קוקייה מצויצת

מין של עוף משפ קוקיתיים

קוִּקִיָּה מְצֻיֶּצֶת (שם מדעי: Clamator glandarius) היא מין של קוקייה אירואסייתית ואחת משתי הקוקיות הנפוצות בארץ ישראל.

קריאת טבלת מיוןקוקייה מצויצת
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: קוקאים
תת־סדרה: תרופודה
משפחה: קוקייתיים
סוג: Clamator
מין: קוקייה מצויצת
שם מדעי
Clamator glandarius
לינאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיאור

עריכה

צבעי הנוצות חום, אפור וערמוני והן מנוקדות בלבן. לקוקייה גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ומקור בינוני וכפוף במקצת. באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את זו של העורב. בשל שירה זו קיבלה הקוקייה את שמה. הקוקייה ניזונה מחרקים ומזחלים שעירים של פרפרים. כשאינה אוכלת, היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים.

נקבת הקוקייה המצויצת נוהגת להטיל בישראל את הביצים בקנים של עורבים (פונדקאים), ואלו דוגרים על ביציה ומגדלים את גוזליה. נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום ובסך הכול 16 - 18 ביצים בעונה. כשהנקבה מטילה את ביציה, היא ממתינה בסתר בסמוך לקן, וכשהפונדקאי נוטש את הקן, היא ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה סגלגלה והעוף הפונדקאי השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת.

העורב הפונדקאי דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר. גוזלי הקוקייה בוקעים לאחר 13 ימי דגירה, מספר ימים לפני גוזלי העורב. מארחי הקוקיות משמשים להם לעיתים מאמצים. בניגוד למיני קוקיות אחרים, גוזל הקוקייה המצויצת לא מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל איתם כאילו היו אחיו. גוזלי העורב מתים לעיתים קרובות מרעב מכיוון שאינם מסוגלים להתחרות עם גוזלי הקוקייה על המזון.

זמן קצר לאחר גמר הקינון נודדות הקוקיות דרומה - קודם הבוגרים ואחריהם הצעירים.

כמה השערות הוצעו לשרידת הקוקייה כלומר לאי התפתחות מנגנון הגנה יעיל של העורבים נגד טפילות הקינון של הקוקייה :

  1. מנגנון "המאפיה"- חוקרי טבע עקבו אחר קנים של פונדקאים בעלי ביצי קוקייה. לאורך המחקר חלק מהפונדקאים זרקו את ביצי הקוקייה וחלקם המשיכו לטפל בגוזל הקוקייה למרות שהוא לא צאצא ביולוגי שלהם. מצאו כי שיעור ניכר מהקנים שבהם ההורים זרקו את ביצת הקוקייה נהרסו לעומת קנים שטיפלו בגוזלי הקוקייה אשר ששרדו. יכול להיות שהורי הפונדקאים יודעים שאם יטפלו בגוזלי הקוקייה הסיכוי שהקן שלהם ייהרס יקטן והם מטפלים בגוזל זה מתוך פחד.
  2. הורים צעירים - מצאו וגילו כי הקוקייה תעדיף להטיל את ביציה בקנים של הורים צעירים שאין להם הרבה ניסוי בגידול צאצאים ובזיהוי שלהם.
  3. מנגנון הלשלשת - מצאו כי הורי הפונדקאים מנקים את הקן ובין היתר מסלקים את הלשלשות מהקן, מלבד הלשלשת של הקוקייה. יכול להיות שהריח של לשלשת הקוקייה מסלק טורפים.

מחקר ארוך טווח שעקב אחר הצלחת קינון של עורבים בקנים בהם הוטלה ביצת קוקייה ובקנים ללא קוקיות, העלה כי סיכויי השרידה של גוזלי העורב דווקא עולים כאשר בקן גדלה קוקייה לצידם: מקנים בהם גדל גוזל קוקייה פרחו בממוצע 2.54 עורבים לעומת 2.07 בקנים ללא קוקייה. כדי לשלול אפשרות שהקוקייה בוחרת קנים בעלי פוטנציאל טוב יותר, הועברו ביצי קוקייה לקנים אחרים ונמצא כי הימצאות קוקייה בקן (ללא קשר לבחירת נקבת הקוקייה בקן מסוים) מעלה את שיעור ההצלחה של קינון העורבים. גוזל הקוקייה מפריש ריח הדוחה עופות טרף וחתולים וכך מקטין את סיכון הטריפה הן של עצמו והן של שכניו לקן[2].

תמונות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קוקייה מצויצת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ קוקייה מצויצת באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Canestrari, Daniela, Diana Bolopo, Ted CJ Turlings, Gregory Röder, José M. Marcos, and Vittorio Baglione, From parasitism to mutualism: unexpected interactions between a cuckoo and its host., Science, 6177 343, 2014, עמ' 1350-1352