רודולף סלנסקי
רודולף סלנסקי (בצ'כית: Rudolf Slánský; 31 ביולי 1901 – 3 בדצמבר 1952) היה פוליטיקאי קומוניסטי צ'כוסלובקי יהודי, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה לאחר מלחמת העולם השנייה. הועמד לדין על בגידה במשפטי פראג והוצא להורג, כחלק מניסיונו של יוסיף סטלין להבטיח את נאמנותן של מדינות מזרח אירופה לברית המועצות.
.jpg) | |
| לידה |
31 ביולי 1901 Nezvěstice, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
3 בדצמבר 1952 (בגיל 51) פראג, צ'כוסלובקיה |
| שם לידה |
Rudolf Slánský |
| מדינה |
 צ'כוסלובקיה |
| תפקיד |
First Secretary of the Communist Party of Czechoslovakia |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
יוספה סלנסקה |
| פרסים והוקרה |
מסדר הסוציאליזם (1951) |
  | |
קורות חיים
עריכהנולד בפלזן בשם רודלף זלצמן, השני מתוך שלושת ילדיהם של שמעון וחיה רחל זלצמן. סיים את לימודיו התיכוניים בפלזן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לפראג, ובה התוודע לחוגי שמאל, ובשנת 1921 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצ'כית. באותה תקופה החליף את שם משפחתו מזלצמן לסלנסקי, תרגום שם משפחתו מגרמנית לצ'כית. במהרה הוא נודע כאחד מנאמניו של קלמנט גוטוולד וכאשר הלה נהיה למנהיג המפלגה הקומוניסטית בשנת 1929 היה סלנסקי לחבר נשיאות המפלגה והפוליטביורו שלה. בין השנים 1929–1935 שהה סלנסקי במחתרת מפני שהמפלגה הקומוניסטית הייתה מחוץ לחוק. בשנת 1935 משהורשתה המפלגה להשתתף בבחירות, היה סלנסקי לחבר האספה הלאומית הצ'כוסלובקית. כשהגרמנים השתלטו על חבל הסודטים ברח סלנסקי עם שאר ראשי המפלגה הקומוניסטית לברית המועצות. סלנסקי שהה במוסקבה, ניהל שידורים ברדיו מוסקבה אל תושבי צ'כוסלובקיה, וארגן יחידות צבא צ'כוסלובקיות, שאיתן חזר לצ'כוסלובקיה כדי להשתתף בהתקוממות הלאומית הסלובקית[1]. האב, האם, האחים זדנק ויוסף וכן הדוד והדודה נספו בשואה.
במרץ 1946 היה סלנסקי למזכיר המפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית[2], שני בהיררכיה של המפלגה לאחר גוטוולד. באוקטובר 1947 הוא השתתף בכינוס הקמה של הקומינטרן[3]. לאחר ההפיכה של פברואר 1948 בה תפסו הקומוניסטים את השלטון בצ'כוסלובקיה, היה סלנסקי לאיש מספר שתיים במדינה. בעקבות האיחוד של המפחלגה הקומוניסטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, היה סלנסקי למזכיר של המפלגה המאוחדת[4][5]. במקביל היה סלנסקי יו"ר ועדת ההגנה בבית הנבחרים[6]. סלנסקי נחשב לקיצוני, לעומת גוטוולד הממתן[7].
אולם בשנת 1950 החל גוטוולד לפנות כנגדו והוא הואשם בפומבי באחריות לבעיות הכלכליות של צ'כוסלובקיה. בנוסף, שניים מעוזריו הואשמו בבגידה וסלנסקי השתתף בהאשמות כנגדם מפחד לעורו. עם זאת, ב-30 ביולי 1951 קיבל את אות המסדר הסוציאליסטי, וספר נאומים שלו על הסוציאליזם היה בשלבי הכנה.
בנובמבר 1951 נעצר סלנסקי ביחד עם 13 מנהיגים קומוניסטים אחרים, והואשם בבגידה ובתמיכה ביוסיפ ברוז טיטו, בטרוצקיזם ובציונות בשירות האימפריאליזם האמריקני. 10 מתוך 13 העצורים היו יהודים, ביניהם גם ארתור לונדון. באותה תקופה בברית המועצות גאתה האנטישמיות, האשמות כזב הועלו ומשפטים מפברקים, דוגמת משפט הרופאים, נערכו. ב-27 בנובמבר ניתן פסק הדין במשפטי פראג בו הורשע סלנסקי, ונידון למוות[8]. הוא הוצא להורג ב-3 בדצמבר 1952.
בשנת 1956 נעשה בחינה מחודשת של פסקי הדין במשפטי פראג, ולא נמצאה סיבה לשנות את פסק הדין המרשיע של סלנסקי[9]. סלסקי זוכה מן ההאשמות באפריל 1963 ובמאי 1968 טוהר שמו. הסרט הצרפתי "ההודאה" משנת 1970 עוסק בפרשת משפטו. במרץ 2018 התגלו כ-20 שעות מצולמות ממשפטי פראג.
משפחתו
עריכההותיר אחריו את רעייתו יוספה, בן (רודולף) ובת (מרתה). לבני הזוג הייתה עוד בת, נאדה, שנולדה במוסקבה ב-1943 ונחטפה בגיל שלושה חודשים. הבן רודולף היה פעיל פוליטית ונמנה עם חותמי אמנת 77. לאחר מהפכת הקטיפה, שימש כשגריר צ'כוסלובקיה ברוסיה ועד שנת 2004 שגריר צ'כיה בסלובקיה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- רודולף סלנסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רודולף סלנסקי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אריך טרנר, צ'כוסולובקיה חוגגת את יום השנה החמישי להתקוממות הסלובקית, קול העם, 16 בספטמבר 1949
- ^ מס המליונרים ואחדות מעמד הפועלים בצ'כוסלובוקיה, קול העם, 2 באוקטובר 1947
- ^ הקומאינטרן קם לתחיה, הַבֹּקֶר, 7 באוקטובר 1947
- ^ אריך טרנר, ועידת האיחוד של המפלגה הקומוניסטית והמפלגה הסוציאל דמוקרטית בצ'כוסלובקיה, קול העם, 16 ביולי 1948
- ^ החוקה החדשה של המפלגה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה, קול העם, 22 ביולי 1949
- ^ מלאה שנה למשטר הדמוקרטיה העממית בצ'כוסלובאקיה, על המשמר, 28 בפברואר 1949
- ^ ר.ה.ס. קרוסמן, בין סוציאליסטים לקומוניסטים, דבר, 29 באפריל 1948
- ^ סיכום אחרון במשפט פראג, מעריב, 28 בנובמבר 1952
- ^ פראג: סלנסקי לא יטוהר, מעריב, 12 ביוני 1956
