קרלוס השני, מלך ספרד

קרלוס השני, מלך ספרד
Carlos II de España
	קרלוס השני, מלך ספרד
לידה	6 בנובמבר 1661; מדריד, ממלכת ספרד
פטירה	1 בנובמבר 1700 (בגיל 38); מדריד, ממלכת ספרד
שם מלא	קרלוס השני, מלך ספרד
מדינה	ספרד, ממלכת נאפולי, סיציליה, סרדיניה ופורטוגל
מקום קבורה	אל אסקוריאל
בת זוג	מארי לואיז ד'אורליאן; מריה אנה מנויבורג
שושלת בית הבסבורג
תואר	מלך ספרד, פורטוגל, נאפולי, סיציליה וסרדיניה, דוכס מילאנו ולוקסמבורג, נסיך הולנד, רוזן בורגונדיה, פלנדריה, אנו, נמור וארטואה
אב	פליפה הרביעי
אם	מריאנה מאוסטריה
	17 בספטמבר 1665 – 1 בנובמבר 1700; (35 שנים)
	→ פליפה הרביעי פליפה החמישי ←
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב; Order of Alcántara; מסדר קלטרווה; Order of Montesa; ראש מסדר סנטיאגו ;
חתימה

קרלוס השני, מלך ספרד (בספרדית: Carlos II de España‏; 6 בנובמבר 1661 – 1 בנובמבר 1700), הידוע בכינויו "קרלוס המכושף", היה המלך האחרון של ספרד תחת שלטון בית הבסבורג. קרלוס שלט כמעט על כל איטליה (מלבד פיימונטה, מדינת האפיפיור והרפובליקה של ונציה), ארצות השפלה הספרדיות, ועל האימפריה הספרדית, שהשתרעה ממקסיקו ועד לפיליפינים. קרלוס ידוע בשל הבעיות הפיזיות, האינטלקטואליות והנפשיות הנרחבות שהיו לו – בשל שלטונו החלש וחסר ההשפעה עקב כך – וכמו כן גם ידוע בשל תפקידו בהשתלשלות העניינים שהובילה לפרוץ מלחמת הירושה הספרדית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קרלוס נולד במדריד ב-6 בנובמבר 1661, והיה בנו השורד היחיד של אביו, פליפה הרביעי, מלך ספרד מבית הבסבורג ושל אשתו השנייה, מריאנה מאוסטריה, גם מבית הבסבורג. לידתו קודמה בהקלה ושמחה מצד העם הספרדי, שחשש לעתידו של הכתר הספרדי, אם לא היה לפליפה בן יורש זכר.

תרבות בני האצילים באירופה במאה ה-16 בדרך כלל שידכה בין בני דודים מדרגה ראשונה, או בין דוד לאחייניתו, ובכך שימרה את "מעלות המשפחה" (בפועל, זה חיזק את החולשות הגנטיות בבית הבסבורג). באילן היוחסין הקרוב של קרלוס היו אחייניות רבות שילדו ילדים לדוד שלהן: אמו של קרלוס עצמה הייתה אחייניתו של אביו, מה שגרם לשימור רבות מהחולשות התורשתיות במשפחה. דור זה של שושלת הבסבורג היה נתון למקרים רבים של לידת מת. כמו כן גם הייתה אי שפיות במשפחתו של קרלוס: סבתא רבתה רבתה שלו, חואנה מקסטיליה, אימו של קרלוס הראשון, מלך ספרד, איבדה את שפיותה עוד בראשית חייה.

החל משנת 1550 בערך, נישואין מחוץ למשפחתו של קרלוס הופסקו לחלוטין. החל מאותו הזמן, כל אילן היוחסין של קרלוס היה בדרך זו ו/או אחרת צאצא של חואנה מקסטיליה ושל פליפה הראשון, מלך קסטיליה, וביניהם כל בית המלוכה של ספרד, אוסטריה ובוואריה. בשל כך, הגנום של קרלוס היה הומוזיגוטי בהרבה מהממוצע. הוא נולד נכה פיזית ונפשית, וכמו כן גם נולד כשפניו מושחתות. לקרלוס לא הייתה יכולת ללעוס, כנראה מסיבוך של פרוגנתיזם. הלשון של קרלוס הייתה כה גדולה שדיבורו היה בקושי מובן, וכמו כן הוא גם הזיל ריר לעיתים תכופות. כמו כן, ישנה סברה שהיה חולה במחלה האנדוקרינית אקרומגליה.

כתוצאה מבעיות אלו, ידוע קרלוס בהיסטוריה הספרדית כקרלוס המקולל, בשל האמונה העממית – בה האמין גם קרלוס עצמו – כי בעיותיו הנפשיות והפיזיות נגרמו כתוצאה מכישוף.

מאחר שלמד לדבר בגיל ארבע, וללכת רק בגיל שמונה, קרלוס קיבל יחס כאל תינוק עד שהגיע לגיל עשר. מאחר שחששה כי בית הספר יהיה יותר מדי בשביל קרלוס השברירי, האומנת שלו לא הכריחה אותו ללמוד. בטלנותו של קרלוס הצעיר הפכה לניכרת כל כך עד שלא ציפו ממנו לניקיון.

הפעילות הגופנית היחידה שבה ידוע כי קרלוס לקח חלק היא קשתות, ולעיתים השתתף בקליעה למטרה במתחם אל אסקוריאל.

שלטונו

שנות שלטונו של קרלוס היו קשות עבור ספרד. הכלכלה הייתה גרועה, היה רעב בארץ, ושלטון המלוכה על המחוזות הספרדים השונים היה חלש מאוד. קרלוס היה בן שלוש כאשר אביו, פליפה הרביעי, מת ב-17 בספטמבר 1665. מועצת קסטיליה מינתה את אשתו השנייה של פליפה ואמו של קרלוס, מריאנה מאוסטריה, כעוצרת השלטון במקומו של קרלוס.

בעת עלותו לשלטון התרחשה מלחמת השיקום הפורטוגזית, וזמן קצר לאחר עלייתו לשלטון החלה מלחמת ההאצלה עם צרפת על השליטה בארצות השפלה הספרדיות ובפראנש-קונטה. אמו מריאנה ניהלה את ענייני המדינה באמצעות ידידיה, והביאה לסיום המלחמות עם פורטוגל וצרפת, על אף אובדן שטחים שהשתייכו קודם לכן לספרד. גם בבגרותו של קרלוס המשיכה אמו למשול, בשל מחלתו וחוסר תפקודו. בשנת 1677 נערכה הפיכה נגד מריאנה, שהובלה על ידי חואן מאוסטריה הצעיר – בנו הלא חוקי של פליפה הרביעי, מלך ספרד, ומסרה את השלטון לקרלוס.

ב-19 בנובמבר 1679, בגיל 17, התחתן קרלוס עם מארי לואיז ד'אורליאן, בתם של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן והנרייטה אן, נסיכת אנגליה. המלכה החדשה נודעה ביופייה ובקסמה האישי, וקרלוס היה מאוהב בה מהרגע הראשון. למרות זאת, חצר המלוכה הספרדית ונסיונותיה הכושלים להיכנס להריון גרמו לה לסבול מדיכאון. הזוג המלכותי ניסה במשך שנים רבות להביא ילדים לעולם אך ללא הצלחה. למרות זאת הם נשארו אופטימיים ונהגו להתפלל יחדיו בכנסייה לילדים.

בשנת 1680 ניהל קרלוס את טקס האוטו-דה-פה הגדול ביותר בהיסטוריה של האינקוויזיציה הספרדית, שבה נכפו 120 אסירים, ומתוכם 21 נשרפו מאוחר יותר על המוקד. האוטו-דה-פה הציבורי האחרון התרחש בשנת 1691.

בנובמבר 1683 לואי הארבעה עשר, מלך צרפת תקף שוב את ארצות השפלה הספרדיות במלחמת האיחודים (1683–1684). אף כי המלחמה הייתה קצרה, היא הייתה הרסנית לכוחות הספרדים והסתיימה באוגוסט 1684 בשביתת רטיסבון, שאפשרה ללאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה להתרכז בלחימה נגד האימפריה העות'מאנית במזרח במהלך המלחמה הטורקית הגדולה. בשנת 1688 פרצה מלחמת תשע השנים, שבמהלכה שוב לחמו צרפת וספרד. הלחימה נמשכה עד לשנת 1697, והסתיימה בהסכם רייסווייק, וספרד קיבלה את קטלוניה ואת המבצרים במונס, לוקסמבורג וקורטרייק.

בפברואר 1689 מתה אשתו מארי לואיז ד'אורליאן בנסיבות מפוקפקות, ובאוגוסט אותה שנה התחתן קרלוס עם מריה אנה מנויבורג, בתם של פיליפ וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ ואליזבת אמליה, רוזנת הסן-דרמשטדט, אך גם ממנה לא היו לו ילדים. מריה אנה הייתה מעורבת בתככי חצר המלוכה הספרדית, ורצתה להביא לבחירתו של אחיינה קרל, ארכידוכס אוסטריה ליורש העצר. בעקבות כך הסתכסכה מריה אנה עם חמותה מריאנה מאוסטריה, שרצתה להביא לבחירתו של נינה יוזף פרדיננד מבוואריה ליורש העצר. מריה אנה הייתה שנואה בחצר המלוכה הספרדית, בשל דרכה לגנוב כסף וחפצי אמנות יקרים ולשלוח אותם למשפחתה בגרמניה. ב-16 במאי 1696 מתה אמו מריאנה מאוסטריה, ולאחר מותה שלט קרלוס לבדו עד מותו בשנת 1700.

מותו

לקראת סוף חייו התדרדר מצב בריאותו השברירי של קרלוס, והוא נעשה רגיש ומוזר יותר ויותר, ובשלב מסוים אף דרש להוציא את גוויות בני משפחתו כדי שיוכל להביט בגוויות. קרלוס פרש מתפקידו כאשר הייתה לו התמוטטות עצבים שנגרמה בעקבות הלחץ שהיה עליו להושיע את ספרד ממהצרות הכלכליות שנחתו עלייה. קרלוס חי חיים פשוטים מאז ואילך, שיחק במשחקים והיה מעורב בפעילויות אחרות. הוא מת במדריד ב-1 בנובמבר 1700, חמישה ימים לפני יום הולדתו ה-39. הרופא שביצע את נתיחת הגופה קבע כי גופו "לא הכיל טיפה אחת של דם, לבו היה בגודל של גרגיר, ריאותיו נפלו, מעיו רקובות ונמקיות, היה לו אשך אחד, שחור כמו פחם, וראשו היה מלא מים". ההיסטוריונים האמריקנים ויל ואריאל דוראנט תיארו את קרלוס השני כ"קצר, צולע, אפילפטי, סנילי, וקירח לחלוטין" עוד לפני היותו בן 35.

בעקבות מותו של קרלוס פסק השלטון של בית הבסבורג בספרד, מה שהביא לפרוץ מלחמת הירושה הספרדית, שבסיומה עלה לשלטון פיליפ, דוכס אנז'ו, נכדו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת.