-4939-3670-0. (באנגלית)
- ^ Hagman, K. et al., On the potential roles of ticks and migrating birds in the ecology of West Nile virus, Infection Ecology & Epidemiology 4:1, 2014 doi: 10.3402/iee.v4.20943
- ^ משרד הבריאות, מצב קדחת מערב הנילוס (קמ"ה) 2021, באתר https://www.gov.il/he/departments/publications/reports/wnv-2021, 2021
- ^ אדיר ינקו, קדחת הנילוס מתפשטת: זינוק של 75% במאובחנים, באתר ynet, 3 ביולי 2024
- ^ אדיר ינקו, ליאור אל-חי, קדחת מערב הנילוס: כמעט 300 נדבקו עד כה, 15 חולים נפטרו, באתר ynet, 9 ביולי 2024
- ^ Petersen, L.R., Brault, A.C. & Nasci R.S., West Nile Virus: Review of the Literature, JAMA 310:308-315, 2013 doi: 10.1001/jama.2013.8042
- ^ 1 2 Byas, A.D. & Ebel, G.D., Comparative Pathology of West Nile Virus in Humans and Non-Human Animals, Pathogens 9:48, 2020 doi: 10.3390/pathogens9010048
- ^ 1 2 משרד הבריאות, שאלות ותשובות בנושא קדחת הנילוס המערבי, באתר משרד הבריאות, 3 פברואר 2021
- ^ 1 2 Ulbert, S., West Nile virus vaccines – current situation and future directions, Human Vaccines & Immunotherapeutics 15:2337-2342, 2019 doi: 10.1080/21645515.2019.1621149
- ^ G.H. El, et al., A West Nile virus (WNV) recombinant canarypox virus vaccine elicits WNV-specific neutralizing antibodies and cell-mediated immune responses in the horse., Vet Immunol Immunopathol 123:230–39., 2008 doi: https://www.webofscience.com/wos/woscc/full-record/WOS:000256747800007?SID=EUW1ED0BAE4QY0OCYhAKxQBuGuSv8
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.