נפרון

יחידת המבנה והתפקוד הבסיסית של הכליות
(הופנה מהדף קופסית באומן)

נפרוןיוונית: νεφρός, כליה) הוא יחידת המבנה והתפקוד הבסיסית של הכליות, הפועלות לשמירת תנאים מקיימי חיים לתאי הגוף. בנפרון מווסתים כמות המים והאלקטרוליטים בגוף, לחץ הדם וכן מאזן חומצה ובסיס. נפרונים מסלקים חומרי פסולת מטבולים וחומרים זרים מהדם. כל אלו נעשים במהלך ייצור שתן בנפרונים, תהליך הבנוי משלושה מרכיבים: סינון מפלזמת הדם לתוך הנפרון, ספיגה חוזרת מהנפרון לגוף והפרשה לתוך הנפרון. לאחר שלושת התהליכים האלו נותר השתן שמופרש מהגוף. פעולת הנפרונים מווסתת על ידי הורמונים ועל ידי מערכת העצבים.

נפרון
נפרון
נפרון
שיוך כליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי renal cortex עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית afferent arteriole עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1221) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 17640 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A05.810.453.736 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D009399 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוגי נפרונים

עריכה

הנפרונים מסווגים לשני סוגים עיקריים על פי מיקומם בכליה:

  • נפרונים קליפתיים (Cortical nephrons) – גופיף הכליה שלהם (החלק בו מסוננת הפלזמה לנפרון) נמצא בקליפת הכליה. מהווים 70%–80% מהנפרונים בכליה, בעלי לולאת הנלי הנמשכת מרחק קצר לתוך לשד הכליה.
  • נפרונים שליד הלשד (Juxtamedullary nephrons) – גופיף הכליה שלהם סמוך ללשד הכליה. בעלי לולאת הנלי הנמשכת עמוק לתוך הלשד ומערכת כלי דם הכוללת את "הצינורות הישרים הלשדיים" (vasa recta) המלווים את לולאת הנלי במהלכה בלשד הכליה. לנפרונים אלו תפקיד חשוב ביצירת התנאים ליצור שתן מרוכז.

מבנה הנפרון ותפקיד חלקיו

עריכה

כל נפרון מורכב מגופיף כליה הכולל פקעית דם (גלומרולוס) של נימי דם העטופה בקופסית על שם באומן. מהחלל על שם באומן שבקופסית נמשך הנפרון כצינור ארוך שחלקיו מכונים האבובית המקורבת, לולאת הנלי והאבובית המרוחקת. האבובית המרוחקת מתנקזת לצינור מאסף המנקז נפרונים נוספים ובסופו של דבר מתנקז בעצמו לאגן הכליה.

מעבר לפקעית, מערכת נימים עוטפת את הנפרון לכל אורך דרכו.

גופיף הכליה

עריכה
 
גופיף הכליה

גופיף הכליה (Malpighian corpuscle, corpusculum renis) מורכב מקופסית העוטפת פקעית. הפקעית (glomerulus) מורכבת מנימי דם שאספקתם מגיעה מהעורקיק המביא. בשונה ממערכות כלי דם אחרות בגוף, מתנקזים הנימים לעורקיק נוסף המכונה העורקיק המוציא, ולא לורידון. לאנדותל נימי הפקעית חדירות גבוהה במיוחד למים ומומסים בהשוואה לאנדותל נימים במקומות אחרים בגוף, מסיבה מבנית – האנדותל מחורר (fenestrated endothelium).חורים אלו קטנים מכדי לאפשר לתאי דם ולחלבונים לחדור דרכם, אך שתנן, מלחים ומים (חומרים קטנים) עוברים דרך חורים אלו לחלל הקופסית.

הקופסית על שם באומן (Bowman's capsule, לטינית: capsula glomeruli) מקבלת (בתנאי לחץ מסוימים) את התסנין הראשוני מהדם שעתיד להפוך לשתן באמצעות סינון בלחץ (ultrafilteration). הקופסית היא הקומפלקס המכיל את הפקעית ביחד עם התאים הפודוציטים שעוזרים לסנן את מרכיבי הדם. הקופסית היא מבנה בצורת שק ומובילה אל האבובית הקרובה. הקופסית מורכבת משתי שכבות תאי אפיתל. השכבה הפנימית היא התאים הפודוציטים והחיצונית היא השכבה המרכיבה את השק. בין שתי השכבות נמצא החלל על שם באומן (בתמונה: החלק הצבוע בורוד) ולתוכו מסוננת הפלזמה. מאלו בולטות מעין רגליים העוטפות את הנימים ברשת צפופה ומחורצת. הפודוציטים נוספים לקרום הבסיס (הטעון במטען חשמלי שלילי) ולתאי האנדותל של הנימים ביצירת הממברנה המסננת את כניסת פלזמת הדם לנפרון.

ממברנת גופיף הכליה מאפשרת מעבר חופשי של רוב מרכיבי הדם אך מקשה על מעבר של גופים גדולים או כאלו שלהם מטען חשמלי שלילי (מכוח הדחיה בין מטענים דומים), ובחלק מהמקרים אף מונעת כליל את מעברם. כך נמנע מעברם של תאי דם ושל חלבונים גדולים (עד גודל החלבון אלבומין שלעיתים מצליח להסתנן אל התסנין) ומתאפשר מעבר קל ומהיר של מים ושל מומסים בפלזמה לרבות יונים אי-אורגניים, חומצות אמינו וגלוקוז.

האבובית המקורבת

עריכה
  ערך מורחב – האבובית המקורבת

חלקו השני של הנפרון הוא האבובית המקורבת (tubulus contortus proximalis), מבנה צינורי מפותל המנקז את חלל באומן. הצד הפנימי (שפונה לפנים הצינור) של שכבת התאים המרכיבה את האבובית המקורבת מכוסה במיקרו-סיסים (בליטות זעירות) המגדילים את שטח הפנים של התאים הבא במגע עם תכולת האבובית.

באבובית המקורבת נעשית מרבית הספיגה החוזרת של חומרים מהתסנין. כשני שלישים מהמים, מהנתרן ומהכלור שסוננו לנפרון נספגים בחזרה בעזרת מנגנונים פעילים וסבילים בדפנות האבובית, בדרך כלל במהלך מעבר פעיל של נתרן או כתוצאה ממעברו. גלוקוז וחומצות אמינו נספגים בחזרה כמעט לחלוטין. מהאבובית המקורבת נספג בחזרה גם אשלגן אך את מירב האשלגן מוציאה האבובית הרחוקה (כ-95% מהאשלגן בגוף מופרש על ידי הכליות). האבובית המקורבת עוזרת גם באיזון חומציות בדם. במידה ובגוף עודף פחמן דו-חמצני, האנזים קרבוניק אנידרז (בנוכחות של מים) מפרק את ה-CO2 ומרכיב ביקרבונט ויוני מימן. כך למעשה, האבובית הקרובה עוזרת לאזן חומציות בדם, בהחזרת מרכיב בסיסי (ביקרבונט) לדם וגם להיפטר מעודף CO2.

תאי האבובית המקורבת גם מפרישים חומרים לתוך התסנין. ביניהם יונים של מימן (פרוטונים) וכן חומצות ובסיסים אורגניים, שרובם הם תוצרי פסולת סופיים של תהליכים מטבוליים.

לולאת הנלה

עריכה
ייצור שתן היפרטוני (מרוכז)
 

מעבר מים, נתרן, כלור ושתנן מהנפרון החוצה ובחזרה בלשד הכליה. המספרים מתארים לחצים אוסמוטים בעומקים שונים בכליה ביחידות מיליאוסמול

מנגנון זרם נגדי בלולאת הנלה מעלה את ריכוז המומסים בלשד הכליה. ספיגה חוזרת פעילה של נתרן וכלור מהזרוע העולה (האטומה למעבר מים) גורמת ללחץ אוסמוטי הגורם לספיגה חוזרת של מים מהזרוע היורדת. הספיגה החוזרת של המים מעלה את ריכוז המומסים בזרוע היורדת ומשלימה מעגל המגביר את האפקט הנוצר. במקביל, שתנן נספג בחזרה מהצינור המאסף ומגיע לאזור לולאת הנלה ואף מופרש לתוכה. התנועה המעגלית של השתנן מעלה את הלחץ האוסמוטי בלשד הכליה ואת ריכוז המומסים בצינור הנפרון. בסופו של דבר, מגיע הלחץ האוסמוטי בחלק העמוק של לשד הכליה ל-1200 מיליאוסמול.

  ערך מורחב – לולאת הנלה

לולאת הנלה היא המשכית לאבובית המקורבת, מורכבת מזרוע יורדת דקה ומזרוע עולה. הזרוע העולה מורכבת מכמחצית תחתונה דקה ומכמחצית עליונה עבה. דפנות הזרוע היורדת עבִירות באופן פסיבי למים ולמומסים המפעפעים דרכן ונספגים בחזרה לגוף. כחמישית מהמים המסוננים נספגים בחזרה דרך הזרוע היורדת בנוסף לכמויות לא משמעותיות של מומסים. דפנות הזרוע העולה אטומות למעבר מים אך מאפשרות מעבר מומסים, בחלקה העבה של הזרוע מתבצעת ספיגה חוזרת פעילה של כרבע מהנתרן, מהכלור ומהאשלגן שבתסנין. כמויות משמעותיות נוספות של מגנזיום, ביקרבונט וסידן נספגות בחזרה מאותו אזור. תוך כדי הספיגה החוזרת, מופרשים יונים של מימן לתוך התסנין.

האבובית המרוחקת

עריכה
  ערך מורחב – האבובית המרוחקת

בהמשך ללולאת הנלי נמצאת האבובית המרוחקת (tubulus contortus distalis). חלקה הראשון של האבובית עובר בצמוד לעורקיקים של הפקעית ומהווה חלק מהמערכת שליד הפקעיות, המשתתפת בוויסות העצמי של הסינון לנפרון. תאי דופן האבובית הללו מכונים המקולה דנסה (macula densa). המבנה והפעולות של חלקה הראשון של האבובית המרוחקת דומים לאלו של הזרוע העולה העבה של לולאת הנלי, דהינו לא מתאפשר מעבר של מים ושל שתנן ונעשית דרכו ספיגה חוזרת של יונים.

חציה השני של האבובית המרוחקת מורכב משני סוגי תאים, פרינציפלים (principal) ואינטרקלטים (intercalated). הראשונים סופגים בחזרה נתרן ומים ומפרישים לצינור האבובית אשלגן, האינטרקלטים סופגים בחזרה אשלגן ומפרישים יונים של מימן. הפרשת יוני המימן נעשית באופן ישיר על ידי משאבות וביכולתה להתקיים כנגד מפלי ריכוזים של עד פי אלף.

הספיגה החוזרת וההפרשה באבובית המרוחקת מושפעת מנוכחותם של הורמונים, אלדוסטרון למשל יגביר את הספיגה החוזרת של הנתרן ואת הפרשת האשלגן והורמון נוגד השתנה מאפשר ספיגה חוזרת של מים. בהיעדר הורמון נוגד השתנה, האבובית המרוחקת אטומה למעבר מים.

הצינור המאסף

עריכה

הצינור המאסף (tubulus renalis colligens) מנקז מספר רב של נפרונים ומתנקז בעצמו לצינור מאסף מרכזי יותר, עד סיום מהלך מערכת הצינורות המאספים בגביע בקצה פירמידת כליה המתנקז לאגן הכליה. חלק מהצינור המאסף נמצא בקליפת הכליה וחלקו האחר בלשד הכליה. לשני החלקים מבנה ותפקידים שונים.

החלק הקליפתי של הצינור המאסף דומה לחציה השני של האבובית המרוחקת מבחינת הרכבו (תאים פרינציפלים ואינטרקלטים), מבחינת ספיגה חוזרת והפרשה שנעשים דרכו ובדרך בה הוא נתון להשפעת הורמונים.

החלק הלשדי של הצינור המאסף חיוני לקביעת הרכבו הסופי של השתן. מעבר המים דרכו תלוי לחלוטין בנוכחות הורמון נוגד השתנה. גם בחלק זה של הצינור המאסף נעשית הפרשה של יוני מימן אך בשונה מהחלק הקליפתי, אין הוא אטום למעבר שתנן שבחלקו נספג בחזרה מהצינור.

אספקת דם

עריכה
 

דם עורקי מגיע לכליה דרך עורק הכליה המתפצל לעורקים משניים ולעורקיקים. אל נימי פקעית הנפרון מגיע הדם מהעורקיק המביא ויוצא דרך העורקיק המוציא. לאחר מכן מתפצל העורקיק המוציא למערכת שנייה של נימים העוטפת את צינור הנפרון ומלווה אותו לאורך מהלכו. תהליכי ספיגה חוזרת והפרשה נערכים בין הנפרון לנימים הסמוכים לנפרון, חומרים שנספגים בחזרה יוצאים מהנפרון ונכנסים לנימים וחומרים מופרשים יוצאים מהנימים ונכנסים לנפרון. לחצים הידרוסטטים גבוהים יחסית בנימי הפקעית ונמוכים יחסית בנימים הסמוכים לנפרון, מסייעים לפעולות הסינון והספיגה החוזרת, בהתאמה. הנימים הסמוכים לנפרון מתנקזים לורידון וממנו נמשכת היררכיה רגילה של ורידים עד וריד הכליה.

למערכת הנימים הסמוכים לנפרון בלשד הכליה תכונות מבניות הדומות לאלו של לולאת הנלי. נימים אלו המכונים הצינורות הישרים הלשדיים (vasa recta), מקבילים לזרועות של לולאת הנלי במהלכן פנימה ללשד והחוצה ממנו. מבנה זה, היוצר זרם נגדי בנימים (ובלולאת הנלי), משמעותי ליצירת לחץ אוסמוטי גדול בלשד הכליה.

חלקים מהעורקיק המביא והעורקיק המוציא הסמוכים לאבובית המרוחקת כוללים תאים המכונים תאים שליד הפקעיות (juxtaglomerular cells). יחד עם המקולה דנסה שבאבובית המרוחקת יוצרים התאים שליד הפקעיות את המערכת שליד הפקעיות.

סינון, ספיגה חוזרת והפרשה בנפרון

עריכה
 

דרך הנפרון עוברים חומרים שמקורם בפלזמת הדם. כל אחד מחומרים אלו נתון להשפעתם של התהליכים המרכזיים המתרחשים בנפרון. ראשית, הסינון מהפלזמה לנפרון ולאחר מכן, ספיגה חוזרת והפרשה לאורך הנפרון. התהליכים מסתכמים ביצירת שתן המופרש החוצה מהגוף. כמות כל חומר בשתן נקבעת במשוואה: קצב סינון חומר לנפרון, פחות קצב ספיגה חוזרת של החומר ועוד קצב הפרשת החומר (לתוך הנפרון) שווה לקצב הפרשת החומר בשתן (אל מחוץ לגוף).

חומרים שלא מסוננים כלל לנפרון, למשל חלבונים, שיעורם בגוף לא נתון להשפעת התהליכים בנפרונים, אך חומרים המסוננים לנפרון, מסוננים ללא הבחנה. הספיגה החוזרת וההפרשה ספציפיות יותר לחומרים ונעשות בשיעורים מדודים. מנגנונים הורמונליים ואחרים מווסתים את קצב הסינון (שאינו בררני), הספיגה החוזרת או ההפרשה של כל חומר ולכן מווסתים את כמותו בשתן, ומכאן את כמותו בגוף. הוויסות נעשה על פי צורכי הגוף.

סינון

עריכה

תחילתם של התהליכים בנפרון בסינון פלזמת הדם מהפקעית לתוך קופסית באומן. הגורמים המשפיעים על התהליך הם ממברנת גופיף הכליה והכוחות הפיזיקליים הפועלים משני צידיה, לחצים הידרוסטטיים ולחצים אוסמוטים. הלחץ נטו הפועל במערכת הוא לחץ הידרוסטטי בפקעית, פחות לחץ הידרוסטטי בקופסית, ועוד לחץ אוסמוטי בקופסית, פחות לחץ אוסמוטי בפקעית. בקביעת קצב הסינון לנפרון (באנגלית Glomerular filtration rate או בראשי התיבות GFR), נלקח בחשבון מקדם הספיגה התלוי בחדירות של ממברנת גופיף הכליה ובשטחה.

 
  - קצב סינון
  - מקדם סינון
  - לחץ הידרוסטטי
  - לחץ אוסמוטי
  - בנימי הפקעית,   - בקופסית

העורקיק המוציא צר יותר מהעורקיק המביא ולכן הלחץ ההידרוסטטי בפקעית גבוה במיוחד ומאידך, הלחץ האוסמוטי בקופסית (הפועל לטובת סינון) נמוך במיוחד בגלל הריכוז האפסי של חלבונים בקופסית. בסופו של דבר, הלחץ נטו לסינון שווה לעשרה מילימטר כספית[1] וקצב הסינון לנפרון שווה ל־125 מיליליטר לדקה (סה"כ בשתי הכליות) או ל־180 ליטרים ליום.

מעבר החומרים בסינון מוגבל על ידי שני משתנים, הראשון הוא גודלם של החומרים והשני הוא מטענם החשמלי. דופן הנימים בפקעית עשירה בנקבים רבים המאפשרים מעבר חופשי ומהיר של מים ומומסים, אך קרום הבסיס מקשה על מעברן של מולקולות גדולות. בנוסף, מטענו השלילי של קרום הבסיס מקשה על מעברם של חומרים בעלי מטען חשמלי שלילי מתוך כוח הדחיה בין מטענים זהים. מבין מרכיבי פלזמת הדם נמנע מעברם של תאים ושל חלבונים לתוך הנפרון, שכן לחלבוני הפלזמה משקל מולקולרי גבוה ולא פעם גם מטען שלילי. יתר החומרים, למעט כאלו הקשורים לחלבונים, כגון חומצות שומן וכמחצית מהסידן בדם, מסוננים לנפרון בקצב מהיר.

ספיגה חוזרת

עריכה
מנגנונים פעילים וסבילים לספיגה חוזרת
 

משאבות נתרן-אשלגן(6) מוציאות יוני נתרן מהתאים, בצד הרחוק מהנפרון, בעזרת אנרגיה וכנגד מפל הריכוזים. נתרן שואף להיכנס לתוך התאים מצד הנפרון ועושה זאת בפעפוע, בין היתר דרך תעלות בקרום התא(1). תנועת הנתרן פנימה לתאים מנוצלת להעברת גלוקוז מהנפרון לתא(3) או להפרשת יוני מימן(2). המומסים הרבים שיוצאים מהנפרון יוצרים לחץ אוסמוטי שגורם לתנועת מים דרך התאים(4) או ביניהם(5). הזרימה של המים בין התאים מניעה עימה מומסים נוספים.

ספיגה חוזרת היא מעבר חומרים, מים ומומסים, מצינור הנפרון בחזרה לזרם הדם. ספיגה חוזרת כוללת מעבר מהתסנין דרך תאי דופן הנפרון אל הנוזל הבין-תאי, ומהנוזל הבין-תאי דרך דפנות הנימים הסמוכים לנפרון אל זרם הדם.

ספיגה חוזרת מתחילה להתרחש בקצב גבוה כבר באבובית המקורבת ונמשכת בקצבים שונים ותוך ספציפיות משתנה לחומרים לכל אורך הנפרון והצינור המאסף. חלק מהחומרים נספגים בחזרה בכמות השווה לכמותם בתסנין, כך שאין למצוא אותם בשתן ולמעשה הם נשמרים בגוף, כאלו הם מולקולות גלוקוז וחומצות אמינו. חומרים אחרים נספגים בחזרה בכמות הפחותה מכמותם בתסנין רק במעט אך כזו המאפשרת שליטה בכמותם המופרשת וויסותם על פי צורכי הגוף. חומרים אחרים נספגים בחזרה בשיעור נמוך ביחס לכמותם בתסנין ומופרשים מהגוף בכמויות גדולות יחסית, למשל חומרים כימיים זרים. הספיגה החוזרת שונה בחלקיו השונים של הנפרון, הן מבחינת היקפה והן מבחינת החומרים הנכללים בה.

תהליך זה יכול להתרחש במספר דרכים, חלקן פעילות, כאלו הדורשות שימוש באנרגיה, וחלקן סבילות. ספיגה חוזרת דרך הובלה פעילה נעשית בעזרת הפעלת משאבות יונים, כגון משאבת נתרן-אשלגן. משאבות מוכרות נוספות הלוקחות חלק בתהליך הן משאבת מימן, משאבת מימן-אשלגן ומשאבת-סידן. דוגמה למנגנון ספיגה חוזרת פעילה נמצא במשאבות הנתרן-אשלגן הרבות הפועלות בקרומי תאי האבובית המקורבת שאינם באים במגע עם תוכן הנפרון. משאבות אלו פועלות להוצאת יוני נתרן מתאי האבובית אל הנוזל הבין-תאי תוך ניצול אנרגיה האצורה במולקולות ATP, פעולת המשאבות יוצרת ריכוז נמוך של יוני נתרן בתאי האבובית וגורמת למעבר יונים החוצה מהנפרון לתוך תאי הדופן שלו. בקרום התא של התאים הפונה לנפרון קיימים מעברים רבים לנתרן המקלים על יציאתו מהנפרון וכניסתו לתאי האבובית.

תנועת יוני הנתרן מריכוז גבוה בנפרון לריכוז נמוך בתאי האבובית (שנוצרה הודות לפעולת משאבות יונים בקרומים הרחוקים מהנפרון) מנוצלת להעברת חומרים נוספים בדרך של הובלת-יחד. חלבונים מסוימים בקרום התאים מאפשרים כניסת יוני נתרן רק כאשר הם מלווים בחומרים אחרים, כגון חומצות אמינו או גלוקוז. כך נעים חומרים אלו כנגד מפל הריכוזים שלהם בזכות הכוח הפועל להנעת יוני הנתרן החוצה מהנפרון.

מעבר המומסים אל מחוץ לנפרון, במיוחד יוני נתרן, מעלה את ריכוזם שם ויוצר לחץ אוסמוטי. הלחץ האוסמוטי גורם לתנועה פסיבית של מים אל מחוץ לנפרון. המים נעים במהירות דרך תאי דופן הנפרון ודרך החיבורים בין תאי דופן הנפרון, בתנועתם נושאים עימם המים מומסים כגון נתרן, כלור, אשלגן, מגנזיום וסידן.

מנגנון סביל נוסף לדוגמה פועל בהשפעת מטענים חשמליים, ספיגה חוזרת פעילה של יוני נתרן שלהם מטען חשמלי חיובי פועלת למשיכת יוני כלור שלהם מטען חשמלי שלילי ולספיגתם החוזרת הסבילה.

לאחר שהגיעו המים והמומסים לנוזל הבין-תאי, הם זורמים לתוך הנימים הסמוכים לנפרון בהשפעת הפרשי לחצים הידרוסטטיים ואוסמוטים.

הפרשה

עריכה

לאורך צינור הנפרון מתבצעת גם הפרשה, תנועת חומרים מהנימים הסמוכים לנפרון אל תוך הנפרון.

מנגנוני ההפרשה דומים למנגנוני הספיגה החוזרת ולעיתים פועלים כל אלו במשותף. מנגנון פעיל כמו משאבת נתרן-אשלגן, יכול לגרום להפרשת אשלגן יחד עם הספיגה החוזרת של הנתרן. מפל הריכוזים המניע נתרן לצאת מהנפרון יכול להיות מנוצל על ידי חלבונים המאפשרים יציאת נתרן מהנפרון וכניסתו לתא דופן הנפרון רק כאשר חומר אחר יוצא באותו הזמן מהתא ונכנס לנפרון, תהליך של הובלת-נגד (ראו למשל המנגנון המסומן בספרה 2 באיור לעיל: עם מעבר יון הנתרן לתא, מופרש יון מימן לנפרון). קיימים גם מנגנונים פעילים שאינם תלויים בספיגה חוזרת למשל משאבות מימן בתאים האינטרקלטים. חלק מההפרשה נעשית בפעפוע תחת השפעת מפלי ריכוזים.

לנפרון מופרשים מרכיבים אורגניים ואי-אורגניים של פלזמת הדם וכן תרופות או חומרים כימיים זרים אחרים. במקרים מסוימים מופרשים לנפרון חומרים שסונתזו בתוך תאי הנפרון.

מחלות נפרונים

עריכה
  • הימצאות תאי דם וחלבונים בשתן מעידה על כך שהנימים שמסביב לנפרונים מורכבים מתאים רופפים מדי ולכן חלבונים ותאי דם מצליחים לעבור. המשמעות היא שהגוף מאבד חומרים חיוניים.
  • כאשר הנפרונים לא מסננים את הדם נשארים בו חומרים רעילים.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Guyton AC, Hall JE. Textbook of Medical Physiology, 9th Ed., W.B. Saunders Company, 1996.
  • Thibodeau GA, Patton KT. Anatomy & Physiology, 2nd Ed., Mosby-Year Book, 1993

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ הלחץ ההידרוסטטי בפקעית שווה ל־60 מילימטר כספית, הלחץ האוסמוטי בפקעית שווה ל־32 מילימטר כספית, הלחץ ההידרוסטטי בקופסית שווה ל־18 מילימטר כספית והלחץ האוסמוטי בקופסית נחשב לאפס. הערכים מתאימים לאדם בוגר בריא.Guyton, p. 322

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.