רבי יוסי
רבי יוסי - ובשמו המלא: רבי יוסי בן חלפתא[1] - מגדולי התנאים בדור הרביעי. התגורר בציפורי שבגליל. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חברם של רבי יהודה ורבי שמעון ורבו של רבי יהודה הנשיא. נסמך בידי רבי יהודה בן בבא בתקופה שבה הטיל השלטון הרומאי איסור על הסמיכה. לו מיוחס החיבור סדר עולם, שעוסק בסדר הדורות ובמאורעות היסטוריים[2]. סתם רבי יוסי המוזכר במשנה הוא רבי יוסי בן חלפתא.
| לידה |
המאה ה־2 ציפורי, ישראל  |
|---|---|
| פטירה |
160 ציפורי, ישראל |
| תקופת הפעילות | דור רביעי לתנאים |
| רבותיו | רבי חלפתא אביו, רבי עקיבא, רבי ישמעאל |
| תלמידיו | חמשת בניו; רבי יהודה הנשיא, איסי בן יהודה |
| בני דורו | רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבן שמעון בן גמליאל, רבי אלעזר בן שמוע |
| חיבוריו |
סדר עולם |
| אב |
רבי חלפתא |
| צאצאים | רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי מנחם ברבי יוסי, רבי אלעזר ברבי יוסי, רבי חלפתא ברבי יוסי, רבי אבטילס ברבי יוסי |
  | |
חייו
נולד בציפורי לרבי חלפתא, שהיה מראשי החכמים בעירו, ואף הספיק לראות את רבן גמליאל הזקן[3]. משפחתו מיוחסת לצאצאי יונדב בן רכב[4]. ממקור אחד משמע שמשפחתו עלתה מבבל, אבל במקור מקביל יש שינוי בשם החכם ומדובר שם בחברו, רבי יהודה[5].
למד תורה אצל רבי עקיבא, שהיה רבו המובהק[6]. כן למד מאביו, רבי חלפתא, ומחכם בשם אבטולמוס. למד גם אצל רבי יהושע, רבי ישמעאל, רבן גמליאל, רבי יוחנן בן נורי ואצל רבי אליעזר בן יעקב[7].
רבי יוסי התפרנס מעיבוד עורות[8]. מקום ישיבתו העיקרי היה בציפורי, עיר מולדתו; "צדק צדק תרדוף - הלך אחר חכמים לישיבה... אחר רבי יוסי לציפורי"[9]. רבי יוסי תיקן בעירוֹ תקנות הלכתיות[10].
כ-1000 שנים אחר פטירתו, בין השנים 1153–1187 יעקב בן נתנאל הכהן תיאר את מקום קבורתו של רבי יוסי עם אביו חלפתא הנמצא כיום בכפר חנניה.
סמיכתו
רבי יוסי נסמך להוראה בידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה שבה גזרו הרומאים ואסרו את הסמיכה. מעשה הסמיכה מסופר בתלמוד[11]:
ברם זכור אותו האיש לטוב, ורבי יהודה בן בבא שמו, שאילמלא הוא בטלו דיני קנסות מישראל, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך ייהרג, וכל הנסמך ייהרג, ועיר שסומכין בה תיחרב, ותחומין שסומכין בהן ייעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם, וסמך שם חמישה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה.
התלמוד מסיים את המעשה בכך שהרומאים הגיעו אליהם. הנסמכים ברחו בהוראת רבי יהודה בן בבא, שנהרג בידי הרומאים.
חבריו של רבי יוסי היו התנאים בני הדור הרביעי, בראשם נשיא הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, וכן תלמידי רבי עקיבא שנסמכו איתו בידי רבי יהודה בן בבא.
הגלות לאסיא
בתלמוד יש אזכור לבריחה של רבי יוסי ל"אסיא"[12], פרובינקיה רומית במערב אסיה הקטנה. טיבה של בריחה זו אינו מפורש בתלמוד.
אחת ההשערות היא, שהוטל על רבי יוסי בעל כורחו תפקיד ציבורי, על ידי השלטון הרומאי, כעין התפקיד שהוטל על בנו, תפיסת גנבים ושודדים[13]. השערה אחרת מובאת באנציקלופדיה של הרב אהרן היימאן, "תולדות תנאים ואמוראים" (כרך ב), שבריחה זו הייתה עם חורבנה של העיר ציפורי והתחדשות הגזירות מצד השלטון הרומאי.
מאוחר יותר חזר רבי יוסי לארץ ישראל, והשתתף עם החכמים בכינוסים שונים, ביניהם כינוס חשוב לעיבור השנה, שנערך בבקעת רימון[14].
הגלות לציפורי
התלמוד מספר על שתיקתו של רבי יוסי לנוכח דברי השבח והביקורת שהושמעו בפניו על מלכות רומי, ועל הגלות שנגזרה עליו בשל כך[15]:
ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, וישב יהודה בן גרים איתם.
פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים)! תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות! ר' יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן: תיקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעַדֵּן בהן עצמם, גשרים - ליטול מהן מכס!
הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יִגלֶה לציפורי, שמעון שגינה - ייהרג.
לפי ההשערה שמביא הרב אהרן היימאן[16], בכך חזר רבי יוסי לעיר מולדתו - ציפורי - והגזירה הייתה שלא ייצא ממנה. יש מי שהעיר שייתכן שנפלה טעות בנוסחת התלמוד, וצריך לקרוא "יגלה מציפורי", והיא הגלות לאסיא שמוזכרת במקום אחר[17].
בניו
את חמשת בניו כינה רבי יוסי "חמישה ארזים"[18]. הם נולדו לו מאשת אחיו, שאותה ייבם אחר מות אחיו:
- רבי ישמעאל ברבי יוסי
- רבי אלעזר ברבי יוסי. יש גורסים רבי אליעזר[19].
- רבי חלפתא ברבי יוסי
- רבי אבטילס ברבי יוסי
- רבי מנחם ברבי יוסי, שנקרא גם ורדימס[20].
בנו, רבי ישמעאל ברבי יוסי, מוזכר בתלמוד כמי שהיה "ממלא מקום אבותיו" - ממשיכו של אביו וגדול כמותו, והיה יושב לפני רבי יהודה הנשיא, ונהג בו כבוד מפני כבוד הנשיאוּת[21]. מסופר בגמרא שרבי יוסי אמר לבנו רבי ישמעאל "מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה עסוק בתורה בארץ ישראל שנאמר דרשו השם ועוזו" דהיינו שאם תרצה לראות את השכינה תעלה לארץ ישראל ותילמד שם תורה.
התלמוד מספר, שאחד מבניו של רבי יוסי נפטר בציפורי. בן זה איננו אחד מחמישה הנזכרים, כך משמע מן העובדה שהתלמוד לא הזכיר את שמו של הבן; וכן מכיוון שרבי יוסי, במנותו את חמשת בניו, דיבר על אלו שנמנו על החכמים, ולא על מי שנפטר בצעירותו. התלמוד מספר, שביום פטירת הבן, נכנס רבי יוסי לבית המדרש בציפורי ודרש שם כל היום; על סמך ההלכה שמובאת בברייתא, שתלמיד חכם שרבים צריכים לתורתו אינו נמנע מלדרוש[22].
שיטתו
רבי יוסי השתדל להימנע ממחלוקות[23], ואף התבטא כלפיהן בנימה שוללת (אידיאלית) - "מִתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית... ושאר בתי דינין של עשרים ושלושה יושבין בכל עיירות ישראל..."[24]. כך גם כשנחלק על חבריו נמצא לא אחת מציין את נקודת ההסכמה שלו עם חברו[25]. דעתו לעיתים ממוצעת בין שתי דעות מנוגדות[26].
מפורסמת שתיקתו לנוכח דברי השבח של רבי יהודה מחד כלפי מעשיהם של הרומאים ודברי הגינוי של רבי שמעון מאידך, שתיקה שבגללה נגזרה עליו גלות לציפורי[27].
רבי יוסי מוזכר כשלוש מאות פעם במשנה, וכעין זה בתוספתא. ההלכות שמסר עוסקות גם בנושאים עקרוניים רבים. כמה מהלכותיו המפורסמות:
- "כל המשַנֶּה ממטבע שטבעו חכמים בברכות - לא יצא (ידי חובתו)"[28].
- "אסמכתא קניא" - יש תוקף למעשה קניין שנעשה ללא הסכמה מוחלטת[29].
- "כותבין שובר" - בתנאים מסוימים, כגון חוב כספי שנפרע מקצתו, יש אפשרות לכתוב שובר (קבלה) על הסכום שנפרע[30].
- "הבערה ללאו יצאת" - איסור הבערת אש בשבת נכתב במפורש בתורה (שלא כשאר ל"ט אבות מלאכה) לחדש שאינו כשאר המלאכות שחייבים על עשייתן בשבת כרת או סקילה, אלא עונשו מלקות[31].
- ספק עירוב כשר[32].
- נשים יכולות, לרצונן, לסמוך על הקורבן[33].
באגדה
במקורות מובאים מאמרים של רבי יוסי גם באגדה. היו לו ויכוחים עם "מטרונה" (אישה רומאית חשובה) אחת בענייני אמונה ומצוות[34]. בין מאמריו המפורסמים:
- המאמר במסכת אבות[35]: "כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות".
- "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן"[36].
- "מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום"[37].
- "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו..."[38].
- "בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו - יורד עמו לחייו. אבל הקב"ה אינו כן, קילל את הנחש - עולֶה (הנחש) לגג מזונותיו עמו, יורד למטה מזונותיו עמו; קילל את כנען - אוכל מה שרבּוֹ אוכל ושותה מה שרבו שותה; קילל את האישה - הכול רצין אחריה; קילל את האדמה - הכול ניזונין הימנה"[39].
- "יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת"[18].
- "יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו"[18].
- "אמר רבי יוסי: כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה (דברים כח, כט): וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם, כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה - וכי מה אכפת לו לעיוור בין אפילה לאוֹרה? עד שבא מעשה לידי: פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפילה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו. אמרתי לו: בנִי, אבוקה זו למה לך? אמר לי: כל זמן שאבוקה בידי - בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין"[40].
התלמוד מספר על שיחות שהיו לו עם אליהו הנביא, שהיה רגיל אצלו. "דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו - קפדן". מסופר, שבעקבות דרשה זו נעלם ממנו אליהו שלושה ימים[41].
תלמידיו
בין תלמידיו היו חמשת בניו. רבי יהודה הנשיא היה מגדולי תלמידיו, ואף אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נמצא מוסר מאמרים בשם רבי יוסי[42]. בין תלמידיו היה גם איסי בן יהודה[43], ורבים מחכמי הדור החמישי של התנאים.
נימוקו עמו
רבי יהודה הנשיא העריך מאוד את רבי יוסי, ולא אחת כששמע מפי רבי ישמעאל ברבי יוסי תשובה הלכתית בשם אביו, ביטל דעתו באומרו "כבר הורה זקן"[44].
עוד אמר עליו: "כשם שבין קודשי הקודשים לבין חולי חולין, כך בין דורנו לדורו של רבי יוסי"[45].
"רבי יוסי נימוקו עמו" אמר עליו תלמידו, איסי בן יהודה[46], משפט שהפך למפורסם בקרב החכמים בכל הדורות, ואף נתן לדעתו של רבי יוסי עדיפות מסוימת בפסיקת ההלכה. חכמי האמוראים, כשלושה דורות אחר כך, ניסחו את הכלל "הלכה כרבי יוסי" ברוב מחלוקותיו עם חבריו[47].
אחרי פטירתו אמרו עליו "משמת רבי יוסי פסקה הבינה"[48].
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "ר' יוסי בן חלפתא: נימוקו עמו", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 106-78.
- הרב עמוס שושן, "רבי יוסי בן חלפתא", בספרו: מאורות התלמוד, כרך שני, תשע"ח, עמ' 242-245
קישורים חיצוניים
- משה יהודה בלוי (עורך), "רבי יוסי", יחוסי תנאים ואמוראים, ברוקלין ה'תשנ"ד, עמודים שע"ב-שע"ג, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבי יוסי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 717-705, באתר היברובוקס
- רבי יוסי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רבי יוסי, מדור אישים באתר "דעת".
- סיפור רבי יוסי בחורבה, ניתוח ודיון באתר "פשיטא".
יוסי בן חלפתא תנא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ התנא שמופיע למעלה משלוש מאות פעמים במשנה, וכן בתוספתא, בשם הסתמי "רבי יוסי", הוא רבי יוסי בן חלפתא. רש"י לתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ח, עמוד ב', ד"ה "ורב שרביא אמר". יש לציין שכלל זה הוא דווקא במשנה, אבל בברייתא לפעמים סתם רבי יוסי, הוא רבי יוסי בר יהודה. (סדר עולם זוטא)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף פ"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ט"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ו, עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'. ראו ספר מלכים ב', פרק י', פסוק ט"ו; ספר ירמיהו, פרק ל"ה, פסוק ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ו, עמוד ב', רש"י ותוספות; תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק', עמוד א'; ראו גם בספר דקדוקי סופרים.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב, עמוד ב'.
- ^ מקורות: תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ל"ו, עמוד א'; תוספתא קידושין פרק א; תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ג, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ"ד, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס', עמוד ב'; תוספתא כלים בבא-קמא פרק ב ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ט, עמוד ב' ורש"י שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד, עמוד א';תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'. בנוסחאות אחרות "עסיא", והיא היא.
- ^ רבי ישמעאל ברבי יוסי, תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'. ראו שם במהדורת תלמוד שטיינזלץ.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ג', הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'.
- ^ אנציקלופדיה "תולדות תנאים ואמוראים", וראו לעיל.
- ^ ראו "סדר הדורות", ערך ר' יוסי.
- ^ 1 2 3 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'.
- ^ ראו ליקוטי שיחות חלק כ"ו עמ' 200 הערה 4.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב'. ראו ירושלמי, גיטין פ"ו ה"ז, שם חסר רבי אבטילס, ובמקומו "רבי אבדימוס".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"א, עמוד א' ופירוש רש"י.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"א, עמוד א'.
- ^ קובץ יסודות וחקירות, אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ח, עמוד ב'; תוספתא סנהדרין ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב, עמוד ב';תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ב, עמוד ב'; חולין קלז ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ח, עמוד א' ועוד; להרחבה ולדוגמאות נוספות ראו 'קובץ יסודות וחקירות', אחיקם קשת, כרך א עמוד 266.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב', וראו לעיל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ', עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק י', משנה ה'.
- ^ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק י', משנה ו'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע', עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת עירובין, פרק ג', משנה ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז, עמוד ב'.
- ^ בראשית רבה, פרשה ד', פסקה ו'; כה; סח ועוד.
- ^ פרק ד, משנה ו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"א, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קי"ג, עמוד א'-ע"ב; ראו גם תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג', עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב';תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ע"ה, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ה, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף פ"א, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"א, עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ק"ה, עמוד ב' ועוד.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת גיטין, פרק ו', הלכה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז, עמוד א', תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"א, עמוד א' ועוד. רש"י בעירובין כותב: "נימוקו עמו" - נים וקו, דבר ישר כקו המשקולת".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ו, עמוד ב'.
- ^ ירושלמי סוף מס' סוטה.