קורט שלזינגר
קורט שלזינגר (בגרמנית: Kurt Schlesinger; 17 בדצמבר 1902, שמלקלדן, גרמניה – 1964, ארצות הברית) היה מכונאי יהודי וניצול השואה, אסיר במחנה הריכוז וסטרבורק ובעל תפקיד מנהלתי בכיר במחנה זה מטעם השלטונות הנאציים.
 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1902 שמלקלדן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
1964 (בגיל 61 בערך) ארצות הברית |
| מדינה |
גרמניה |
  | |
חייו
עריכהבשנת 1937 נישא שלזינגר לתאה פרנסיס קליין (ילידת 1913) מנירנברג. בליל הבדולח ספגו בני הזוג איומים על חייהם וב-12 בינואר 1939 ברחו לאמסטרדם, שם הושמו במעצר, כאזרחי מדינת אויב, עד סוף השנה.
בווסטרבורק
עריכהב-6 במרץ 1940 נכלאו קורט שלזינגר ותאה במחנה המעבר וסטרבורק, שם עבד שלזינגר בתחילה ככורה.
בפברואר 1942 הועלה שלזינגר לדרגת קצין הראשי של שירות הסדר היהודי. סגנו היה היינץ טודטמן (גר'). משימתו העיקרית של שלזינגר הייתה ניהול מרשם האסירים והכנת רשימות הגירוש למשלוחי היהודים והצוענים מווסטרבורק למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, למחנה ההשמדה סוביבור ולגטו טרזיינשטט. האסירים הראשונים בווסטרבורק היו בעיקר יהודים-גרמנים. שלזינגר השתמש בעמדת ההנהגה שלו כדי להגן על בני ארצו, יהודים-גרמנים, מפני גירוש ובמקומם הציב בעיקר אסירים יהודים הולנדים ברשימות הגירוש.
שלזינגר נהג להתלבש בסגנון פרוסי - במכנסיים, מגפיים, מעיל עור וכובע קצינים. הוא לקח מדי פעם כסף וחפצי ערך בתמורה להגנה מפני גירוש או בתמורה לקביעת יעד גירוש חלופי ועדיף, למשל לטרזיינשטט במקום לאושוויץ. הוא ניהל את השוק השחור במחנה. אתי הילסום, עדה בת זמנו וקורבן אושוויץ, תיארה את שלזינגר כיד ימינו של מפקד המחנה. בימי הגירושים הוא הופיע עם שומרי האס אס על הרציף כדי לפקח על המשלוחים.
לאחר השואה
עריכהב-11 באפריל 1945 מסר אלברט גמקר את הנהלת המחנה לשלזינגר, שבאותו יום מסר את התפקיד לאדריאנוס ואן אס, נוצרי שעמד בראש מנהלת המזון במחנה מאז 1942.[1] מחנה המעבר וסטרבורק שוחרר למחרת על ידי כוחות מהצבא הקנדי. האס-אס השמיד את רשימות הגירוש בימים שלפני השחרור, אולם שלזינגר הסתיר עותק שלהן ומסר את העותק לבעלות הברית. בשנת 1946 נפתחו הליכים נגד שלזינגר ובעלי תפקידים אחרים, אך הסתיימו ללא הרשעה. במשפט גמקר בשנת 1949 בפני בית הדין המיוחד בלייוורדן, העיד שלזינגר כעד מטעם ההגנה.
שלזינגר ואשתו תאה היגרו ב-19 בינואר 1951 באוניה מרוטרדם לניו יורק. בשנת 1973, כעשור לאחר מותו של שלזינגר, התנהל הליך נוסף נגד גמקר, לגביו סברו החוקרים שעדותו של שלזינגר רלוונטית. תאה שלזינגר סירבה להעיד נגד גמקר בקונסוליה הגרמנית. היא נפטרה בג'קסונוויל, פלורידה בשנת 2002.
