עורב

סוג של ציפור
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

עוֹרֵב (שם מדעי: corvus) הוא סוג של ציפורים ממשפחת העורביים. המינים בסוג זה הם מהגדולים ביותר בסדרה ציפורי שיר. הגדול מכולם הוא עורב עב־מקור מאפריקה, שמשקלו 1.5 ק"ג, ודומה לו בגודלו המין עורב שחור.

קריאת טבלת מיוןעורב
עורב מזרע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
אינפרא־סדרה: עורבאים
משפחה: עורביים
סוג: עורב
שם מדעי
Corvus
לינאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עורב קטן
זוג עורבי טוראס
עורב שחור
עורב הג'ונגל
עורב עב־מקור - הגדול בציפורי השיר
עורב הוואי - מין שנכחד בטבע.
עורב אמריקני
עורב היספניולי
עורב יערות

בני הסוג קאק (Coloeus) נכללו בעבר בסוג זה.

מאפיינים

עריכה

העורבים שחורים לרוב, בעלי רגליים קצרות וחזקות ומקורים מסיביים. הם אוכלי כול, אך הם מעדיפים בשר, ובמיוחד נבלות.

העורבים לא חברותיים במיוחד, ולעיתים נאספים לקבוצות גדולות, אך אינם יוצרים מושבות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן, הנקבה דוגרת על הביצים ושני בני הזוג מאכילים את הגוזלים שלהם.

בסוג זה כ־40 מינים, הנפוצים בכל היבשות פרט לאמריקה הדרומית, ובאיים רבים. בישראל נמצאים המינים: עורב אפור, עורב מזרע, עורב שחור, עורב חום־עורף, עורב הודי, עורב קצר־זנב.

אינטליגנציה

עריכה
  ערך מורחב – אינטליגנציה בעורבים

סוג זה מראה סימנים של אינטליגנציה במיוחד,[1] ואחד המינים (עורב קלדוניה החדשה) נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם, ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי.

לפי מחקר שפורסם ב-2020, העורבים מודעים ליכולות הקוגניטיביות שלהם, יכולת שיוחסה עד כה לבני אנוש ומספר מצומצם של בעלי חיים אינטליגנטיים במיוחד. מחקר זה יחד עם מחקר נוסף שנערך על יונים, תנשמות, תוכים ועורבים, מצא את הסיבה הביולוגית לאינטליגנציה הייחודית, וכי התודעה והאינטליגנציה מבוססות על פעילות אינטנסיבית של נוירונים במוח הציפור, בחלק הנקרא – 'פאליום' (אנ').[2]

מיני העורב לפי תפוצה

עריכה

מינים אוסטרליים ומלנזיים

מינים ניו זילנדיים

מינים פסיפיים (מאיי האוקיינוס השקט)

מינים טרופי־אסייתיים (מדרום־מזרח אסיה)

מינים אירואסייתים וצפון אפריקאים

מינים מצפון וממרכז אמריקה

מינים דרום ומרכז אפריקאים

העורב בתרבות

עריכה

במיתולוגיה

עריכה

בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, קישרו בתרבויות רבות בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. האינטליגנציה של העורב, הנחשבת לגבוהה יחסית, הפכה אותו לסמל של חכמה בקרב תרבויות שונות.

המזרח התיכון

עריכה
 
עורב שחור במעופו

בעלילות גילגמש, אותנפישתים שולח יונה, סנונית ולבסוף עורב לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות בארץ. העורב מוצא גופות צפות על פני המים, ולא חוזר. בספר בראשית,נוח שלח עורב מהתיבה לראות אם הארץ יבשה מהמבול "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".[3] העורב לא התרחק מהתיבה, לכן הוא שלח לאחר מכן יונה. בספר מלכים עורבים מספקים מזון לאליהו הנביא.

סקנדינביה

עריכה

במיתולוגיה הנורדית למשל, מלוויו של אל החוכמה והמלחמה אודין היו זוג עורבים, הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון" בהתאמה). אודין עצמו קושר רבות למוות.

דגל העורב היה בשימוש אצל ויקינגים.

יוון

עריכה

קבוצת הכוכבים העורב זוהתה במיתולוגיה היוונית עם העורב שסיפר לאל אפולו על בגידתה של קורוניס - אחת מאהובותיו. אפולו שלא האמין לעורב הפך את צבעו מלבן לשחור, אך לאחר שנוכח באמיתות דבריו הפך אותו לעוף קדוש ונתן לעורבים את המשימה להכריז על מוות. על פי אגדה אחרת, אפולו שלח עורב עם גביע להביא לו מים מהנהר, אך העורב התמהמה בדרכו, וכשהבין שהוא מאחר שעתיד להיענש, הביא לאפולו נחש מים שכביכול מנע ממנו את הגישה לנהר. כעונש על השקר והאיחור קבע אפולו את העורב יחד עם הגביע ונחש המים בשמיים כקבוצות כוכבים סמוכות.

האירים

עריכה

במיתולוגיה האירית, עורבים קושרו ל"מוריגן", אלת הקרב, הלחימה והעצמאות.

בספרות ובאמנות

עריכה

סופרים ואמנים מודרניים יותר, המשיכו את הרעיון של עורבים כסמל לכוחות השחור ומבשרי מוות. לדוגמה בספרות גותית עורבים היו מוטיב מקובל, שלעיתים קרובות סימלו את המוות.

ביצירותיו של ויליאם שייקספיר, כדוגמת אותלו ומקבת' עורבים מוזכרים יותר מאשר כל עוף אחר.

בלדה עממית סקוטית "שלושה בני עורב" מספרת על שיחתם של שלושה עורבים הדנים בדבר ארוחתם הבאה, שהיא גופתו של אביר שנפל לא מכבר. אך העורבים מגלים שעל הגופה שומרים כלב ציד, נץ ועלמה נאמנים.

הפואמה הגותית של אדגר אלן פו "העורב" ידועה באווירת האימים והכישוף שלה. במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore (מילולית: "לא עוד"). הצייר אדואר מאנה יצר ליתוגרפיה כאילוסטרציה לפואמה זו. הצייר הפוסט־אימפרסיוניסט פול גוגן צייר את היצירה "Nevermore" שמכילה איור של עורב ומספר מוטבים המקשרים בין הפואמה לציור. זאת ועוד, סרטי הקולנוע המבוססים על הרומן הגרפי "העורב" מתייחסים לפואמה זו ומציגים את מוטיב העורב כחוט המקשר בין המתים לחיים.

מספר להקות מטאל כתבו שירים על בסיס הפואמה של פו: גרייב דיגר הגרמנית Raven, נבדק ב-2022-08-19, אלוביטי השווייצרית Quoth the Raven, נבדק ב-2022-08-19 ורוטינג כרייסט היוונית Rotting Christ - The Raven (by Edgar Allan Poe), נבדק ב-2022-08-19.

"שדה חיטה עם עורבים" הייתה אחת היצירות האחרונות שהשלים הצייר האקספרסיוניסט וינסנט ואן גוך לפני התאבדותו. אופייה הקודר של היצירה, הדרך הנקטעת באמצעה והעורבים המעופפים על רקע השמים המעוננים עוררו פירושים המקשרים בין השמים המעוננים והעורבים המעופפים לדיכאונו ולמותו הקרב של ואן גוך, אך פירושים אלו לא מקובלים היום.

עץ העורבים ("The Tree of Crows"), אחת היצירות המפורסמות של הצייר הרומנטי קספר דויד פרידריך, נושאת אופי אפל וקודר.

בספר הילדים מסע הפלאים של נילס הולגרסון היה עורב זקן ושמו בתקי אשר עזר לנילס במשימות שנתקל בהן ללא מוצא.

הספר הרביעי בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח מאת ג'ורג' ר.ר. מרטין נקרא "משתה לעורבים". השם עורב מופיע בסדרת הספרים הן ככינוי לאחים במשמר הלילה (מכיוון שהם לובשים גלימות שחורות) והן לעורבים המשמשים כמעין יוני דואר. באנגלית ישנה הפרדה בין השמות: האחים במשמר הלילה נקראים "Crow" כשם הסוג עצמו (Corvus) והעורבים נקראים "Raven" שהיא מילה נרדפת.

העורב גם מרבה להופיע במשלים, כגון במשל "העורב והשועל", או "העורב הססגוני".

בשירו של ע. הלל העורב מתאמת עם קוראי השיר לגבי תדמיתו כבעל חיים.

העורב בספרות חז"ל

עריכה

על הפסוק במלכים (מלכים א יז ד) וְהָיָ֖ה מֵהַנַּ֣חַל תִּשְׁתֶּ֑ה וְאֶת־הָעֹרְבִ֣ים צִוִּ֔יתִי לְכַלְכֶּלְךָ֖ שָֽׁם, פירש רד"ק: "ואת העורבים צויתי – עורבים ממש והם העופות השחורים, וטעם צויתי ששמתי בלבם להביא לחם ובשר שתי פעמים ביום, ואין לשאול מאין היו מביאין לו? כי באמת ממקום כשר היו מביאין לו אחר שברצון האל היו מביאין לו [...] ובדברי רז"ל יש אומרים שהיו מביאין לו משלחנו של אחאב ויש אומרים משלחנו של יהושפט, וכוחם של העורבים הם בנתינת צדקה ובמתן פרנסה למרות היותם אכזריים בטבעם". העורב נקרא כך, אולי בשל צבעו השחור, לשון עֶרֶב, שמשמעו חושך.[4]

בתלמוד מוזכר הניב: עורבא פרח, ביטוי שהמקבילה שלו בלשון העממית של ימינו היא "ראה, ציפור!". הביטוי, שמקורו בארמית ותרגומו המילולי "העורב התעופף" נזכר בבבלי במסכת ביצה, שם מסופר על רב אויא סבא ששאל את רב הונא שאלה הלכתית קשה, והלה השיבו: "עורבא פרח".[5]

לפי הסברו של רש"י, רב הונא העביר נושא במתכוון, על ידי האמירה: עורבא פרח, כלומר ראה את העורב הפורח מעלינו.[6]. לפי פירושו של רבינו חננאל, דבריו "עורבא פרח" מכוונים כלפי דבריו של אותו אמורא, שדעתו היא דעתם של ילדים המשחקים בציפורים ועורבים. כלומר הבלים שאין בהם כל ממש. רבה, בנו של רב הונא, שאל אותו לפשר הדבר, שהרי רב הונא היה מכבד את רב אויא סבא באופן מיוחד בהצביעו על גדלותו המיוחדת בתורה. רב הונא הבהיר לו כי אי ההגיון אינו בשאלה עצמה, אלא בתזמון שבו היא נשאלה, שכן השאלה הייתה קשה מאוד לעיון, והיא נשאלה בזמן שרב הונא היה עייף וחלש ולא יכול היה להשיב עליה כראוי.

הבבלי במסכת עירובין מתאר את העורב כאכזרי: "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב (שיר השירים ה, יא), במי אתה מוצאן? רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב".[7] במסכת בבא בתרא מסופר על רבי יונתן בן עמרם המבקש מרבי שיפרנסו בשנת בצורת "ככלב וכעורב". רש"י על אתר מפרש שעורב הוא אכזרי על בניו ואינו מאכיל אותם כראוי, ולכן הם מזינים את עצמם מיתושים שמתהווים מתוך צואתם.[8] במסכת גיטין מכונה העורב "שקרן".[9]

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עורב בוויקישיתוף
להקת עורבים ברמת השרון, 18 במאי 2013, 07:00
קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2012-10-17, בשעה 4314, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)

הערות שוליים

עריכה