מודיעין צבאי

המודיעין הצבאי נועד לספק לגוף הממונה (מדרג הגדוד ועד לדרג המדינה) בזמנים שנקבעו ורלוונטיים, מידע אמין ומדויק ככל האפשר בנוגע למושא המחקר, כגון כוונותיו, האינטרסים שלו, יכולותיו וחולשותיו.

עבודת המודיעין נעשית בשלושה נדבכים:

• מודיעין לאומי – מודיעין המאפשר גיבוש אסטרטגיה לאומית ביטחונית, קביעת איומי ייחוס ותרחיש ייחוס לבניין כוח.
• מודיעין אסטרטגי – מודיעין המאפשר עיצוב ותכנון של מערכות וניסוח תכלית אסטרטגית צבאית, אשר משקפת את מטרות הדרג המדיני.
• מודיעין מערכתי – מודיעין המאפשר הפעלת כוח ברמה המערכתית והטקטית, על מנת למקסם את הפגיעה באויב, והשגת יתרון טקטי בכל הממדים. מודיעין זה יגיע מכלל סוכנויות האיסוף ועד רמת הגדוד, המטוס הבודד והספינה.

ככלל נחלקת עבודת המודיעין לשני תהליכים מרכזיים:

1. איסוף – השגת המידע.
2. מחקר – עיבוד וניתוח המידע שנאסף לכדי "תמונת מצב", אשר תאפשר מתן הערכה מדויקת על מושא המחקר.

מטרתו העליונה של המודיעין הצבאי ברמה האסטרטגית, היא להתריע בפני מלחמה, ולאפשר לקברניט להחליט על תגובה מתאימה למצב. מעבר לכך, נועדה עבודת המודיעין לספק מידע שיאפשר היכרות מעמיקה ככל האפשר של מזמין השירות עם מושא המחקר. כך, יכול המודיעין לספק מידע אודות סדר גודל כוחותיו, האמצעים שבידיו, מבנה הביצורים שהכין ועוד. היכרות מעמיקה עם האויב ותוכניותיו, עתידה לסייע בזיהוי סימני התרעה בעת הצורך, ומאפשרת את בנייתו השוטפת של הצבא למול האיומים הניצבים בפניו והכנת מענה טקטי או טכנולוגי ליכולותיו הצבאיות ומערכות הלחימה של האויב.

התהליך המודיעיני

עבודת המודיעין נעשית על ידי שני סוגי גופים, גופי האיסוף וגופי המחקר. נהוג לתאר את התהליך המודיעיני כמעגל, המתבצע באופן הבא: בשלב הראשון נקבע מהם הנושאים המרכזיים העומדים על הפרק, אשר בהם יושקעו המשאבים האיסופיים והמחקריים. קביעה זו נעשית על ידי הקברניט והוא זה שמנחה את גופי המודיעין במה עליהם לעסוק.

בשלב השני, ממפים הגופים השונים את המצב הקיים בתחום זה ואת הפערים הדורשים תיקון; כך, ממפים גורמי המחקר מהו המידע הקיים ומהם פערי המידע. ואילו גורמי האיסוף ממפים מהם יכולות האיסוף הקיימות ומהם הפערים באיסוף הקיים לנדרש.

בשלב השלישי, מתחילה העבודה המודיעינית עצמה להתבצע. עבודה זו פועלת בצורת מעגל של שיח בין גורמי האיסוף, המחקר והקברניטים - שיח זה מתבצע בתצורת המעגל המודיעיני המופיע בשרטוט שלמעלה:

1. הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) המודיעיני – בשלב זה, מציג המחקר בפני האיסוף את פערי המידע הקיימים הנוגעים למושא המחקר (לרוב תוך מתן רקע הכולל את המידע הקיים), לאחר מכן מבקש מענה לפערי המידע המשמעותיים תוך תרגום הבקשה למידע לכדי אירועים קונקרטיים - כלומר, אם נדרש איתור סימנים מעידים להכנות למלחמה - ישאלו שאלות קונקרטיות דוגמת פעילות במערכים מסוימים, תגבור כוחות, וכיוצא בזה.
2. איסוף – בשלב זה מנסים גורמי האיסוף השונים, באמצעות יכולותיהם, לספק את מירב התשובות לשאלות הקונקרטיות שהוצגו בפניהם בצי"ח. בידי האיסוף מגוון רחב של כלים אשר יוצגו בהמשך.
3. מחקר – כלל החומר שנאסף מועבר אל המחקר לשם מיון ועיבוד. עבודתו של איש המחקר היא לצרף את פיסות המידע שנאספו ממקורות שונים לכדי תמונה שלמה, הנקראת "תמונת מודיעין". עליו להעריך את איכות המידע שקיבל ולברור אותו, לדעת להפריד עיקר מטפל, ולהוסיף את החומר החדש למסדי הנתונים הקיימים, בצורה בה יהיה ניתן לשלוף אותו בקלות בהמשך.
4. הערכה – זהו אולי החלק הבעייתי והקשה ביותר בעבודת המודיעין, בה ראשי המערכת צריכים להשתמש בכל המידע המונח לפניהם כדי להעריך מהם כוונותיו של היריב ומה הוא מתכוון לעשות. בשלב זה יש לפרש את כל העובדות המודיעיניות הידועות הרלוונטיות לנושא אודותיו תינתן ההערכה (החל בסדר הכוחות, האימונים שעברו, הפרופיל הפסיכולוגי של גורמי המערכת היריבה ומצבם המדיני והכלכלי), כל זאת על מנת להעריך את יכולותיו וכוונותיו של היריב. לא תמיד מתקבלות הערכות נכונות, ולפעמים מתקבלות אף הערכות שגויות לגמרי שתוצאותיהן הרסניות, ואשר נובעות מטעות בהערכת הנתונים השונים ויחסי הכוחות השונים ביניהם (זאת בשל כשל איסופי או טעות מחקרית). דוגמה מפורסמת ביותר בישראל לטעות בהערכה מודיעינית, היא הכישלון של אמ"ן לחזות את פרוץ מלחמת יום הכיפורים ולהתכונן אליה בזמן. רוב האשמה הוטלה אז על ראש אמ"ן, אלי זעירא. זו אולי הפרשה הכואבת ביותר בתולדות המודיעין הישראלי, המשפיעה עד היום.
5. הפצה – לאחר השלמת פעולת ההערכה יופצו התוצרים המודיעיניים אל הקברניט, כמו גם אל גורמי האיסוף השונים וגורמי המחקר העמיתים (זאת בכפוף להרשאות סיווג ביטחוני). לכאורה, חשיבות ההפצה בעבודת המודיעין פחותה, אך למעשה, כישלון בהפצת מודיעין כמוהו כאילו לא הופק המודיעין כלל. כישלון בהפצת המודיעין יכול להיות בעל השלכות הרסניות. ולראייה: מערכת הביטחון בארצות הברית לא הצליחה לסכל את פיגועי 11 בספטמבר 2001, בין השאר בגלל נתק ששרר בין ה־CIA ל־FBI, דבר שמנע העברת התראות על פיגועים ומעקב יעיל אחרי גורמי טרור אסלאמי ומחבלים מוסלמים שהסתננו לארצות הברית. מנגד, בתקופת האינתיפאדה השנייה מערכי המודיעין והכוחות בשטח (בעיקר השב"כ, צה"ל והימ"מ) בנו מערך הפצת מודיעין יעיל, שאיפשר קבלת התראות וסיכול פיגועים בזמן אמת. בעזרת המודיעין הערכי שהופץ ניצלו חיי אדם רבים, ומערכת הביטחון הישראלית רשמה הישג חסר תקדים באחוזים הגבוהים של סיכול פיגועים.

עולה ביקורת על הצגה זו של עבודת המודיעין, אשר מייצגת נאמנה את המודיעין הטקטי (בו ניתן להכווין את גופי האיסוף לשאלה הקונקרטית "מה יש מעבר לגבעה"), אך לא מתייחסת לאתגרי המודיעין האסטרטגי. בדרג המערכתי והאסטרטגי גופי המחקר והאיסוף לא רק "מצ"יחים" ומפיצים, אלא בעיקר מייצרים שיח משותף על בסיס הפוזיציות השונות, לטובת בירור רחב של הסוגיות.

מושאי מחקר מרכזיים - הנושאים בהם עוסק המודיעין

ערך מורחב – הערכת מודיעין

מחקר צבאי

המחקר הצבאי הוא הקלאסי בין צורות המחקר המקובלות. עיקר עיסוקו של המחקר הצבאי הוא בניסיון להעריך כראוי נושאים הקשורים והלא קשורים למערכת הביטחונית היריבה - הן בהיבטי בניין כוח (סדר הכוחות וכמותם, כשירותו של הכוח הצבאי היריב, רכש או פיתוח אמצעי לחימה מתקדמים ומערכות טכנולוגיות חדישות ומשמעותן הצבאית, וכיוצא בזה), והן בהיבטי הפעלתו (מצב כוננות ברגע נתון וצורת הפעלה בחירום). המחקר הצבאי מתקיים בכל הדרגים, מהגדוד (העוסק בהערכה מיקרו-טקטית של פעולות היריב) ועד המטכ"ל.

מחקר מדיני

המחקר המדיני מצוי רק בדרג האסטרטגי-מטכ"לי ובמרבית מדינות העולם אינו מצוי בתחום אחריותו של הצבא. תכליתו של המחקר המדיני הוא מעקב אחר מגמות במערכת המדינית היריבה - זאת על מנת לעמוד כראוי על שינויים שעשויים להתרחש בה ואשר אם יתחוללו ישפיעו על המאזן הביטחוני באזור. במסגרת תחום זה קיים בין היתר עיסוק ב"מחקר אישים" - המתרכז בבניית פרופילים אישיים, פסיכולוגיים ובריאותיים של גורמים בעלי כוח ואנשי מפתח במערכת היריבה.

מחקר טכנולוגי

ערך מורחב – מודיעין טכנולוגי

מחקר זה הוא מחקר טכני של המערכות המצויות בידי היריב (בהן כלי נשק, אמצעי לחימה, אמצעי גילוי כגון מכ"ם, מערכות תקשוב, קשר, שליטה ובקרה), על מנת לאפשר הבנה מלאה של יכולות המערכת הצבאית היריבה (כגון מאפייניה, דרך פעולתה, יתרונותיה וחולשותיה), ולפתח דרכים להתגבר עליה. מחקר זה הוא למעשה חלק מן המחקר הצבאי וההפרדה ביניהם נובעת מהכישורים השונים המחייבים חוקר טכנולוגיות.

צורות איסוף מקובלות

צורות איסוף המודיעין המקובלות הן מודיעין ממקורות גלויים (אוסינט), מודיעין אותות (סיגינט), מודיעין חזותי (ויזינט) ומודיעין אנושי (יומינט).

מודיעין ממקורות גלויים (אוסינט)

ערך מורחב – מודיעין ממקורות גלויים

מקובל לראות באיסוף המודיעיני פעולה חשאית בעיקרה אשר חלק מכריע מעיסוקה בנושאים שהשתיקה יפה להם. עם זאת, לאמיתו של דבר, חלק גדול מהמודיעין (בעיקר בתחום המדיני) מופק ממקורות מודיעין גלויים. האוסינט (OSINT, קיצור של Open Source Intelligence) הוא מודיעין המופק ממידע גלוי אשר לא ננקטו כל צעדים כדי למנוע הגעתו לידיים זרות, כגון שידורי רדיו וטלוויזיה, עיתונות כתובה ומקוונת, פרסומים אחרים, נאומי מנהיגים וכדומה. בהיבט הצבאי עשויה מידת מהימנותן של ידיעות ממקור מידע כזה להיות נמוכה, שכן יעד המודיעין מודע לכך שהמקור גלוי ועשוי לנצל אותו לשם הטעיה, אך במקרים רבים (בעיקר של מידע מדיני) נודעת חשיבות גדולה דווקא לפרסום עצמו, שכן נאומו של מנהיג זה או אחר, המיועד להישמע, מבטא במקרים רבים את כוונותיו של אותו מנהיג, המעוניין לשדר מסרים כלשהם ליריביו, לעולם הרחב ואף לעמו שלו. מידע זה הוא מסווג במידת מה, וזאת מחמת חשיפתו של הצי"ח, על פיו נאסף החומר. שיטות עבודה דומות נהוגות גם במודיעין עסקי.

על אף שקיים מידע, לעיתים בעל ערך רב, המופק ממודיעין גלוי, הרי שעיקר ייחודו של המודיעין הוא ביכולות מודיעין המופקות ממקורות שאינם גלויים. מידת המהימנות של ידיעות מסוג כזה גבוהה יותר, שכן היעד אינו מודע לזמינות המקור. הסודיות של ידיעות ממקור מידע כזה גדולה יותר, מאחר שאם ילמד היריב על קיום המידע אודותיו, עשוי הוא להקיש מכך על יכולות איסוף המודיעין של היריב ולנקוט אמצעי הגנה אפקטיביים יותר או, לחלופין, לנצל זאת לצורך הטעיה.

בשנת 2013 חשף ה-NSA מדריך משנת 2007, אשר שימש אותו להכשרת סוכני הוובינט (אוסינט מבוסס אינטרנט) המופעלים על ידיו.

מודיעין אותות (סיגינט)

ערך מורחב – מודיעין אותות

בסיס אשלון בוויהופי, ניו זילנד. אנטנות צלחת השוכנות בתוך הראדומים ("כדורי הגולף") משמשות ליירוט תשדורות

מודיעין אותות, או סִיגִינְט (SIGINT, קיצור של Signals Intelligence) הוא שם כולל למודיעין המבוסס על האזנה לאמצעי תקשורת ולגלים אלקטרומגנטיים, המשמשים להעברת מידע או הפעלת מערכות צבאיות. במודיעין המערבי נודעת חשיבות הולכת וגדלה לאיסוף הסיגינטי ונראה כי הוא מהווה בסיס עיקרי בפעולותיו של המודיעין המודרני. חסרונותיה המרכזיים של צורת איסוף זו, הן העלויות הגבוהות הנדרשות לצורך אחזקתה, כמו גם בחוסר היכולות לתחקר את מבועי המידע.

תחום זה כולל שתי צורות איסוף עקריות:

• מודיעין תקשורת, או קומינט (COMINT, קיצור של Communications Intelligence) - האזנה לתקשורת מדוברת וכתובה, בכלל זה קשר רדיו, תקשורת טלפונית ותקשורת מחשבים. מטרת הקומינט היא לפענח את תוכן התקשורת, ולזהות את האנשים (או הגופים) ביניהם התקשורת עוברת.
• מודיעין אלקטרוני, או אלינט (ELINT, קיצור של Electronic Intelligence) - יירוט אותות אלקטרוניים המשודרים מאמצעי לחימה מסוגים שונים, כגון מכ"מים של כלי טיס ושיט, מכ"מים של סוללות טילי קרקע-אוויר, ועוד. מטרת האלינט היא לזהות את סוג אמצעי הלחימה, על פי סוג מכ"ם המשמש אותו (לדוגמה, סוללת טילי SA-6) ולאתר את מיקומו.

איסוף מודיעין אותות יכול להיעשות ממגוון פלטפורמות:

• תחנות קרקעיות (לדוגמה: רשת האשלון)
• כלי רכב יבשתיים (לדוגמה: מערכת ה'פרופט' (Prophet) המותקנת על ה-HMMWV)
• כלי שיט (לדוגמה: הספינה האמריקנית ליברטי שהייתה מעורבת בתקרית ליברטי)
• כלי טיס (לדוגמה: תצורת ה'נחשון שביט' של מטוס הגאלפסטרים 5 של חיל האוויר הישראלי)
• לווייני סיגינט.

במקרים רבים עשוי היריב להשתמש בתקשורת מוצפנת. ייעודה של ההצפנה, היא למנוע את יכולת פענוח ההודעות שנמסרות אף אם אלו יורטו (ביטחון מידע). לפיכך, ניסו גורמי מודיעין לאורך ההיסטוריה לפצח את הצופן על מנת למצוא את תרגומן הנכון של הודעות אלו, אשר הצפנתן עשויה להעיד על חשיבותם הגדולה בראייתו של היריב.

מודיעין חזותי (ויזינט)

ערך מורחב – מודיעין חזותי

מודיעין חזותי, או ויזינט (VISINT, קיצור של Visual Intelligence), הוא מודיעין המתמקד במידע חזותי. מקורות נפוצים למודיעין חזותי הם:

• תצלומי קרקע.
• תצפיות בידי חיילים (כפי שמבוצעת על ידי חיל האיסוף הקרבי בצה"ל, למשל).
• תצפיות בעומק עורף האויב בידי כוחות מיוחדים לסיור מיוחד. יחידות אלה הן יחידות עילית המאומנות בריגול, הסוואה צבאית, שדאות והישרדות בשטח עוין.
• אימינט (IMINT, קיצור של Imagery Intelligence), הוא מונח המתאר תת-תחום במודיעין חזותי הכולל את המקורות הבאים:
  • תצלומי אוויר, המצולמים באמצעות מטוס ריגול או באמצעות כלי טיס בלתי מאויש.
  • תצלומי לוויין, המצולמים באמצעות לווין ריגול.

המודיעין החזותי מספק 'תמונה עדכנית מהשטח', מאפשר מעבר לניתוח הפריטים המופיעים בצילום, כולל הסקת מסקנות גאוגרפיות וגאולוגיות לגבי פני השטח, הקרקע וכדומה.

מודיעין חזותי בזמן אמת, מאפשר גם איכון של המטרות וסגירה מהירה של מעגל ירי כאשר המודיעין מסמן את המטרה ואילו גורמי האש (בעיקר חיל האוויר, ארטילריה או צלפים) יבצעו תקיפה מדויקת שלה. למשל, שימוש בוויזינט וסגירת מעגל ירי בזמן אמת, היא הסיכול הממוקד של מייסד חמאס, אחמד יאסין, שאותר על ידי כלי טיס בלתי מאויש, בעת שיצא ממסגד ונהרג תוך דקות ספורות בידי מסוק אפאצ'י של חיל האוויר הישראלי, שירה טיל מדויק אל עבר המטרה שסימן לו הכטב"ם.

מודיעין אנושי (יומינט)

ערך מורחב – מודיעין אנושי

מודיעין אנושי, או יוּמִינְט (HUMINT, קיצור של Human Intelligence), הוא שם כולל למודיעין אנושי. במסגרת זו נכללים:

• ריגול – הפעלה של מרגלים שתולים וגיוס סוכנים ומודיעים "נייטרלים" מקרב הצד השני.
• חקירות – חקירת שבויים על מנת לדלות מהם מידע. לפי אמנת ז'נבה, אסור לחקור שבויי מלחמה, אך מדינות בהחלט משתמשות בחקירה כנגד מחבלים וטרוריסטים. כמו כן חלק נכבד מהמדינות, בעיקר הדיקטטוריות, מתעלמות מהאיסור בתירוצים שונים ומשונים (למשל במלחמת וייטנאם, טענה צפון וייטנאם כי הטייסים האמריקאים הם פושעי מלחמה ולא שבויי מלחמה ולכן האיסור לא חל עליהם) וחוקרות את השבויים, לעיתים תוך שימוש בעינויים.

תחום זה נחשב לרגיש ולבעייתי ביותר מבין כל תחומי המקורות, וההפעלה בו מורכבת ביותר. למרות זאת, התמורה שמקבלים מהפעלה נכונה של יומינט היא עצומה ועומק החדירה שאפשר להשיג הוא כמעט בלתי מוגבל. לכן, למרות הבעייתיות והסיכון, ארגוני ביון רבים בעולם משתמשים בטכניקה זו אימתי ואיך שאפשר.

דוגמה ליומינט, הוא המרגל הישראלי אלי כהן, שהופעל בדמשק ואסף מידע על ביצורי הסורים ברמת הגולן. מנגד, ישראל בר היה מרגל סובייטי שנהפך לאחד האנשים הקרובים ביותר לדוד בן-גוריון. דוגמה נוספת היא שירות הביטחון הכללי, אשר התמחה בהפעלת סוכנים, מודיעים וסייענים - דבר שהתבטא במודיעין רב ואיכותי שאפשר סיכול מספר רב של פיגועים במהלך האינתיפאדה השנייה, כמו גם סיכולים ממוקדים (כלומר: הריגתם וחיסולם) של בכירים רבים בארגוני הטרור.

המעגל המודיעיני

המעגל המודיעיני

תפיסה מקובלת לחיבור בין שתי דיסציפלינות: בין מחקר – תהליך המתבצע על ידי "חוקרים", לבין איסוף מידע מבצעי המתבצע על ידי 'קמנ"י הכוונה'. מטרת החיבור הוא יצירת שלם מודיעיני המכונה "מעגל המודיעין". מדובר בתהליך מחזורי ובעל מספר שלבים מובחנים, עליהם אחראי כל גוף בנפרד, ללא מקום למעורבות של גוף אחד בעולמו של האחר.

השמת התפיסה

העבודה המודיעינית הוא תהליך החוזר על עצמו, אשר לו כמה שלבים ברורים ומובחנים זה מזה: איסוף ידיעות, עיבוד ידיעות (כלומר מחקר) והפצת המודיעין המוגמר לצרכנים השונים. המימוש המבני של תפיסה זו התבצע, עם הקמתו של אגף המודיעין בצה"ל, בהפרדת המפעל המודיעיני לגופי האיסוף וגופי המחקר, כאשר בין גופים אלה מתווך ענף איסוף המכוון את פעולות סוכנויות האיסוף, בלי לפקד עליהן במישרין, על ידי שהוא מרכז את צורכי מדורי המחקר ומעביר אותם בצורה מרוכזת לגורם האיסופי הרלוונטי. ההיגיון של "מעגל המודיעין" הוא ארגון העשייה המודיעינית לפי כללים ברורים, תוך זרימה חד-כיוונית של המידע: המחקר שולח לאיסוף את שאלות הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות), האיסוף שולח חזרה למחקר את התשובות, ללא מקום רב למעורבות של אחד מהצדדים בעולמו של האחר, וכמעט ללא צורך באזורים משותפים של שיח לפיתוח ידע. המידור שבין גופי המחקר והאיסוף נועד להבטיח ש"כל אחד יעשה את העבודה שלו" ולא "יפריע" לעבודה של יתר מרכיבי המערכת או יוטה על ידם.

רבים מהארגונים המודיעיניים, בישראל ומחוצה לה, אכן אורגנו על פי רעיון מכונן זה, שבבסיסו תפיסה מבדלת, היוצרת לא רק התמחויות שונות, אלא גם הגיונות ודגשים שונים לכל אחד מהשלבים.

פרדיגמת המעגל המודיעיני

פרדיגמה היא תפיסת עולם הקובעת את הפרספקטיבה המושגית, וממנה נגזרים המבנה וההיגיון של התפקוד הבסיסי של רכיבי המערכת. הפרספקטיבה מבוססת על מוסכמה חברתית וארגונית שקובעת את יחסי הגומלין בין הגורמים השונים, וכן מסבירה ומפרשת את הסביבה שבה הפרט והארגון פועלים.

על "מעגל המודיעין" נמתחת ביקורת כבר שנים ארוכות, בטענה כי לא רק שאינו מתאר את התהליך המודיעיני במציאות - הוא אף שגוי מבחינה תפיסתית. הטענה היא שההבחנה הבסיסית בין האיסוף לבין המחקר היא מלאכותית, וכי למעשה, כולם שותפים בפיתוח הידע על האויב והסביבה. צוותים משותפים לאיסוף ולמחקר, שהוקמו לאורך השנים והשיגו הישגים מוכחים, הובילו לתחושה כי ההפרדה העומדת בבסיס "מעגל המודיעין" שגויה מיסודה, וכי יש ערך רב לשילוב בין האיסוף לבין המחקר בפעילויות משותפות.

אתגרים במימוש תפיסת "המעגל המודיעיני" בעקבות הפרדיגמה

בהקשר הצבאי מקובל להצביע על ה"מהפכה" בעניינים צבאיים (RMA), כמהפכה המרכזית של עידן המידע אשר שינתה מבחינה תפיסתית את האופן בו צבאות נלחמים. בהקשר המודיעיני, המודיעין בעולם הישן נוהל ישירות על ידי מצביאים. כך היה משה בפרשת המרגלים בתנ"ך וכך היה גם נפוליאון. במסגרת פרדיגמה זאת, המודיעין התבסס על יחסי אמון בין המנהיג ובין המרגלים האנושיים אותם הפעיל. פרדיגמה חדשה התבססה בעידן התעשייתי, שהביא, בין היתר, להמצאתם של הטלגרף ושל מכשירי הקשר האלחוטיים. פרדיגמה זאת שמה במוקד את היכולת לאסוף אותות ולפענח אותם (ה"אניגמה", כמפעל המודיעיני המרכזי במלחמת העולם השנייה, היא דוגמה מייצגת לכך). הפרדיגמה החדשה מחייבת הקמת ארגון מודיעיני מקצועי יותר, שלא יתבסס רק על קשר ישיר עם המצביא. כך התפתח מקצוע המודיעין ברמה המדינתית.

אתגר המתח שבין התמחות מקצועית דיסציפלינרית לבין שילוביות, שנוצל לאור התובנה כי "האופן המסורתי לשילוב המקורות שוב אינו מספיק", וכי ההסתרה, הביזור וההגנה על הסודות מצד האויב, לצד הדרישה לרזולוציה גבוהה ומידיות המודיעין, מחייבים פיתוח שיטה חדשה של "היתוך יעיל, מהיר ובהיקף נרחב של מקורות האיסוף השונים לתמונה כוללת". זאת, תוך שימור "המקצועיות העצומה של מערכי האיסוף הדיסציפלינריים", לצד "היתוך מידע ושבירת חומות ארגוניות".

תוצאות תהליך השינוי כוללות יצירת כמה מנגנונים, חלקם מבוססים על שינויים מבניים וחלקם מתמקדים בשיפור תהליכי עבודה. ביחס לאתגר המודיעין המבצעי ולעקרון הפרקטיות של המודיעין, גובשה תפיסת הלוחמה במיצוי מודיעין (הלוחמ"ם), תוך מתן תיעדוף עליון למאמצי איסוף ומחקר על מערכי האש והלחימה של האויבים השונים, שהביא לעלייה חדה בהיקף המודיעין המדויק והרלוונטי. ביחס לאתגר הבין-זירתי, הוחלט על הקמת "מטה מרכזי" בחטיבת המחקר, שתפקידו לייצר היתוך ואינטגרציה טובים יותר של תחומי מומחיות מחקריים, ועל הקמת זירה חדשה (ה"זירה האזורית"), אשר אמורה לעסוק במחקר הבין-זירתי השוטף. הוחלט להקים גם צוותיִ עבודה וכוחות משימה, וכן מינהלות אשר תכליתן לתת מענה על-זירתי זמין וגמיש תוך הפעלה אינטגרטיבית של יכולות איסוף ומחקר. ביחס לאתגר המתח שבין התמחות דיסציפלינרית ושילוביות גובשה "פרדיגמת מודיעין" חדשה, שעיקרה שבירה של תפיסת "מעגל המודיעין" על ידי הסרת המחיצות בין האיסוף והמחקר באופן המאפשר תהליכי עיבוד מקביליים ותוך שימוש בכלים טכנולוגיים המאפשרים להנגיש חומרי מקור לאוספים ולחוקרים כאחד. כדי לתמוך בתפיסה זו הוקמה מחלקת מערכות מידע אמ"נית שתפקידה לגבש ולממש שילוביות במערכות המידע. לבסוף, הובעה במסגרת התהליך ההכרה כי שינויים אלה מחייבים גם שינויים בתחום התרבות הארגונית. ניתן דגש לחשיבות החיבור בין גורמי איסוף ומחקר ולהבנת הערך שבשיתוף מידע לצד ערך המקצועיות הדיסציפלינרית. זאת, לצד השטחת תהליכי קבלת החלטות, פיתוח המודעות לשמירת גמישות משאבית, עידוד התארגנות עצמית וחיזוק תהליכי למידה.

מודיעין משטרתי

ערך מורחב – מודיעין משטרתי

גם המשטרה עוסקת בפעילות מודיעינית. תחום המודיעין המשטרתי דומה בחלקו לתחום המודיעין הצבאי אך מטרתו העיקרית היא מניעת וסיכול פשיעה, לצד הפללה של חשודים (חקירה סמויה). מטרה עיקרית נוספת של המודיעין המשטרתי היא מניעה וסיכול של טרור.

אמצעי המודיעין שמפעילה המשטרה כוללים סוכנים סמויים, בלשים, חוקרי זיהוי פלילי, אמצעים טכנולוגיים כגון אמצעי האזנות סתר ומצלמות נסתרות, וכן שוטרים המומחים בתחומי המחשבים והסייבר להשגת מודיעין אותות ומידע דיגיטלי מתוך מחשבים, מאגרי מידע, רשתות אינטרנט ותקשורת ופעילות מקוונת. בנוסף מקבלת המשטרה מודיעין משירותי ביטחון וארגוני ביון ממשלתיים נוספים, כגון ארגוני ביון האחראים על ביטחון המולדת, ביטחון הפנים וסיכול טרור.

בישראל, משטרת ישראל משתפת פעולה עם שירות הביטחון הכללי בכל הנוגע למלחמה בטרור, אך היא גם מפעילה יחידות מודיעיניות משלה כגון אגף החקירות והמודיעין וכן יחידות שטח כמו יחידת הגדעונים.

גופי מודיעין בעולם

• המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים – סוכנות הביון החיצונית שעוסקת בריגול, דיפלומטיה חשאית ומשימות מיוחדות ברחבי העולם (שייכת למשרד ראש הממשלה)
• שירות הביטחון הכללי – סוכנות הביון הפנימית שעוסקת באבטחה, מניעת חתרנות, סיכול טרור, סיכול ריגול ואבטחת מידע (שייכת למשרד ראש הממשלה)
• מודיעין צבאי (צה"ל)
  • אגף המודיעין - אחראי על האיסוף וניתוח המידע, כמו גם על מתן הערכות מודיעיניות מהרמה הטקטית ועד לרמה האסטרטגית הלאומית.
  • להק מודיעין (למד"ן) בחיל האוויר הישראלי
  • מספן מודיעין בחיל הים הישראלי
  • חיל האיסוף הקרבי השייך לזרוע היבשה – אחראי על איסוף מודיעין קרבי
• הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (מלמ"ב) – אחראי על אבטחת משרד הביטחון, תעשיות הנשק הישראליות, תחקור העובדים במשהב"ט ובגופים קשורים לתעשיות הנשק וכן הפעלת סוכנים העוסקים בהשגת מידע טכנולוגי ומודיעיני במדינות זרות.
• אגף המודיעין של משטרת ישראל – אחראי על איסוף מודיעין בתחומי לוחמה בטרור ופלילים.
• המרכז למחקר מדיני (ממ"ד) – זרוע מחקרית מודיעינית של משרד החוץ הישראלי.

• CIA – סוכנות הביון החיצונית, אחראית על איסוף מודיעין והפעלת סוכנים.
• DIA – סוכנות איסוף המודיעין של צבא ארצות הברית
• NSA – סוכנות ביון האחראית על מודיעין אותות (SIGINT) ויירוט תקשורת.
• FBI – המשטרה הפדרלית ושירות הביטחון הפנימי של ארצות הברית, המשמשת כסוכנות ביון פנימית וזרוע מבצעת כאשר יש צורך במניעת טרור וסיכול ריגול.

• DI - סוכנות הביון הצבאית
• MI5 – סוכנות הביון הפנימית (ריגול נגדי).
• MI6 – סוכנות הביון החיצונית.
• GCHQ – סוכנות הסיגינט הבריטית

• פס"ב – שירות הביטחון הפנימי.
• סו"ר – שירות המודיעין החיצוני.
• גר"ו – שירות המודיעין הצבאי.
• שירות האבטחה הפדרלי – אחראי על אבטחת אישים בכירים לרבות הקרמלין.
• ק.ג.ב. – שירות הביטחון הסובייטי, שריכז בידיו את ענייני הפנים והחוץ.

• VEVAK – משרד המודיעין.

• מטה המודיעין של משרד ההגנה

ראו גם

• מודיעין קרבי
• מודיעין משטרתי
• מודיעין נגד טרור
• מודיעין טכנולוגי
• מודיעין עסקי
• קהילת המודיעין הישראלית

לקריאה נוספת

• משה יגר, פיתוח תחושת מודיעין שדה, מערכות, גיליון 427-728, עמ' 72, תל אביב 10-2009
• אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, ואיך נדע? מודיעין / מבצעים / מדינאות, הוצאת ידיעות אחרונות, 2011.
• יצחק בן ישראל, הפילוסופיה של המודיעין, סדרת "אוניברסיטה משודרת", 1999
• יעקב עמידרור, מודיעין - הלכה למעשה, סדרת "אוניברסיטה משודרת", 2006
• אפרים לפיד, לוחמי הסתר, המודיעין הישראלי, מבט מבפנים, הוצאת ידיעות ספרים, 2017
• אהד לסלוי, המדינאי ואיש המודיעין, הוצאת מודן, 2021.
• ריצ'רדס ג' הוייר הבן, הפסיכולוגיה של המחקר המודיעיני, מערכות, 2005.

קישורים חיצוניים

• מילון מונחי מודיעין, באתר המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
• המרכז למורשת המודיעין
• איתי ברון, ‏המחקר המודיעיני - בירור המציאות בעידן של תמורות ושינויים, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור, 2015
• המקהל - קבוצת למידה אודות חשיבה מערכתית במודיעין
• ישראל בר, ‏שרות היריעות במלחמה הסדירה והזעירה, מערכות 16 - 17 יולי 1943
• אהרון זאבי פרקש, ‏מנהיגות ומודיעין, מערכות 400, מאי 2005
• אביתר מתניה וסא"ל י', ‏האחר שבתוכנו - התאמת הכשרתו של איש המודיעין לעידן הנוכחי, מערכות 402, אוגוסט 2005
• עזריאל לורבר, ‏כמה היבטים על מודיעין טכנולוגי, מערכות 405, פברואר 2006
• עמיעד ברזנר, ‏הטנקים הסובייטיים לא היו נחותים, מערכות 406, אפריל 2006 (מאמר תגובה)
• אורי בר-יוסף ויעקב פלקוב, ‏כישלון ביוני והצלחה באוקטובר - השפעת המודיעין על מהלכי מבצע "ברברוסה", מערכות 438, אוגוסט 2011
• רוני אמיר, ‏תורת הביטחון היא הסיבה לכישלון ההתרעה ב-1973, מערכות 449, יוני 2013
• המודיעין במלחמת ששת הימים- אתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון