ויקיפדיה

קלארק טרי

קלארק וירג'יל טרי ג'וניור (באנגלית: Clark Virgil Terry Jr;‏ 14 בדצמבר 1920 – 21 בפברואר 2015)[1] היה חצוצרן סווינג וביבופ אמריקאי, מחלוצי הפלוגלהורן בג'אז, מלחין ומחנך.

קלארק טרי
Clark Terry
לידה 14 בדצמבר 1920
סנט לואיס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בפברואר 2015 (בגיל 94)
פיין בלאף, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Clark Virgil Terry Jr.
מקום קבורה בית הקברות וודלואן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-ערך בלתי־ידוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ואשון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה הארד בופ, ביבופ, סווינג, ג'אז
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה, פלוגלהורן (flugelhorn)
חברת תקליטים אימפולס רקורדס, פרסטיז' רקורדס, קאנדיד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גראמי למפעל חיים (2010)
  • פרס איש המוזיקה צ'ארלס לוטון (1985)
  • קצין מסדר האמנויות והספרות (2000)
  • אביר מסדר האמנויות והספרות
  • פרס פול אקט
  • אמני הג'אז של NEA
  • פרס הג'אז של ה-BBC עריכת הנתון בוויקינתונים
clarkterry.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוא ניגן עם צ'רלי בארנט (1947), קאונט בייסי (1948–1951),[2] דיוק אלינגטון (1951–1959),[2] קווינסי ג'ונס (1960) ואוסקר פיטרסון (1964–1996). הוא היה עם The Tonight Show Band ב-The Tonight Show מ-1962 עד 1972. הקריירה שלו בג'אז נמשכה יותר מ-70 שנה, במהלכן הפך לאחד מנגני הג'אז המוקלטים ביותר, והופיע בלמעלה מ-900 הקלטות. טרי היה מנטור של קווינסי ג'ונס, מיילס דייוויס, הרבי הנקוק, וינטון מרסליס, פט מתיני, דיאן ריבס וטרי לין קרינגטון.[3]

ראשית חייו

עריכה

טרי נולד לקלארק וירג'יל טרי האב ומרי טרי בסנט לואיס, מיזורי.[2] הוא למד בתיכון ואשון (Vashon) והחל את הקריירה המקצועית שלו בתחילת שנות ה-40, כשניגן במועדונים מקומיים. הוא שירת כחבר להקה בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. הכלי הראשון שלו היה טרומבון שסתום.[4]

 
טרי בפסטיבל הג'אז של מונטריי 1981

עידן הביג בנד

עריכה

שנותיו של טרי עם בייסי ואלינגטון (שגייס בסתר את טרי מבייסי)[5] בסוף שנות ה-40 וה-50 ביססו את התבלטותו תוך מיזוג הטון של סנט לואיס עם סגנונות בני התקופה. בתקופתו עם אלינגטון השתתף ברבות מהסוויטות של המלחין ורכש מוניטין בזכות מגוון סגנונותיו הרחב (מסווינג עד הארד בופ), תוך שילוב מיומנות טכנית והומור. טרי השפיע על מוזיקאים כולל מיילס דייוויס וקווינסי ג'ונס, שהכירו בהשפעתו בשלבים הראשונים של הקריירה שלהם. טרי לימד באופן לא רשמי את דייוויס כשהיו בסנט לואיס,[6] ואת ג'ונס בביקוריו התכופים של טרי בסיאטל עם סקסטת בייסי.[7]

לאחר שעזב את אלינגטון ב-1959, הקריירה הבין-לאומית של קלארק זינקה כאשר קיבל הצעה מ-NBC להפוך למוזיקאי צוות. הוא הופיע במשך עשר שנים ב-The Tonight Show כחבר בלהקת Tonight Show עד 1972, תחילה בראשות סקיץ' הנדרסון (Skitch Henderson) ומאוחר יותר עם דוק סוורינסן (Doc Severinsen), שם שירת הסקאט שלו "ממלמל" (mumbling) הובילה ללהיט "Mumbles".[8] טרי היה האפרו-אמריקאי הראשון שהפך לחבר קבוע בלהקה ברשת טלוויזיה גדולה בארצות הברית. הוא אמר מאוחר יותר: "היינו צריכים להיות מודלים, כי ידעתי שאנחנו במבחן... לא יכול להיות לנו כתם על המכנסיים, קמט בבגדים או חולצה מלוכלכת."[9]

לטרי הייתה מערכת יחסים עם קווינסי ג'ונס, שכתב את ההקדמה לאוטוביוגרפיה של טרי. ג'ונס ניצח על להקה במחזמר Free and Easy ב-1959, וטרי עזב את תזמורתו של אלינגטון כדי להצטרף אליה בבלגיה.[10]

טרי המשיך לנגן עם מוזיקאים כמו הטרומבוניסט ג'יי ג'יי ג'ונסון והפסנתרן אוסקר פיטרסון,[11] והוביל קבוצה עם נגן כלי השסתומים בוב ברוקמאייר שזכתה להצלחה מסוימת בתחילת שנות ה-60. בפברואר 1965, ברוקמאייר וטרי הופיעו ב-Jazz 625 של BBC2.[12] בשנת 1967, הופיעו במופע של נורמן גרנץ, שהוקלט בבית העירייה של פופלאר (Poplar), בסדרת BBC Jazz at the Philharmonic, לצד ג'יימס מודי, דיזי גילספי, קולמן הוקינס, בני קרטר, טדי וילסון, בוב קרנשו, לואי בלסון וטי-בון ווקר.[13]

בשנות ה-70 טרי התרכז בפלוגלהורן, אותו ניגן בטון מלא. בנוסף לעבודת הסטודיו והוראתו בסדנאות ג'אז, טרי סייר בשנות השמונים עם להקות קטנות (כולל פיטרסון) והופיע כמנהיג ה-Big BAD Band שלו (שנוסדה בערך ב-1970). קשיים כלכליים אילצו אותו לפרק את ה-Big BAD Band, והוא הופיע עם להקות כמו Unifour Jazz Ensemble. ההומור והשליטה שלו בסגנונות חצוצרת ג'אז ניכרים ב"דיאלוגים" שלו עם עצמו, בכלים שונים או באותו כלי, מעומעם ולא מעומעם.

קריירה מאוחרת

עריכה
 
טרי בניו יורק, 1976

משנות ה-70 ועד שנות ה-90, טרי הופיע בקרנגי הול, בניין העירייה ובמרכז לינקולן, סייר עם Newport Jazz All Stars וג'אז בפילהרמונית, והופיע עם תזמורת הפופ של סקיץ' הנדרסון בניו יורק. ב-1998 הקליט טרי את "Let's Call the Whole Thing Off" של ג'ורג' גרשווין עבור אלבום האוסף Red Hot + Rhapsody של ארגון רד הוט, מחווה לג'ורג' גרשווין, אלבום ששימש לגיוס כסף לארגוני צדקה שהוקדשו להגברת המודעות לאיידס וללחימה במחלה.[14]

בנובמבר 1980 היה נגן ראשי יחד עם אניטה או'דיי, ליונל המפטון ורמזי לואיס במהלך מופעי הפתיחה של שבועיים שחגגו את תחייתו קצרת הימים של טרקלין Blue Note במלון מריוט או'הייר ליד שיקגו.[15]

טרי קודם בתחילת הקריירה שלו על ידי בילי טיילור, ועם מילט הינטון הקנה כלים עבור צעירים מתחילים ונתן להם הדרכה. כך החל את זרם הג'אז מובייל בהארלם. המיזם הזה המשיך את אהבתו הגדולה של טרי: שיתוף הנוער בג'אז. משנת 2000 ואילך אירח את "פסטיבלי הג'אז של קלארק טרי" ביבשה ובים, ערך מחנות ג'אז משלו והופיע ביותר מחמישים פסטיבלי ג'אז בשש יבשות. טרי הלחין יותר ממאתיים שירי ג'אז והופיע עבור שמונה נשיאי ארצות הברית.[16]

היו לו גם כמה הקלטות עם קבוצות גדולות, כולל התזמורת הסימפונית של לונדון, תזמורת המטרופול ההולנדית ותזמורת הג'אז של שיקגו, מאות הרכבי תיכון ומכללות, צמדים משלו, שלישיות, רביעיות, חמישיות, סקסטות, אוקטטים ושתי קבוצות גדולות משלו. להקות: ה-Big Bad Band של קלארק טרי ו-Young Titans of Jazz של קלארק טרי.

בפברואר 2004, כיכב טרי בתור עצמו, בסדרת הטלוויזיה לילדים "ביל הקטן". טרי היה תושב שכונות בייסייד וקורונה ברובע קווינס, ניו יורק. לאחר מכן עבר להוורת', ניו ג'רזי, ולאחר מכן לפיין בלאף, ארקנסו.[17][18]

האוטוביוגרפיה שלו פורסמה בשנת 2011.[3] טיילור הו ביינום כתב ב"ניו יורקר" כי הספר "לוכד את כישרונו לספר סיפורים ואת ההומור היבש שלו, במיוחד בתיאור שנותיו הראשונות בדרכים, עם מאבקים בהפרדה הגזעית ועם הופעות בג'וק ג'וינטים וקרנבלים, תוך פיתוח אחד מקולות האלתור המיוחדים ביותר בתולדות המוזיקה".[19]

The Penguin Guide to Jazz Recordings מציין שטרי מופיע ביותר הקלטות רשומות שלו מכל אמן אחר.[20] לפי אתר האינטרנט שלו, טרי היה "אחד מאמני הג'אז המוקלטים ביותר בהיסטוריה והופיע עבור שמונה נשיאים אמריקאים".[21] הוא היה מיומן בטכניקה המאתגרת של נשימה מחזורית, שבאמצעותה נגן יכול לנגן זמן רב בלי לעצור לנשום,[22] ובשנת 1976 פרסם את "מערכת הנשימה המעגלית של קלארק טרי לכלי נשיפה".[23]

באפריל 2014, הסרט התיעודי Keep on Keepin' On, עקב אחרי טרי במשך ארבע שנים, כדי לתעד את החונכות שלו לילד הפלא העיוור, נגן הפסנתר ג'סטין קאופלין בן ה-23, בזמן שקאופלין התכונן להתחרות בתחרות עילית בין-לאומית.[24]

בדצמבר 2014 תזמורת הג'אז בלינקולן סנטר עם וינטון מרסליס וססיל מקלורן סלבנט ביקרה את טרי, שחגג את יום הולדתו ה-94 ב-14 בדצמבר, במרכז הרפואי האזורי ג'פרסון. הושמע ביצוע תוסס ל"יום הולדת שמח".[25]

מותו ומחוות לזכרו

עריכה
 
טרי הופיע בבית הלבן עם הזמרת ננה פרילון ב-2006

ב-13 בפברואר 2015 נכנס טרי להוספיס כדי לטפל בסוכרת המתקדמת שלו. הוא נפטר ב-21 בפברואר 2015.[1]

כתב "הניו יורק טיימס", פיטר קיפניוז אמר שטרי "זכה לשבחים בשל המוזיקאיות ללא דופי, היה אהוב בשל רוחו המשחקית ומוערך בשל יכולת ההסתגלות שלו. הצליל שלו בחצוצרה ובפלוגלהורן היה בגוון עגול יותר (מה שעזר לפופולריות של כלי זה בג'אז) והיה מאוד אישי וניתן לזיהוי בקלות, אך טרי הצליח להתאים אותו למגוון רחב של הקשרים מוזיקליים".[26]

מרטין צ'ילטון כתב ב"דיילי טלגרף" הבריטי: "טרי היה מחנך מוזיקה והייתה לו השפעה עמוקה ומתמשכת על מהלך הג'אז. טרי הפך למנטור לדורות של נגני ג'אז, כולל מיילס דייוויס, וינטון מרסליס והמלחין-מעבד קווינסי ג'ונס."[9]

בריאיון עם טרי ב-2005, אמר חברו חצוצרן הג'אז סקוטי ברנהארט שהוא "אחד המוזיקאים המגוונים ביותר שאי פעם חיו... אמן חצוצרות ג'אז שניגן עם השמות הגדולים ביותר בתולדות המוזיקה."[27]

אוניברסיטת דרום מזרח מיזורי מארחת את פסטיבל הג'אז של קלארק טרי / פי מו אלפא, מחווה שנתית למוזיקאי. הפסטיבל החל בשנת 1998, וגדל מדי שנה. הפסטיבל מציג סטודנטים למוזיקאים ואמנים אורחים מצטיינים בקמפוס ריבר של האוניברסיטה.[28][29]

אוניברסיטת ניו המפשייר מארחת את פסטיבל הג'אז של קלארק טרי מדי שנה; מוצגים מוזיקאי ג'אז בחטיבות הביניים ובתיכון מכל רחבי ניו אינגלנד.[30]

פרסים וכבוד

עריכה
 
טרי מופיע עם אנסמבל הג'אז של להקת חיל הים של האגמים הגדולים

לטרי מעל 250 פרסים, מדליות ואותות הצטיינות, כולל:

  • כניסה להיכל התהילה של הג'אז בלינקולן סנטר על שם נסוהי ארטכון (Nesuhi Ertegun) בשנת 2013[31]
  • פרס גראמי למפעל חיים לשנת 2010, שתי תעודות גראמי, שלוש מועמדויות לגראמי[32]
  • כניסה להיכל התהילה של דאון ביט[33]
  • פרס מאסטר הג'אז של הקרן הלאומית לאמנויות (1991)[34]
  • בשנת 1988 – תואר דוקטור לשם כבוד למוזיקה ממכללת ברקלי למוזיקה[35]
  • שישה עשר תוארי דוקטור לשם כבוד[36]
  • מפתחות למספר ערים[37]
  • שגריר ג'אז לסיורים של מחלקת המדינה של ארצות הברית במזרח התיכון ובאפריקה[38]
  • תואר אבירות בגרמניה[39]
  • פרס צ'ארלס א' לוטון איש המוזיקה, מוענק על ידי אחוות פי מו אלפא סינפוניה בשנת 1985. טרי זכה לחברות כבוד באחווה על ידי לשכת בטא זיטה בקולג' של אמפוריה (1968).
  • חבר כבוד בלשכת Iota Phi של Kappa Kappa Psi, אחוות להקת הכבוד הלאומית (2011), באוניברסיטת ניו המפשייר
  • מסדר האמנויות והספרת של צרפת (2000)[40]
  • דמות שעווה בגודל טבעי במוזיאון ההיסטוריה של העולם השחור בסנט לואיס
  • נכנס לשדרת התהילה של סנט לואיס (1996)[41]
  • פרס ההצטיינות של NARAS Present לשנת 2005[42]
  • חצוצרן השנה של איגוד עיתונאי הג'אז (2005)[36]

דיסקוגרפיה

עריכה

מנהיג / מנהיג שותף

עריכה
  • Clark Terry (אנ') (אנ')
  • The Jazz School with Joe Gordon, Paul Gonsalves (Wing, 1955)
  • Serenade to a Bus Seat (אנ') (Riverside, 1957)
  • Duke with a Difference (אנ') (Riverside, 1957)
  • Out on a Limb with Clark Terry (אנ') (אנ') – recorded in 1957
  • In Orbit (אנ') with Thelonious Monk (אנ') (Riverside, 1958)
  • Top and Bottom Brass (אנ') (Riverside, 1959)
  • Everything's Mellow (אנ') (Prestige/Moodsville, 1961)
  • Color Changes (אנ') (אנ') – recorded in 1960
  • Clark Terry Plays the Jazz Version of All American (אנ') (Moodsville, 1962)
  • Back in Bean's Bag (אנ') (אנ') – recorded in 1962
  • Tread Ye Lightly (Cameo, 1964)
  • What Makes Sammy Swing (אנ')
  • The Happy Horns of Clark Terry (אנ') (אנ')
  • The Power of Positive Swinging (אנ') with Bob Brookmeyer (אנ') (Mainstream, 1965)
  • Tonight (אנ') with Bob Brookmeyer (Mainstream, 1965) – recorded in 1964
  • Gingerbread Men (אנ') with Bob Brookmeyer (Mainstream, 1966)
  • Mumbles (אנ') (Mainstream, 1966)
  • Spanish Rice (אנ') with Chico O'Farrill (Impulse!, 1966)
  • It's What's Happenin' (אנ') (Impulse!, 1967)
  • Soul Duo (אנ') with Shirley Scott (אנ') (Impulse!, 1967)
  • At the Montreux Jazz Festival (Polydor, 1970) – recorded in 1969
  • In Concert: Live (Etoile, 1973)
  • Previously Unreleased Recordings with Bob Brookmeyer (Verve, 1974)
  • Clark Terry's Big B-A-D Band Live at the Wichita Jazz Festival (Vanguard, 1975)
  • Oscar Peterson and Clark Terry (אנ') with Oscar Peterson (אנ') (אנ')
  • Wham/Live at the Jazz House (MPS, 1976)
  • Professor Jive (Inner City, 1976)
  • The Globetrotter (Vanguard, 1977)
  • Clark After Dark: The Ballad Artistry of Clark Terry (MPS, 1978)
  • Ain't Misbehavin' (אנ') (Pablo, 1979)
  • Mother———! Mother———!! (אנ') with Zoot Sims (Pablo, 1980) – recorded in 1979
  • Memories of Duke (אנ') (Pablo, 1980)
  • Yes, the Blues (Pablo, 1981)
  • To Duke and Basie (Enja, 1986)
  • Live 1964 (Emerald, 1987) – live recorded in 1964
  • Portraits (Chesky, 1989)
  • Squeeze Me (Chiaroscuro, 1989)
  • Having Fun (Delos, 1990)
  • Live at the Village Gate (Chesky, 1991)
  • Music in the Garden (Jazz Heritage, 1993)
  • What a Wonderful World (Red Baron, 1993)
  • Marian McPartland's Piano Jazz with Guest Clark Terry (Jazz Alliance, 1994)
  • Mellow Moods (Prestige, 1994)
  • Big Band Basie with Frank Wess (Reference, 1995)
  • The Second Set: Recorded Live at the Village Gate (Chesky, 1995)
  • Clark Terry with Peewee Claybrook and Swing Fever (D'Note, 1995)
  • Live in Chicago Vol. 1 (Monad, 1995)
  • Live in Chicago Vol. 2 (Monad, 1995)
  • Top and Bottom (Chiaroscuro, 1995)
  • Clark Terry Express (Reference, 1996)
  • The Songs Ella and Louis Sang with Carol Sloane (Concord Jazz, 1997)
  • One on One (Chesky, 2000)
  • The Hymn (Candid, 2001) – live recorded in 1993
  • Live in Concert (Image, 2001)
  • Friendship with Max Roach (Columbia, 2002)
  • Live on QE2 (Chiaroscuro, 2002)
  • George Gershwin's Porgy and Bess (Americana, 2004)
  • Live at Marihans (Chiaroscuro, 2005)
  • Louie and Clark Expedition 2 with Louie Bellson (Percussion Power, 2008)
  • Carnegie Blues: The Music of Duke Ellington (Squatty Roo, 2015)

כנגן בלהקה

עריכה

עם ג'ין אמונס (Gene Ammons)

  • 1961-62: Soul Summit Vol. 2 (Prestige, 1962)
  • 1961-62: Late Hour Special (Prestige, 1964)
  • 1960-62: Velvet Soul (Prestige, 1964)

עם דייב ביילי (Dave Bailey)

  • One Foot in the Gutter (Epic, 1960)
  • Gettin' Into Somethin' (Epic, 1961) – recorded in 1960

עם ריי בריאנט (Ray Bryant)

  • Gotta Travel On (Cadet, 1966)
  • Lonesome Traveler (Cadet, 1966)

עם אדי "לוקג'ו" דייוויס (Eddie "Lockjaw" Davis)

  • Trane Whistle (Prestige, 1960)
  • Afro-Jaws (Riverside, 1961) – recorded in 1960

עם דיוק אלינגטון

  • Ellington Uptown (Columbia, 1952) – recorded in 1947-51
  • Premiered by Ellington (Capitol, 1953)
  • Dance to the Duke! (Capitol, 1954) – recorded in 1953-54
  • Ellington '55 (Capitol, 1955) – recorded in 1953-54
  • Ellington Showcase (Capitol, 1955) – recorded in 1953-55
  • Blue Rose (Columbia, 1956)
  • A Drum Is a Woman (Columbia, 1956)
  • Ellington at Newport (Columbia, 1956)
  • Such Sweet Thunder (Columbia, 1957)
  • Ella Fitzgerald Sings the Duke Ellington Song Book (Verve, 1957)
  • All Star Road Band (Doctor Jazz, 1983) – recorded in 1957
  • Ellington Indigos (Columbia, 1958) – recorded in 1957
  • Black, Brown and Beige (Columbia, 1958)
  • Duke Ellington at the Bal Masque (Columbia, 1958)
  • The Cosmic Scene (Columbia, 1958)
  • Festival Session (Columbia, 1959)
  • The Ellington Suites (Columbia, 1976) – recorded in 1959-72
  • Blues in Orbit (Columbia, 1960) – recorded in 1958-59
  • The Greatest Jazz Concert in the World (Columbia, 1975) – recorded in 1967

עם סטן גץ

  • Big Band Bossa Nova (Verve, 1962)
  • Stan Getz Plays Music from the Soundtrack of Mickey One (MGM, 1965)

עם דיזי גילספי

  • Gillespiana (Verve, 1960)
  • Carnegie Hall Concert (Verve, 1961)
  • The Trumpet Kings Meet Joe Turner (Pablo, 1974)
  • The Trumpet Summit Meets the Oscar Peterson Big 4 (Pablo, 1980)

עם ג'וני גריפין (Johnny Griffin)

  • The Big Soul-Band (Riverside, 1960)
  • White Gardenia (Riverside, 1961)

עם ג'וני הודג'ס (Johnny Hodges])

  • Creamy (Norgran, 1955)
  • Ellingtonia '56 (Norgran, 1956)
  • Duke's in Bed (Verve, 1956)
  • The Big Sound (Verve, 1957)

עם מילט ג'קסון (Milt Jackson)

  • Big Bags (Riverside, 1962)
  • For Someone I Love (Riverside, 1963)
  • Ray Brown / Milt Jackson with Ray Brown (Verve, 1965)

עם ג'יי ג'יי ג'ונסון

  • J.J.! (RCA Victor, 1964)
  • Goodies (RCA Victor, 1965)
  • Concepts in Blue (Pablo Today, 1981) – recorded in 1980

עם קווינסי ג'ונס

  • The Birth of a Band! (Mercury, 1959)
  • I Dig Dancers (Mercury, 1961) – recorded in 1960
  • The Quintessence (Impulse! 1962) – recorded in 1961
  • Big Band Bossa Nova (Mercury, 1962)
  • Quincy Jones Plays Hip Hits (Mercury, 1963) – recorded in 1962–63
  • Quincy Jones Explores the Music of Henry Mancini (Mercury, 1964)
  • Quincy Plays for Pussycats (Mercury, 1965) – recorded in 1959–65
  • The Hot Rock OST (Prophesy, 1972) – recorded in 1971

עם מנדל לו (Mundell Lowe)

  • Themes from Mr. Lucky, The Untouchables and Other TV Action Jazz (RCA Camden, 1960)
  • Satan in High Heels (soundtrack) (Charlie Parker, 1961)

עם הרבי מן (Herbie Mann)

  • Latin Fever (Atlantic, 1964) – recorded in 1962-64
  • My Kinda Groove (Atlantic, 1965) – recorded in 1964
  • Our Mann Flute (Atlantic, 1966)
  • The Beat Goes On (Atlantic, 1967)
  • The Herbie Mann String Album (Atlantic, 1967)

עם גרי מקפרלנד (Gary McFarland)

  • The Jazz Version of "How to Succeed in Business without Really Trying" (Verve, 1962) – recorded in 1961
  • Tijuana Jazz (Impulse!, 1965)

עם צ'רלי מינגוס (Charles Mingus)

  • Mingus Revisited/ (Mercury/Limelight, 1961) – recorded in 1960
  • The Complete Town Hall Concert (Blue Note, 1994) – recorded in 1962

עם בלו מיטשל (Blue Mitchell)

  • Smooth as the Wind (Riverside, 1961) – recorded in 1960-61
  • A Sure Thing (Riverside, 1962)

עם גרי מליגן (Gerry Mulligan)

  • Gerry Mulligan and the Concert Jazz Band at the Village Vanguard (Verve, 1961) – recorded in 1960
  • Gerry Mulligan '63 (Verve, 1963) – recorded in 1962

עם אוליבר נלסון (Oliver Nelson)

  • Impressions of Phaedra (United Artists, 1962)
  • Full Nelson (Verve, 1963) – recorded in 1962-63
  • Oliver Nelson Plays Michelle (Impulse!, 1966)
  • Happenings (Impulse!, 1966)
  • Encyclopedia of Jazz (Verve, 1967) – recorded in 1965-66
  • The Spirit of '67 (Impulse!, 1967)
  • The Sound of Feeling (Verve, 1968) – recorded in 1966-67

עם אוסקר פיטרסון

  • Oscar Peterson Trio + One (Verve, 1964)
  • Oscar Peterson and the Trumpet Kings – Jousts (Pablo, 1975) – recorded in 1974-75
  • The Trumpet Summit Meets the Oscar Peterson Big 4 (Pablo, 1980)
  • Jazz at the Philharmonic – Yoyogi National Stadium, Tokyo 1983: Return to Happiness (Pablo, 1983)

עם דייב פייק (Dave Pike)

  • Bossa Nova Carnival (New Jazz, 1962)
  • Jazz for the Jet Set (Atlantic, 1966) – recorded in 1965

עם לאלו שיפרין (Lalo Schifrin)

  • New Fantasy (Verve, 1964)
  • Once a Thief and Other Themes (Verve, 1965)

עם סוני סטיט (Sonny Stitt)

  • The Matadors Meet the Bull (Roulette, 1965)
  • I Keep Comin' Back! (Roulette, 1966)

עם בילי טיילור

  • Taylor Made Jazz (Argo, 1959) – recorded in 1957
  • Kwamina (Mercury, 1961)

With Cal Tjader

  • Several Shades of Jade (Verve, 1963)
  • Live at the Monterey Jazz Festival 1958–1980 (Concord, 2008)

With others

  • Ernestine Anderson, My Kinda Swing (Mercury, 1961) – recorded in 1960
  • George Barnes, Guitars Galore (Mercury, 1961)
  • Joe Cain (arranger), Latin Au Go Go (Mainstream, 1965)
  • George Benson, Goodies (Verve, 1968)
  • Willie Bobo, Bobo's Beat (Roulette, 1963) – recorded in 1962
  • Bob Brookmeyer, Gloomy Sunday and Other Bright Moments (Verve, 1961)
  • Clifford Brown, Jam Session (EmArcy, 1954)
  • Ruth Brown, Ruth Brown '65 (Mainstream, 1965)
  • Kenny Burrell, Lotsa Bossa Nova (Kapp, 1963)
  • Gary Burton, Who Is Gary Burton? (RCA, 1962)
  • Charlie Byrd, Byrd at the Gate (Riverside, 1963)
  • Al Caiola, Cleopatra and All That Jazz (United Artists, 1963)
  • Al Cohn, Son of Drum Suite (RCA Victor, 1960)
  • Tadd Dameron, The Magic Touch (1962)
  • Dorothy Donegan, Live at the Floating Jazz Festival (Chiaroscuro, 1992)
  • Art Farmer, Listen to Art Farmer and the Orchestra (Mercury, 1962)
  • Ella Fitzgerald, Ella Abraça Jobim (Pablo, 1981)
  • Paul Gonsalves, Cookin' (Argo, 1957)
  • Bunky Green, Transformations (Vanguard, 1977)
  • Dave Grusin, Homage to Duke (1993)
  • Chico Hamilton, The Further Adventures of El Chico (Impulse!, 1966)
  • Jimmy Hamilton, It's About Time (Swingville, 1961)
  • Lionel Hampton, You Better Know It!!! (Impulse!, 1965)
  • Jimmy Heath, Really Big! (Riverside, 1960)
  • John Hicks, Friends Old and New (Novus, 1992)
  • Milt Hinton, Old Man Time (Chiaroscuro, 2002)
  • Kenyon Hopkins, The Yellow Canary (Verve, 1960)
  • Budd Johnson, Budd Johnson and the Four Brass Giants (Riverside, 1960)
  • Elvin Jones, Summit Meeting (Vanguard, 1977) – recorded in 1976
  • Sam Jones, Down Home (Riverside, 1962)
  • Lambert, Hendricks & Bavan, At Newport '63 (RCA, 1963)
  • Yusef Lateef, The Centaur and the Phoenix (Riverside, 1960)
  • Michel Legrand, Michel Legrand Plays Richard Rodgers (Philips, 1962)
  • Abbey Lincoln, The World Is Falling Down (Polydor/Verve, 1990)
  • Junior Mance, The Soul of Hollywood (Jazzland, 1962)
  • Jay McShann, Some Blues (Chiaroscuro, 1993)
  • Modern Jazz Quartet, Jazz Dialogue (Atlantic, 1965)
  • Mark Murphy, That's How I Love the Blues! (Riverside, 1962)
  • Chico O'Farrill, Nine Flags (Impulse!, 1966)
  • Oscar Pettiford, Basically Duke (Bethlehem, 1954)
  • Flip Phillips, The Claw (Chiaroscuro, 1986)
  • Hugh Ragin, Fanfare & Fiesta (Justin Time, 2001)
  • Gene Roland, Swingin' Friends (Brunswick, 1963)
  • Sonny Rollins, Sonny Rollins and the Big Brass (1958)
  • Jimmy Rushing, Every Day I Have the Blues (BluesWay, 1967)
  • Jimmy Smith, Hobo Flats (Verve, 1963)
  • Buddy Tate, Tate-a-Tate (Swingville, 1960)
  • Cecil Taylor, New York City R&B (Candid, 1961)
  • Ed Thigpen, Out of the Storm (Verve, 1966)
  • Teri Thornton, Devil May Care (Riverside, 1961)
  • Stanley Turrentine, Joyride (Blue Note, 1965)
  • McCoy Tyner, Live at Newport (Impulse, 1964) – live recorded in 1963
  • Dinah Washington, Dinah Jams (EmArcy, 1955) – live recorded in 1954
  • Randy Weston, Uhuru Afrika (Roulette, 1961) – recorded in 1960
  • Joe Williams, At Newport '63 (RCA, 1963) – live
  • Gerald Wilson, New York, New Sound (Mack Avenue, 2003)
  • Kai Winding, Kai Olé (Verve, 1961)
  • Jimmy Woode, The Colorful Strings of Jimmy Woode (Argo, 1958) – recorded in 1957

מקורות

עריכה
    • Let's Talk Trumpet: From Legit to Jazz (with Phil Rizzo), 1973
    • Clark Terry's System of Circular Breathing for Woodwind and Brass Instruments (with Phil Rizzo), 1975
    • Interpretation of the Jazz Language, Bedford, Ohio: M. A. S. Publishing Company, 1977
    • TerryTunes, anthology of 60 original compositions (1st edn, 1972; 2nd edn w/doodle-tonguing chapter, 2009)
    • "Clark Terry – Jazz Ambassador: C.T.'s Diary" [cover portrait], Jazz Journal International (אנ') 31 (May 6, 1978): pp. 7–8.
    • "Jazz for the Record" [Clark Terry Archive at William Paterson University], The New York Times (אנ') (December 11, 2004).
    • Beach, Doug, "Clark Terry and the St. Louis Trumpet Sound", Instrumentalist 45 (April 1991): 8–12.
    • Bernotas, Bob, "Clark Terry", Jazz Player 1 (October–November 1994): 12–19.
    • Blumenthal, Bob, "Reflections on a Brilliant Career" [reprint of JazzTimes (אנ') 25, No. 8], Jazz Educators Journal 29, No. 4 (1997): 30–33, 36–37.
    • Ellington, Duke (אנ'), "Clark Terry" chapter in Music is My Mistress (Garden City, NY: Doubleday, 1973): 229–230.
    • LaBarbera, John, "Clark Terry: More Than 'Mumbles'", ITG Journal (אנ') 19, No. 2 (1994): 36–41.
    • Morgenstern, Dan, "Clark Terry" in Living With Jazz: A Reader (New York: Pantheon, 2004): 196–201. [Reprint of Down Beat 34 (June 1, 1967): 16–18.]
    • Owens, Thomas, "Trumpeters: Clark Terry", in Bebop: The Music and the Players (New York: Oxford, 1995): 111–113.
    • Terry, C. Clark: The Autobiography of Clark Terry, University of California Press (אנ') (2011), ISBN 978-0520268463

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קלארק טרי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 Marc Schneider (21 בפברואר 2015). "Jazz Musician Clark Terry Dies at 94". The Hollywood Reporter. נבדק ב-21 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 [קלארק טרי, באתר AllMusic Yanow, Scott Clark Terry biography] at Allmusic.
  3. ^ 1 2 Terry, C. Clark: The Autobiography of Clark Terry, University of California Press (2011).
  4. ^ Stephen Graham. "Clark Terry has died". Marlbank. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Clark! The Autobiography of Clark Terry. University of California Press. 2011. pp. 123–124, 126. ISBN 9780-520-26846-3 – via FreddieGreen.org.
  6. ^ "Trumpeter Clark Terry Shares Jazz Memories". Npr.org. 1 בינואר 2005. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Jones, Quincy (1993). "Newport 1958". In Tucker, Mark (ed.). The Duke Ellington Reader. Oxford University Press. pp. 311–312. ISBN 0-19-509391-7.
  8. ^ Adam Bernstein (22 בפברואר 2015). "Clark Terry, jazz virtuoso with Basie, Ellington and 'Tonight Show,' dies". Washington Post. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2   Martin Chilton, ‏Clark Terry, jazz trumpeter, dies aged 94, The Telegraph, 22 February 2015
  10. ^ Terry, Clark; Terry, Gwen (2015-06-12). Clark: The Autobiography of Clark Terry (באנגלית). Univ of California Press. ISBN 978-0-520-28751-8.
  11. ^ קלארק טרי, באתר AllMusic
  12. ^ "Tribute to Bob Brookmeyer". Clarkterry.com. 19 בדצמבר 2011. נבדק ב-10 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Jazz at the Philharmonic – Library of Congress". Loc.gov. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Red Hot + Rhapsody: The Gershwin Groove - Various Artists | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-10-15
  15. ^ Hentoff, Nat (2010). At the Jazz Band Ball: Sixty Years on the Jazz Scene (1 ed.). University of California Press. ISBN 978-0-520-26113-6. JSTOR 10.1525/j.ctt1ppqm7.
  16. ^ "Clark Terry: NVLP: African American History". Visionaryproject.org. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Berman, Eleanor, "The jazz of Queens encompasses music royalty" (אורכב 20.07.2006 ב Archive.today), Pittsburgh Post-Gazette, January 1, 2006. Accessed October 1, 2009. "When the trolley tour proceeds, Mr. Knight points out the nearby Dorie Miller Houses, a co-op apartment complex in Corona where Clark Terry and Cannonball and Nat Adderley lived and where saxophonist Jimmy Heath still resides."
  18. ^ Potter, Beth. "Haworth's Notable Characters", Haworth, New Jersey. Accessed June 22, 2010.
  19. ^ Taylor Ho Bynum, "The Sound of Musical Joy: Clark Terry's Trumpet", The New Yorker, February 24, 2015.
  20. ^ Cook, Richard; Morton, Brian (2008). The Penguin Guide to Jazz Recordings (9th ed.). Penguin. p. 1390. ISBN 978-0-141-03401-0.
  21. ^ Neela Debnath (22 בפברואר 2015). "Clark Terry dead: Grammy-winning trumpet player dies aged 94". The Independent. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Clark Terry dies at 94; jazz trumpeter with Ellington and 'Tonight Show'". Los Angeles Times. 22 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Terry, Clark (14 בפברואר 1976). "Clark Terry's System of Circular Breathing for All Woodwind and Brass Instrumentalists". Terry-Rizzo – via Google Books. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ A. O. Scott (2 באוקטובר 2014). "A Rare Musical Mentorship, Captured With Heart and Soul". The New York Times. נבדק ב-18 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Happy 94th Birthday CLARK TERRY!". YouTube. 2014-12-14. ארכיון מ-2021-12-12. נבדק ב-2016-08-21.
  26. ^ Peter Keepnews (22 בפברואר 2015). "Clark Terry, Master of Jazz Trumpet, Dies at 94". The New York Times. נבדק ב-22 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Barnhart, Scotty (2005). The World of Jazz Trumpet: A Comprehensive History & Practical Philosophy. Hal Leonard Corporation. ISBN 978-0634095276. Chapter 3: Clark Terry, pp. 91-96.
  28. ^ "history – Southeast Missouri State University". Semo.edu. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Clark Terry/Phi Mu Alpha Jazz Festival – Southeast Missouri State University". Semo.edu. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2019. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "The Clark Terry UNH Jazz Festival". 5 ביולי 2018. נבדק ב-14 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Jazz at Lincoln Center's Ertegun Jazz Hall of Fame. "Art Blakey, Lionel Hampton, and Clark Terry inducted into Jazz at Lincoln Center's Ertegun Jazz Hall of Fame". Jalc.org/. אורכב מ-המקור ב-15 ביולי 2014. נבדק ב-12 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Jazz Trumpeter Clark Terry Dies". Grammy.com (באנגלית). 2015-02-23. נבדק ב-2017-04-27.
  33. ^ "DownBeat Archives". Downbeat.com (באנגלית). נבדק ב-2017-04-27.
  34. ^ "NEA Jazz Masters | NEA". Arts.gov. נבדק ב-2017-04-27.
  35. ^ Tamarkin, Jeff. "Clark Terry, 1920–2015". JazzTimes. נבדק ב-17 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 "Quincy Jones | Interviews with Clark Terry: Trumpeter, Composer, Mentor. In Memoriam. | American Masters | PBS". American Masters (באנגלית אמריקאית). 2015-02-25. נבדק ב-2017-04-27.
  37. ^ Terry, Clark; Terry, Gwen (2011-09-01). Clark: The Autobiography of Clark Terry (באנגלית). University of California Press. ISBN 9780520268463.
  38. ^ Barnhart, Scotty (2005-01-01). The World of Jazz Trumpet: A Comprehensive History & Practical Philosophy (באנגלית). Hal Leonard Corporation. ISBN 9780634095276.
  39. ^ Michael Juk (23 באפריל 2012). "Clark Terry's jazz trumpeter heart touches Vancouverites". CBC Music. נבדק ב-23 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "AT THE MOVIES". The New York Times. 2000-03-10. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-04-27.
  41. ^ St. Louis Walk of Fame. "St. Louis Walk of Fame Inductees". Stlouiswalkoffame.org. אורכב מ-המקור ב-31 באוקטובר 2012. נבדק ב-25 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Arkansas Artists – Arkansas Entertainers – Famous Arkansans". Arkansas.com (באנגלית). נבדק ב-2017-04-27.
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=קלארק_טרי&oldid=39751802"