קהילת יהודי רדאוץ
קהילת יהודי רדאוץ שכנה בעיר רדאוץ בדרום חבל בוקובינה. בעיר פעלו תנועות נוער, בתי ספר ואגודת ספורט יהודית. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה רדאוץ תחנת מעבר להגלייתם של יהודים לגטאות ולמחנות עבודה בחבל טרנסניסטריה.
היסטוריה
עריכהתחת השלטון האוסטרי
עריכהישנן עדויות ראשוניות לנוכחותם של יהודים ברדאוץ כבר בראשית המאה ה-19, שעה שנמנו במפקד האולוכסין של העיירה שלוש משפחות יהודיות. באותה עת הייתה העיר נתונה למרותה של ממלכת הבסבורג האוסטרית, וזו עודדה הגירה של דוברי גרמנית העירה, במסגרת מדיניות ה"גרמניזציה". היהודים היגרו, ככל הנראה, לרדאוץ עם גרמנים משוואביה שהגיעו לשם במסגרת אותה תוכנית.[1] בוקובינה, חבל הארץ שבו נמצאת רדאוץ, השתייכה עד 1774 לנסיכות מולדובה, והשפה שדוברה בה הייתה רומנית. מטרתם של האוסטרים הייתה לקעקע את התרבות המקומית, ולהפוך את חבל בוקובינה לחלק אינטגרלי של האימפריה.
ההגירה לרדאוץ המשיכה ביתר שאת גם בשנים הבאות. לעיר היגרו יהודים רבים ממזרח גליציה, שהיו נתונים לשליטת אוסטריה. השלטון עודד את הגירתם כיוון שיהודים אלה היו דוברי גרמנית ונאמנים לו, ובאמצעותם חשב לבסס את השליטה האוסטרית באזור.[2]
בין שתי מלחמות העולם
עריכהבשלהי מלחמת העולם הראשונה עמדה האימפריה האוסטרו-הונגרית על סף פירוק. ממלכת רומניה השכנה ניצלה את חולשתה, וב-11 בנובמבר 1918 כבשה את אזור בוקובינה ואת רדאוץ בתוכו, כיוון שלטענתה התגוררה שם אוכלוסייה רומנית גדולה.
בראשית 1938 שלטה ברומניה ממשלה אנטישמית, ובראשה עמדו אוקטביאן גוגה ואלכסנדרו קונסטנטין קוזה, ולפיכך כונתה "ממשלת גוגה-קוזה". תחת שלטונם של השניים הורע מצבם של יהודי העיר במידה ניכרת. כך, למשל, יצא צו שאילץ בעלי חנויות יהודים לפתוח אותן בשבת.[3] ממשלת גוגה-קוזה נפלה לבסוף עקב לחץ בינלאומי. עם זאת, בשל אי-היציבות הפוליטית המתמשכת ברומניה לאחר נפילת הממשלה, הכריז קרול השני, מלך רומניה, על עצמו כשליט יחיד במדינה במה שנודע כ"דיקטטורה המלכותית". המשטר החדש המשיך את הקו האנטי-יהודי בדרכים אחרות.
מלחמת העולם השנייה
עריכהבקיץ 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, נאלצה רומניה לוותר על בסרביה ועל צפון בוקובינה לברית המועצות ועל צפון טרנסילבניה להונגריה. זאת, כדי להימנע ממלחמה עמן. כתוצאה מכך, התערער מעמדו של המלך, והוא עזב את רומניה בספטמבר אותה שנה. כך באה "הדיקטטורה המלכותית" אל קיצה. בה בעת, הלכה רומניה והתקרבה לגרמניה הנאצית. ברומניה היו מצבורי נפט חיוניים לצבא הגרמני, ולפיכך לא היה ביכולתה לשמור על נייטרליות במלחמה.[4] עם עזיבתו של המלך את המדינה, מונה הגנרל יון אנטונסקו,, לראש ממשלת רומניה. מעט מאוחר יותר הצטרפה רומניה למדינות הציר כשחתמה על ההסכם התלת-צדדי.
תחת השלטון החדש, במסגרת השואה, הוחמר עוד יותר מצבם של יהודי העיר. הלגיונות של משמר הברזל הוציאו צווים להביא לפיטוריהם של עובדי מדינה יהודים, תלמידים יהודים גורשו מבתי הספר הממלכתיים בעיר, ורופאים יהודים לא הורשו לטפל עוד בחולים שאינם יהודים. ב-8 בדצמבר 1940 גורשו מהעיר 70 משפחות של פליטים יהודים. ב-24 בינואר 1941 התרחש בעיר פוגרום, ובמהלכו נרצחו 12 יהודים.[5]
ב-22 ביוני 1941 החל מבצע ברברוסה, הכינוי הרווח לפלישה הגרמנית לברית המועצות. מתוקף הברית עם גרמניה, הצטרפה גם רומניה למבצע, ובתמורה הרשתה לה גרמניה לספח את חבל טרנסניסטריה, שהיה שייך עד אז לברית המועצות. גורלם של יהודי רדאוץ היה כגורלם של שאר יהודי בוקובינה ובסרביה - הגליה לגטאות ולמחנות עבודה בחבל ארץ זה. ההגליה נבעה מהרצון הרומני לטהר אתנית את האזורים הללו מיהודים. ברדאוץ רוכזו כל יהודי האזור, לקראת גירושם לטרנסניסטריה. ביולי אותה שנה הובאו לעיר כאלף יהודים מכפרים סמוכים, ובאוגוסט הובאה אליה כל קהילת העיר סירט, שמנתה 1,600 נפשות.[6] עקב הגלייתם של יהודים מיישובים שכנים לרדאוץ גדל מספר התושבים בה מכ-6,000 נפש לכ-10,000 נפש.
ב-11 באוקטובר 1941 הצטוו יהודי העיר לעזוב אותה תוך שלושה ימים, פן יוצאו להורג בירייה על ידי השלטונות.[5] ב-14 וב-15 באוקטובר גורשו כל יהודי העיר ברכבות לטרנסניסטריה. בדרכם הם שהו במחנות מעבר באוטאץ' ובמרקולשט. רבים מצאו שם את מותם עקב תנאי מחיה קשים. מהמחנות הועברו היהודים לגטאות בערים ברשד, אובודובקה ובאלטה, שם שהו עד סוף המלחמה.[6]
לאחר המלחמה
עריכהמן המלחמה שרדו רק כ-4,000 מתוך 10,000 היהודים שגורשו מרדאוץ בראשיתה. בשנים 1945 ו-1946 עברו ברדאוץ למעלה מ-30,000 יהודים, שהיו בדרכם מהמחנות ליעדי הגירה שונים. רבים מהיהודים שעברו דרך העיר היו תושביה המקוריים, שהיו עתה חסרי אמצעים ומצאו את בית הכנסת ואת בית העלמין המקומי נטושים והרוסים בחלקם.[7] רוב היהודים בחרו לעלות לישראל בשנים שבהם אפשרו זאת השלטונות: בין 1950 ל-1951 ובין 1959 ל-1961. השאר היגרו לארצות אחרות באירופה ובאמריקה ולישראל. בשנת 1962 התגוררו בעיר רק 800 יהודים,[2] וב-2013 15 בלבד.[8]
דמוגרפיה
עריכהבשיאם, היו יהודי רדאוץ הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר, כשליש מכלל התושבים, אך הם לא היוו רוב באוכלוסייה. לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 נותר מספרם של יהודי העיר קבוע. אמנם רבים מיהודי רדאוץ הוגלו לסיביר במהלך מלחמת העולם הראשונה, אך אוכלוסיית העיר התאוששה במהירות עקב הגירת יהודים מהכפרים הסמוכים.[9]
| שיעור יהודי רדאוץ | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| ||||||||
 [א]
|
 [ב]
| |||||||
| 1873[10] | 2,358 | |||||||
| 1880[2] | 3,452 | 30.9% | ||||||
| 1894[1] | 4,894 | |||||||
| 1910[11] | 5,940 | 35.8% | ||||||
| 1930[12] | 5,611 | 33.4% | ||||||
| 1941[2] | 4,763 | 35.2% | ||||||
| 1942[2] | 62 | |||||||
| 1962[2] | 800 | |||||||
| 1989[1] | 91 | |||||||
| 2013[8] | 15 | |||||||
חינוך
עריכההמוסד החינוכי היהודי הראשון שנפתח בעיר היה תלמוד תורה, שנחנך ב-1830 ופעל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. לפני סגירתו, למדו בו כ-130 תלמידים. חוץ ממנו, פעלו בעיר תלמודי תורה קטנים. ב-1907 נפתחו בעיר בית ספר וגן ילדים של ארגון "שפה ברורה", שהורה בעברית. לאחר מלחמת העולם הראשונה האמיר מספר התלמידים במידה ניכרת והגיע לכ-200.[13] בין השנים 1937–1940 פעל ברדאוץ בית הספר הדתי לבנות "בית יעקב", שנסגר בהוראת השלטונות.[5]
יהודי העיר למדו גם במוסדות החינוך הממלכתי. ב-1871 למדו שם ברדאוץ 10 תלמידים בלבד, אך הודות להשתלבותם של יהודי בוקובינה בחיים הציבוריים גדל מספר התלמידים ב-1880 ל-183.[9]
כלכלה
עריכהבראשית המאה ה-19 עסקו מרבית יהודי העיר במסחר, ובעיקר בסחר בעצים ובבעלי חיים. יתר היהודים היו בעלי מלאכה.[1] עם התבססותם הקימו היהודים גם בתי חרושת, ובעיקר מנסרות, בתי בורסקאות וטחנות קמח.[6] בשיאם החזיקו היהודים בכ-250 בתי חרושת בעיר ובסביבותיה. הקהילה מימנה את מוסדותיה באמצעות הטלת מיסים על נישואים, על שחיטה ועל ירושה, וכן באמצעות מכירת חלקות בבית העלמין.[2]
חיי הדת והקהילה
עריכהבית הכנסת הגדול
עריכה
ערך מורחב – בית הכנסת הגדול של רדאוץ
ב-1830 נחנך בית הכנסת הראשון ברדאוץ. עקב התרבות היהודים בעיר, התעוררה דרישה לבית כנסת גדול שיתאים לצרכיהם. לפיכך, ב-18 באוגוסט 1883 נחנך בית הכנסת הגדול של רדאוץ.[13] נוסף על בית הכנסת הזה, פעלו בעיר 32 בתי כנסת אחרים.[14] ב-1962 פעלו ברדאוץ שני בתי כנסת בלבד.[7]
רבנים
עריכהבשנותיה הראשונות של קהילת רדאוץ, היא הייתה מבחינה מנהלית וארגונית חלק מקהילת סירט הסמוכה. בשנים 1836–1881 שימש הרב הירש שפירא כרב המקומי. רק בשנת 1881, כשהקהילה גדלה, היא התנתקה מקהילת סירט. שנתיים מאוחר יותר התמנה יצחק קונשטאט (Kunstadt) לרב העיר, לאחר שזכה במוניטין על כתיבתם של ספרי דת. קונשטאט כיהן בתפקידו עד שנת 1910.[11] אחריו כיהנו בתפקיד הרב הראשי הרבנים יעקב הופמן (1912–1923), יעקב נאכט (1925–1928), שמשון שטיין (1934–1936) ויצחק רבינוביץ' (1936–1941).[14] ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, התמנה ישראל הורניק כרבה הראשי של העיר. הוא כיהן עד מותו ב-1947, ואחריו לא מונה רב חדש בעיר.[7]
היהודים הדתיים ברדאוץ השתייכו לחסידויות ויז'ניץ, סדיגורה ובויאן, שהיו החסידויות הנפוצות בחבל בוקובינה. עם האדמו"רים שנהגו לפקוד את רדאוץ דרך קבע נמנה חיים הגר מוויז'ניץ, שנהג להתדיין שם עם חסידיו.[1]
בית העלמין היהודי
עריכה
ב-1820 נחנך בית קברות יהודי ברדאוץ, במרחק שלושה קילומטר ממרכז העיר. עד להקמתו נקברו יהודי העיר בבית הקברות של סירט, שכן שתי הקהילות היו מאוגדות אז לקהילה אחת.[2] בבית העלמין קבורים כ-7,000 יהודים. על המצבות נכתבו תחילה כתובות בעברית בלבד, אך במשך הזמן נתווספו גם כתובות ביידיש, בגרמנית וברומנית - בהתאם לשפה ששלטה ברדאוץ באותה תקופה. ב-2005 החלו פעולות שימור בבית העלמין.[15]
אגודת נוער וספורט
עריכהב-1892, ביוזמתו של הרב הראשי דאז, יצחק קונשטאט, נוסד בעיר סניף של האגודה הציונית "אהבת ציון".[9] ב-1900 השתנה שם האגודה ל"דורשי ציון".[1]. בעיר פעלו שתי תנועות נוער עיקריות: תנועת השומר הצעיר, שהחלה את פעילותה ב-1918, ובית"ר, שנוסדה ב-1926. סניף בית"ר בעיר, שמנה כ-150 חברים, היה לסניף הגדול ביותר של התנועה בכל בוקובינה, זולת צ'רנוביץ. חלק מחברי בית"ר יזמו עליות קטנות לארץ ישראל.[14] בעיר פעלה גם אגודת הספורט "הגבורה", שנוסדה ב-1912. האגודה פעלה עד 1947, ונסגרה בהוראת השלטונות הקומוניסטיים. היא עסקה בעיקר בענפי הכדורגל וההתעמלות. מטעם האגודה נשלחו 24 ספורטאים לאירועי המכביה השנייה.[13]
הפוליטיקה הפנימית
עריכהב-1890 נוסדה ברדאוץ הנהלה קהילתית בת 24 חברים, שבראשה עמד משולם קופלר. קופלר כיהן בתפקידו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914.[2][9] בין שתי מלחמות העולם שימש בתפקיד יו"ר הקהילה חיים מיכאל, שהיה מקורב למי שעמד בראש קהילת יהודי צ'רנוביץ באותם הימים, בנו שטראוכר.[12]
הנצחה וזיכרון
עריכה
כחלק משדרת המצבות אשר הוקמה בבית הקברות בחולון, לזכר קהילות יהודיות שהושמדו בשואה, נבנתה גם מצבה לזכר קהילת רדאוץ.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- דוד שערי, יהדות בוקובינה בין שתי מלחמות העולם, עמ' 181–186, אוניברסיטת תל אביב, 2004
- ישראל מרגלית, קהילה יהודית בצמיחתה ובשקיעתה, ארגון יוצאי רדאוץ, 1990
קישורים חיצוניים
עריכה- תיאודור לביא, פנקס הקהילות, רומניה, כרך שני, עמ' 516–520, יד ושם, 1980; לקריאה באנגלית: Radauti, מתוך "Encyclopedia of Jewish Communities in Romania", באתר JewishGen
- ד"ר הוגו גולד הפרק רדאוץ בספר History of the jews in Bukovina (אנגלית), כפי שסופר על ידי אלטר וסרמן, הוצאת עולמנו 1962
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 קהילת ראדאוץ – חיי תרבות ורוח בקהילה, באתר "א.מ.י.ר. - ארגון מאוחד של יוצאי רומניה בישראל"
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 לביא, עמ' 516
- ^ לביא, עמ' 518
- ^
(Why did Romania join the axis? (Short Animated Documentary, סרטון באתר יוטיוב, 25 במאי 2019
- ^ 1 2 3 לביא, עמ' 519
- ^ 1 2 3 רדאוץ (Rădăuti), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- ^ 1 2 3 לביא, עמ' 520
- ^ 1 2
רוחמה אלבג, מסע לעיר הולדתו של דן פגיס, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2013
- ^ 1 2 3 4 שערי, עמ' 183
- ^ Independent Crown Land, מתוך "History of the Jews in the Bukowina", באתר JewishGen (באנגלית)
- ^ 1 2 שערי, עמ' 182
- ^ 1 2 שערי, עמ' 184
- ^ 1 2 3 לביא, עמ' 517
- ^ 1 2 3 שערי, עמ' 185
- ^ ראדאוץ: בית העלמין, באתר "יהודי בוקובינה"
