ויקיפדיה

שדה געשי

שדה געשי הוא חבל גאולוגי בקרום כדור הארץ, שבו מתקיימת – או התקיימה בעבר – געשיות מקומית. שדה כזה עשוי לכלול כמה הרי געש – ולעיתים אף עשרות או מאות – סמוכים זה לזה. הרי הגעש בשדה הגעשי עשויים לנבוע ממקורות געשיים שונים או ממקור געשי משותף. הרכב המאגמה הפעילה בשדות געשיים הוא בזלתי, ולכן הם נקראים לרוב "שדות געשיים בזלתיים", אף שהסלעים בשדה עשויים להיות מגוונים.

השדה הגעשי טויה, קולומביה הבריטית

לעיתים קרובות, געשיות מסתיימת בהיווצרות שדה געשי במקום מבנה חרוטי יחיד. שדות געשיים מנוקדים לרוב בחרוטי אפר צעירים מבחינה גאולוגית, או במבנים גאולוגיים שלא זוהו כהרי געש נפרדים. במקרים רבים מורכבים השדות הגעשיים מהרי געש רבים וקטנים שנפחם קטן מקילומטר מעוקב, הנוצרים בהתפרצות געשית יחידה – העשויה להימשך ימים אחדים, שנים אחדות, ובמקרים נדירים אף עשרות שנים. הרי געש אלה נקראים "הרי געש מונוגנטיים". זאת, בניגוד להרי געש אחרים, הפעילים לאורך זמן רב ומפיקים התפרצויות חוזרות ונשנות ונקראים "הרי געש פוליגנטיים".

המבנים הגעשיים בשדות אלה עשויים להיות חרוטי אפר, מארים, חרוטי וטבעות טוף, חרוטי מגן קטנים וכיפות לבה. הרי געש המונוגנטיים מקובצים באשכולות בתוך השדה הגעשי ועשויים ליצור שרשרות קוויות לאורך מבנים טקטוניים דוגמת העתקים. שדות געשיים נוצרים גם בשולי הרי געש שכבתיים או חרוטי מגן גדולים, וכן להימצא בתוך קלדרות – שם הם לרוב נפוצים לאורך רצועות בקעים. פעילותם של הרי געש מונוגנטיים לאורך תקופות של מאות, אלפי ומיליוני שנים, עשויה להסתיים בשדות געשיים נרחבים המורכבים ממאות ואף אלפי הרי געש, ולצבור נפחים הקרובים לאלה של הרי געש שכבתיים יחידים.

מחקר

עריכה
 
שרשרת הרי געש בשדה הגעשי שן דה פוי

מחקר של שדות געשיים היה אחד התחומים הראשונים במחקר הוולקנולוגי. הגאולוג ניקולה דמארה מיפה בשנת 1766 חרוטי אפר בשדה הגעשי שן דה פוי (Chaîne des Puys) באוברן – במיוחד את הכיפה הגעשית פוי דה דום (Puy de Dôme) – ויצר בתוך כך את אחת המפות הגאולוגיות המדויקות הראשונות, שלדברי צ'ארלס לייל ניחנה ב"דיוק מדוקדק ועוצמה גרפית נערצת".[1] אחת מתרומותיו החשובות ביותר של דמארה הייתה תיארוך חרוטי האפר באברן, תוך שימוש בגאומורפולוגיה שלהם והסופרפוזיציה של זרמי הלבה אחריהם עקב בזהירות למקורם בצינורות ההזנה במידת האפשר. הטכניקות של דמארה שימשו וולקנולוגים מאוחרים במיפוי שדות געשיים.

בין השנים 1759-1774 התרחשה התפרצות בהר הגעש אל חורויו במקסיקו, השוכן בשדה הגעשי מיצ'ואקאן-גואנחואטו, שמשכה תשומת-לב נוספת לשדות געשיים. גאולוגים כאלכסנדר פון הומבולדט, צ'ארלס לייל וג'ורג' סקרופ תיעדו מספר גדול של חרוטים מסביב להר הגעש, והבינו שחרוטים אלה נוצרו במהלך אפיזודות געשיות של אל חורויו. התפרצות זו ותיעוד של התפרצות קודמת שהתרחשה באותו שדה – בפריקוטין, בין השנים 1943-1952 – הובילו למיפוי שיטתי יותר של האזור.

מחקרים עכשוויים בשדות געשיים משתמשים בשיטות תיארוך מתקדמות ובטכניקות גאופיזיות וגאוכימיות לתיאור קצב הפעילות ומשכה, וכן מיקומם הטקטוני של השדות. רבים ממחקרים אלה התמקדו בתפוצה ובעיתוי של הגעשיות על-מנת להבין טוב יותר את התהליכים השולטים באספקת המאגמה ובהובלתה. מחקרים רבים שקלו את התפתחותם של השדות הגעשיים במונחים של מיקומים נאו-טקטוניים אזוריים, ואת השפעת המבנה הגאולוגי – למשל, העתקים – על תפוצת צינורות ההזנה. מחקרים אחרים התמקדו בהתפתחות הפטרולוגית של שדות געשיים במהלך הזמן, בניסיון לייחס שינויים פטרוגנזיים לשינויים בקצב ובדפוסי הגעשיות. ביחד מספקים כל המחקרים הללו תובנות מעמיקות על הוולקנולוגיה של שדות געשיים. תובנות אלה משמשות במידה הולכת וגוברת להערכת סיכונים ארוכי-טווח הקשורים בשדות געשיים הממוקמים סמוך ליישובים או למתקנים רגישים כתחנות כוח – בעיקר גרעיניות – ונמלים. סיכונים כאלה מהווים מניע חשוב לשיפור מודלים לחיזוי התפרצויות.

היווצרות שדה געשי

עריכה
 
איור של הר הגעש אל חורויו בשדה הגעשי מיצ'ואקאן-גואנחואטו, מקסיקו

הרעיונות המוקדמים הנוגעים להיווצרות שדות געשיים כללו לעיתים קרובות התכה חלקית נרחבת ועליית מאגמה מבעד למבנים קיימים אל פני השטח. במודל כזה, שיעורי הגעשיות יושפעו מתהליכים המתרחשים בקרום, יותר מאשר משיעור היווצרות המאגמה. קל להבין את מקורם של רעיונות אלה: בשדות געשיים רבים נראה הקרום כ"דולף" בזלת מכל סדק והעתק. עם זאת, מודל זה אינו מתיישב עם הפטרוגנזיה של שדות געשיים בזלתיים – שכמעט תמיד מערבת שיעורים נמוכים של התכה חלקית ותוצריה, הנובעים ממגוון רחב של עומקים בליתוספירה, באסתנוספירה או בשתיהן. נתכים אלה אינם ממתינים תקופה ממושכת בקרום או במעטפת העליונה לתהליכים טקטוניים שיסייעו בפליטתם, אלא – כפי שמצביעים מחקרים עדכניים – תפוצת הגעשיות בשדות היא תוצאה טבעית של ייצור מאגמה מתמשך בשיעורים נמוכים. עם זאת, גם שיעורי מתיחה והפחתה משפיעים במידה רבה, מאחר שלתהליכים אלה השפעה משמעותית על שיעורי ההתכה החלקית.

מודל תרמו-פיזיקלי שפותח לתפוצת אשכולות הרי הגעש בשדות געשיים מבוסס על תצפיות בשדה הגעשי קליוצ'בסקוי (Ключевской группе) בקמצ'טקה. המודל מראה כי הרי געש מרכזיים[2] מתפתחים כאשר אספקת המאגמה מספיקה לשמור על אנומליה תרמית[3] בצינור ההזנה המרכזי. מוליך זה מאפשר מסלול הולכה באנרגיה נמוכה אל פני השטח, כל עוד נשמרת האנומליה התרמית. שיעורי אספקת המאגמה בשדות געשיים היא כה נמוכה, עד כי המוליכים – צינורות ההזנה – אינם נשמרים בין התפרצות להתפרצות. מאגמה חדשה – העולה באפיזודה געשית חוזרת – תמצא את דרכה אל פני השטח, ולא תיאגר בתאי מאגמה רדודים. לכן, שיעורים נמוכים של הסעת חום – הנובעים משיעורים נמוכים של התכה – יובילו להיווצרותם של שדות געשיים.

מודל זה נתקף בטענה כי גם שיעורי המתיחה הליתוספירית מהווים מרכיב חשוב בהיווצרות השדות. תמיכה לטענה זו התקבלה בניסויים פיזיקליים ואנלוגיים, שהראו כי קיומם של מקבצי סדקים ודייקים מתאפשר בליתוספירה שחלה בה מתיחה בשיעורים נמוכים, יותר מאשר בליתוספירה שחלים בה שיעורים גבוהים יותר של מתיחה. על-פי הניסויים, הרי געש נפוצים יותר באזורים של מתח ליתוספירי גבוה, בהם פוחתת היווצרות דייקים ואגירת מאגמה. לכן, בשדות געשיים יכולה להתפתח געשיות דו-אופנית כתגובה לשינויים בשיעורי ההתכה, המתיחה או בשניהם. מחקר זה מספק מנגנון יסודי לתצפיות, המראות כי שיעורים נמוכים של הפקת מאגמה ושיעורים גבוהים של מתיחה מסתיימים בהיווצרותם של שדות געשיים – יותר מאשר בהיווצרותם של הרי געש מרכזיים.

מאפיינים של שדות געשיים

עריכה

שדות געשיים מקיפים שטחים ונפחים גדולים. שדות קטנים מכילים עד 50 צינורות המשתרעים על שטח המגיע ל-1,000 קמ"ר. שדות גדולים מכילים יותר מ-100 צינורות ומשתרעים על שטח של יותר מ-1,000 קמ"ר. פעילותם של שדות נעה על-פני תקופות ארוכות של זמן – יותר ממיליון שנים. לשדות געשיים רבים קשר למאפיינים טקטוניים כאגנים, העתקים ורצועות בקעים.

מאפיינים יסודיים של שדות געשיים כוללים:

  • אינטנסיביות געשית – קצב ושיעור ההישנות של פעילות געשית
  • דפוסים מרחביים – מספר צינורות ההזנה ופיזורם על-פני השטח
  • הסתברות עתידית – הסתברות להתפרצויות עתידיות

אינטנסיביות געשית

עריכה
 
השדה הגעשי סן פרנסיסקו, אריזונה

העיתוי של פעילות געשית הפך לנושא מרכזי במחקר של שדות געשיים. קביעת גילם של לועות יחידים משמשת להערכת האינטנסיביות הגעשית – שיעור ההישנות לאורך זמן של פעילות געשית – ולתיאום קצב הגעשיות עם גורמים אחרים דוגמת תנועת הלוחות, קצב התפשטות הקרום ושינויים בפטרולוגיה. שיטות התיארוך של השדות כולל תיארוך יחסי של זרמי לבה – הכולל שימוש בעקרונות סטרטיגרפיים, תיארוך פלאומגנטי, גאומורפולוגיה של המבנים החרוטיים ותיארוך רדיומטרי של צינורות ההזנה. לעיתים קרובות מיושם מגוון רחב של שיטות תיארוך ומקושר למיפוי הגאולוגי לצורך הגדרת כרונולוגיית ההתפרצויות בשדה. גם כאשר קביעת גיל היא אפשרית, עשוי להיווצר בלבול בהגדרת האירועים הגעשיים המשמשים להערכת שיעורי ההישנות. באופן אידיאלי, הערכת גילם של אירועים געשיים בשדה תתאים להתפרצויות געשיות ידועות.

אחת הסיבות לבלבול היא כי התפרצויות געשיות מאוחרות מטשטשות לעיתים קרובות – או אף מוחות לחלוטין – עדויות לפעילות קודמת. הגדרה שקל יותר ליישם מבוססת על גאומורפולוגיה: מבנה יחיד – דוגמת חרוט אפר או מאר – מייצג אירוע געשי אחד. לחלופין, אירועים געשיים יכולים להיות מוגדרים כיחידות-התפרצות שניתן למפות, כאשר כל יחידה מהווה מכלול של תוצרים געשיים המייצגים מקור געשי אחד. הגדרה זו יכולה להיות מסובכת יותר כאשר נוצרים תוצרים מרובים באירוע געשי אחד. דוגמה: במהלך התפרצות אחת בקליוצ'בסקוי נפערו שלושה לועות סמוכים, שיצרו את חרוטי האפר החדשים של מתחם טולבצ'יק (Толбачик). היערכות החרוטים – המייצגת אירוע געשי אחד – נמשכת בקו ישר הנמתח משלושה חרוטים הולוקניים קודמים, ויוצרת התיישרות לאורך כ-5 ק"מ. עם זאת, בבדיקת התיעוד הגאולוגי קשה לקבוע אם חרוטים אלה מייצגים אירוע געשי אחד, שניים או שישה. היערכויות דומות נמצאו בכמה שדות געשיים.

במערכות געשיות ישנות ובלויות עשויות עדויות לקיומם של צינורות הזנה – דוגמת "ניצנים"[4] שלהם ואזורי ברקציה[5] – להעיד על אירועים געשיים בעבר. במערכות כאלה, כי מספר הדייקים המגיעים לקרום הרדוד עשוי להעיד על מספר הפתחים שנוצרו על-פני השטח. גם במקומות בהם קיים מיפוי מפורט – קיבוץ הדייקים והפתחים לאירועים געשיים מסוימים הוא בעייתי.

בעיה נוספת עשויה להתעורר כאשר ממוצעים ארוכי-טווח עשויים "להחליק" שינויים משמעותיים בקצבי הישנות בטווח קצר יחסית – כ-100 אלף שנים. בנוסף, געשיות אפיזודית יכולה ליצור שינויים בקצב ההישנות ביחס לממוצעים ארוכי-טווח. על כן, קביעת לוחות זמנים לאפיזודות כאלה מהווה אתגר משמעותי.

קצבי הישנות ממוצעים של אירועים געשיים הם בפשטות: מדידה של הפעילות היחסית בשדה געשי לאורך זמן. עם זאת, ניתוחים מפורטים יותר גילו נטיות-זמן משתנות הקשורות לנפחי ההתפרצויות ולקצב הפעילות. לדוגמה, הנפח המצטבר של בזלת וריוליט בשדה הגעשי קוסו (Coso) בקליפורניה הוא ליניארי באופן בלתי-רגיל לאורך זמן. כלומר: התפרצויות חוזרות מתרחשות במרווחי-זמן התלויים בנפחן של התפרצויות קודמות. במקרה זה שימש היחס הליניארי על-מנת לחזות את עיתוין של התפרצויות עתידיות. דפוס דומה של פעילות זוהה בשדה הגעשי ספרינגוויל (Springerville) באריזונה, אך דווקא מיקומם של זרמי לבה – ולא נפחם – שימש להערכת קצב פליטת המאגמה. הסיבה: בשל עוביים מגוונים של זרמי הלבה קשה היה להעריך את נפחם. בשדה זה עלה קצב ההישנות ואז דעך עד לפני 300,000 שנים, על אף שינויים מהותיים בגאוכימיה של הבזלות שנפלטו בו.

דפוסים מרחביים

עריכה
 
מפה משנת 1859 של השדה הגעשי אוקלנד, ניו זילנד

האופי האפיזודי של געשיות בנפח קטן נחשף באמצעות דפוסים מרחביים, הנובעים מתפוצת צינורות ההזנה בשדה הגעשי. מחקרים של דפוסים מרחביים גילו את הנתונים הבאים:

  • שינוי במקור ובמיקום הגעשיות היא תופעה נפוצה בשדות געשיים
  • בשדות געשיים קיימים אשכולות של חרוטי אפר בשיעורים משתנים
  • צינורות ההזנה נערכים לאורך קווים אזוריים העשויים להשתרע לאורך יותר מ-20 ק"מ ולהכיל כמה צינורות הזנה

דפוסים מרחביים אלה קיימים מאחר ששיעור קצב הגעשיות בשדה אינו אחיד, גם אם נפח הפליטה קבוע.

קיימות כמה שיטות להעריך ולאפיין דפוסים מרחביים:

  • תזוזות בהיקף גדול של התפרצויות נצפו בשדות געשיים רבים. לדוגמה, פעילות געשית מהפליוקן אל תוך הרביעון ברכס פנקייק (Pancake Range) במרכז נבדה נעה מדרום-מערב לצפון-מזרח במהלך הזמן, תוך שהיא יוצרת שדה געשי מאורך המקביל לאגנים ורכסים סמוכים. נטייה זו זוהתה גם בפעילות מהמיוקן לפליוקן ברכס רבילי (Reveille Range), מדרום לרכס פנקייק, שהשתמרה בדייקים ובצינורות הזנה בלויים. נטיות דומות נצפו גם בשדות הגעשיים קוסו, ספרינגוויל, סן פרנסיסקו באריזונה ואחרים. בכמה משדות אלה נקשרה התזוזה בתהליכים טקטוניים מקומיים, כגון תנועת לוחות. עם זאת, במקומות אחרים לא נקשרת התזוזה בטקטוניקה.
  • היווצרות אשכולות של צינורות הזנה היא תופעה מוכרת בשדות געשיים. אשכולות אלה נוצרים בשיעורים שונים. במיצ'ואקאן-גואנחואטו ובספרינגוויל נמצאו אשכולות שקוטרם עד 50 ק"מ, הכוללים 10–100 צינורות הזנה. בשדות געשיים קטנים יותר ניתן למצוא אשכולות של עד 10 צינורות הזנה. בכמה שדות געשיים דועכת הגעשיות לאורך פרקי-זמן קצרים ביחס לשדות געשיים אחרים, לעומת מקומות אחרים בהם מתרחשת הישנות הגעשיות בתחומם של אשכולות יחידים במהלך ההיסטוריה הגעשית של השדה. הסבר פשוט להיווצרות אשכולות הוא שינוי באספקת המאגמה לאורך השדה הגעשי. סלעי מעטפת מתחת לאשכולות קרובים לנקודת המוּצקוּת[6] שלהם ויוצרים נתכים בקלות יחסית בתגובה לשינויים תרמו-פיזיקליים קלים או לשינויים במצב הגאוכימי של המעטפת.
  • היווצרות חוזרת של מאגמה במקומות אלה עשויה להתרחש בתגובה למתיחה ליתוספירית או להתחממות, כל עוד ההתגבשות ההדרגתית מצומצמת דיה ואינה מרוקנת את המקור האזורי למאגמה באופן משמעותי כתוצאה מיצירת מאגמה חוזרת ונשנית.

שיעורם ואורך-חייהם של האשכולות עשוי, לכן, לשקף את שיעור השינויים הגאוכימיים, שינויים בטמפרטורה ושינויי לחץ במקור המעטפתי האזורי. הסבר חילופי הוא מבנים בקרום, האחראים בדרך כלשהי להתפתחות האשכולות. עם זאת, פיזור האשכולות במרבית השדות הגעשיים אינו מהווה בהכרח מִתאם ישיר לתפוצת העתקים או מבנים אחרים, העשויים להקל על הובלת המאגמה דרך הקרום. אף שהיערכות הצינורות ומיקומם של צינורות בודדים בתוך האשכולות עשויים להיות קרובים להעתקים, לעיתים נדירות גבוהה צפיפות ההעתקים בתוך האשכולות ביחס לצפיפותם מחוץ לאשכולות.

הסתברות של התפרצויות עתידיות

עריכה

שילוב של האינטסיביות הגעשית והדפוסים המרחביים של כל שדה געשי משמשים להערכת הסתברותן ועיתויין של התפרצויות עתידיות באותם שדות, או בחלקים מהם. הערכות אלה מביאות בחשבון גם שינויים קלים בשיעורי ההישנות, המשולבות בחישוב ארוך-טווח. לחלופין, הסיכוי להתפרצות בחלק מן השדות עשוי להוות מתאר כללי לשדה כולו.

דוגמאות למאפיינים של שדות געשיים:

 
השדה הגעשי קוסו, קליפורניה
שדה געשי צינורות הזנה שטח בקמ"ר גיל במיליוני שנים
בזלתיים סיליקטיים/מערכת צינורות
מזרח אייפל בגרמניה 323 7 מרכזים פונוליטיים 1,000 0.01–0.7
קמרגו, מקסיקו 308 0 2,500 1.6–4.5
סן פרנסיסקו, אריזונה 606 8 מתחמי כיפות גדולים 5,000 0–5.6
קוסו, קליפורניה 54 38 כיפות קטנות 1,200 0–2
פנקייק, נבדה 75 0 2,500 0.3–6
קליוצ'בסקוי, קמצ'טקה 300 12 מתחמים 2,500 רביעון

מבנה גאולוגי של שדות געשיים

עריכה

היערכות של צינורות הזנה נפוצה בשדות געשיים, בחרוטי מגן ובקלדרות. היערכויות אלה והמבנים הקשורים אליהן משמשים לאתר את נוכחותם וכיוונם של דייקים תת-קרקעיים ומערכי-דייקים כמדד ללחץ בקרום, ולאתר מנגנוני הזרקת דייק רדודים פעילים באזורים געשיים. באזורים הולוקניים פעילים – כגון סדקי לאקי באיסלנד והמורדות הדרומיים של טולבצ'יק בקמצ'טקה – נמצא מתאם חזק בין מְגַמוֹת מבניות כהעתקים ושברים לבין היערכות געשית של חרוטי אפר עכשוויים הקשורים באפיזודות יחידות של הזרקת דייק.

התפתחות המערכים חשובה גם בהערכת סיכונים געשיים ארוכי-טווח, הנובעים מהשתרעותם הנרחבת של מבנים אלה. עם זאת, הבחנה בהיערכויות בתוך שדות געשיים הכוללים מאות צינורות הזנה היא בעייתית, מאחר שהיערכויות אלה עשויות להימצא בין חרוטים רבים חסרי-היערכות. בשנים האחרונות נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות לזיהוי היערכויות ולשיפור הבדלתן ממבנים אחרים בשדה, באמצעותן הסתמנה היערכות המצויה במקביל למבנים מקומיים ואזוריים. גילוי זה מציע כי היערכויות כאלה עשויות לנבוע מעליית מאגמה חוזרת ונשנית במבנים קיימים אך באפיזודות געשיות נפרדות. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא כי במהלך חדירת דייק, המאגמה "נוטשת" את מסלולה ועוברת למסלול ניצב – לאורך סדקים או העתקים קיימים – שהלחץ בו קטן יותר. כיוון ההעתק ביחס ללחץ המקומי יקבע אם ההעתק יתרחב כתוצאה מהזרקת הדייק. העתקים המצויים בניצב לכיוון הלחץ המקומי מספקים מסלולי לחץ נמוך להובלת המאגמה. נתונים אלה מראים כי היערכות צינורות ההזנה בשדה הגעשי נוצרת בתגובה לגאומטריה של ההעתקים באזור.

פטרולוגיה של שדות געשיים

עריכה
 
פצצה געשית בטוף הר בנטל

שדות געשיים נוצרים לרוב על ידי מאגמה בזלתית ואנדזיטית. חשיבותן של לבות מפותחות יותר: מאנדזיטית עד גרניטית, משתנה באופן ניכר משדה געשי אחד למשנהו.

המגוון של סלעים מאפיים הנוצרים בשדות געשיים מודגם בשדה הגעשי סן פרנסיסקו, המורכב מטווח רחב של לבות מאפיות – אלקליות, תולאיטיות ובסניט, וכן מלבות אנדזיטיות. בשדה זה התפרצו נפחים משמעותיים של לבות מפותחות שהתבטאו ב-7 כיפות סיליקטיות גדולות (בהרכב ריוליטי-דקיטי) ובנפח אנדזיטי גדול (100 ק"מ מעוקב) שיצר הר געש שכבתי. לעומתו, בשדה הגעשי ספרינגוויל המצוי בדרומו התפרצו לבות בינוניות בלבד.

תפוצה

עריכה

מאחר ששדות געשיים נוצרים במגוון מיקומים טקטוניים, תפוצתם נרחבת בתוך הלוחות הטקטוניים ובשוליהם.

שדות געשיים במזרח התיכון

עריכה
 
צילום לוויין של חארת אל בירק[7]

השדה הגעשי חארת א-שאם הוא שדה נרחב ששטחו כ-43 אלף קמ"ר,[8] המשתרע במזרח בקע ים המלח מערב הסעודית דרך ירדן וסוריה עד לרמת הגולן. שדה זה נוצר באוליגוקן, וקיימות עדויות לפעילות הולוקנית שלו לפני כ-4,000 שנים. חארת א-שאם כולל בתוכו כמה שדות געשיים:

  • קו התלים הישראלי – שדה געשי בזלתי ברמת הגולן שפעילותו החלה בפליסטוקן ונמשכה אל תוך ההולוקן. השדה כולל חרוטי אפר רבים, דוגמת הר בני רסן והר פרס ואת המתחם הגעשי אביטל-בנטל.
  • הר הדרוזים – שדה געשי הנמצא על רמה גבוהה בדרום-מערב סוריה, שפעילותו החלה בתחילת הפליסטוקן. התוואי הבולט בו הוא ג'בל אלדרוז (جبل الدروز), על שמו נקרא השדה כולו.
  • א-צפא (الصفا) – שדה געשי הנמצא בדרום סוריה וכולל חרוטים הולוקניים רבים. באמצע המאה ה-19 היה בשדה זה אגם לבה פעיל.[9]
  • דיראת א-תולול (ديرة التلول) – שדה געשי נוסף בדרום סוריה, בצפונו של השדה הגעשי אס סאפה. בשדה זה לפחות 32 חרוטי אפר.
  • קרה – גם שדה געשי זה מצוי בדרום סוריה. שדה זה צעיר מאוד[10] והוא מתוארך לתקופה של 2460–2880 לפני הספירה.[11]
  • אל חארה – שדה געשי נרחב זה – 15,200 קמ"ר[12] – נמצא בצפון-מערב ערב הסעודית. פעילותו החלה במיוקן ופעילות צעירה יותר התרחשה מסוף הפליסטוקן אל תוך ההולוקן.

בחצי האי ערב התפתחו כ-20 שדות געשיים כתוצאה מגעשיות פנים-לוחית. שדות אלה – ששטחם המשותף כ-200 אלף קמ"ר – קשורים להיפרדות לוח ערב מהלוח האפריקני כתוצאה מהביקוע הטקטוני של מפרץ עדן וים סוף ומצויים סמוך לחופיהם. דוגמאות:

  • חארת רהט (حرة رهط) – השדה הגעשי הגדול ביותר בחצי האי, ושטחו 20,000 קמ"ר.[13] התפרצותו האחרונה התרחשה בשנת 1256 באמצעות פליטת לבה משרשרת ליניארית של 6 חרוטים.
  • חארת אל בירק – השדה הגעשי המצוי לחופי ים סוף בשטח ערב הסעודית. שטחו 1,800 קמ"ר ופעילותו משתרעת מהמיוקן להולוקן. השדה מכיל חרוטי אפר מפוזרים, וחרוטים נוספים מצויים ברצף ליניארי במזרחו. בשוליו המזרחיים של השדה נמצא אפר בלוי, המצביע על אפשרות של התפרצות במהלך כ-100 השנים האחרונות.[14]

שדות געשיים בעולם

עריכה
 
צילום לוויין של השדה הגעשי הרוג', לוב
 
צוק געשי בשדה הגעשי אגם גריבלדי, קולומביה הבריטית

קיימים בעולם יותר מ-100 שדות געשיים. הגדולים בהם:

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Encyclopedia of Volcanoes,‏ ISBN 0-12-643140-X,Academic Press, עמ' 331-343

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא שדה געשי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ צ'ארלס לייל, "עקרונות הגאולוגיה", 1830
  2. ^ הר געש מרכזי – הר געש יחיד הניזון ממקור מסוים
  3. ^ אנומליה תרמית – חריגה בטמפרטורה ביחס לסביבה
  4. ^ ניצנים – שרידים חיצוניים של צינור הזנה שהתבלה
  5. ^ אזורי ברקציה – אזורים של ברקציה געשית הנוצרים בסמוך למקום ההתפרצות
  6. ^ נקודת המוצקות – הנקודה בה הופך מינרל למוצק לחלוטין. דוגמה: נקודת הקיפאון של מים היא נקודת המוצקות שלהם.
  7. ^ Harrat Al Birk, Saudi Arabia : Image of the Day
  8. ^ מאאר בריכת רם, אורי שאנן
  9. ^ https://volcano.si.edu/volcano.cfm?vn=231001
  10. ^ New data on the Late Cenozoic basaltic volcanism in Syria, applied to its origin
  11. ^ Global Volcanism Program | Unnamed
  12. ^ Global Volcanism Program | Al Harrah
  13. ^ Global Volcanism Program | Harrat Rahat
  14. ^ Global Volcanism Program | Harrat al Birk
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=שדה_געשי&oldid=37446313"