רפאל קצנלנבוגן

הרב רפאל אליהו יצחק הלוי קצנלנבוגן (יכול להיות גם: קאצענעלינבויגען; ה' באדר א' ה'תרנ"ד; 11 בפברואר 1894 – כ"ג בניסן ה'תשל"ב; 7 באפריל 1972) היה רב, עסקן, עיתונאי, הוגה דעות, מרבני היישוב הישן ותנועת פועלי אגודת ישראל.

הרב רפאל קצנלבוגן

לידה	11 בפברואר 1894 ה' באדר א' ה'תרנ"ד
פטירה	7 באפריל 1972 (בגיל 78) כ"ג בניסן ה'תשל"ב
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
השכלה	ישיבת תורת חיים
תקופת הפעילות	?–1972
השתייכות	היישוב הישן, פועלי אגודת ישראל

ביוגרפיה

אליהו יצחק קצנלנבוגן נולד בירושלים בשנת תרנ"ד (1894) לאברהם משה, מתלמידי ר' חיים מבריסק שעלה ארצה שלוש שנים קודם לכן (נפטר בשנת תרפ"ד), ורבקה צביה לבית קריוויאנסקי. כשחלה בילדותו נוסף לו השם "רפאל", ומאז דבק בו שם זה. למד בישיבת תורת חיים ומילדותו נחשב כעילוי; מגיל 7 היה רגיל לשנן 40 דפי גמרא ביום. בהמשך למד בישיבת אהל משה. היה מתלמידי הרב יצחק ירוחם דיסקין ומקורב לרב יוסף חיים זוננפלד. התפרנס עשרות שנים מעבודתו בניהול בית היתומים דיסקין.

בתחילת שנות העשרים, עם משה בלוי, משה פרוש והרב מנחם מרדכי פרנקל, נמנה קצנלנבוגן על מייסדי סניף אגודת ישראל בירושלים והיה ממוביליו לאורך שנים. בשנת תרפ"ג, בטרם מלאו לו 30, נסע עם חותנו הרב מרדכי לייב רובין שעמד בראש משלחת אגודת ישראל מירושלים, ועם משה בלוי, הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ ויוסף לוי חגיז, אל הכנסייה הראשונה של אגודת ישראל בווינה. בכנסייה נפגש עם ה"חפץ חיים" והרב חיים עוזר גרודיזנסקי.

בשנת תרפ"ב ייסד קצנלנבוגן את עיתון אגודת ישראל בירושלים "קול ישראל", שבועון שהיה מזוהה עם פלג "ועד העיר האשכנזי" (שהיה לימים העדה החרדית) שלא קיבל את מרות מוסדות העיר העיקריים של הועד הכללי. העיתון בעריכתו ניהל פולמוסים מתוקשרים לבירור דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל, בין השאר מול ביטאונה של הרבנות הראשית "קול יעקב". יש לציין כי ידיעות רבות שפורסמו בעיתון אודות יריביו הוכחשו ואף הופרכו בשעתם וגם לאחר שנים. לאחר ארבע שנים החליף את קצנלנבוגן בעריכה עמרם בלוי.

קצנלנבוגן חתום כרבה של שכונת "כנסת ישראל" על כתב המינוי לרב יוסף חיים זוננפלד לרבנות העדה. התגורר בשכונת מזכרת משה.

השתתף יחד עם הרב משה בלוי בפגישות עם הנציב העליון, והוועד הלאומי. היה בין מספידיו של ד"ר יעקב ישראל דה-האן בהלווייתו.

בשלהי 1942, לאחר שהגיעו ידיעות ראשוניות על ממדי השואה, יזם האדמו"ר מגור בשיתוף הרבנות הראשית וכנסת ישראל עצרת צום ותפילה בבית הכנסת החורבה. הרב יוסף צבי דושינסקי החרים את העצרת ואף קבע עצרת מקבילה בתאריך סמוך, החלטה שיוחסה להתנגדות קיצונים מבין אנשי העדה החרדית שדגלו בהתבדלות וסירבו לשיתוף פעולה עם גופים ציונים וחילונים. החלטה זו גררה ביקורת ציבורית רבה, ועימות חריף בתוך תנועת אגודת ישראל, שאנשי העדה החרדית והרב דושינסקי היו חברים בה בתקופה זו.

הרב רפאל קצנלנבוגן, שהשתתף בעצרת התפילה, כאב את הפלגנות גם לנוכח השעה הקשה והשמועות המחרידות מאירופה ואת ביזוי כבודו של האדמו"ר מגור שכיהן כנשיא אגודת ישראל, ופרסם מכתב תגובה לעיתון "הצופה" שבו גינה את הפלגנות וההחרמה, וכינה את העדה החרדית "פורשת מכלל ישראל". מכתב זה גרר אחריו את הכותרת הראשית: "רפאל קצנלנבוגן הוציא עצמו מכלל העדה החרדית" בביטאון "קול ישראל" של העדה, וביטויים אודותיו בסגנון "אשר החציף פנים גלוי כלפי רבותינו שליט"א לחלל שם שמים ולבזות כבוד התורה [...] מעכשיו מוסר שמו מהעדה והוא מובדל ממנה".

ביחס לעבודתו המוקדמת של הרב קצנלנבוגן באגודת ישראל בשנות העשרים והשלושים, ופרישתו לאחר מכן, כתב מנחם פרוש:

"בירושלים של אותם ימים, שהיתה כולה קודש, היה הגר"ר [הרב קצנלנבוגן] אחד הלוחמים החריפים ביותר. הופעותיו בדרשות שנישאו אז היו החריפות ביותר. הוא היה עורך "קול ישראל", דהיינו נתן את שמו ל"קול ישראל" ואף הכניס לעיתון חומר די חריף, כי כך היה בטבעו, אדם חריף מאד. אולם, כעבור שנים התחולל אצלו שינוי רדיקלי [...] להטו האגודאי הלך והצטנן עד מאד. כעבור שנים השתבשו היחסים בינו לבין הרב משה בלוי זצ"ל, ואחר כך השתבשו בצורה חריפה מאד יחסיו עם אבא זצ"ל [...] ללא כל ספק ש"זכות הראשונים" כאחד מהשלישיה שיסדה את אגודת ישראל נשארה חקוקה. גדולתו, חריפותו ובקיאותו העמידו אותו תמיד במעמד רם"

— שרשרת הדורות בתקופות הסוערות, כרך ד, ירושלים ה'תשס"ה, עמ' 17

בשנים אלו היה קצנלנבוגן פעיל מאוד בהקמת הסמינר החרדי לבנות "בית יעקב" החדש, ובשבתות היה מוסר שיחות חיזוק בפני בנות הסמינר. השיעורים בסמינר נאמרו בשפה העברית, ועובדה זו גררה נגדו הפגנות מצד קיצוני העדה החרדית. כן היה מעורב בייסוד המכון להכשרת מורות של "בית יעקב".

בשנת ה'תשי"ד^{[דרושה הבהרה]} מונה כחבר וועדה רבנית אשר תעניק חוות דעת הלכתית לתנועת פועלי אגודת ישראל (פא"י), לצד הרבנים אשר זאב ורנר, ידידיה פרנקל וקלמן כהנא. אחר פטירת הרב מאיר קרליץ, אחיו של החזון איש, כיהן כסמכות הרבנית של התנועה^{[דרוש מקור]}. פרסם מאמרים בעיתון התנועה "שערים".

כתלמידו של הרב יצחק ירוחם דיסקין, וכמנהל "בית היתומים דיסקין", נפלה לידיו ירושת המהרי"ל דיסקין, ובתוכה כתבי תורתו ותורת אביו הרב בנימין דיסקין.

קצנלנבוגן נפטר בכ"ג בניסן תשל"ב. אחר מותו הנציחה עיריית ירושלים את זכרו בקריאת רחוב על שמו בשכונת הר נוף. על שמו "מדרש רבי רפאל".

ספריו

קצנלנבוגן לא הרבה בכתיבה, אולם נשתמרו פתקים רבים בהם רשם בראשי פרקים נאומים, וכן חידושים שעלו במוחו בעת שהשתתף כנסים. חלק מכתבים אלו, ועוד התכתבויות בינו לבין גדולי ישראל אשר אתם עמד בקשר, נאספו בספר "באר רֹאי" שיצא לאור לאחר פטירתו (ה'תשל"ב).

כמו כן יצא לאור בשנת ה'תשנ"ז ספר "באר ראי: החינוך המקורי במשך הדורות" המכיל כתבים ומאמרים שנפרסמו ביומון "שערים", ועוד ספרים.

משפחתו

אחיו הגדולים של הרב רפאל קצנלנבוגן: הרב אהרן קצנלבוגן, ראש ישיבת תורה ויראה ומראשי נטורי קרתא, והרב יעקב ירוחם קצנלבוגן, איש חינוך מחוגי אגודת ישראל.

בהיותו כבן 17 נישא קצנלנבוגן לברכה חיה צביה, בתו של הרב מרדכי לייב רובין שהיה ראב"ד העדה החרדית. להם שבע בנות ושני בנים: יעקב גרשון, והרב משה חיים קצנלנבוגן ששימש מנהל מוסד הרב קוק. אחת מבנותיו נישאה לרב פסח קוקיס, שהיה רבה של בת ים.

לקריאה נוספת

• באר רֹאי - שיחות עם בני המשפחה, ידידיו ותלמידיו, ירושלים ה'תשמ"ב

קישורים חיצוניים

• רפאל אליהו יצחק קצנלנבוגן, דף שער בספרייה הלאומית