שלום לינדנבאום

ד"ר שלום לינדנבאום (1 באוגוסט 1926, כ"א באב ה'תרפ"ו – 29 בינואר 2018, י"ג בשבט ה'תשע"ח) היה איש אצ"ל, חוקר ספרות ושירה, מתרגם ומרצה בחוג לספרות עברית ולספרות כללית באוניברסיטת בר-אילן.

שלום לינדנבאום בעת ביקור באושוויץ-בירקנאו בפולין, ספטמבר 1989

בין תחומי התמחותו היו זרמי שירה מודרניים בראשית המאה העשרים, המודרניזם בשירה היידית במזרח אירופה, מפעלו הספרותי של ברונו שולץ, ושירת העלייה השלישית, בדגש על שירת אורי צבי גרינברג, יונתן רטוש ואסתר ראב. בין שלל תרגומיו הקובץ "קריאת אפר-מִקלה", המכיל את שיריו של המשורר יז'י פיצובסקי.

ביוגרפיה

לינדנבאום נולד בשנת 1926 בשכונת זָכֶנטָה (Zachęta) בעיירה פשיטיק שבמחוז ראדום בפלך קיֶילצֶה של פולין. הצעיר משלושת ילדיהם של דבורה לבית פשיטיצקי ויוסף לינדנבאום. אביו, טכנאי שיניים במקצועו, היה נציג הקהילה היהודית במועצת העיירה וממנהיגי התנועה הציונית בה^{[דרוש מקור]}. אמו ניהלה חנות קטנה. המשפחה חיה בדירת חדר, ששימשה גם כקליניקה לאב.

בהיותו בן חמש החל לינדנבאום להתחנך ב"חדר", כשנתיים לאחר מכן החל ללמוד גם בבית ספר עממי פולני. בהיותו בן עשר, היה עד לפוגרום פשיטיק, עליו כתב לימים: "יהודי פשיטיק, בעלי מלאכה ברובם, לא הצטיינו בעושר ולא בלמדנות, אך הם הצטיינו בלבביות ובתעוזה. הם נתפרסמו בעמידת הגבורה שלהם נגד כל פורע, בכל הזמנים, אשר הגיעה לשיאה בפוגרום של 9 במרץ 1936. עמידה זו בפוגרום, עבורו שילמו הפורעים מחיר דמים כבד (אף שלא הודו בכך מרוב בושה) – ועמידת הגאווה בעונשים הכבדים שהוטלו על היהודים על חוצפתם להשיב לפורעים כגמולם – הקנו לעיירה פרסום בעולם היהודי".

תקוותיו להמשיך ללימודים בגימנסיה נגוזו עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בשנת 1939. תחת זאת הוא למד בבית עם אחיו הבכור משה, שנאלץ לקטוע את לימודי המשפטים באוניברסיטת ורשה. אחיו, שידע גרמנית, הועסק בתרגום מסמכים עבור מועצת העיירה.

לצורכי הלופטוואפה גורשה אוכלוסיית העיירה כולה בשנת 1940 למחנה וולנוב (Wolanów). בשנת 1942, לאחר ניסיונותיהם להחלים ממחלת הטיפוס, נאלצו שלום ואחיו למצוא מסתור, מכך לקה משה בדיפטריה. על ערש דווי ומתוך הכרה בתבוסה הגרמנית בסטלינגרד אמר משה: "שלום, הגלגל מתחיל להסתובב". במחצית השנייה של שנת 1943 נשלחה שארית המשפחה דרומה לעיירה סטָרָחוֹביצֶה. ב-30 ביולי 1944 נשלחו בני המשפחה בטרנספורט אל מחנה ההשמדה אושוויץ. לינדנבאום ואביו נשלחו למונוביץ (אושוויץ III), שם הועבדו עבור תאגיד הכימיקלים הגרמני אי גה פארבן.

ב-18 בינואר 1945 החל סגל המחנה להתפנות. האם והאחות נשלחו לברגן-בלזן, וביום שחרור המחנה נספתה האם מאפיסת כוחות. האסירים הנותרים הוצעדו בצעדות המוות, לאחר 48 שעות של צעדה הגיעה השיירה של לינדנבאום ואביו לאזור העיר גְליביצֶה, מתוך מהומה שפרצה הצליחו בבריחה יחד עם שבעה אסירים נוספים. בכפר וילצ'ה (Wilcza), ובעזרת בת המקום רוֹזָליָה קָלָבִּיס, מצאו השניים מקלט אצל דוֹרוֹטָה פרֶיילִיך, שם נותרו שבועות מספר. בשנת 1994 הוכתרה משפחת פרייליך בתואר חסידי אומות העולם.

לאחר המלחמה

לינדנבאום ואביו שבו לעיירה ראדום. לינדנבאום חבר לאנשי התנועה הציונית, וביולי 1945 נסע מערבה לווינה. מאוסטריה חצה את הגבול לאיטליה, שם בעת שעבד עם חיל התעבורה של הצבא הבריטי התגייס לארגון האצ"ל. לאחר החלמה מתאונת דרכים, בבית החולים של מילאנו, נסע לרומא לטובת אימונים. במטרה להעפיל לארץ ישראל עלה לינדנבאום בספטמבר 1946 על סיפון האונייה פלמ"ח. לאחר שנתפסה נשלחו אנשיה למחנות המעצר בקפריסין. באפריל 1947 עלה לינדנבאום לארץ ישראל. באותה עת מצאו אביו ואחותו^{[דרושה הבהרה]} זה את זו בגרמניה, ובשנת 1949 עלו לישראל.

בישראל

בארץ ישראל לחם באצ"ל, ולימים התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו עבד כסוור, ולאחר מכן כשרת בבית ספר יסודי בגבעתיים. למד באופן עצמאי לבחינות הבגרות, ולאחר שעבר אותן עבד כפקיד בבנק.

בשנת 1958 נישא לעזה רוזנבלט, ונולדו להם שני בנים, אברהם ומשה. בשנת 1960 החל לימודי תואר ראשון בספרות עברית והיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן. בין היתר למד בשיעוריו של משה שוורץ. לאחר סיום לימודיו כיהן כמורה בבית ספר תיכון ואחר כך כמנהל כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב.

בשנת 1971, לאחר השלמת עבודת המאסטר, היה למרצה אורח באוניברסיטת אינדיאנה, בבלומינגטון ארצות הברית. פרופ' ברוך קורצווייל, אשר בהדרכתו נכתבה עבודת המאסטר, ביקש לימים מלינדנבאום לשמש כמרצה בחוג לספרות עברית ולספרות כללית באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1980 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה וספרות עברית - הדיסרטציה שלו, "שירת אורי צבי גרינברג: קווי מתאר", עובדה ופורסמה בשנת 1984 כספר.

עבודותיו על אודות הסופר והצייר היהודי-פולני ברונו שולץ הקנו לו מעמד^{[דרוש מקור]} והוא היה לכותב הערך האנציקלופדי אודות הסופר באנציקלופדיה העברית^{[דרוש מקור]}. בשנת 1985 פרסם את הקובץ "קריאת אפר-מִקלה", ובו תרגום של מבחר שירים מאת המשורר יז'י פיצובסקי (Ficowski). במהלך חייו פרסם מאמרים, ותרגם מיידיש, מפולנית ומגרמנית תרגומי שירה וסיפורים קצרים.

בחודש ינואר 2018, י"ג שבט התשע"ה, הלך לעולמו בביתו והוא בן תשעים ואחד. הוא נקבר בבית הקברות ירקון, ועל מצבתו נכתב: "חבר אצ"ל, איש מופת".

מפרסומיו

• שירת אורי צבי גרינברג העברית והיידית: קווי מיתאר, תל אביב: הדר, 1984.
• שירת חרסי העבר: על שירת אהרן אמיר, מאת שלום לינדנבאום, דבר (11.1.1985) 20-21 1985.

תרגום:

• יז'י פיצובסקי, קריאת אפר-מקלה; מפולנית: שלום לינדנבאום; אחרית דבר: נתן גרוס, תל אביב: גזית (בהשתתפות קרן האובנשטוק של ארגון יוצאי קרקוב בישראל), תשמ"ו 1985. ("אלה הם שירי אפר שרופי הכבשנים של השואה") (מהדורה ביבליופילית דו-לשונית, לקט בעברית ופולנית עמוד מול עמוד)

קישורים חיצוניים

• רשימת המאמרים של שלום לינדנבאום באתר רמב"י
• ינינה גולדהר (עריכה: מַרצֶנָה שוּגיֶירוֹ), A Ticket to Life, בפרויקט "חסידי אומות העולם הפולנים" של המוזיאון לתולדות יהודי פולין (באנגלית), 15 ביוני 2011
• שלום לינדנבאום, דף שער בספרייה הלאומית
• שלום לינדנבאום, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

• שירה פולנית על השואה בתרגום שלום לינדנבאום, משואה כ"ב, ניסן תשנ"ד, אפריל 1994, 197–199

מתרגומיו:

• ויסלבה שימבורסקה, "עדיין", מאזנים, מאי 1992. (השיר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)