שיגעון הצבעונים
שיגעון הצבעונים (בהולנדית: Tulpenmanie; טוּלִיפּמַאנְיָה) היה תופעה בתקופת תור הזהב של הולנד בשנים 1636–1637 שבמהלכה חלה גאות מתגברת במסחר בבצלי פרח הצבעוני, שהגיע לראשונה להולנד, ומחירם עלה באופן לא־פרופורציונלי לערכם. בשיא שיגעון הצבעונים, בפברואר 1637, הגיע מחירם של פריטים מסוימים ליותר מפי עשרה מההכנסה השנתית של בעל מלאכה מיומן. הבועה הכלכלית גברה עקב מסחר ממניעים ספקולטיביים, ובסוף חורף 1637 היא התפוצצה ומחירי בצלי הצבעונים ירדו בחדות.
שיגעון הצבעונים נחשב לבועה הספקולטיבית (או הבועה הכלכלית) הראשונה, ולעיתים משתמשים כלכלנים ואנשי שוק ההון במושג "שיגעון הצבעונים" (Tulipmania) בתור דוגמה לבועה כלכלית. עבודות מחקר בנושא[2] מעידות כי השימוש במילה "שיגעון" אינו מבוסס.
רקע היסטורי
עריכההגעת הצבעוני לאירופה מיוחסת לרוב לאוגייר דה ביזבק, שגרירו של פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. דה ביזבק נשלח אל הסולטאן העות'מאני ושב עם הבצלים ועם הזרעים הראשונים של הצבעונים, שנשלחו מן האימפריה העות'מאנית אל וינה בשנת 1554. הצבעונים הופצו במהרה מווינה אל אאוגסבורג, אל אנטוורפן ואל אמסטרדם. הפופולריות והטיפוח שלהם ברפובליקה ההולנדית צברו תאוצה בשנת 1593 ככל הנראה, לאחר שהבוטנאי הפלמי קארולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) חקר באוניברסיטת ליידן את הצבעונים. הוא שתל מינים אחדים של צבעונים ומצא שהם מסוגלים לסבול את תנאי השטח הקשים של ארצות השפלה. זמן קצר לאחר מכן החלו הצבעונים לצבור פופולריות.
הבועה
עריכהבשל עליית הביקוש ואי־התאמתו של ההיצע נסק מחירו של הצבעוני. רבים מהשכבות העניות שאפו גם הם ליהנות מהמגמה של עליית המחירים ולצבור רווחי הון. מכירה וקנייה פומביות של הפרחים ושל בצליהם התנהלו בפונדקים באמסטרדם ובהארלם ובערים אחרות. המסחר התנהל לרוב בצבעונים מסוג ב[דרושה הבהרה], שהביקוש להם בקרב שכבת האצולה היה נמוך ולכן היה מחירם נמוך בהרבה. הסחר התנהל לרוב בחוזים עתידיים על פרחים – אנשים סחרו בזכויות על פרחים שעדיין לא פרחו. התשלום לא בוצע מיידית אלא היה מבוסס על הלוואות. סוחרים קנו חוזים עתידיים על פרחים ומכרו אותם למחרת במחיר גבוה יותר, בהלוואה, מבלי ששילמו או קיבלו כסף, ומחירם המשיך לעלות לשיאים חדשים.
השיגעון הגיע לסופו בחורף של שנת 1637, כאשר לא נמצא קונה לזכויות על צבעונים מסוימים באחד מפונדקי העיר הארלם. הידיעה המרעישה התפשטה לשאר הערים של הפרובינציות הפלמיות, ומחירם של הצבעונים מסוג ב ירד בחדות. החל תהליך של התנפצות הבועה, שלבסוף הותירה את המשקיעים כאשר ערכי הנכסים שבידיהם – בצלי הצבעונים או החוזים לרכישתם – היו נמוכים בהרבה מהמחיר שבו נקנו. ארמון הקלפים שנבנה על מתן הלוואות קרס, ומרבית השותפים פשטו את הרגל מכיוון שלא יכלו להחזיר את ההלוואות שנטלו לרכישת הנכסים.
הסברים חלופיים
עריכההפרופסור האמריקאי פיטר גארבר טוען שאין לקרוא לאירוע זה "בועה", מכמה סיבות:
הצבעונים שבאמת נמכרו במחירי שיא, כגון הצבעוני "סמפר אוגוסטוס", היו בעלי היצע נמוך במיוחד משום שהם היו מוצרים בתחילת דרכם בשוק ההולנדי. תמחור מוצרים במחיר גבוה בשלב השקתם, ולאחר מכן הפחתת המחיר עם חדירתם לשוק, מקובלים גם בימינו. לדוגמה, מחירו של גאדג'ט אלקטרוני יורד בצורה משמעותית לאחר שהוא חודר לשוק, ועם זאת אין לקרוא "משוגעים" לקונים טלפון סלולרי משודרג.
עוד טוען גארבר שהסחר השתולל לרוב בשולי החברה ההולנדית. אומנם מחירם של הצבעונים זינק לשיאים חדשים בכל ערב מסחר, אך הסיכון היה ידוע לשותפים שסחרו בהימור. כל מי שמשחק בלוטו יוצא מההנחה שהוא עלול להפסיד, ולמרות זאת תעשיית ההימורים הזאת מגלגלת מיליונים (אם לא יותר) ואין זה משפיע על המצב הכלכלי של המדינה. לפי גארבר יכול להיות שהמסחר השתולל בשל מגפת הדבר, שהייתה אז בשיאה. ההולנדים, שהיו חסרי תקווה לחיות, שיחקו משחק שתייה שבו הם קנו ומכרו צבעונים בהגזמה.
קישורים חיצוניים
עריכה
יובל מלחי, פרק 8: צבעוני־מאניה – על פרחים ובועות, באתר "קטעים בהיסטוריה", 18 באוגוסט 2009- שיגעון הצבעונים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Earl A. Thompson, "The tulipmania: Fact or artifact?" (2007)
- ^ Peter M. Garber, "Who put the mania in tulipmania?"