רביעיות חליל של מוצרט

רביעיות החליל של וולפגנג אמדאוס מוצרט הן סדרה בת ארבע יצירות הכתובות לחליל, כינור, ויולה וצ'לו. ברביעיות הללו, כמו בשאר יצירותיו של מוצרט לכלי נשיפה אחד וכלי קשת, תפקיד החליל הוא סולני באופיו. לפיכך, יצירות אלו מהוות חלק חשוב ברפרטואר לחליל, והן מנוגנות ומוקלטות באופן תדיר. רביעיות החליל כוללות את הרביעייה ברה מז'ור קכל 285, הרביעייה בסול מז'ור ק' 285a, הרביעייה בדו מז'ור ק' נספח 171 (או 285b) ואת הרביעייה בלה מז'ור, ק' 298. לרביעיות אלו אופי קליל יחסית, ורוב הפרקים בהן אינם מורכבים מאוד מבחינה מוזיקלית, אם כי הן עשירות במלודיות, במרקמים קצביים ועשירים ובפיתוח יצירתי של הנושאים בהן.

וולפגנג אמדאוס מוצרט

כל הרביעיות נכתבו בתקופה שבה עבר החליל שכלול מכני, שבו נוספו לו חורים ומפתחות, והתבצע במעבר שבין חליל הבארוק לחליל הקלאסי (שלו, לרוב, עד 8 מפתחות). עם זאת, כל הרביעיות אפשריות לנגינה גם על חליל בעל מפתח יחיד. ידוע גם, שעל חליל כזה ביצע אותן ידידו של מוצרט, החלילן יוהאן ונדלינג.

רביעיות וחמישיות לכלי קשת ולחליל היו הרכב קאמרי נפוץ במחצית השנייה של המאה ה-18. בין המלחינים שכתבו להרכב זה ניתן למנות את יוזף היידן, יוהאן כריסטיאן באך, לואיג'י בוקריני, דומניקו צ'ימרוזה ורבים אחרים. הרכב זה נזנח כמעט כליל בתקופה הרומנטית שבמאה ה-19, אך במאה ה-20 שבו מלחינים לכתוב לו יצירות מעטות.

הרקע לכתיבתן והמחקרים עליהן

דגם של חליל משלהי התקופה הקלאסית

באופן מסורתי, מיוחסות כל רביעיות החליל של מוצרט ושני הקונצ'רטי לחליל שלו, להזמנתו של החלילן ההולנדי החובב, פרדיננד דה-ז'אן (כנראה הגרסה של מוצרט ל"דה יונג"). דה ז'אן היה ביחסי ידידות עם החלילן ממשפחת ונדלינג, יוהאן ונדלינג, אשר בבית משפחתו התאכסנו מוצרט ואימו בעת שהייתם במנהיים, מאוקטובר 1777 ועד מרץ בשנה שאחר כך. הסכום אשר הובטח למוצרט, 200 גולדן, נחשב לנדיב מאוד ויכול היה לעזור היטב בכלכלת המסע שערך מוצרט. בהתכתבויותיו עם אביו נראה היה שלאופולד דחק בוולפגנג לקבל את ההצעה ועודד אותו להשלים את המלאכה במהירות.

ההנחה אם כן, כי מקורן של כל הרביעיות הללו בהזמנתו של דה ז'אן, נכונה בעיקרה לשלוש רביעיות – אלו ברה מז'ור, בסול מז'ור ובדו מז'ור. הרביעייה שלגביה ידוע בוודאות מוחלטת, שהיא חלק מן הרביעיות אשר נכתבו באותה עת ונשלחו לדה-ז'אן, היא הרביעייה ברה מז'ור, עליה כתב מוצרט במכתבו "רביעייה אחת להולנדי ההודי [הכינוי שהוצמד לדה-ז'אן], ידיד אמת של המין האנושי, כמעט הושלמה...", וזאת כמה ימים לפני התאריך שהיה נקוב על המקור, בכתב ידו של מוצרט – "25 בדצמבר 1777, במנהיים". עם זאת, את שתי הרביעיות האחרות לא הספיק לסיים אלא חודשיים אחר כך, יום אחד לפני עזיבתו של דה ז'אן לפריז.

סיפורן של הרביעייה בדו מז'ור ושל הרביעייה בסול מז'ור שונה מעט, מכיוון שלא נותר מהן כתב יד ידוע, פרט לכמה תיבות ממקור שניוני של הרביעייה בדו מז'ור. הרביעייה בסול מז'ור, אם כן, נמצאה מחדש בשנת 1882, ושיוכה למוצרט, ללא כתב יד ידוע, גורם לספק קל לגבי שיוכה למוצרט. עם זאת, מבחינה סגנונית, ומכיוון שאין עדויות הפוסלות אותה מלהיות אותנטית, היא נחשבת כיום ליצירה מן המניין. מצבה של הרביעייה בדו מז'ור מעניין מעט יותר; פרקה השני והאחרון של הרביעייה, שהוא בצורת נושא ווריאציות, הוא למעשה הפרק השישי מיצירה מאוחרת יותר וידועה של מוצרט – הגראן פרטיטה לאנסמבל כלי נשיפה משנת 1781. ההנחה שייתכן והפרק מן הגראן פרטיטה "נגנב" והועתק כולו לרביעייה ויוחס אחר כך למוצרט היא זניחה מדי, ולכן נחשבת היצירה לאחת מרביעיותיו של מוצרט, וייתכן שהיא אף אחת מהרביעיות לדה-ז'אן, משום שסביר שהיא המקור לפרק מתוך הגראן פרטיטה, ולא להפך, ולכן הייתה צריכה להיכתב קודם.

הרביעייה בלה מז'ור, אם כן, היא הרביעייה היחידה שכתב היד שלה היה זמין לחוקרים לאורך כל קיומה, והשתייכותה למוצרט אינה מוטלת כלל בספק. למרות חותמת מאוחרת שנוספה לה, הטוענת שהיא נכתבה במנהיים בשנת 1778, מחקרים חדשים הפריכו את דברי החותמת הזו. לטענתם, רביעייה זו נכתבה בווינה בסוף שנת 1786, בנסיבות לא ידועות, מאחר שסגנון כתב היד מתאים יותר לזה של מוצרט המאוחר, ומכיוון שהיא כתובה לפי אופנה מוזיקלית שהייתה נפוצה אז בפריז (ראו המשך).

כתבי היד ומשמעותם

כאמור, כתב היד אשר היה בנמצא במשך כל השנים הוא זה של הרביעייה בלה מז'ור, אם כי גם הוא מטעה במקצת בגלל החותמת אשר עליו. לשתי הרביעיות, זו בסול מז'ור וזו בדו מז'ור, אין בנמצא כתב יד שלם, אלא פרגמנט בלבד מתוך הרביעייה בדו מז'ור. לרביעייה ברה מז'ור היה קיים כתב יד ידוע, אשר עליו התבססו קכל וחוקרים אחרים במחקריהם. כתב היד אבד במלחמת העולם השנייה, וגם לא היו בנמצא צילומים שלו, לכן התבססו המחקרים על הוצאות מן המאה ה-19, אשר רמת דיוקן הייתה מוטלת בספק. כתב היד התגלה מחדש בספרייה בקרקוב, בשנת 1979. מבדיקות שנעשו, התברר באופן מפתיע, שלא היו כמעט חריגות בין ההוצאות שעליהן הסתמכו החוקרים במשך 35 שנה, לבין כתב היד.

ברביעיות של מוצרט לכלי נשיפה ולכלי קשת, בניגוד לאלו לכלי קשת בלבד, ישנם סימני דינמיקה מעטים מאוד, גם בכתבי היד. ייתכן שהדבר נבע מקוצר רוחו של מוצרט בכתיבת יצירות אלו (ידוע שהוא התמהמה בהשלמת היצירות), וכן מהעובדה שכנראה מיהר להשלימן.

הרביעיות ופרקיהן

רביעייה ברה מז'ור, ק' 285

התיבות הפותחות את רביעיית החליל ברה מז'ור, מתוך הוצאה ישנה של חברת ברייטקופף והרטל

• אלגרו - הפרק הראשון ברביעייה הוא בעל אופי שמח במיוחד ובו דופק קבוע של שמיניות התורם לקצביותו. תפקידו של החליל הוא סולני כמעט תמיד, למעט מקרים בהם הוא משמש כצליל עוגב (צליל ארוך ולא משתנה). הכינור, במקרה זה, מתפקד כמעט כמו כינור שני והוא מנגן תפקיד ליווי ולעיתים קול שני לחליל. תפקיד זהה ניתן לוויולה. הצ'לו, לעומת זאת, מתבלט לעיתים נדירות, ובתפקידו הוא בעיקר משמש כנותן תמיכה הרמונית, תפקיד שכיח של צ'לו, בהיותו כלי נמוך.

הפרק בנוי בצורת סונאטה טיפוסית מאוד. בתוך קבוצת הנושא השני יש חלוקה ברורה לשני נושאים תמטיים (ריבוי מלודיות בקבוצות הנושאים הוא דבר שכיח אצל מוצרט), אשר השני בהם מופיע לראשונה בתפקיד הכינור. האקספוזיציה (הצגת נושאי הפרק) מסתיימת בסולם הדומיננטה לה מז'ור ובדעיכה של המקצב ושל הדינמיקה עד לפיאניסימו. הפיתוח עובר בבת אחת לסולם המינור המקביל – לה מינור, בדינמיקת פורטה. זהו אחד המקומות הדרמטיים ביותר בכל הרביעיות לחליל, ובו גם שינויי דינמיקה תכופים ופתאומיים. הרוחות נרגעות במעבר לסולם מרוחק יחסית – פה מז'ור. המעבר שמרמז באופן מפתיע על התקרבות לרפריזה (חזרה על התצוגה, עם שינויים) הוא דווקא דרך הסולם רה מינור, שהוא סולמו המקביל של רה מז'ור. ממנו צומחת בעזרת סולם כרומטי הרפריזה, אשר מתחילה כמו תחילת הפרק. ברפריזה, כפי שנהוג בצורת סונאטה, אין מעבר לסולם הדומיננטה והנושא השני מוצג גם הוא בסולם הטוניקה ובמקרה זה אף מדלג מוצרט על חלקו הראשון של הנושא השני.

לקראת סוף הפרק מופיעה אותה דעיכה, כפי שהופיעה בסוף האקספוזיציה. ברם, לאחריה מופיע מעבר של כלי הקשת, אשר מסתיים באקורד הדומיננטה של לה מז'ור, עם פרמטה. נהוג לבצע מעבר זה עם האטה מסוימת, על מנת ליצור ציפייה לפתרון. לאחר מכן מופיעה קודה (קטע סיומי) ובה פסאז'ים בחליל, אשר מסיימת את הפרק.

• אדג'ו - הפרק השני ברביעייה הוא בעל אופי שונה לחלוטין מהפרק שלפניו ומזה שיבוא אחריו. הוא איטי למדי וסולמו הוא סי מינור. נדירים המקרים בתקופה הקלאסית בהם נכתבה מוזיקה לחליל בסולם מינורי. מוצרט גם מקפיד באופן חריג על אופן הביצוע; לכל הכלים המנגנים נכתב הסימון הדינמי סמפרה פיאנו (תמיד פיאנו), ולכלי הקשת מורה מוצרט לנגן בפיציקטו, בעוד החליל מנגן קו מלודי לירי, בעל כרומטיקה עדינה, רצוף באפוג'טורות, אשר מעצימות את המתח ההרמוני.

מבחינה מוזיקלית הפרק פשוט למדי וקל להבחין שצורתו היא תלת חלקית, במתכונת ABA. חלק ה-B מתחיל בהרפיה קלה בסולם רה מז'ור. לקראת סוף הפרק מופיעים שינויי דינמיקה ראשונים, כאשר מופיע פורטה לכל הכלים המנגנים ואחריהם נושא שקט וקישוטי בחליל. התצורה הזו חוזרת, אך אינה נענית, מה שמשאיר את המאזינים בתחושה של פרק אשר אינו מסתיים. הסברה המקובלת היא, שהפרק השלישי אמור להתחיל ללא שהיות (אטאקה). ייתכן שתוכננה שם קדנצה שתוביל לפרק השלישי, אך מעטים מאוד הם המבצעים זאת כך.

אף על פי שמבחינות רבות הפרק הוא פשוט וחסר גיוון, הוא אוצר בתוכו עוצמה רבה, וזאת בשל אופיו המלנכולי והאינטימי. מוצרט מגוון מאוד את תצורת הפיציקטו בכלי הקשת. הליווי שלהם, בהקשבה דרוכה, אינו נשמע סתמי כלל, אלא מפותח, עשיר ומגוון במיוחד. הקו המלודי של החליל גם הוא עשיר מאוד, ובו קפיצות דרמטיות לא מעטות, השהיות, צלילים זרים, אשר כולם תורמים לאופיו המתוח והכמעט דרמטי.

• רונדו-אלגרטו – התחלתו של הפרק האחרון היא כמו מתגנבת, המשך טבעי לסיום הלא ברור והשקט של הפרק הקודם. הפרק פותח בנושא של הרונדו (פרק בעל קטע חוזר, בדומה לפזמון), אך בדינמיקה פיאנו ובשלושת הכלים הגבוהים בלבד. הנושא חוזר שוב בפורטה בכל ההרכב. נושא הפרק הזה, כמו הפרק כולו, קולח מאוד ומלווה בחלקי שש-עשרה קבועים בכלי הליווי. המלודיה של הנושא עצמו היא קצרה וקליטה במיוחד.

צורת הפרק היא רונדו-סונאטה, אם כי במתכונת קומפקטית ופשוטה למדי, וגם החלק ה"פיתוחי" בה אינו דרמטי. אחריו מגיע מעבר מפתיע בחזרה לנושא, אשר מתמשך במידה כמעט קומית, עד להופעת הנושא בחליל. דבר דומה, אם כי קצר יותר, קורה בחזרתו האחרונה של הנושא. הוא מוביל לקודה קצרה אשר מסיימת את הפרק.

רביעייה בסול מז'ור, ק' 285a

רביעיית החליל הקצרה ביותר ומבחינות רבות המורכבת פחות. היא מנוגנת בתדירות הנמוכה ביותר מבין רביעיות החליל של מוצרט. הרביעייה הזו והרביעייה הבאה כתובות בשני פרקים בלבד. צורת רביעייה זו הייתה שכיחה בסגנונו של יוהאן כריסטיאן באך. ייתכן שקוצרן של רביעיות אלו הוא בין הגורמים לאי-שביעות רצונו של דה-ז'אן.

• אנדנטה - הרביעייה פותחת בפרק איטי יחסית. היא בנויה כצורת סונאטה ופותחת בארבע תיבות בעלות תבנית רתמית, אשר תחזורנה גם בסיומו של הפרק. נושאה השני של הרביעייה סוער ודרמטי בהשוואה לראשון ובו שינויי דינמיקה וסימני דינמיקה רבים, שאין יודעים בוודאות אם מוצרט עצמו כתב אותם.
• טמפו די מנואטו - הפרק השני והאחרון ברביעייה אינו מנוגד באופיו לפרק הראשון. הוא כתוב כמנואט ומשובץ בפסאז'ים בתפקיד החליל. למנואט זה אין טריו ואחרי חלקו השני ישנה קודה קצרה, אשר בנויה כקאנון בין הכינור לחליל, ולאחריה מסתיים הפרק.

רביעייה בדו מז'ור, ק' 285b

התיבות אשר שרדו בכתב ידו של מוצרט (פרק ראשון, תיבות 149–158). מעברו השני של הדף קטע מתוך האופרה שלו "החטיפה מן ההרמון"

• אלגרו - הפרק הראשון מבין שניים ברביעייה זו, הוא במשקל משולש, בעל אופי נמרץ. צורתו צורת סונאטה פשוטה למדי. בפרק תבניות מלודיות, אשר מתחלפות תדיר בין הכינור לבין החליל. הפיתוח של הפרק עובר מסולם הדומיננטה (סול מז'ור) למינור המקביל שלו, סול מינור, ופותח בקאנון בין שני הקולות העליונים לבין שני הקולות התחתונים. הפתיחה חרישית, ולאחריה קטע רוגש, בטמפו אחיד ובפורטה. הפיתוח באופן כללי רוגש הרבה יותר משאר הפרק, שהוא מהיר אך לא מאוד דרמטי.
• [נושא ווריאציות]-אנדנטינו - הפרק הזה, כאמור, יופיע שוב ביצירתו של מוצרט, הגראן פרטיטה. הפרק הזה ארוך יחסית למוזיקה קאמרית מהתקופה וביצועו אורך כ-10 דקות. הנושא הפותח את הפרק הוא פשוט, וכמקובל, בנוי משני משפטים מוזיקליים, כאשר הראשון בהם מסתיים בדומיננטה והשני חוזר אל הטוניקה. לאחריו מופיעות שש וריאציות.

ארבע הווריאציות הראשונות בפרק זה הן וריאציות בעלות אופי סולני - כל אחת מציגה כלי אחר בהרכב. הראשונה, שבה מנגן החליל תפקיד סולני, כתובה במקצבים של טריולות ברובה. הווריאציה השנייה היא ווריאציה לכינור, שבחלקה השני מעין דואט עם הוויולה. הווריאציה הרביעית היא בעלת סולו בצ'לו, והרביעית בוויולה. הווריאציה הרביעית היא גם המינורית שבסט, והיא חרישית מאוד, למעט צלילים שעליהם הסימון הדינמי פורטה-פיאנו. בסוף הווריאציה הזו מופיע אוניסון על הצליל דו בכלי הקשת, בדינמיקה פורטיסימו ועליו פרמטה. אוניסון זה נשמע תמוה מעט; לרוב הציפייה היא לאקורד רגיל או לאקורד של דומיננטה. בגרסתו המאוחרת של הפרק, בגראן פרטיטה, מופיעה התיבה הזו כאקורד סי במול מז'ור (אקורד הטוניקה של היצירה בגרסה זו).

הווריאציה הבאה היא הווריאציה האיטית בסט והיא מאופיינת במרקם תנועתי בכלי המיתר, בעוד החליל מנגן את הנושא מקושט ובאיטיות. הווריאציה האחרונה, לפי המסורת, היא מהירה ובעלת משקל משולש, ובסופה קודה קצרה המובילה אל סיום הפרק.

רביעייה בלה מז'ור, ק' 298

הרביעייה המאוחרת ביותר, לפי כל הדעות, נכתבה לפי מחקרים מסוימים, בשנת 1786 בווינה, ולפי הגישה המסורתית יותר, האחרונה בסט עבור דה-ז'אן. אולם, הטוענים שמדובר ביצירה מאוחרת מביאים ראיות חותכות, אשר לא בנקל ניתן להפריכן. באותה עת היה נפוץ בפריז לכתוב יצירות על-פי נושאים קיימים, ואכן, רביעייה זו משובצת כולה במוטיבים מיצירות שונות, אשר את חלקן מוצרט בהחלט עשוי היה להכיר. פרט לכך, פרקי הרביעייה וסידורם הם לא קונבנציונליים. רביעייה זו היא בשלושה פרקים:

• [נושא ווריאציות]-אנדנטה - הרביעייה פותחת במפתיע בפרק בצורת נושא ווריאציות. הנושא הוא שיר אצילי מאוד, אשר תיבותיו הראשונות זהות כמעט לשיר של פראנץ אנטון הופמייסטר, מלחין וינאי פופולרי בזמנו. שם השיר הוא An die Natur (אל הטבע). לאחריו מופיעות ארבע ווריאציות, גם במקרה הזה, בעלות אופי סולני, אשר נבדלות מאוד אחת מן השנייה גם במרקמן; הראשונה בסולו חליל קופצני, שנייה בסולו לכינור, השלישית בסולו לירי ואצילי בוויולה והרביעית בסולו לצ'לו, אשר מעליו מופיעה המנגינה בשלמותה בתפקיד החליל.
• מנואט וטריו - על תקן הפרק האמצעי דווקא, מופיע מנואט. מנואט זה מבוסס על רונדו צרפתי בשם Il a des bottes, des bottes, Bastien. הטריו במנואט הזה הוא כולו בעל אופי סולני לחליל.
• רונדו-אלגרטו גרציוזו - במקור: Rondieaoux, הלצה של מוצרט, כנראה על ארכנותו של הכתיב הצרפתי. הוא מוסיף גם את ההערה המשעשעת הבאה באיטלקית: ma non troppo presto, pero non troppo adagio. Cosi-cosi-con molto garbo ed espressione - לא מהיר מדי, אך גם לא איטי מדי. ככה-ככה, עם הרבה אלגנטיות ורגש. חוסר הרשמיות המובהק שמתפרש מן ההערה הזו יכול להעיד על כך שמוצרט אולי כתב יצירה זו לחוג חברים קרובים - טיעון נוסף כנגד הגישה הטוענת שיצירה זו נכתבה בעבור דה-ז'אן.

הנושא הראשי של רונדו זה מגיע מאופרה של ג'ובאני פאיזיילו Le gare generose. האופרה הזו בוצעה לראשונה בווינה ב-1 בספטמבר 1786, כך שישנו סיכוי ממשי שמוצרט לקח ממנה נושא בעבור רביעייה זו. הרונדו עצמו כתוב במתכונת של רונדו סונאטה והוא עשיר מאוד בנושאים ליריים הבאים בזה אחר זה, וכן בהוראות דינמיות מפורטות ביחס לפרקי רביעיות חליל אחרים. הוא מסתיים בקודה ארוכה יחסית וחגיגית מאוד באופיה.

מקורות

• "הקדמה", מאמר ביקורתי להוצאת היצירות, Jaroslav Pohanka, הוצאת ברנרייטר, 1986.

ראו גם

• קונצ'רטי לחליל של מוצרט

לקריאה נוספת

• K298 The Badly Mis-numbered Flute Quartet, על הרביעייה בלה מז'ור, Dennis Pajot

קישורים חיצוניים

• ביצוע על כלים תקופתיים ל-רביעיית החליל בלה מז'ור, מהאתר יוטיוב
• ביצוע על כלים מודרניים לרביעיית החליל ברה מז'ור: פרק ראשון, פרק השני (עם החלילן עמנואל פהו), ו-פרק השלישי.
• ביצוע על כלים תקופתיים לרביעיית החליל בדו מז'ור: פרק ראשון, ו-פרק שני.
• ביצוע של רביעיית החליל בסול מז'ור: להאזנה
• מוצרט, תווים לרביעיית החליל ברה מז'ור, מתוך הספרייה החופשית למוזיקה Imslp
• מוצרט תווים לרביעיית החליל הדו מז'ור
• מוצרט, תווים לרביעיית החליל בלה מז'ור
• דרור גרין, החליל הישראלי של מוצארט, באתר ynet, 22 בספטמבר 2000
• מוצרט כשעשוע נעלה, באתר הארץ, 29 בינואר 2006
• יוטיוב, ארבע רביעיות החליל של מוצרט
• פייסבוק, ביצוע אדג'ו ורונדו מן הרביעייה ק. 285, ז'אן פייר רמפל וקשתנים

הערות שוליים

ערך מומלץ