קוסטה גברס

קוסטה גברס
Κώστας Γαβράς
לידה	12 בפברואר 1933 (בן 91); Iraia, ארקאדיה, יוון
שם במה	Costa-Gavras
שם לידה	Κωνσταντίνος Γαβράς
מדינה	צרפת, יוון
תקופת הפעילות	מ-1968
מקום לימודים	המכון ללימודי קולנוע מתקדמים
בן או בת זוג	Michèle Ray-Gavras (1968–?)
צאצאים	Alexandre Gavras, ז'ולי גברס, רומיין גברס
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (29 במרץ 2013); פרס סזאר לתסריט הטוב ביותר (2003); פרס דב הזהב (1990); פרס חוג מבקרי הסרטים של לונדון לבמאי השנה (1982); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (2016); פרס קטלוניה הבין-לאומי (2017); מפקד בלגיון הכבוד (13 ביולי 2019); פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר (1970); פרס לשם כבוד של האקדמיה האירופית לקולנוע (2018); קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (15 במאי 2000); פרס דקל הזהב (1982); פרס חוג מבקרי הסרטים של לונדון לסרט השנה (1982); פרסי האומות המאוחדות (1974); פרס אדגר (1970); פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (1983); פרס גילדת הכותבים של אמריקה (1983); פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1975); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אקס-מרסיי (2022); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לבימוי (1969); פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיים לסרט הזר (1966); פרס לואי דלוק (1972); פרס חבר השופטים של פסטיבל קאן (1969); מסדר גבריאלה מיסטרל ;
	פרופיל ב-IMDb

קוסטה גברס (קיצור של קונסטנטינוס גברס, ביוונית: Κωνσταντίνος Γαβράς; נולד ב-12 בפברואר 1933 בארקאדיה, יוון), הוא במאי סרטים ותסריטאי צרפתי ממוצא יווני. הוא מוכר בעיקר כבמאי של סרטים עם אמירה פוליטית.

ביוגרפיה

אביו של קוסטה גברס היה פקיד ממשלתי, אך איבד את עבודתו במלחמת האזרחים. בשנת 1954 היגר לצרפת, לאחר שלא קיבלו אותו ללימודים. בשנת 1956 הוא קיבל אזרחות צרפתית. הוא התחיל ללמוד ספרות השוואתית בסורבון, אך נמשך יותר לקולנוע. החל משנת 1965 הוא מביים וכותב תסריטים. בשנת 1968 הוא התחתן עם העיתונאית החוקרת מישל ריי, והיא הפכה שותפה להפקת כמה מסרטיו^[1]. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים, רומין גברס וז'ולי גברס, שניהם במאי קולנוע גם הם.

באוקטובר 2003 היה אורח הכבוד של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה^[2].

סרטים

כמה מסרטיו נחשבים קלסיקה של מותחן פוליטי, בהם:

Z – אנטומיה של רצח פוליטי – 1969, עם איב מונטאן ואירנה פאפאס
ההודאה (L'Aveu) ‏ 1970 - על משפטי פראג, עם איב מונטאן וסימון סיניורה^[3]
"מצור" Etat de siege") – 1972") – על בסיס המקרה האמיתי של סוכן ה-CIA דניאל מיטריונה, שעבד עבור ממשלת אורוגוואי.
"נעדר" Missing") – 1982") – על ההפיכה בצ'ילה בשנת 1973.
"חנה ק." Hannah K.") - 1983") – עם מוחמד בכרי, עודד קוטלר וג'יל קלייבורג. עוסק בעורכת דין ירושלמית, ממוצא אמריקאי, שמגנה על זכותו של פלסטיני לשוב לביתו ברומאנה, ממנו גורש בתור תינוק ב-1948, וכיום נבנה שם קיבוץ בית רימון. דרכו מתוודעים היא וקהל הצופים לנכבה ולמערכת המשפט הישראלית^[4].
"תיבת נגינה" Music Box ") – 1989") – על ג'ון דמיאניוק^[5]
"אמן" – 2002 – עיבוד קולנוע על בסיס המחזה "ממלא המקום" של רולף הוכהוט, שבו העמיד קוסטה גברס את קורט גרשטיין במרכז^[6].
"Capital"‏ (2012) - על שאפתנות אכזרית, מאבק כוחות, בצע ורמאות בעולם הפיננסים הבינלאומי, עם גד אלמלח, גבריאל ביירן וליה קבדה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קוסטה גברס בוויקישיתוף

קוסטה גברס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קוסטה גברס, באתר AllMovie (באנגלית)
קוסטה גברס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קוסטה גברס, באתר Discogs (באנגלית)
קוסטה גברס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ שרית ישי, "לעומר יקראו דויד לדויד יקראו עומר!!", "העולם הזה", גיליון 2423 מ-8 בפברואר 1984, עמוד 27
^ אורי קליין, קוסטה גאוורס בפסטיבל חיפה: לא אביים סרט נוסף על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2003
^ צבי ינאי, ‏ההודאה, מחשבות 31, דצמבר 1970, עמ' 9–13
^ מאיר שניצר, בילאדי, בילאך בילאדי - "חנה ק.", קולנוע קלאס ת"א, חדשות, 19 באוקטובר 1984
יגאל סרנה, לבה השבור של חנה - "חנה ק.", סרט של קוסטה גאבראס, כל העיר, 23 בספטמבר 1983
^ * "השואה בבית המשפט" – על הסרט "תיבת הנגינה" בבימויו של גברס, באתר יד ושם
^ חיים הנדוורקר, מטאפורה לשתיקת העולם, באתר הארץ, 28 בינואר 2003
אורי קליין, המצלמה לא נכנסת לתאי הגזים, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2003

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[ישילוי-1] שרית ישי, "לעומר יקראו דויד לדויד יקראו עומר!!", "העולם הזה", גיליון 2423 מ-8 בפברואר 1984, עמוד 27

[2] אורי קליין, קוסטה גאוורס בפסטיבל חיפה: לא אביים סרט נוסף על הסכסוך הישראלי-פלשתיני, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2003

[3] צבי ינאי, ‏ההודאה, מחשבות 31, דצמבר 1970, עמ' 9–13

[4] מאיר שניצר, בילאדי, בילאך בילאדי - "חנה ק.", קולנוע קלאס ת"א, חדשות, 19 באוקטובר 1984
יגאל סרנה, לבה השבור של חנה - "חנה ק.", סרט של קוסטה גאבראס, כל העיר, 23 בספטמבר 1983

[5] * "השואה בבית המשפט" – על הסרט "תיבת הנגינה" בבימויו של גברס, באתר יד ושם

[6] חיים הנדוורקר, מטאפורה לשתיקת העולם, באתר הארץ, 28 בינואר 2003
אורי קליין, המצלמה לא נכנסת לתאי הגזים, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2003

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


לידה	12 בפברואר 1933 (בן 91) Iraia, ארקאדיה, יוון
שם במה	Costa-Gavras
שם לידה	Κωνσταντίνος Γαβράς
מדינה	צרפת, יוון
תקופת הפעילות	מ-1968
מקום לימודים	המכון ללימודי קולנוע מתקדמים
בן או בת זוג	Michèle Ray-Gavras (1968–?)
צאצאים	Alexandre Gavras, ז'ולי גברס, רומיין גברס
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד (29 במרץ 2013) פרס סזאר לתסריט הטוב ביותר (2003) פרס דב הזהב (1990) פרס חוג מבקרי הסרטים של לונדון לבמאי השנה (1982) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מדריד (2016) פרס קטלוניה הבין-לאומי (2017) מפקד בלגיון הכבוד (13 ביולי 2019) פרס אוסקר לסרט הבין-לאומי הטוב ביותר (1970) פרס לשם כבוד של האקדמיה האירופית לקולנוע (2018) קצין במסדר ההצטיינות הלאומי (15 במאי 2000) פרס דקל הזהב (1982) פרס חוג מבקרי הסרטים של לונדון לסרט השנה (1982) פרסי האומות המאוחדות (1974) פרס אדגר (1970) פרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר (1983) פרס גילדת הכותבים של אמריקה (1983) פרס פסטיבל הקולנוע בקאן לבמאי הטוב ביותר (1975) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אקס-מרסיי (2022) פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק לבימוי (1969) פרס איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאיים לסרט הזר (1966) פרס לואי דלוק (1972) פרס חבר השופטים של פסטיבל קאן (1969) מסדר גבריאלה מיסטרל
פרופיל ב-IMDb