קלזומנאי
קְלַזוֹמֶנַאי (ביוונית עתיקה: Κλαζομεναί) או גם 'קלזומנאה' (Clazomenae) הייתה עיר יוונית עתיקה על חוף איוניה וחברה בליגה האיונית (אנ'). זו הייתה אחת הערים הראשונות שהנפיקו מטבעות כסף (אנ'). חורבותיה ממוקמות כעת בעיירה המודרנית אורלה (אנ') ליד איזמיר בנפת איזמיר (אנ') בטורקיה.
 | |
| סרקופג מהאתר | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות | יוון העתיקה |
| סוג | יישוב |
| אתר ארכאולוגי | |
| מצב | הריסות |
| מיקום | |
| מדינה |
 טורקיה |
| מיקום | סמוך לאיזמיר בטורקיה |
| קואורדינטות | 38°21′29″N 26°46′03″E / 38.358167°N 26.767583°E |
מיקום
עריכהקלזומנאי ממוקמת באורלה (אנ') המודרנית בחוף המערבי של אנטוליה, בחוף הדרומי של מפרץ איזמיר, כ-36 קילומטרים מערבית לאיזמיר. העיר הייתה ממוקמת במקור על היבשת בלימנטפה (אנ'), אבל כנראה במהלך המרד האיוני נגד הממלכה האחמנית בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס, היא הועברה לאי קרנטינה (אנ') ממש ליד החוף. זמן קצר לאחר מכן, נוסדה כיטון על היבשת בסוף המאה ה-5 לפנה"ס. בין שתי הערים היו עימותים, אך בסופו של דבר חיבר אלכסנדר הגדול את האי קרנטינה ליבשת באמצעות סוללה, ששרידיה עדיין נראים לעין.
מיתולוגיה
עריכהמטבע כסף שהוטבע בקלזומנאי מציג את ראשו של אפולו, האל הראשי של העיר. לפי האגדה, ברבורים משכו את המרכבה שבה אפולו טס מדי שנה דרומה מבית החורף שלו בהיפרבוראה. אבל קלזומנאי היה גם ביתם של מספר רב של ברבורים, וחושבים שהפועל קלזו שימש לתיאור קריאתן של עופות הבר. הברבור בפני המטבע הוא גם תכונה של אפולו וגם משחק מילים בשם קלזומנאי.
היסטוריה
עריכהאף על פי שלא הייתה קיימת לפני הגעתם של האיונים לאסיה, מייסדיה המקוריים היו בעיקר מתיישבים מפליוס (אנ') וקלאונאי (אנ'). היא שכנה במקור ליד לימנטפה (אנ'), אבל התושבים, שנבהלו מהפלישות של הפרסים, עברו לאי קרנטינה במפרץ, והקימו שם את עירם.
קלזומנאי הייתה שותפה להקמת המושבות אבדרה (בשנת 645 לפנה"ס) ונאוקרטיס.[1] קלזומנאי הותקפה על ידי אליאטס מלך לידיה במאה ה-6 לפני הספירה.[2] במהלך המאה ה-5 לפני הספירה היא הייתה כפופה לזמן מה לאתונה, אך בערך באמצע המלחמה הפלופונסית (412 לפני הספירה) היא התמרדה. אולם לאחר התנגדות קצרה, היא הודתה שוב בעליונות האתונאית, והדפה מתקפה ספרטנית. בשנת 387 לפנה"ס השתלטה פרס על קלזומנאי וערים אחרות באסיה הקטנה, אך העיר המשיכה להנפיק מטבעות משלה.
הפילוסוף אנכסגורס (בסביבות 510 - 428 לפנה"ס), שכונה לעיתים קרובות "אנכסגורס מקלזומנה", נולד בקלזומנאי, כמו גם הפילוסוף הקדום יותר הרמוטימוס מקלזומנה (אנ'). המשורר היפונקס, יליד אפסוס, התגורר בעיר בשלהי המאה ה-6 לפני הספירה, לאחר שגורש מעיר הולדתו.
הרודוטוס מקלזומנאי היה הזוכה האולימפי הראשון מקלזומנאי, הוא ניצח במרוץ לבנים. הקלזומנים הקדישו לו פסל באולימפיה ביוון.[3]
סקופליאנוס מקלזומנה (Σκοπελιανός), היה סופיסט יווני קדום.[4]
בתקופה ההלניסטית הייתה העיר בשלטון בית תלמי ואחר-כך בשלטון ממלכת פרגמון.[1] בתקופת הרומאים נכללה קלזומנה בפרובינקיה אסיה, ונהנתה מחסינות ממיסוי.
קלזומנה הייתה בין הבישופויות הנוצריות הראשונות. הבישוף שלה, אוזביוס השתתף בוועידת אפסוס בשנת 431 ובוועידת כלקדון בשנת 451. בישוף אחר, מקאריוס, השתתף בוועידת קונסטנטינופול (אנ') (869), הנחשבת בתוך הכנסייה הקתולית כוועידה האקומנית השמינית.[5] אף על פי שהיא עדיין מתועדת בסוף המאה ה-14, היא כבר לא שימשה משכן לבישופים. בהתאם לכך, קלזומנה רשומה היום על ידי הכנסייה הקתולית כ"דיוקסיה לשעבר (אנ')".
ארכאולוגיה
עריכה
אתר גבעת לימנטפה (אנ'), השוכנת בסמוך לנמל הישן מכיל חפירות חשובות מאוד מתקופת הברונזה, שהבולטת ויוצאת הדופן שבהן היא כמות אתרי קבורה ארכאיים בגדלים שונים, וכן עדויות למנהגים הקשורים אליהם בקרבת מקום. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא שאתרים אלו שימשו קבוצות חברתיות שונות בחברה.
העיר הייתה מפורסמת בייצור ויצוא של שמן זית. העיר גם זכתה להערכה בזכות מגוון הגארום שיוצר בה.[6] הסרקופגים מקלזומנאי (אנ') מטרקוטה המצוירים שלה, הם המונומנטים הטובים ביותר של הציור האיוני במאה ה-6 לפני הספירה.
סרקופג והמכסה שלו מטרקוטה צבועים גדולים, יחד במשקל של כ-2 טון, התגלו בסביבת קלזומנאי בסוף המאה התשע-עשרה. יצירה יוונית עתיקה המתוארכת לשנת 500 לפני הספירה בערך, חפצי הלוויה מתארים סצנות מלחמה, מרוצי מרכבות, ציד וכן דפוסים גאומטריים לאורך כל הסרקופג והוא נמצא כעת באוסף המוזיאון הבריטי.[7]
בית בד קדום
עריכה
מתקן מיצוי שמן זית (işlik) המתוארך לרבע השלישי של המאה ה-6 לפנה"ס שנחשף בקלזומנאי הוא הדוגמה היחידה ששרדה למכבש ומשקולות מעיר יוונית עתיקה ומקדימה לפחות במאתיים שנה את בתי הבד המוקדמים הבאים המתארכים היטב שהתגלו ביוון. הוא שוחזר ונבנה מחדש בשנים 2004–2005 באמצעות שיתוף פעולה בין אוניברסיטת אגא (אנ'), יצואנית שמן זית טורקית וחברת רכיבי בנייה טבעיים גרמנית, וכן על ידי אומנים מקומיים, על בסיס אבן הרחיים הנראית בבירור עם גלגלת גלילית ושלושה בורות הפרדה. שמן הזית שהתקבל התברר כמוצלח למדי גם במונחים עסקיים. בית הבד המשוחזר ממוקם באתר היבשתי המקורי של בקלזומנאי, ב-38°21′40.4″N 26°46′13.3″E / 38.361222°N 26.770361°E.
חלוצים בתחום הכסף
עריכהבאירוע שציין אריסטו, קלזומנים מופיעים גם כחלוצים פיננסיים בהיסטוריה הכלכלית, על שהשתמשו בסחורה אחת (שמן זית), באופן מאורגן ובקנה מידה עירוני, לרכישת אחר (חיטה), עם ריבית להחזר על הערך של הראשון. בסביבות שנת 350 לפני הספירה, כשהם סבלו ממחסור בתבואה וממחסור בכספים, העבירו שליטי העיר החלטה הקוראת לאזרחים שיש להם מאגרי שמן זית להלוות לעיר בריבית. ההלוואה סודרה, הם שכרו כלי שיט ושלחו אותם לנמלי יצוא תבואה וקנו משגור בערובה של שווי השמן.
לקריאה נוספת
עריכה- Greaves, A.M., 2010. The Land of Ionia: Society and Economy in the Archaic Period. Malden, MA: Wiley-Blackwell.
- Cook, R.M., 1981. Clazomenian sarcophagi. Mainz: Zabern.
- E. Koparal-E.İplikçi, “Archaic Olive Oil Extraction Plant in Klazomenai”, in A. Moustaka, E. Skarlatidou, M.C. Tzannes, Y. Ersoy (eds.), Klazomenai, Teos and Abdera: Metropoleis and Colony, Proceedings of the International Symposium held at the Archaeological Museum of Abdera (Oct. 2001), Thessaloniki 2004, 221-234.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קלזומנאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 הערך קְלַזוֹמֶנַי באנציקלופדיה העברית, כרך כ"ט, עמוד 730
- ^ Vanessa B. Gorman (2001). Miletos, the ornament of Ionia: history of the city to 400 BCE. University of Michigan Press. p. 122. ISBN 978-0-472-11199-2.
- ^ Pausanias, Description of Greece, 6.17.2
- ^ Suda, sigma, 655
- ^ Sophrone Pétridès, v. Clazomenae. Catholic Encyclopedia, vol. IV, New York 1908
- ^ The Rise, Fall, and Rise Again of Garum
- ^ British Museum's Collection