רחל מרגוליס
רחל מרגוליס (28 באוקטובר 1921– 6 ביולי 2015) הייתה ישראלית ילידת וילנה, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הייתה פעילה בארגון הפרטיזנים המאוחד, וזכתה לעיטורים מהקונגרס האמריקאי ומבית הלורדים הבריטי. לאחר המלחמה עסקה בחקר השואה, וסייעה בהקמת המוזיאון היהודי בווילנה.
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1921 וילנה, ליטא המרכזית  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 2015 (בגיל 93) רחובות, ישראל |
| מדינה |
ישראל, ליטא |
  | |
במהלך מלחמת העולם השנייה
עריכהמרגוליס נולדה בשנת 1921 בוילנה, ליטא. בשנת 1941 כבשו הנאצים את העיר. מרגוליס נשלחה לגור במשפחה נוצרית, אך בחרה להיכנס מרצונה לגטו וילנה בספטמבר 1942. בגטו הצטרפה לתנועת ההתנגדות, והייתה חברה בארגון הפרטיזנים המאוחד. ביוני 1943 הורה היינריך הימלר על השמדת הגטו. באוגוסט אותה שנה החלו משלוחים מהגטו למחנות השמדה, ובספטמבר הוחל במשלוחים למחנות עבודה. מרגוליס נמלטה ליערות, יחד עם בן זוגה. השניים סבלו ממחלת הטיפוס, אך הבריאו. הם הצטרפו לפעילות של גדודי הפרטיזנים ביערות נארוץ', ובהמשך עברו השניים ליערות רודניקי והצטרפו לגדוד "לניצחון"[1]. כל משפחתה נרצחה ימים ספורים לפני שחרור העיר בידי הצבא האדום.
לאחר המלחמה
עריכהלאחר המלחמה שבה מרגוליס לווילנה ולמדה באוניברסיטה המקומית. היא סיימה את הדוקטורט בביולוגיה, ושימשה כמרצה עד לסוף שנות השמונים. בשנת 1988 סייעה להקמת המוזיאון היהודי בווילנה, אספה חומר על תקופת השואה, ומונתה למנהלת המדור להיסטוריה יהודית בליטא[2]. במסגרת עבודתה חשפה והביאה לפרסום את היומנים האבודים של קז'ימיז' סאקוביץ', עיתונאי פולני שהתגורר בבית הקרוב ביותר לאתר הטבח בפונאר. סאקוביץ' תיאר את המראות על דפים בודדים, אותם הטמין בבקבוקי זכוכית בחצר ביתו. הדפים נמצאו לאחר המלחמה, ונשמרו בארכיון המרכזי בליטא, עד שהובאו לפרסום בידי מרגוליס[3].
באמצע שנות ה-90 עלתה לישראל[4].
בשנת 2008, בעקבות לחץ של מכחישי השואה בליטא, הוצא צו מעצר נגד מרגוליס, בטענה שהיא ביצעה פשעים נגד אזרחים ליטאיים במהלך פעולותיה במחתרת[5].
בשנת 2010 הוציאה ספר אוטוביוגרפי בשם "A Partisan from Vilna"[6]. פעולותיה במהלך המלחמה ופעולות ההנצחה זיכו אותה עיטורים מהקונגרס האמריקאי ומבית הלורדים הבריטי[7].
בשנותיה האחרונות התגוררה ברחובות, שם נפטרה ונקברה בשנת 2012 .
קישורים חיצוניים
עריכה- רחל מרגוליס באתר ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות.
הערות שוליים
עריכה- ^ Women of courage: Rachel Margolis, The Independent, 9 March 2011
- ^ רחל מרגוליס באתר ארגון יוצאי וילנה והסביבה בישראל
- ^ דינה פורת, "שתראה מה עוללת לנו, תוציא מסקנות ותתבייש לך!", באתר הארץ, 2 באפריל 2002
- ^ בני מר, מראה ותודעה של האסון הגדול, באתר הארץ, 17 באפריל 2006
- ^ Rachel Margolis: Lithuanian Partisan and Survivor
- ^ A Partisan from Vilna, באתר אמאזון
- ^ 'Genocide industry' has hidden agenda, The Irish Times, 30 May 2009