ויקיפדיה

קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה

קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה חיה בתחומי אזור קנדז'ז'ין-קוז'לה (בפולנית: Kędzierzyn-Koźle, ‏האזנהⓘ‏Ⓘ‏; שמה לשעבר בגרמנית: קנדרזין-קוזל, Kandrzin-Cosel) היא עיר הנמצאת בדרום פולין על גדות הנהר אודר שאוחדה לעיר רק בשנת 1975 על בסיס מספר כפרים ועיירות ששכנו בשכנות באזור. אוכלוסיית העיר נכון לסוף שנת 2019 מונה 93,880 תושבים.[1]

קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה
The Jewish community in Kędzierzyn-Koźle
בית הכנסת של קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה
בית הכנסת של קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה
בית הכנסת של קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה
מידע כללי
סוג בית כנסת
מיקום קנדז'ז'ין-קוז'לה
מדינה פוליןפולין פולין
זרם רפורמי
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ספטמבר 1877 – ספטמבר 1896 (כ־19 שנים)
תאריך פירוק 10 בנובמבר 1938 (ליל הבדולח)
חומרי בנייה לבנים
סגנון אדריכלי אדריכלות נאו-רומנסקית
מפה
המיקום המדויק בית הכנסת הגדול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודים החלו להתיישב בקוז'לה לפני שנת 1373[2].

במלחמת העולם השנייה הנאצים הקימו רשת של למעלה מ־40 מחנות עבודה בכפייה באזור קנדז'ז'ין. בשנת 1944 חיל האוויר האמריקני, שפעל מבסיסים באיטליה, ביצע הפצצת שטיח על מחנות העבודה ומפעלי התעשייה המקומיים.

ב־21 בינואר 1945 חיסלו הגרמנים את מחנות העבודה בכפייה ופינו כ־56 אלף אסירים מהם. כ־1,000 אסירים מתו במהלך "צעדת המוות". המחנות שוחררו על ידי הצבא הסובייטי ב־26 בינואר 1945.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בקוז'לה לא הצליחה להיבנות מחדש. יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה מיוצגים על ידי רבנות קהילת יהודי ורוצלב, שבראשה נכון לשנת 2019 עומד הרב דוד בסוק.[3]

היסטוריה

עריכה

המאות ה-14 ועד ה-18

עריכה

האוכלוסייה היהודית החלה להתיישב בקוז'לה לפני שנת 1373[2]. קיים מסמך המתאר אירוע מתחילת המחצית השנייה של המאה ה-14, שבמהלכו שדד הדוכס קונרד השני מאולשניצה (אנ') כסף בכוח מאישה יהודייה מקוז'לה. בשנת 1356 התקיים משפטם של פשמיסלב (פו'), הדוכס מקנדז'ז'ין, נגד הדוכס מאולסנו (פו') וקוז'לה (פו'). מהחקירה עלה כי הכסף הגנוב שייך ליהודי מפיסקוביצה (פו'), שהיה בסמכותו של הדוכס מצ'שין.

היהודי המפורסם ביותר בקוז'לה היה אברהם מקוז'לה, שבתחילת המאה ה-15 ניהל אינטרסים פיננסיים בטרז'בניצה (פו') שמצפון לורוצלב[4].

ב־14 בספטמבר 1559 הוציא הקיסר פרדיננד הראשון צו קיסרי המגרש יהודים מארצות המורשה ההבסבורגית. מסמך זה חסם את המאמצים ליישב יהודים בקוז'לה לאחר המגפה בשנת 1559.

בשנת 1563, תושבי העיר קוז'לה ביקשו מהקיסר פרדיננד לקיים את צוו אי-הסובלנות כנגד היהודים. ב־16 בספטמבר 1563 נתן הקיסר את הסכמתו.[5]

במאי 1713 הוציא הקיסר קרל השישי צו של סובלנות (Toleranzpatent) חיובי כלפי היהודים, שאפשר להם להתיישב בשלזיה לאחר ששילמו מס סובלנות מיוחד. מסמך זה העניק ליהודים את הזכות לעסוק במסחר מדלת לדלת בשלזיה, הוחרגו מצוו זה הערים פרודניק, גלוביצ'יץ, רטיבור, קוז'לה, אופולה וניסה. אם סוחר יהודי כלשהו, למרות האיסור, נסה לסחור בערים אלה, הוא אבד את כל סחורתו. אולם היהודים מצאו דרך לעקוף את הרגולציה והתיישבו בפרברי הערים האלה, שם הם פיתחו את המסחר.

בשנת 1750 התיישבו בקוז'לה שני הסוחרים היהודים הראשונים, סלומון ומרקוס ברוך. נוכחותם תרמה להתפתחות העיר שהייתה ממוקמת בסמוך לנתיב שיירות המלח. בשנת 1766 התגוררו בקוז'לה 30 יהודים. בשנת 1787 גרו בעיר 94 יהודים.[6] מאמרים פרוסים כלליים משנת 1790 מתעדים את נוכחותם של 98 יהודים בעיר.

בשנת 1796 רכשו בני הקהילה היהודית מבנה מיורשי ברוך שטיינפידשן, ובו הוסדר בית תפילה (בית כנסת). באותה תקופה עמדו בראש יהודי קוז'לה: מאיר וולנטין פרידלנדר, יצחק איצינגר ושמעון יעקב קאופמן.

המאה ה-19

עריכה

במהלך המצור על הצבא הנפוליאני בשנת 1807 על מצודת קוז'לה, הורשו להישאר בתוך ביצורי קוז'לה רק חמש משפחות סוחרים (נתן ניקולאייר, איזאאש קאופמן, שמעון קאופמן, משה פרנקפורטר ופביאן שטייניץ). השאר נאלצו לעזוב את העיר.

באוקטובר 1813 עבר הרב שמואל מורגנשטרן מקהילת יהודי גליביצה לקוז'לה.[7]

בשנת 1814 הוקם בית קברות יהודי בקוז'לה. בשנת 1820 הוקמה בעיר קהילה יהודית עצמאית. מקווה הוקם בביתו של יוזף מטולאש בכפר הסמוך דנבובה-Dębowa (הבית נשרף ונבנה מחדש בשנת 1837). משנת 1820 היה לקהילה בית ספר משלה.

ב־21 במרץ 1825 קנתה הקהילה היהודית בקוז'לה מהרוקח שליבה מבנה בן שתי קומות במלשטראסה 28 (השם המעודכן רחוב סיינקייביצה-ul. Sienkiewicza). חדר תפילה אורגן בחדרים בקומה השנייה ושימש את הקהילה מעל 50 שנה. גבאי בית הכנסת היה הירש לובל זילברפלד.

בשנת 1828 התגוררו 210 יהודים בקוז'לה, שהיוו 0.6% מכלל האוכלוסייה.[8] על פי מפקד האוכלוסין משנת 1844 התגוררו בקוז'לה 160 יהודים, ומשנת 1845, 17 יהודים חיו בקלודניצה ו-5 יהודים בסלאביצ'יצה. בשנת 1861 התגוררו בקוז'לה 181 יהודים, כולל נוכחותם הראשונה שנרשמה של 14 יהודים שהתגוררו בקנדז'ז'ין.

בשנת 1872 הוקם איגוד קהילות בתי הכנסת בשלזיה העליונה (Oberschlesische Synagogen-Gemeinden), שכלל גם את קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה.

בספטמבר 1877 הקהילה היהודית בקוז'לה קנתה מגרש בכיכר רסיבורסקי-Raciborski ( השם המעודכן, כיכר רטיבורר-Ratiborer Platz, רחוב קווינטניה 24-Kwietnia). במקום זה, בשנת 1883, החלה בניית בית כנסת חדש. ליד בית הכנסת הייתה דירת הרב, ובית זקנים יהודי.[9]

בשנת 1880 קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה הגיע לגודלה המקסימלי, 236 נפש.

המאה העשרים

עריכה

ראשית המאה העשרים התאפיינה בהתגברות ההגירה היהודית השלילית מהעיר, למערב. על כן, מספר חברי קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה הצטמצם ל־119 בשנת 1910. ההגירה נבעה מכך שבתום מלחמת העולם הראשונה כוננה מחדש הרפובליקה הפולנית השנייה, בקונגרס וינה בשנת 1815 (המדינה הפולנית הוקמה מחדש בשנת 1918). בעקבות השינויים המדיניים הללו פרצו 3 התקוממויות בשלזיה, על כן, יהודים שלזיים רבים (שצדדו בעד הפרוסים) החליטו לעבור למערב, לרוב למרכזים עירוניים גדולים בגרמניה. תהליך זה השפיע גם על קוז'לה.

בפסק הדין ב־20 במרץ 1921, רוב הקהילה היהודית הצביעה שהעיר תישאר בגרמניה. בקוז'לה היו 74.9% מהקולות בעד שהעיר תישאר בגרמניה ו-25.1% מהקולות שהעיר תעבור לפולין. כתוצאה מההצבעה, העיר נותרה בגרמניה.

בשנת 1930 חיו בקוז'לה 84 יהודים. התקציב הכולל של הקהילה היהודית בקוז'לה בשנת 1930 היה 7,000 מארקים, בעוד שהתקציב לצרכים דתיים (Kultusetat) היה 1,200 מארקים. בשנת 1932 מנתה הקהילה היהודית בעיר 80 נפשות. ד"ר פיינברג היה רב הקהילה, ובוועד הקהילה היו: ס. בוס, ש. שלזינגר, ברונו וולף, ארנסט פולק, מקס ברויאר וברונו שטיינר. ארבעה יהודים מקנדז'ז'ין השכנה השתייכו גם לקהילה היהודית בקוז'לה.

ב־6 במאי 1932, קבוצה של ספורטאים יהודים מקוז'לה לקחה חלק בעצרת גדולה של קבוצות ספורטאים יהודים משלזיה עילית, שהתארגנה בטאצ'ישוב. באירוע השתתפו נציגים מגליביצה, סטרצלצה אופולסקי, ביטום, אופולה, קוז'לה, ז'אברז'ה ורסיבורץ, כ־250 איש השתתפו בסך הכל. רגע השיא של העצרת היה נאומו של הרב של קהילת יהודי גליביצה, ד"ר אוכס, שדן במצב ההידרדרות של הנוער היהודי בגרמניה. הוא קרא לצעירים שלא לוותר על שאיפותיהם ולנסות להתגבר על כל הקשיים. במהלך העצרת, לכבוד המולדת הגרמנית, קראו שלוש פעמים הקריאה "תחי!". העצרת הסתיימה בשירת ההמנון הלאומי הגרמני דויטשלנד, דויטשלנד מעל הכל.[10]

עליית היטלר והשואה

עריכה

החרם האנטי-יהודי בקוז'לה התקיים, כמו בכל גרמניה, ביום שבת, 1 באפריל 1933.

במהלך "ליל הבדולח" הגיעה יחידה מיוחדת של האס הא מהמפלגה הנאצית SA (Die Sturmabteilungen der NSDAP) לקוז'לה, כנראה מהעיר שצ'לצה אופולסקי (אנ'). הנאצים השליכו רימונים לבית הכנסת. בניין בית הכנסת נשרף לחלוטין ונהרס. באותה תקופה חיו בקוז'לה 80 יהודים, שהונהגו על ידי הסוחר ליפמן.

על פי מפקד האוכלוסין מתאריך 17 במאי 1939, היו בקוז'לה 33 יהודים ו-21 הוכרו כתושבים יהודים (ממישלינגה-Mischlinge).[11] הם נאלצו לעזוב את בתיהם בעיר ולגור בבית הלוויות שנמצא בבית העלמין היהודי בדנבובה-Dębowa.

במהלך מלחמת העולם השנייה, החיים הכלכליים באזור קנדז'ז'ין-קוז'לה השתנו במהירות. מרבית מפעלי התעשייה המקומיים שהיו, הוסבו לייצור חימוש. הרשויות בברלין הקדישו תשומת לב רבה לתעשייה הכימית, שהייתה רחוקה במזרח ובכך הייתה בטוחה מפני תקיפות אוויריות של בעלות הברית.

ביוני 1942 העבירו הנאצים כמעט את כל היהודים מקוז'לה לגליביצה הסמוכה, משם, ב"צעדת המוות" במשותף, עם יהודי גליביצה, הם הועברו לתאי הגזים במחנה הריכוז הגרמני אושוויץ-בירקנאו.

בשנת 1942 הקימו הגרמנים מחנה עבודות כפייה בבלכובניה סלנסקה-Blachownia Śląska (בתחומי קנדז'ז'ין-קוז'לה). בתחילה הובאו לשם עובדי כפייה מכלל גרמניה, ואחר כך הובאו אסירים מפרוטקטורט, בוהמיה ומורביה, צרפת ואיטליה. הוקמו גם מחנות שבויי מלחמה-POW, בהם הוחזקו כמעט 2,500 נפש, שבויי מלחמה בריטים וצרפתים. הם עבדו במסרת גדודי עבודה של שבויי מלחמה (Bau - und Arbeitsbataillonen ). בסך הכל היו במתחם מחנות העבודה בכפייה כ־40 מחנות עם כ־45,000 איש. בין האסירים היו גם יהודים. כולם עבדו בבניית מפעל לייצור וזיקוק בנזין סינתטי Oberschlesische Hydrierwerke AG.

בחורף 1942–1943, אזור התעשייה לאורך הריין היה תחת הפצצה אדירה של בעלות הברית, בשלב זה החלה התעשייה הכימית של קנדז'ז'ין-קוז'לה, למלא תפקיד חשוב במערכה הגרמנית. הרשויות דרשו להגדיל את ייצור החימוש למרות המחסור בצוות העובדים. מסיבה זו הוקמו מחנות עבודה בכפייה בתוך מפעלי התעשייה. כתוספת למחנות הקיימים.

ב־17 ביוני 1942 הוקם מחנה לעבודת כפייה ליהודים בבלכוניה סלנסקה (יודנלגר-Judenlager). ב־4 בדצמבר 1942 בטרנספורט מספר XVIII / 3 הועברה קבוצה של 50 יהודים לגטו בטרזינשטט. היהודים בטרנספורט זה הגיעו מקוז'לה, רסיבורץ וביטום. מקבוצה זו שרדו 7 יהודים.[12]

בסוף 1943 ותחילת 1944 ביקשו מפעלי הבנזין הסינתטיים בבלכובניה סלוסקה להקים במפעל סניף של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. ב־1 באפריל 1944 הפך המחנה למחנה משנה של אושוויץ-בירקנאו (Oświęcim). מחנה המשנה קבל את השם מחנה עבודה בלכהאמר-Arbeitslager Blechhammer, ומפקדו היה ה-SS-Hauptsturmfuhrer אוטו ברוסמן. המחנה הורכב משני מחנות משנה: מחנה נשים (200 נשים) ומחנה גברים (4,000 גברים). האסירים הועסקו בבניית המפעל הכימי IG Farben בבלכובניה. ההערכה היא כי לפחות 248 אסירים מתו במחנה.

בתאריכים 17–21 בינואר 1945 פונו האסירים למחנה הריכוז הנאצי אושוויץ-בירקנאו. בסך הכל פונו כ־56 אלף איש. אלפי אסירים עברו דרך קנדז'ז'ין-קוז'לה.

ב־21 בינואר 1945 חיסלו הגרמנים את מחנה ארבייט-לגר בלכהאמר ופינו את אסיריו. כ־1,000 אסירים מתו במהלך "צעדת המוות". המחנה בסלאבינצ'יצה שוחרר על ידי הצבא האדום הסובייטי ב־26 בינואר 1945.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בקוז'לה לא הצליחה להיבנות מחדש.

אוכלוסיית קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה

עריכה
התפלגות האוכלוסייה היהודית בקהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה בין השנים 1766–1939[13][14]
שנה האוכלוסייה

הכללית

מספר

היהודים

אחוז היהודי

מהאוכלוסייה הכללית

1766 956 30 3.1%
1787 1710 94 5.5%
1790 98
1845 2515 182 6.3%
1861 2851 180 6.4%
1880 236
1910 7832 119 1.5%
1930 84
1932 10,766 80 0.7%
1938 80
1939 13,321 33 0.3%
1942 8

ארגונים בקהילה

עריכה

בקוז'לה היו כמה אגודות יהודיות, בעיקר בעלות אופי דתי וצדקה. אחת הוותיקות ביותר הייתה אגודת הנשים העבריות (Israelitischer Frauenverein) שהוקמה בשנת 1835, האגודה טיפלה בחולים ובעניים והציעה עזרה לנשים צעירות עניות.[15] בשנת 1872 הצטרפה קהילת קוז'לה לאיגוד בתי הכנסת בשלזיה העליונה (Oberschlesische Synagogen-Gemeinden). בשנת 1882 הוקמה בעיר החברה קדישא; אדולף אפט ומקס קוסלובסקי ניהלו אותה. במהלך תקופה זו, קרן שהוקמה על ידי היזם היהודי, פדור רינג, מימנה את הקמת בית הכנסת בקוז'לה בשנת 1883.[16] בקרבת מקום למקום בו עמד בית הכנסת שנהרס בליל הבדולח, ברחוב קווינטניה 24-Kwietnia, הוקמו מרפאת ילדים ובית אבות.

בתקופה שבין מלחמות העולם צעירי קוז'לה השתתפו, בחוגים והאירועי ספורט מטעם הקהילה היהודית. ב־6 במאי 1932, קבוצת ספורטאים יהודים מקוז'לה השתתפה בעצרת גדולה של קבוצות נוער יהודיות משלזיה עילית שהתארגנה בטאצ'ישוב (גר')Taciszów. בסך הכל השתתפו בעצרת כ־250 איש. הנאום שנשא הרב אוכס, רופא והרב של קהילת יהודי גליביצה, שניתח את המצב המידרדר של הנוער היהודי בגרמניה, היה נקודת השיא של העצרת. הוא קרא לבני הנוער שלא לוותר על יעדי חייהם ודחק בהם להתגבר על כל הקשיים.[17] השתתפו באירוע גם נציגי קהילת יהודי גליביצה, סטרצלצה אופולסקי, קהילת יהודי ביטום, אופולה, ז'אברז'ה, רביבורז, ורוצלב ואפלו מווינה.[18]

חינוך

עריכה

בשנת 1799 פעל בקוז'לה בית הספר היהודי, בראשו עמד הרב אברהם, בן 53.[19] לפני כן, התלמידים היהודים למדו בבית ספר נוצרי, בו למדו גם עברית ודת.

בהוראת השלטונות הפרוסיים, בשנת 1820 הקהילה הייתה מחויבת לארגן בית ספר יסודי. מורי בית הספר התחלפו לעיתים קרובות, כי הקהילה בקוז'לה הייתה קטנה. תלמידים רבים קבלו שיעורים פרטיים דבר שהיה נהוג ומקובל בעיר. על פי הנתונים הסטטיסטיים משנת 1834, 16 ילדים לא למדו באף בית ספר, 14 תלמידים למדו בבית הספר הצבאי של חיל המצב (הפרוסי), ושבעה תלמידים למדו בשיעורים פרטיים אצל היימן ברג.

בתקופה שבין המלחמות, מלבד ה"חדר", שפעל בחסות הקהילה היהודית בקוז'לה, למדו ילדים יהודים רבים בבית הספר התיכון בקוז'לה (בית הספר התיכון על שם הנריק סיינקייביץ' מס' 1). אחד התלמידים שלמדו בבית ספר התיכון מספר (תרגום מפולנית) [20]:

בגימנסיה היו 9 כיתות רוב התלמידים היו בנים. מנהל בית הספר, מר פיטרס, היה פרופסור אמיתי. כמעט כל הכיתות היו מעורבות, כלומר שהשתתפו בהן קתולים, אוונגליסטים ויהודים. מכיוון שנערכו בבית הספר שיעורי דת בכל הכיתות, שהועברו על ידי שני כמרים קתוליים, ההשתתפות בשיעורים אלה, מסיבות מובנות, לא הייתה מלאה. בכיתה שלי שלי כולם היו קתולים חוץ ממני.

כלכלה

עריכה

אחד היהודים הראשונים מקוז'לה היה הסוחר אברהם מקוז'לה, ידוע שבתחילת המאה ה-15 הוא ניהל אינטרסים כספיים בטרז'בניצה שמצפון לורוצלב[4].

לאחר הפסקה, שנגרמה כתוצאה מחוקי אי-הסובלנות כנגד היהודים, משנת 1563. בשנת 1750 התהפך המצב לטובת היהודים לאחר ששלזיה שולבה בפרוסיה, התיישבו בקוז'לה שני סוחרים יהודים, סלומון ומרקוס ברוך. התיישבותם בעיר הייתה כתוצאה מהעמדה של קוז'לה כלפי היהודים כשהעיר עמדה בנקודה חשובה במרכז נתיבי המסחר המובילים מצפון אירופה למערב דרך מה שנקרא שער מורביה (אנ'). אחד המוצרים החשובים היה מלח.[21] בשנת 1807, חמשת הסוחרים המשפיעים ביותר על קהילת יהודי קוז'לה היו: נתן ניקולייר, ישעיה קאופמן, שמעון קאופמן, משה פרנקפורטר ופביאן שטייניץ. הם קיבלו אישור להישאר בתוך העיר המבוצרת במהלך המצור על העיר על ידי צבא נפוליאון; היו אחרים, שנאלצו לעזוב את העיר.

בסוף המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20, רוב היהודים בקוז'לה היו סוחרים. בשנת 1888 ייצגו את הקהילה היהודית, 5 סוחרים ושלושה בנקאים.[22] בשנת 1930 הקים הסוחר היהודי היימן את חנות הכלבו הראשונה בקוז'לה.[23] המתחם, שהקים כלל מספר חנויות, שנבנו ברחוב מטייקי-Matejki, מול קולנוע "מרזנה" לשעבר. כפי שמספר אלויזי קירשניאווי, תושב גלוגובק, לפני המלחמה [24]:

כל קו הבניינים, מהבית בו נמצא בית המרקחת, וכלה בספרייה הציבורית העירונית, היה בבעלותו של היהודי היימן, שסחר בבגדים. במתחם נמצאו, בנק ספולדז'ילצ'י-Spółdzielczy והייתה חנות נעליים של היהודייה האנה.

בראשית שנות השלושים היהודים בקוז'לה, נהלו מספר חנויות כגון:

  • באום - בית מרקחת,
  • בלוך - חנות למכשירי כתיבה,
  • בוס - חנות למוצרי עור,
  • ליפמן (ליפמן) - זכוכית ופורצלן,
  • טישאואר - קפה, תה, סוכריות,
  • שלזינגר - אוכל,
  • Sedeimann - מסעדה,
  • שטיינר - מוצרים לאבלות,
  • אורבך - מסעדה.

לפני 1933 היה הבעלים של טחנת הקמח בפוגורצל-Pogorzelec ממוצא יהודי.[25]

בשנות השלושים של המאה העשרים התגברו בקוז'לה פעולות החרם האנטי-יהודיים. כמו בכל גרמניה, ב-1 באפריל 1933 יום שבת, בוצע חרם אנטי-יהודי בפריסה ארצית. שיאה של האנטישמיות היו אירועי ליל הבדולח בין 9–10 בנובמבר 1938. יחידה מיוחדת של האס הא, כנראה מ-Strzelce Opolskie, הגיעה לקוז'לה באותה העת. אירועים אלו תוארו על ידי יוזף גרוגר, תושב קנדז'ירין-קוז'לה והיסטוריון [26]:

גילינו כי חנויות בבעלות יהודית נשדדות ובית הכנסת נהרס. ראינו את הנזקים הראשונים בחנות השייכת לליפמן. חלונות הראווה, שיכולנו לעמוד מולם שעות ולהתפעל מהצעצועים, נשברו והסחורה נגנבה, נשדדה או נהרסה. אותה תמונה נראתה בחנות הטקסטיל ממול. המשמעות של מה שקרה הייתה, סוף תקופה שתושבי קוז'לה לא יכלו לעצור.

בתי הכנסת

עריכה

ביוני 1796 קנו מנהיגי הקהילה: מאיר וולנטין פרידלנדר, יצחק איצינגר וסימון יעקב קאופמן מבנה, מיורשיו של ברוך שטיינפידשן, שהיה בית התפילה הראשון בקוז'לה.[27] במאה ה-19 לאור התרחבות הקהילה, הנהלת הקהילה קבלה החלטה ב־20 באוגוסט 1820 למצא מקום מרווח יותר. ב־21 במרץ 1825, נרכש מבנה בן שתי קומות מהרוקח שליבה-Schliwa ברחוב סיינקייביצה-Sienkiewicza (בעבר רחוב סלודובה 28-Słodowa), במבנה זה הוקם בית כנסת השני של הקהילה, בקומת השנייה. הירש לובל סילברפלד [28] היה הגבאי[29]. בית כנסת זה שרת את הקהילה במשך יותר מ־50 שנה.[30] בשל הגידול המהיר הנוסף של האוכלוסייה היהודית בקוז'לה, בית הכנסת החדש החל להיות קטן מכדי להכיל את כל המתפללים. לכן בספטמבר 1877[31] התקבלה החלטה נוספת לבנות בית כנסת חדש וגדול יותר[29].[32]

בספטמבר 1877 נרכשה האדמה לבניית בית הכנסת החדש והגדול קוז'לה שברחוב קווינטניה 24-Kwietnia בכיכר רטיבורר ( השם המעודכן כיכר רסיבורסקי-Raciborski) בקוז'לה.[33][34] עבודות ההכנה החלו ב־19 במאי 1882. ב־5 ביולי 1883 הונחה אבן הפינה[35]. עבודות הבנייה הוזמנו מהבנאי שוורצר.[31] בית הכנסת נבנה בשנים 1877–1886, הודות לתרומות נדיבות. עלות בניית בית כנסת ובית הרב הסמוך נאמדה בכ - 52,000 מארקים[35]. מצידו הימני של בית הכנסת הייתה חלקת בית קברות קטנה שברוב הזמן הייתה סגורה.[36] בית כנסת הגדול והחדש נחנך ב־10 בספטמבר 1886 על ידי האורח המכובד, הרב דוקטור פרדיננד רוזנטל הרב של קהילת יהודי ביטום [37] והרב ארנולד קרוליק [38] שהיה רבה של קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה. בית הכנסת היה שייך ליהודי הזרם הרפורמי.[39]

אוגוסטין ולטזל תיאר את הטקס כך [40]:

Ze starej synagogi, gdzie urzędnik kulturalny, nauczyciel Krolik, pożegnał się w ciepłych słowach, pochód ruszył przez Rynek i dalej ulicą Raciborską w kierunku nowego gmachu. Na czele kroczyła młodzież szkolna, za nimi urzędnicy kulturalni ze zwojami Tory i zespół muzyczny, do którego dołączyli członkowie gminy i goście honorowi. Uroczystości uświetnił występ chóru z Gliwic. Drzwi zostały otwarte przez starostę powiatowego, a bytomski rabin dr Ferdinand Rosenthal wygłosił przemowę, która została także wydrukowana. Poczęstunek został przygotowany na godzinę piątą w Domu Niemieckim. Okrągłe kopuły synagogi sprawiają, że z zewnątrz prezentuje się ona wspaniale. Równie imponująco przedstawia się jej wnętrze, zwłaszcza wieczorną porą, gdy włączone jest jasne oświetlenie gazowe.

תרגום מפולנית:

"חנוכת בית הכנסת החדש.

בבית הכנסת הישן, נפרד לשלום הרב והמורה קרוליק במילים חמות, התהלוכה עברה דרך כיכר השוק ובהמשך רחוב Raciborska לכיוון הבניין החדש. בראשם עמדו תלמידי בית הספר, אחריהם מכובדי הקהילה עם ספרי התורה ולהקת המוזיקה אליהם הצטרפו יתר חברי הקהילה ואורחי הכבוד. בטקס הועלה מופע של מקהלת יהודי גליביצה. את הדלת בית הכנסת החדש פתח ראש העיר והרב של ביטום, ד"ר פרדיננד רוזנטל, נשא נאום. את המטעמים הגישו בשעה חמש בבית הגרמני. הכיפות המעגליות של בית הכנסת גורמו לו להראות נהדר מבחוץ. הפנים של בית הכנסת היה מרשים באותה מידה, במיוחד בשעות הערב כאשר תאורת הגז הבהירה דלקה".

התפילות נערכו בדרך כלל ביום שישי בשעה 16:00 בערב ובשבת בשעה 9:30 בבוקר.[35]

מבנה בית הכנסת

עריכה

בית הכנסת נבנה מלבנים בתוכנית מלבנית בסגנון אדריכלי נאו-רומנסקי. הוא נחשב לאחד הבניינים המיוחדים והמקוריים ביותר בעיר. הרכיב המיוחד של הבניין הוא המגדל המתומן שמעליו כיפת נחושת גדולה שהסתיימה במגן דוד זהוב. על כל אחד משמונת קירותיו היו חלונות מסוגננים וחצי עגולים. בכניסה לבית הכנסת, שער משולש שבקוקודו העליון שני לוחות הברית עם כתובת מוזהבת בעברית [41]:

זֶה־הַשַּׁ֥עַר לַיהֹוָ֑ה צַ֝דִּיקִ֗ים יָבֹ֥אוּ בֽוֹ

ב־9 בנובמבר 1938 במהלך ליל הבדולח, הרסו מיליציות האס הא-Sturmabteilung את בית הכנסת באמצעות השלכת רימונים לתוך האולם, דבר שגרם לשריפה [42] ולהריסת המבנה.

בתום מלחמת העולם השנייה, בשנות השישים של המאה העשרים הוקמו באתר בו עמד בית הכנסת מרפאה אזורית (בית חולים) לילדים ובית אבות[43].

הנצחת בית הכנסת והקהילה היהודית

עריכה
 
הסרת הלוט מלוח הזיכרון בתאריך 12 בנובמבר 2019, באתר בו עמד בעבר בית הכנסת
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
 
הנחת זרים לאחר הסרת הלוט
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

בסוף ינואר 2007 הצטרפה קבוצת בתי הספר של אמנסטי אינטרנשיונל, לפרויקט בשם "בואו נחזיר את הזיכרון", שבוצע בחסות הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין. המטרה העיקרית של הפרויקט הייתה לחפש עקבות של הקהילה היהודית בסביבת קנדז'ז'ין-קוז'לה וללמוד על התרבות היהודית ולהציג אותה לתלמידים ולקהל הרחב.

במהלך הפרויקט קבוצת הצעירים שהשתתפה בו ביקרה במוזיאון של אגודת הקרקעות "צומת" בקוז'לה, באתר בו עמד בית הכנסת של קוז'לה, והשתתפה בסדנאות מחול יהודיות ברובע קז'ימייז' שבקרקוב וכו'.

ב-4 באפריל 2007 נפתחה באולם הכינוסים של בית הספר התיכון הראשון 'סיינקייביץ' בקנדז'ז'ין-קוז'לה תערוכה המוקדשת להיסטוריה והתרבות היהודים. התערוכה נמשכה עד 19 באפריל, ואז הועמדה לרשות הציבור במטה אגודת הקרקעות בקוז'לה. במקביל הופקו בורשורים ותיקית מאמרים שכותרתם "בואו נחזיר את הזיכרון".

ב-12 בנובמבר 2019, הודות למאמציהם של עמותת בלכהמר-1944 (Blechhammer-1944) ובני הנוער ממועדון בית הספר "אמנסטי אינטרנשיונל" שבבית הספר התיכון המקומי מספר 1, באתר בו עמד בית הכנסת, הוסר הלוט מלוח זיכרון מזכוכית, הכתוב בארבע שפות. הלוח מציין שבמקום עמד בית הכנסת של יהודי העיר. בטקס הסרת הלוט מלוח הזיכרון[44] אדוארד הדוך מאגודת בלכהמר-1944 תיאר את הטרגדיה של קהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה ובית הכנסת.[45] הוא הוסיף שלאחר קבלת האישורים המתאימים לוח הזיכרון יוחלף באנדרטה מבטון.

הכיתוב בעברית הרשום על גבי לוח הזיכרון הוא:

לזכר היהודים שחיו בקולז'ה ונרצחו בזמן השואה.

בסמוך למקום זה עמד בית הכנסת

אשר נשרף על ידי הגרמנים

הנאצים בליל הבדולח בשנת 1938.

אדוארד הדוך מאגודת בלכהמר - 1944, הודיע בטקס שלאחר קבלת האישורים הדרושים, תוקם אנדרטה מבטון במקום לוח הזיכרון הזמני העשוי מזכוכית.

בטקס חשיפת לוח הזיכרון השתתפות: מושל המחוז מלגורצאטה טודאג', סגן ראש עיריית קנדז'ז'ין-קוז'לה וויצ'יץ יג'ילו, נשיא מועצת העיר אירניאוש ווישניבסקי, מנהלת הספרייה הציבורית העירונית איזבלה מיגוץ, רב הקהילה היהודית מוורוצלב דייוויד בסוק, נוער מבית הספר התיכון מספר 1 ותושבים מן השורה בקנדז'ז'ין-קוז'לה.

בית הקברות

עריכה
 
המיקום המדויק של שרידי בית הקברות היהודי העתיק

בית הקברות היהודי בקנדז'ז'ין-קוז'לה הוקם בנובמבר 1814 בכפר הסמוך בשם דנבובה-Dębowa (השם המעודכן, רחוב ריביבורסקה-Raciborska). מוקדם יותר קברו יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה את מתיהם, בבית העלמין של קהילת יהודי צילץ שבצילץ.[46]

בשנת 1822 הוקם בית לוויות בבית העלמין ובשנת 1864 הוגדל שטח בית העלמין.[47] בשנת 1875 נבנתה הבאר.

בשנת 1933 סגרו הנאצים את בית העלמין, שהפך בשנת 1939 לנחלת האגודה היהודית בגרמניה (Reichsvereinigung der Juden ), ובמהלך מלחמת העולם השנייה בשנת 1943 בית הקברות נשלט על ידי הגסטפו (Geheime Staatspolizei, המשטרה החשאית במדינה), שאנשיו הרסו את בית העלמין.

לאחר מלחמת העולם השנייה, ב־10 במרץ 1948, קיבלה הוועדה היהודית הפרובינציאלית, מהמועצת הפרובינציה צו לנקות את בית העלמין בקוז'לה ולהסיר ממנו כתובות גרמניות (כולל מצבות).

על פי הדוח של חוקר ההיסטוריה של אזור קוז'לה רומואלד סביקי,[48] בשנת 1950 היו בבית הקברות מצבות גרניט שחור וגם משיש עם כתובות זהב,[49] נראה שכל המצבות נגנבו על ידי תושבי הכפרים הסמוכים.

בשנת 1980, רשויות העיר ניסו לסדר את בית העלמין שהיה מגודר. עם זאת, המיקום המבודד הקל על גניבת אלמנטים של הגדר ועל הרס נוסף של בית העלמין.

על שטח של 2.8 דונם השתמרו שברי 5 מצבות עם כיתובים בעברית ובגרמנית. נמצאו גם בסיסי מצוות פגומות. נראה שהמצבות נגנבו באופן שיטתי. אין מידע על קברי אחים בבית הקברות.

האזור מכוסה לחלוטין ביער וסבך צפוף. אין גדר כלשהי ואין שילוט או לוח זיכרון המציין שבמקום זה ממוקם בית קברות יהודי. הכניסה לבית הקברות היא מהיער. בית הקברות מבוקר באופן ספורדי. ונדליזם וצמחייה פראית מהווים איום חמור לקיומו.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Monograph of the City of Kędzierzyn-Koźle, edited by E. Nycz, S. Senft, Opole 2001.
  • Ziemia Kozielska, edited by S. Popiołek, Koźle 1963.
  • Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008.
  • Cosel, Encyclopedia of Jewish Life Before & During Holocaust, ed. Sh. Spector, G. Wigoder, New York 2001, pp. 273–274.
  • Jonca K., Senf S., Under the rule of Prussia and the German Reich, Monograph of the city of Kędzierzyn-Koźle, Opole 2001, p. 85.
  • Jonca K., Outline of the social and economic history of Koźle and its surroundings until 1939, Ziemia Kozielska, Koźle 1963, p. 45.
  • Kisielewicz D., Nazi labor camps at the chemical plants in Kędzierzyn and Blachownia Śląska during World War II, "Szkice kędzierzyńsko-kozielskie" 1985, vol. 1.
  • Monograph of the town of Kędzierzyn-Koźle, Opole 2001.
  • Popiołek S. (ed.), Ziemia Kozielska, Koźle 1963.
  • Probe H., Stadt und Landkreis Cosel in alten Ansichten, Huttenberg-Rechtenbach 1990.
  • Rosenthal F., The oldest Jewish settlements in Silesia, "Bulletin of the Jewish Historical Institute" 1960, No. 34.
  • Świerkosz K., Jews in Nazi camps in Opole Silesia during World War II, 45th anniversary of the Warsaw Ghetto Uprising (1943 - 1988). M ateriały session with popular science, Opole in 1988.
  • Świtliński K., Wawialny G., Żydzi raciborscy, Naszraciborz.pl [online] https://www.naszraciborz.pl/site/art/5/14/83.html* [access: 17/04/2020].
  • Triest F., Topographisches Handbuch von Oberschlesien, vol. 2, Breslau 1865, pp. 892–893.
  • Walerjański D., From the history of Jews in Upper Silesia until 1812, "Orbis Interior. Pismo Muzealno-Humanycznej "2005, vol. 5.
  • Weltzel A., Geschichte der Stadt, Herrschaft und ehemaligen Festung Kosel, BMW 1888.
  • Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of the city of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Baza Demografia - Główny Urząd Statystyczny, demografia.stat.gov.pl
  2. ^ 1 2 Historia społeczności | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  3. ^ kk24, W Koźlu upamiętniono przedwojennych żydowskich mieszkańców oraz spaloną synagogę. ZDJĘCIA, KK24.pl Serwis informacyjny Kędzierzyna-Koźla. Portal Kędzierzyn-Koźle. Wiadomości, zdjęcia, filmy, ‏2019-11-12 (ב־)
  4. ^ 1 2 Weltzel A., Geschichte des Stadt, Herrschaft und ehemaligen Festung Cosel, Berlin 1995, pp. 78-79, 85, 88.
  5. ^ Kaczorowski W., Koźle under the Habsburg rule, Monograph of the town of Kędzierzyn-Koźle, Opole 2001.
  6. ^ Ładogórski T., General Statistical Tables of Silesia 1787, Wrocław 1954, pp. 94, 120.
  7. ^ Kubit B., Rabbis of Gliwice, Jews of Gliwice, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, p. 133.
  8. ^ Janczak J., Distribution of denominations in Silesia in the first half of the 19th century, "The demographic past of Poland. Materials and Studies "1967 , vol. 1, pp. 20–21.
  9. ^ Kędzierzyn-Koźle - artykuły - Pami9etam tamto Koźle, www.k-k.pl
  10. ^ Schmidt J., The participation of members of the Jewish community in the cultural life of Gliwice, Jews of Gliwice, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, pp. 101–102.
  11. ^ Konieczny A., The Jewish population in Silesia in the light of the census of May 17, 1939, "Studies on fascism and Nazi crimes" 1992, vol. 15.
  12. ^ State Archives in Opole, team: Gestapo Oppeln, drawer no. 12, kk. 237, 376, 555, 579.
  13. ^ האוכלוסייה היהודית בקהילת יהודי קנדז'ז'ין-קוז'לה בין השנים 1766–1939 לפי אתר השטאטל הווירטואלי
  14. ^ The Encyclopedia of Jewish Life before and during the Holocaust (Vol. 1), p. 273
  15. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 56.
  16. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle, 2006, p. 56.
  17. ^ J. Schmidt, Udział członków gminy żydowskiej w życiu kulturalnym Gliwic, in: B. Kubita (ed.), Żydzi Gliwiccy, (2006), 101-102.
  18. ^ Schmidt J., The participation of members of the Jewish community in the cultural life of Gliwice, Gliwice Jews, ed. B. Kubit, Gliwice 2006, pp. 101–102.
  19. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 54.
  20. ^ Kopacki A., I Remember that Koźle, Kędzierzyn-Koźle
  21. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 118.
  22. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 51.
  23. ^ Rataj A., Religious and cultural life of the inhabitants of Kędzierzyn until 1945, Kędzierzyn-Koźle
  24. ^ Kopacki A., I remember that Koźle, Kędzierzyn-Koźle
  25. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 53.
  26. ^ Kapica T., The History of Jews from Kędzierzyn-Koźle, "Nowa Trybuna Opolska"
  27. ^ kozielskie świątynie, www.k-k.pl
  28. ^ Augustin Weltzel: Geschichte der Stadt, Herrschaft und Festung Cosel, p.307
  29. ^ 1 2 Community history. In: POLIN Museum of the History of Polish Jews sztetl.org.pl.
  30. ^ Historia społeczności | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  31. ^ 1 2 Josef Gröger: Churches, monasteries and chapels in the town and former stronghold Kozle: historical study. Heilbad Heiligenstadt: 2004. ISBN 3-935330-15-4. P. 92
  32. ^ Synagogue in Kędzierzyn-Koźle (24 Kwietnia Street). In: POLIN Museum of the History of Polish Jews. sztetl.org.pl
  33. ^ Mapy.cz, Mapy.cz
  34. ^ POLIN Museum of the History of Polish Jews
  35. ^ 1 2 3 Tomasz Kapica, Żydom w Koźlu łatwo nigdy nie było, Nowa Trybuna Opolska, ‏2014-12-08 (ב־)
  36. ^ Arkadiusz Kałużyński, Kozielska Synagoga – Explorator
  37. ^ ROSENTHAL, FERDINAND - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com
  38. ^ Augustin Weltzel: Geschichte der Stadt, Herrschaft und Festung Cosel. Berlin: 1866. p. 543
  39. ^ Borkowski M., Kirmiel A., Włodarczyk T., In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 119.
  40. ^ Josef Gröger: Churches, monasteries and chapels in the town and former stronghold Kozle: historical study. Heilbad Heiligenstadt: 2004. ISBN 3-935330-15-4. P. 93
  41. ^ Weltzel A., Geschichte der Stadt, Herrschaft und ehemaligen Festung Kosel, 1888, Berlin 1995, p. 543.
  42. ^ Historia społeczności | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
  43. ^ Żabicki R., From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 50.
  44. ^ RESOLUTION NO. XIII / 142/19 OF THE COUNCIL OF THE CITY OF KĘDZIERZYN-KOŹLE of September 26, 2019 on the erection of a monument commemorating the Jewish community of Koźle. (PDF) (בפולנית)
  45. ^ kk24, W Koźlu upamiętniono przedwojennych żydowskich mieszkańców oraz spaloną synagogę. ZDJĘCIA, KK24.pl Serwis informacyjny Kędzierzyna-Koźla. Portal Kędzierzyn-Koźle. Wiadomości, zdjęcia, filmy, ‏2019-11-12 (ב־)
  46. ^ M. Borkowski, A. Kirmiel, T. Włodarczyk, In the footsteps of Jews: Lower Silesia, Opole region, Ziemia Lubuska, Warsaw 2008, p. 119.
  47. ^ R. Żabicki, From the pages of the known and unknown history of the city of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 50.
  48. ^ Romuald Żabicki : Muzeum Ziemi Kozielskiej, muzeumkozle.pl
  49. ^ R. Żabicki, From the pages of the known and unknown history of Koźle, Kędzierzyn-Koźle 2006, p. 52.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קהילת_יהודי_קנדז%27ז%27ין-קוז%27לה&oldid=39008440"