רגלת הגינה
רְגֵלַת הַגִּנָּה (שם מדעי: Portulaca oleracea) היא מין צמח בשרני וחד-שנתי, הנחשב לעיתים כעשב שוטה[2] ממשפחת הרְגֵלָתִיִּים (Portulacacea). לרגלה גבעולים ארוכים הנמשכים על-פני הקרקע, ענפיו אדמדמים, שבירים אך בשרניים. עליו מוארכים, אליפטיים ומזכירים ביצה בצורתם. הרגלה פורחת בחודשים פברואר-ספטמבר. פרחיו קטנים וצהובים, הפרחים נמצאים בהתפצלויות השריגים. הפרי נפתח בראשו ונראה ככיס המכיל זרעים קטנים (עד מילימטר) בצבע שחור או חום כהה.
 רגלת הגינה
| |
|---|---|
Portulaca oleracea - רגלת הגינה
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים קדומים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | רגלתיים |
| סוג: | Portulaca |
| מין: | רגלת הגינה |
| שם מדעי | |
 Portulaca oleraceaלינאוס, 1753 | |
| |
רגלת הגינה נפוצה במזרח התיכון, אסיה, צפון אפריקה, ודרום אמריקה.
רגלת הבית ידועה בישראל גם בשמה בערבית "ריג'לה" או בשמה בכורדית-יהודית "פרפחינא". אזור התפוצה הטבעית של רגלת הגינה אינו כולל את ישראל, אך הצמח הופץ בארץ ישראל בידי האדם וכיום הוא מתפשט בה באופן טבעי (מין פולש). על מנת לנבוט, דורשת הרגלה אדמה לחה, ומידות גבוהות של אור וחום. בארץ ניתן למצוא אותה באזורים בעלי אקלים ים-תיכוני, בתות הספר, ערבות, מדבריות ואף בחרמון.[2]
הרגלה מוזכרת בתלמוד בשם "חלוגלוגות" בסיפור המתאר כיצד חכמים לא הבינו מה פירוש מילה זו. שפחתו של רבי קראה לצמח בשמו הארמי "פרפחיניה", וכך נודע לחכמים פירוש השם.[3]
שימושים
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
רגלת הגינה, באתר ITIS (באנגלית)
רגלת הגינה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- רגלת הגינה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
רגלת הגינה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- רגלת הגינה, באתר צמח השדה
- רגלת הגינה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- רגלת הגינה, באתר Tropicos (באנגלית)
רגלת הגינה, באתר GBIF (באנגלית)- רגלת הגינה, באתר The Plant List (באנגלית)
רגלת הגינה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)- רונית פנסו, מטבל מעלי ריג'לה, מתכון, באתר הארץ, 20 ביולי 2005
- שרי אנסקי, עלה נעלה - מתכונים להכנת סלטים מעלי רגלה, באתר nrg, 5 באוגוסט 2005
- פורטולקה רב שנתית, רגלת הגינה תרבותית
הערות שוליים
עריכה- ^ רגלת הגינה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 דנין, אבינעם, הצומח לחופי הכנרת במיפלסים נמוכים. מתוך: הכנרת ימת החיים של ישראל, י. גל וא. שילר. מינהלת הכנרת והוצאת אריאל. 1987. :עמ' 69–71
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו, עמוד ב'. רש"י ד"ה "פרפחיני".
- ^ Plants Poisonous to Livestock - Cornell University Department of Animal Science
- ^ Megaloudi, Fragiska (2005). Wild and Cultivated Vegetables, Herbs and Spices in Greek Antiquity. Environmental Archaeology 10 (1): 73-82