רוברט פאלמר
רוברט אלן פאלמר (באנגלית: Robert Allen Palmer; 19 בינואר 1949 – 26 בספטמבר 2003) היה זמר, פזמונאי, מוזיקאי ומפיק מוזיקלי בריטי. נודע בזכות קולו הייחודי שהיה מלא ברגש, בסגנון לבושו המחויט והאלגנטי, ובזכות יכולתו לשלב בין מוזיקת נשמה, ג'אז, רוק, פופ, רגאיי ובלוז.
.jpg) | |
| לידה |
19 בינואר 1949 בטלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 2003 (בגיל 54) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Robert Allen Palmer |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1964 |
| מקום לימודים |
Upper Batley High School |
| סוגה |
רוק |
| סוג קול |
בריטון |
| שפה מועדפת |
צרפתית קנדית |
| חברת תקליטים |
איילנד רקורדס |
|
robertpalmer | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מעורבותו של פאלמר בתעשיית המוזיקה החלה בשנות ה-60, השתרעה על פני ארבעה עשורים וכללה פרק זמן בלהקת "ויניגר ג'ו"[1] שהייתה להקת ריתם אנד בלוז בריטית שהוקמה בשנת 1971 והוחתמה בחברת התקליטים איילנד רקורדס. פאלמר חווה הצלחה הן בקריירת הסולו והן עם להקת "דה פאוור סטיישן", להקת רוק בריטית-אמריקאית שהוקמה בשנת 1984 והוחתמה בחברת התקליטים קפיטול רקורדס שבה היה חבר, ושיריו הופיעו ברשימת עשרת השירים המושמעים ביותר באנגליה וגם בארצות הברית בשנות ה-80. לשלושת להיטיו "I Didn't Mean to Turn You On" ,"Addicted to Love" ו-"Simply Irresistible" נלוו קליפים אופנתיים בבימויו של צלם האופנה הבריטי טרנס דונובן[2].
פאלמר זכה במגוון פרסים במהלך הקריירה שלו, ביניהם שני פרסי גראמי, פרסי הווידאו-קליפים של MTV, ושתי מועמדויות לפרס הבריטס בקטגוריית "ההופעה הווקאלית הטובה ביותר של זמר רוק"[3][4].
השנים המוקדמות 1964–1973
עריכהאביו של פאלמר היה קצין ביחידת המודיעין של הצי הבריטי שהוצב במלטה. ב-1949 עבר פאלמר עם משפחתו מהעיירה באטלי שם נולד לעיר סקרבורו. הוא הושפע בילדותו ממוזיקת בלוז, מוזיקת נשמה וג'אז ששודרו ברדיו של "רשות השידור של הכוחות האמריקאיים". רוברט פאלמר הצטרף ללהקתו הראשונה בגיל 15 בעודו לומד בתיכון סקרבורו לבנים. פריצתו הראשונה והמשמעותית התרחשה ב-1969 כשג'ס רודן סולן להקת "הסט של אלן בואן" (להקת רוק בריטית אמריקאית שהוקמה בשנת 1984 והוחתמה בחברת התקליטים קפיטול רקורדס (פרש מהלהקה ופאלמר הוזמן ללונדון להחליף את רודן בהקלטה של הסינגל "נערת ג'יפסי". התקליט במקור הוקלט בקולו של רודן וכך גם יצא לאור בארצות הברית אולם הוקלט מחדש לאחר הצלחתו של הסינגל בקולו של פאלמר. לפי עיתונאי המוזיקה הבריטי פול לסטר, פאלמר צמח במועדונים בצפון אנגליה והפך ל"אלגנטי ומתוחכם" בנוסף לכישרונו בשילוב מגוון סגנונות[5].
בשנת 1970 הצטרף פאלמר ללהקת ג'אז, רוק ופיוז'ן בשם "דאדה" יחד עם אלקי ברוקס ובעלה. שנה אחרי הקימו שלושתם את להקת "ויניגר ג'ו" והוחתמו בחברת התקליטים איילנד רקורדס. הלהקה שחררה שלושה אלבומים לפני שהתפרקה במרץ 1974.
קריירת סולו
עריכהבשנת 1974 הוחתם פאלמר כאמן על ידי איילנד רקורדס. אלבומו הראשון "Sneakin' Sally Through the Alley" לא זכה להצלחה בבריטניה, אך בארצות הברית האלבום ושיר הנושא באותו השם הגיעו למצעד הבילבורד 100. ב-1975 לאחר שעבר לניו יורק הוציא לאור פאלמר את האלבום "Pressure Drop" שהושפע מרגאיי ורוק. אלבומו הבא "Some People Can Do What They Like" לא זכה להצלחה ובעקבותו עבר פאלמר לעיר נסאו באיי הבהאמה. ב-1978 יצא אלבומו "Double Fun", אלבום רוק עם השפעות של מוזיקה קאריבית, שהגיע למצעד ה-50 בארצות הברית. שנה לאחר מכן יצא האלבום "Secrets" שהגיע למקום ה-19 במצעד הבילבורד 200 ולמקום ה-54 במצעד האלבומים הבריטי. הסינגל "Bad Case of Loving You (Doctor, Doctor)" הגיע למקום ה-14 בבילבורד 100.
בשנות ה-80 החל פאלמר לזכות בהצלחה הולכת וגוברת. האלבום "Clues" מ-1980 הושפע ממוזיקת הגל החדש, הופק בהשתתפות גארי ניומן וכריס פרנץ, המתופף של ראשים מדברים. שני שירים מתוכו זכו להצלחה מסחרית בבריטניה ובארצות הברית. בתקופה זו הוא גם הקליט מספר קאברים לשירים של גארי ניומן. ב-1983 יצא האלבום "Pride" שלא זכה לאותה הצלחה בארצות הברית, אך הגיע למקום 35 במצעד הבריטי, למקום ה-12 בצרפת, למקום ה-15 בהולנד, ולמקום 36 בשוודיה.
כשלהקת דוראן דוראן יצאה לפסק-זמן, חברו הגיטריסט אנדי טיילור והבסיסט ג'ון טיילור לחבר להקת "שיק" (אנ') לשעבר המתופף טוני תומפסון ולפאלמר ויחד הם הקימו את להקת "דה פאוור סטיישן"[1]. אלבומם הראשון הוקלט ברובו בעיר ניו יורק ונכנס למצעד עשרים האלבומים הטובים באנגליה ועשרת הטובים בארצות הברית. פאלמר הופיע בהופעה חיה אחת בלבד עם הלהקה בשנה הזו בתוכנית סאטרדיי נייט לייב, ופרש ברגע האחרון ממסע ההופעות של הלהקה כדי לחזור לאולפן ההקלטות ולקדם את קריירת הסולו שלו.
ב-1985 הקליט פאלמר את אלבומו "ריפטייד". הוא גייס את תומפסון ואנדי טיילור לנגן בכמה מהשירים באלבום, ואת המפיק המוזיקלי ברנארד אדוארדס לנווט על ההפקה. הלהיט "Addicted to Love" כבש את המקום הראשון בארצות הברית[6] ומקום 5 באנגליה. את הלהיט ליווה וידאו קליפ ברוח מילות השיר ובבימויו של צלם האופנה הבריטי טרנס דונובן, בו פאלמר נראה מוקף דוגמניות הנראות כמעט זהות, מאופרות כבד, בתפקיד להקת "מוזיקאים". ב-1986 הופיע פאלמר עם הלהיט בטקס פרסי הווידאו-קליפים של MTV בלוס אנג'לס. באותה השנה זכה פאלמר גם בפרס גראמי בקטגוריית "ההופעה הווקאלית הטובה ביותר של זמר רוק". בשנת 1987 היה פאלמר מועמד בפעם הראשונה בטקס ה"בריטס" לזמר הבריטי הטוב ביותר[3] (בו זכה באותה שנה פיטר גבריאל).
בשנת 1987 לאור עלייתה של האלימות בנסאו בה התגורר, עבר פאלמר לשווייץ והקים אולפן הקלטות משלו[1]. בשנת 1988 הפיק אלבום וחזר להתנסות במקצבים חדשים, הפעם במקצה הבוסה נובה, בשילוב עם הארד רוק ומקצב הבלדה. הוא המשיך את הצלחתו עם הלהיט "Simply Irresistible", שוב עם וידאו קליפ דומה לקודמו בבימויו של דונובן. השיר הגיע למקום השני בארצות הברית וזיכה בשנית את פאלמר בשנת 1989 בפרס גראמי. השיר הופיע באותה השנה במחזמר זוכה פרסי הטוני "Contact". באותה השנה פאלמר זכה למועמדות שנייה בטקס ה"בריטס" לזמר הבריטי הטוב ביותר והשיר "Simply Irresistible" היה מועמד לסינגל הבריטי הטוב ביותר. עיתון הרולינג סטון בחר בפאלמר כ"כוכב הרוק שמתלבש באופן הטוב ביותר" לשנת 1990.
ב-1995 יצא האלבום "הלהיטים הגדולים" של פאלמר שתפס את המקום הרביעי במצעדים באנגליה. בשנה הזו הוא התאחד עם חברי להקת "הפאוור סטיישן" להקליט אלבום נוסף אולם את הבסיסט בהרכב המקורי ג'ון טיילור, החליף ברנארד אדוארדס. פאלמר ושאר חברי הלהקה השלימו את הקלטת האלבום ורק החלו את מסע ההופעות כאשר נפטר אדוארדס מדלקת ריאות.
בשנת 1997 הופיע פאלמר עם רוד סטיוארט באצטדיון ומבלי[7].
חייו האישיים
עריכהפאלמר פגש את רעייתו לעתיד סו בשנת 1969 בתחנת הרכבת סלאו שבאנגליה, הוא הוקסם מסגנונה (שמלת מיני ומגפיים תואמים בצבע כסף) ומספר המדע בדיוני שהחזיקה בידה. שנתיים אחרי המפגש הם התחתנו, ולזוג נולדו שני ילדים, ג'ים וג'יין. המשפחה עברה לגור בניו יורק באמצע שנות ה-70, וכמה שנים אחרי עברו שוב לאיי הבהאמה. ב-1987 הם עברו ללוגאנו שבשווייץ מכיוון שפאלמר חשש שבנסאו עלה מפלס האלימות, הסחר בנשק ובסמים וכי לא בטוח לחיות שם. פאלמר התגרש בשנת 1999[8].
מותו
עריכהפאלמר מת מהתקף לב ב-26 בספטמבר 2003 בחדר המלון בו שהה בעת חופשה בפריז, אליה יצא לאחר שהקליט הופעה לתוכנית טלוויזיה באנגליה[9][10]. [15]מבין המספידים היו חברי להקת דוראן דוראן – "הוא היה חבר מאוד קרוב ואומן נפלא. זהו אובדן טראגי לתעשיית המוזיקה הבריטית"[9].
אלבומים
עריכה- (Sneakin' Sally Through the Alley (1974
- (Pressure Drop (1975
- (Some People Can Do What They Like (1976
- (Double Fun (1978
- (Secrets (1979
- (Clues (1980
- (Maybe It's Live (1982
- (Pride (1983
- (Riptide (1985
- (Heavy Nova (1988
- (Don't Explain (1990
- (Ridin' High (1992
- (Honey (1994
- (Rhythm & Blues (1999
- (Drive (2003
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רוברט פאלמר (באנגלית)
רוברט פאלמר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר ספוטיפיי
רוברט פאלמר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר Last.fm (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר AllMusic (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוברט פאלמר, באתר דיזר
רוברט פאלמר, באתר Discogs (באנגלית)- רוברט פאלמר, באתר Genius
- רוברט פאלמר, באתר SecondHandSongs
רוברט פאלמר, באתר טיידל (באנגלית)- קישור לאתר גראמי הרשמי על רוברט פאלמר (באנגלית)
- רוברט פאלמר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Roberts, David, Guinness rockopedia, London: Guinness Publishing Ltd, 1998, עמ' 307
- ^ "Addicted to Love: fashion's favourite video for 30 years". The Guardian. נבדק ב-17 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 BRITs Profile: Robert Palmer. Archived 23 June 2014 at the Wayback Machine. Brits.co.uk. Retrieved 14 April 2012
- ^ Profile: Robert Palmer. Rock on the Net. Retrieved 14 April 2012
- ^ "Singer Robert Palmer dies". 2003-09-26. נבדק ב-2020-06-17.
- ^ Robert Palmer, Billboard
- ^ Kovats, Tom. "Rod Stewart Robert Palmer Some Boys Have All The Luck Live Songs & Visions Concert Wembley 1997". נבדק ב-28 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^
Robert Palmer (Obituary), The Telegraph, 27 September 2003
- ^ 1 2 .Singer Robert Palmer dies BBC. Retrieved 19 April 2012
- ^ Parales, Jon (27 בספטמבר 2003). "Robert Palmer, Singer With Image of a Pop Romeo, Dies at 54". The New York Times. נבדק ב-19 בדצמבר 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
