קידומת טלפון בין-לאומית
קידומת טלפון בין־לאומית היא קוד מספרי (לכל היותר בן 3 ספרות) המאפשר חיוג ישיר אל טלפון הנמצא בישות מדינית אחרת, או לשירות תקשורתי לווייני. את הקידומת הבין-לאומית מחייגים לפני מספר המנוי אליו רוצים להגיע.
לכל יחידה מדינית ולכל שירות תקשורתי לווייני וכדומה יש קידומת בין-לאומית משלהם. זה בשונה מקוד גישה המוגדר על ידי ספק השירות הטלפוני (קוד הגישה משמש להפניית השיחה למרכזיית השער הבין-לאומית המקומית. ברוב הישויות המדיניות נהוג הצירוף 00 אך נפוץ גם 99, 001, 011 וכו').
רשימת קידומות הטלפון הבין-לאומיות נקבעת על ידי ה-ITU-T שהוא גוף התקינה בתחום הטלקום באיגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי (ITU) המהוה חלק ממנגנון האומות המאוחדות.
היסטוריה
עריכהעד ראשית שנות השישים של המאה ה-20 נעשו רוב שיחות הטלפון הבין-לאומיות בעזרת תיווך אנושי, וחיוג ישיר לא היה נפוץ. כדי להקים שיחת טלפון היה צורך לחייג למרכזייה בין-לאומית שבמדינת המקור, ולמסור למרכזנית/מרכזן את שם הישות המדינית שבה נמצא מספר הטלפון אליו רוצים להגיע וכן את המספר עצמו. מרכזייה זו יצרה קשר עם מרכזייה בישות המדינית של היעד, שהתקשרה למנוי המבוקש, ולאחר המענה הראשוני חוברו שני המנויים זה לזה על ידי המרכזייה. לעיתים הייתה אפשרות לחיוג חצי-אוטומטי, דהיינו חיוג בסיוע המרכזייה של מקור השיחה, אשר חייגה ישירות למנוי היעד.
בשנת 1960 אישר ארגון התקינה CCITT, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיים בבירת הודו דלהי, הקצאת קידומות בין-לאומיות עבור הישויות המדיניות באירופה ובאגן הים התיכון [1]. בהחלטה זו קיבלה ישראל את הקידומת 34, כאשר ההחלטה התייחסה לחיוג ישיר וכן לחיוג חצי-אוטומטי. בפועל שימשה קידומת זו בעיקר לחיוג בסיוע מרכזנית. בשנת 1964 אישר הארגון, בכינוס האספה הכללית של הארגון שהתקיים בעיר ז'נבה, הקצאת קידומות בין-לאומיות עבור כלל הישויות המדיניות בעולם[2]. החלטה זו היא הבסיס לקידומות הבין-לאומיות שתקפות לימינו, המורכבות מספרה אחת, או שתי ספרות או שלוש. המלצת הארגון הייתה שמספר הספרות הכולל בחיוג בין-לאומי לא יעלה על 12 ספרות. על כן הקצה הארגון קידומת קצרה יותר לישויות מדיניות שבהן מספר הספרות, בחיוג בתוך הישות, הוא גדול יותר. לאורך שנות השישים עברו ישויות מדיניות רבות לחיוג בין-לאומי ישיר תוך שימש בקידומות הבין-לאומיות שתוקננו. בשנת 1968 נוספו קידומות המתחילות ב-5 עבור הישויות המדיניות באמריקה הלטינית. הישויות המדיניות שבמרכז אמריקה הועברו משימוש בקידומת 1, גם הן לקידומות המתחילות ב-5.
חיוג בין-לאומי ישיר בישראל
עריכהלפני קיומו של חיוג ישיר מחוץ לישראל, חייגו אזרחי ישראל למרכזייה בין-לאומית בעזרת שירות 18, והשירות ניתן בתיווך מרכזנית. בשנות השישים של המאה ה-20, שיחות בין-לאומיות מישראל בוצעו באמצעות שידור רדיו בגלים קצרים, ומספר השיחות הבין-לאומיות שהיה ניתן להקים בו-זמנית היה מוגבל מאוד. ההנחה הייתה שמעבר לחיוג ישיר יעלה את תעבורת השיחות הבין-לאומיות. משרד הדואר החליט לאפשר חיוג ישיר מישראל רק לאחר שיונח כבל תקשורת תת-ימי לאירופה. ואכן, בשנת 1968 הוחל בהנחת הכבל בין ישראל לצרפת. הנחת הכבל הסתיימה בשנת 1969. בשנת 1970 החל משרד הדואר לספק שירות של שיחות טלקס ישירות לאיטליה ולהולנד[3].
המדינה הראשונה שממנה ניתן היה להתקשר למנויי טלפון בישראל בחיוג ישיר הייתה ארצות הברית, ובאמצע שנת 1972 הצטרפה גם שווייץ. בסוף שנת 1972 נפתח שירות החיוג הבין-לאומי הישיר גם למערב-גרמניה, בשיחת טלפון בין שר התקשורת הגרמני לשר הדואר שמעון פרס[4]. בשנת 1972 נחנכה תחנת שידורי הלוויין בעמק האלה, והדבר אפשר הקמת שיחות מחוץ לישראל גם באמצעות לוויין. ב-1973 נפתחה האפשרות לחיוג ישיר מישויות מדיניות נוספות במערב אירופה.
האפשרות של מנויי הטלפון בישראל לחייג ישירות מחוץ לישראל נפתחה בהדרגה - בתחילה יכלו לחייג מחוץ לישראל בחיוג ישיר רק מנויים נבחרים, ובאוקטובר 1973 נפתח השירות ל-3000 מנויים בתל אביב ובבת ים. חיוג ישיר מירושלים נפתח רק מפברואר 1974. על פי התכנון המקורי, היה אמור הכבל התת-ימי לצרפת לספק את כל הצרכים עד סוף שנות השבעים של המאה ה-20, אך נפח שיחות הטלפון מחוץ לישראל עלה בהרבה מעל המצופה, ולכן נאלץ משרד התקשורת להניח כבל תת-ימי נוסף לאיטליה, שנחנך בשנת 1975.
השיטה
עריכהמבנה מספר טלפון בין-לאומי הוא כדלהלן (מחויג משמאל לימין): מספר המנוי - קידומת האזור - קידומת בין לאומית - קוד גישה. על פי המלצת ארגון ITU-T מקובל לסמן את קוד הגישה עם הסימן "+"[5].
לדוגמה, מספר טלפון באזור חיוג 03 בישראל ייכתב 6543 987 3 972+. בזמן החיוג מוחלף הסימן + בקוד הגישה.
כל קידומת בין-לאומית מונה בין ספרה בודדת לשלוש. קידומת של ישות מדינית אחת לעולם לא תהווה תחילתה של קידומת של ישות אחרת. כל הישויות המדיניות בעולם חולקו לקבוצות לפי מפתח יבשתי ואזורי אחיד למדי, ולפיו נקבעה הספרה הראשונה בקידומות שלהן, כדלקמן:
- 1 - אמריקה הצפונית
- 2 - אפריקה
- 3 ו-4 - אירופה
- 5 - אמריקה הלטינית
- 6 - אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה
- 7 - רוסיה וקזחסטן (בעבר חלקים מברית המועצות)
- 8 - מזרח אסיה ושירותים מיוחדים
- 9 - מרכז אסיה והמזרח התיכון
קיימים מספר יוצאי דופן, לדוגמה - גרינלנד, איי פארו וארובה, שהקידומת שלהם מתחילה בספרה 2 אף על פי שאינם חלק מאפריקה.
מספרי הקידומת של מדינות שחדלו להתקיים מועברים למדינות חדשות. לדוגמה:
- הקידומת 38 של יוגוסלביה היא כיום שתי הספרות הראשונות של קידומות המדינות שקמו לאחר פירוקה של יוגוסלביה, אך גם של אוקראינה.
- את הקידומת 37 של גרמניה המזרחית ירשו שלוש המדינות הבלטיות וכן מספר מדינות נוספות באירופה, בתוספת ספרה מזהה נוספת.
- 42 הייתה הקידומת של צ'כוסלובקיה, והיא עברה לשימושן של צ'כיה וסלובקיה וכן של ליכטנשטיין, בתוספת ספרה שלישית.
יש ישויות מדיניות שאינן עושות שימוש בקידומת שהוקצתה להן, כגון הוותיקן, הנחשבת מבחינת חיוג לחלק מאיטליה, או האי זנזיבר, המשתמש בקידומת הכללית של טנזניה.
סן מרינו נטשה את הקידומת ה"אפריקאית" שלה (295) כאשר התפנתה לה קידומת "אירופית" (378). מספר יחידות מדיניות ברחבי העולם עברו למערכת הקידומות של צפון אמריקה, כגון גואם וסמואה האמריקאית.
קיימות גם מספר תופעות יוצאות דופן:
- בקוסובו נהוגה הקידומת 381 כמו בכל סרביה, אך זאת רק עבור קווים פיזיים. מספרי טלפון נייד בקוסובו משתמשים בקידומת 377 של מונקו. בסוף שנת 2016 קיבלה קוסובו קידומת עצמאית: 383.
- נגורנו קרבאך הוא דה פקטו אזור חיוג מקומי בתוך ארמניה (374-97), אף שדה יורה המחוז הוא חלק מאזרבייג'ן; וכך גם לגבי הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, המהווה אזור חיוג מקומי בתוך טורקיה (90-392).
- לרשות הפלסטינית יועדה הקידומת הבין-לאומית 970, אך בפועל רשת הטלפוניה ברשות הפלסטינית היא חלק מרשת הטלפוניה הישראלית, אשר מוקצית לה הקידומת 972. מאידך, הקידומת 970 נמצאת בשימוש במדינות עוינות לישראל, שחוסמות את הגישה לקידומת הישראלית 972, וכן במדינות המאפשרות להשתמש בשתי הקידומות.
רשימת הקידומות
עריכה- אזור 0
נכון להיום אזור חיוג זה איננו בשימוש.
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 1
- אמריקה הצפונית
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 2
- אפריקה
.svg){kind=small}
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 3
- אירופה
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 4
- אירופה
|
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 5
- אמריקה הלטינית
|
|
.svg){kind=small}
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 6
- אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +60 |  מלזיה
|
| +61 |  אוסטרליה (כולל אי חג המולד ו איי קוקוס)
|
| +62 |  אינדונזיה
|
| +63 |  הפיליפינים
|
| +64 |  ניו זילנד  ופיטקרן
|
| +65 |  סינגפור
|
| +66 |  תאילנד
|
| +670 |  מזרח טימור
|
| +671 | -- |
| +672 |  הטריטוריה האנטארקטית האוסטרלית  ונורפוק
|
| +673 |  ברוניי
|
| +674 |  נאורו
|
| +675 |  פפואה גינאה החדשה
|
| +676 |  טונגה
|
| +677 |  איי שלמה
|
| +678 |  ונואטו
|
| +679 |  פיג'י
|
| +680 |  פלאו
|
| +681 |  ואליס ופוטונה
|
| +682 |  איי קוק
|
| +683 |  ניואה
|
| +684 | בעבר שימש את  סמואה האמריקנית. כיום הקידומת של סמואה האמריקנית היא +1-684
|
| +685 |  סמואה
|
| +686 |  קיריבטי
|
| +687 |  קלדוניה החדשה
|
| +688 |  טובאלו
|
| +689 |  פולינזיה הצרפתית
|
| +690 |  טוקלאו
|
| +691 |  מיקרונזיה
|
| +692 |  איי מרשל
|
| +693 עד +699 | -- |
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 7
- רוסיה וקזחסטן (בעבר ברית המועצות)
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +7 |  קזחסטן
|
| +7 |  רוסיה
|
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 8
- מזרח אסיה ושירותים מיוחדים
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +800 | רשת גוביינא בינ"ל |
| +801 עד +807 | -- |
| +808 | שירות השתתפות במימון |
| +809 | -- |
| +81 |  יפן
|
| +82 |  קוריאה הדרומית
|
| +83 | לא בשימוש |
| +84 |  וייטנאם
|
| +850 |  קוריאה הצפונית
|
| +851 | -- |
| +852 |  הונג קונג
|
| +853 |  מקאו
|
| +854 | -- |
| +855 |  קמבודיה
|
| +856 |  לאוס
|
| +857 עד +859 | -- |
| +86 |  הרפובליקה העממית של סין (לא כולל הונג קונג, ומקאו)
|
| +870 עד +874 | אינמרסט |
| +875 עד +877 | -- |
| +878 | UPT |
| +879 | -- |
| +880 |  בנגלדש
|
| +881 | מערכת לוויין עולמית |
| +882 | רשת בין-לאומית |
| +883 | -- |
| +884 +885 |
-- |
| +886 |  טאיוואן
|
| +887 | -- |
| +888 | -- |
| +889 | -- |
| +89 | לא בשימוש |
- אזור החיוג הבין-לאומי עם הקידומת 9
- מרכז אסיה והמזרח התיכון
| קוד החיוג הבין-לאומי | מדינה |
|---|---|
| +90 |  טורקיה
|
| +90-392 |  הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
|
| +91 |  הודו
|
| +92 |  פקיסטן
|
| +93 |  אפגניסטן
|
| +94 |  סרי לנקה
|
| +95 |  מיאנמר (בורמה)
|
| +960 |  האיים המלדיביים
|
| +961 |  לבנון
|
| +962 |  ירדן
|
| +963 |  סוריה
|
| +964 |  עיראק
|
| +965 |  כווית
|
| +966 |  ערב הסעודית
|
| +967 |  תימן
|
| +968 |  עומאן
|
| +969 | -- |
| +970 |  הרשות הפלסטינית
|
| +971 |  איחוד האמירויות הערביות
|
| +972 |  ישראל
|
| +973 |  בחריין
|
| +974 |  קטאר
|
| +975 |  בהוטן
|
| +976 |  מונגוליה
|
| +977 |  נפאל
|
| +978 | -- |
| +979 | שירות מוסף בינ"ל |
| +98 |  איראן
|
| +990 | -- |
| +991 | ITPCS |
| +992 |  טג'יקיסטן
|
| +993 |  טורקמניסטן
|
| +994 |  אזרבייג'ן
|
| +995 |  גאורגיה
|
| +996 |  קירגיזסטן
|
| +997 | -- |
| +998 |  אוזבקיסטן
|
| +999 | -- |
הערות לטבלה - שירותים מיוחדים
עריכה- 800: רשת גוביינה בין-לאומית (universal international freephone number או UIFN) - מתפקדת בדומה למספרי גוביינה ארציים (בדומה לקידומת הפנים ארצית 1-800 בישראל), אך על בסיס בין-לאומי.
- 808: שירות השתתפות במימון (Shared Cost Service) הוא שירות המאפשר למקבל השיחה לשאת בחלק מעלותה, והמתקשר ישא בתעריף הארצי הגבוה ביותר (דומה לאפיון הקידומת 1-700 בישראל).
- 870 (בעבר גם 871 עד 874): שירותי חברת הלוויין הבין-לאומית אינמרסט (International Maritime Satellite או Inmarsat).
- 878: תקשורת אישית עולמית (Universal Personal Telecommunications או UPT) מאפשרת למנוי להחזיק במספר בודד ללא קשר לרשת התקשורת בה הוא נמצא בדרך של גישור.
- 881: מערכת לוויין עולמית (Global Mobile Satellite System או GMSS) מאגדת מספר ספקי שירותים לוויניים (למעט אינמרסט).
- 882: רשתות בין-לאומיות (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 883: רשתות בין-לאומיות (International Networks) - חברות המספקות שירות כלל עולמי.
- 979: שירות מוסף בין-לאומי (International premium-rate service או IPRS) מאגד מספרי שירות מוסף בין-לאומיים.
- 991: הצעה של ITU שנגנזה. תוכננה עבור שירות תקשורות בין-לאומי אישי (International Telecommunications Personal Correspondence Service).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי ITU
- קידומות בין-לאומיות לערים ברחבי העולם (בעברית)
- History of Country Codes
הערות שוליים
עריכה- ^ C.C.I.T.T, RECOMENDATION E.29, RED BOOK VOLUME II bis, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, ספטמבר 1961
- ^ C.C.I.T.T, RECOMENDATION E.29, BLUE BOOK VOLUME II, ז'נבה: INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 1965
- ^ צבי לביא, מהיום חיוג ישיר בטלקס למנויים בהולנד ואיטליה, באתר מעריב, 15 בנובמבר 1970
- ^ ממחר חיוג ישיר בין ישראל לגרמניה, באתר מעריב, 8 באוקטובר 1972
- ^ ITU-T, E.123, INTERNATIONAL TELECOMMUNICATION UNION, 2001, SERIES E: OVERALL NETWORK OPERATION, TELEPHONE SERVICE, SERVICE OPERATION AND HUMAN FACTORS