פרשת מסעי

פרשת השבוע העשירית בספר במדבר

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית, המסכמת את חומש במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג.

מסעי
פסוקים במדבר, ל"ג, א' - ל"ו, י"ג
מספר פסוקים 132
מספר תיבות 1461
תוכן רשימת תחנות של בני ישראל, ציווים לקראת הכניסה לארץ, השלמה לפרשת בנות צלופחד
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (2)  לא תעשה (4)
הקצאת ערים למגורי הלויים, הגליית רוצח בשגגה לעיר מקלט הריגת אדם שדינו מוות מבלי שעמד לדין, הוראה של עד בדיני נפשות, לקיחת כופר מרוצח בזדון כתחליף להמתתו או מרוצח בשגגה כתחליף להגלייתו
הפטרה
אשכנזים ירמיהו, ב', ד'כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ג', ד'
ספרדים וחב"ד ותימנים "שאמיים" ירמיהו, ב', ד'כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ד', א'ב'
תימנים "בלדים" ישעיהו, א', א'כ'
איטלקים יהושע, י"ט, נ"א - כ"א, ג'
ערי הלויים וערי מקלט

בשבת פרשת מסעי מסיימים את הקריאה של ספר במדבר ובכל השלמת קריאת של חומש נהוג להכריז "חזק חזק ונתחזק"

בכל השנים הפשוטות ובחלק מן השנים המעוברות קוראים את פרשת מסעי ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מטות, ורק בחלק מן השנים המעוברות הן נקראות בנפרד.[1] בכל מקרה השבת שבה קוראים את פרשת מסעי היא בין כ"ו בתמוז לב' באב, והיא השבת השנייה מתוך שבתות תלת דפורענותא החלות בימי בין המצרים.

תוכן הפרשה

עריכה

פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה העוסקת בסיפור מסע בני ישראל במדבר סיני, לפיכך היא מכילה סיכום של המסע והכנות אחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל.

תחנות בני ישראל

עריכה
  ערך מורחב – נדודי בני ישראל במדבר

בפרשה מופיעה רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע, החל מיציאת מצרים ועד נהר הירדן מול יריחו:

”וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם.” (במדבר, ל"ג, ג')
”וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר...” (במדבר, ל"ג, מ"טנ"א)

מופיעות בסך הכל 42 תחנות. הרשימה בנויה לפי התבנית "וייסעו מ... ויחנו ב...", ויש קהילות שבהן קוראים אותה במנגינה מיוחדת.

הכנה לחיים בארץ

עריכה

ציוויים לקראת הכניסה לארץ:

  • ציווי על השמדת העמים עובדי האלילים בארץ ישראל
  • תיאור חלוקת הארץ בגורל לשבטים ולמשפחות, גבולות הארץ. אזהרה שאי כיבוש מוחלט של הארץ תביא לצרות עתידיות.
  • מינוי נשיאים לשבטים שהם יהיו אחראים על חלוקת הארץ.
  • נתינת 48 ערים ללוויים, הכוללות גם 6 ערי מקלט ודיני רוצח בשגגה ואפשרות בריחתו לעיר מקלט.

על פי הפסוק המופיע בחלק זה, ”וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ” (במדבר, ל"ג, נ"ג), לומד הרמב"ן כי מצוות יישוב ארץ ישראל היא מדאורייתא.

טענת שבט מנשה

עריכה

בהמשך לסיפור בנות צלפחד המתואר בפרשת פינחס, בו הוחלט שבנות יורשות את נחלת אביהן כאשר אין לו בן. טוענים בני שבט מנשה, שבטו של צלפחד, בפני משה וראשי העם שלאחר שבנות צלופחד יינשאו לבני שבט אחר הקרקע של שבט מנשה תעבור אל השבט האחר. העתירה מתקבלת והקב"ה מצווה לבנות צלפחד להינשא לגבר הטוב בעיניהן אך מבני שבטן בלבד.

על פי המתואר בתלמוד במסכת בבא בתרא, נראה כי בדורות הבאים הייתה הפרשנות המקובלת לפסוקים ”זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” (במדבר, ל"ו, ו'ז') שיש איסור על בת שירשה נחלה להינשא לבני שבט אחר.

בהמשך נקבעה ההלכה שהאיסור להינשא לבני שבט אחר היה תקף רק בדור הראשון לחלוקת הארץ כהוראת שעה. בהסבר המופיע לחגיגות ט"ו באב, מוסבר כי אחד האירועים שהתרחשו ביום זה היה ביטול התקנה לדורות:

חמשה עשר באב - מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. מאי דרוש? "זה הדבר" - דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א, עמוד א')

הרב אלחנן סמט פירש את העניין כך שיש התנגשות בין 'בעייתם של היחידים' שבנותיהן יורשות אותן וזכאיות לנחלה ולבחור למי להינשא לבין ויחד עמה אחדות ישראל כעם אחד אל מול 'זכות הנחלה של השבט'. בדור הראשון בו מבצרים את נחלות השבטים גובר ערך השבט. בהמשך כאשר גבולות השבטים ברורים זכות הנחלה של השבט יציבה והערכים שנדחו בתחילה חוזרים כך שמותר לבת יורשת נחלה להינשא לבן שבט אחר.[2]

מבנה הפרשה

עריכה

בפרשת מסעי יש 132 פסוקים, אשר מאגדים 6 פרשיות פתוחות ועוד 2 סתומות. הפרשה מכילה 3 סדרים. הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר והיא גם מתחילה בתחילת פרק ומסתיימת בסוף פרק לפי החלוקה לפרקים.

טעמי הפרשה

עריכה

פרשת מסעי היא הפרשה היחידה בתורה שיש בה רצף הטעמים ירח-בן-יומו וקרני-פרה (המופיע רק פעמיים בקריאה בציבור ו16 בכל התנ"ך) במילה "אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה".

תאריכי הקריאה

עריכה

השבת בה קוראים את פרשת מסעי יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים[3].

יחד עם פרשת מטות:

בנפרד[4]:

בארץ ישראל נפרדת ובחוץ לארץ מחוברת:

הפטרה

עריכה

ההפטרה המקורית של פרשת מסעי, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר יהושע, פרק י"ט, פסוק נ"א ("אלה הנחלות") עד פרק כ"א, פסוק ג'. בהפטרה נזכרת הקדשת ערי המקלט בידי יהושע, שהציווי עליה הוזכר בפרשה. הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.[5]

עם זאת, מכיוון שפרשת מסעי נקראת תמיד באמצע ימי בין המצרים, אין נוהגים להפטיר בהפטרה זו, משום שהתקבל המנהג להפטיר בהפטרה השנייה מתלתא דפורענותא, הפטרות בענייני תוכחה וחורבן. לפי רוב המנהגים (האשכנזים, הספרדים, מנהג תימן השאמי וכן בנוסח רומניא) ההפטרה השנייה היא בפסוק ד' עד פסוק כ"ח (הפטרת "שמעו").[6] במנהג תימן הבלדי נוהגים על פי הרמב"ם[7] שההפטרה השנייה היא הפטרת 'חזון', מפסוק א' עד פסוק כ'.

חריג בודד לכך הוא מנהג איטליה, שלא קיבל את מנהג 'תלתא דפורענותא' (ונוהג לומר הפטרת פורענות רק בשבת חזון), ולכן הנוהגים לפיו מפטירים בהפטרת הפרשה המקורית, בספר יהושע.

כאשר חלה פרשת מסעי בשבת ראש חודש אב, בתלמוד נזכר שיש להפטיר, במקום ההפטרה הרגילה לשבת ראש חודש, בספר ישעיהו, פרק א', פסוק י"ד, משום שזו נבואת חורבן המזכירה ראש חודש. בפועל, מנהג זה אינו נהוג באף נוסח. הראשונים דנו בשאלה האם להפטיר את הפטרת הפורענות של השבת או את הפטרת שבת ראש חודש, ויש בדבר מנהגים שונים.[8] בנוסח איטליה, שלא נוהג בשבת זו כדין שבת פורענות, מפטירים בהפטרת ראש חודש.

קישורים חיצוניים

עריכה

הטקסט:

פרשנות:

במחזור קריאת התורה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בשנת החא ובשנת השג (כ-10.5% מהשנים), ובארץ ישראל בנוסף בשנת בשז ובשנת גכז (בסך הכל כ-20.5% מהשנים). יש לציין את מנהג קצת קהילות שנהגו לחבר תמיד את מטות ואת מסעי, ובמקום להפריד פרשיות אלו, הפרידו את פרשת משפטים ופרשת ואת כסף, ראו בערך פרשת משפטים. כמו כן, יש קהילות תימניות שנוהגות עד היום שבמקום לחבר את מטות-מסעי, קוראים פרשת קרח עם חציו הראשון של פרשת חקת (עד ויסעו מקדש), ואת ויסעו מקדש מחברים עם פרשת בלק, ומחברים את פרשיות מטות-מסעי רק כאשר שאר העולם מחברים את חקת-בלק (וזה לא מתרחש בארץ ישראל כלל), ראו תכלאל עץ חיים של המהרי"ץ, דף קצא ע"א.
  2. ^ מסעי | היחיד והשבט בנחלת הארץ, הרב אלחנן סמט באתר תורת הר עציון.
  3. ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים.
  4. ^ ראו בקישור: [1]
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, סדר ההפטרות.
  6. ^ באשכנז מוסיפים פרק ג', פסוק ד', ובספרד (וכן ברומניא) מוסיפים פרק ד', פסוקים א'ב'.
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה י"ט.
  8. ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ה, סעיף א', ומשנה ברורה, סימן תכ"ה, סעיף קטן ח'. בפועל, בפראג נהגו להפטיר 'שמעו' (אליה רבה תקמט:ג), וכן נוהגים היום ברוב הקהילות, ואילו בפוזנא הפטירו הפטרת שבת ר"ח (לבוש או"ח תקמט:א).