רודולף אוטו
לואיס קרל רודולף אוטו (בגרמנית: Louis Karl Rudolf Otto; 25 בספטמבר 1869 – 6 במרץ 1937) היה פילוסוף, חוקר מדע הדתות ותאולוג גרמני לותרני. בספרו החשוב ביותר "על הקדושה" (בגרמנית: Das Heilige; 1917. תורגם לעברית בשם "הקדושה") הגדיר את מושג המפתח להבנת החוויה הדתית - ה"נומינוזי", כלומר השילוב הרוחני והרגשי הלא רציונלי של יראה, פליאה ותדהמה, התפעמות עזה ותחושת התעלות שחש המאמין אל מול הקודש.[1] ספר זה "תרם יותר מכל חיבור אחר להבנת ייחודה של תופעת החוויה הדתית ולקביעתה כתחום מוגדר ועצמאי של הרוח האנושית".[2]
 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1869 פיינה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 1937 (בגיל 67) מרבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
Main Cemetery of Marburg |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג |
| מוסדות |
|
| עיסוק |
תאולוג, כותב ספרי עיון, פילוסוף, פוליטיקאי, מרצה באוניברסיטה |
| הושפע מ | קאנט, הוסרל, פריס |
| השפיע על | הורקהיימר, היידגר, גדמר, אליאדה, קרל בארת, ק.ס. לואיס |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
  | |
תולדות חייו
עריכהנולד בפיינה, ליד הנובר למשפחה נוצרית אדוקה. למד באוניברסיטת ארלנגן ובאוניברסיטת גטינגן, שם קיבל תואר דוקטור לאחר שחיבר דיסרטציה על תפיסת רוח הקודש של מרטין לותר. הבתר-דוקטורט שלו עסק בפילוסופיה של עמנואל קאנט וראה אור ב-1904 בספר Naturalistische und religiose Weltansicht ("השקפת עולם נטורליסטית ודתית"). מאז 1906 כיהן כפרופסור בגנטינגן.
בשנים 1911–1912 נסע למסע ארוך שהחל בצפון אפריקה, עבר דרך ארץ ישראל, המשיך להודו הבריטית והסתיים בסין וביפן לפני ששב לאירופה דרך ארצות הברית. מטרת המסע הייתה להתוודע לדתות רבות ושונות. לדבריו, בכל קריאות הקדושה בכל הטקסים בהם נכח הייתה טמונה אותה חוויה נפשית קורנת של יראה, פליאה ותדהמה, אותה כינה מאוחר יותר בשם "נומינוזי".
ב-1915 היה לפרופסור באוניברסיטת ברסלאו וב-1917 עבר לכהן כפרופסור לתאולוגיה במחלקה ללימודי קודש באוניברסיטת מרבורג, אחד הסמינרים החשובים בעולם להכשרת אנשי דת פרוטסטנטים. אוטו נשאר במשרה זו עד פרישתו לגמלאות ב-1929. לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן בפרלמנט הזמני של פרוסיה והמשיך להיות מעורב בפוליטיקה של רפובליקת ויימאר.
"על הקדושה"
עריכה
הספר ראה אור ב-1917 בשם המלא Das Heilige - Über das Irrationale in der Idee des Göttlichen und sein Verhältnis zum Rationalen ("על הקדושה - אודות האי-רציונלי ברעיון האלוהי וזיקתו אל הרציונליזם") ומאז לא הופסקו הדפסתו ותרגומו לשלל שפות.
אוטו, הנשען על הפילוסופיה של קאנט והוסרל איננו עוסק במה שמעל ומעבר לתחום ההתנסות האנושית ולפיכך פותח פתח לדיון תאולוגי מודרני שאיננו עוסק בקיומו של האל ומהותו אלא בחוויה הדתית: "תחושת הנוכחות המצמיתה של האחר המוחלט שאני מרגישו מחוצה לי"[3] בעקבות הוגים אלה תיאר את עיסוקו כפנומנולוגיה של הדת וקבע את הקדושה כקטגוריה תפיסתית פילוסופית. קטגוריית הקדושה לפי אוטו (בדומה לתפיסת הדת של קירקגור), נמצאת במעמד שונה לגמרי מן התחום הרציונלי או המוסרי, כיוון ששורשה הוא בהתנסות בלתי-אמצעית ב"אחר המוחלט".
אוטו מציג בספרו תהליך של התפתחות של החוויה הדתית מן ההבנה המבעיתה הנובעת מרגש אפסותו של האדם למול הבריאה, מן הבעתה והאימה אל מול תפיסת הקדוש מכל, "האחר המוחלט", שמובילה לתחושת חטא ורצון להיטהרות - אל פסגות האושר הדתי העולה על גדותיו בעקבות ההכרה והתפיסה של הנומינוזי עם כל קיסמו הנפלא והשופע. כך נרקמת הדת סביב הגרעין הנומינוזי וכל השאר (טקסים, מערכת חוקים, תכנים ספרותיים, דוגמות וכדומה) טפל לגרעין זה.
לקריאה נוספת
עריכה- רודולף אוטו, הקדושה, עברית: מרים רון עם אחרית דבר מאת יוסף בן שלמה, כרמל, 1999
- The idea of the holy : an inquiry into the non-rational factor in the idea of the divine and its relation to the rational - טקסט מלא חופשי של התרגום לאנגלית של "על הקדושה", ארכיון האינטרנט
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו למשל Adler, Joseph. "Rudolf Otto's Concept of the Numinous"
- ^ דברי ההוצאה בדש התרגום העברי
- ^ חגי דגן, "מומנט מוזר, דוחה ומרתיע", הארץ - ספרים, 4 באוגוסט 1999, עמ' 8