שלמה הלל'ס

שלמה הִלֶלְ'ס (נכתב גם: הללס; י"ד באדר תרל"ג, 13 במרץ 1873, פלך פודוליה, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) – י"ד בחשוון תשי"ד, 23 באוקטובר 1953, תל אביב) היה סופר עברי, סופר ילדים, מורה, עורך ומחזאי, מחנך ומנהל בתי ספר.

ביוגרפיה

שלמה הללס נולד למשפחה של בעלי מלאכה בעיירה בָּאר (Бар) בפלך פודוליה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (בתחום המושב), וכשהיה בן 6 עבר עם אביו אל העיר סורוקי שבפלך בסרביה. למד בחדר וגם רכש השכלה כללית ממורים פרטיים. עוד לפני שהוסמך כמורה כבר לימד בחדר מתוקן. לאחר שנבחן והוסמך להוראה, בשנת 1901, לימד וניהל בית ספר עברי בעיר מרקולשט. בן 18 נשא לאשה את ציפורה לבית ברומברג. ב-1903 זכה במקום השלישי בתחרות הספרותית הראשונה בתולדות הספרות העברית, שארגן עיתון "הצופה", עם סיפורו "החיים נגד החיים".

לאחר שנסתיימה מלחמת העולם הראשונה הקים וניהל את לשכת ההגירה של יהודי אוקראינה, ואת בתי הספר שהקים "הג'וינט", ואחר כך גם היה המפקח על רשת בתי הספר "תרבות". בשנת 1923 ייסד וערך את השבועון היידי "דער היימלאָזער יִיד" ('היהודי חסר המולדת"').

בשנת 1925 עלה הלל'ס לארץ ישראל, השתקע במקוה ישראל, והיה מורה שם יותר מעשר שנים. בשנת 1935, שנה לאחר מותו של חיים נחמן ביאליק, התמנה הלל'ס למנהל הראשון של בית ביאליק.

בשנת 1939 יצא שלמה הלל'ס בשליחות חינוכית לארצות הברית, ושב משם רק לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946. בהיותו באמריקה כתב ערך והוציא לאור פרסומים שונים בתחום החינוך והספרות העברית. עם שובו ארצה היה פעיל באגודת הסופרים ובארגונים ציבוריים נוספים.

ב-1952 זכה בפרס קוגל לספרות מטעם עיריית חולון, שחולק אותה שנה לראשונה.

הלל'ס נפטר בשנת 1953, בגיל 80, ונקבר בנחלת יצחק, תל אביב-יפו.^[1] באותה שנה גם יצאו לאור כתביו המקובצים, בשישה כרכים.

ספרו החשוב ביותר של הלל'ס הוא הרומן "הר הכרמים", המספר על כפריים יהודים בבסרביה, מעין אידיליה רחבה של איכרות יהודית. הספר יצא לראשונה בשנת 1931, בשנת 1951 יצאה מהדורה מתוקנת, ואת עיקר פרסומו קיבל הספר בהוצאה המחודשת בסדרה ספריה לעם של הוצאת עם עובד, בשנת 1976.

על שמו נקרא רחוב בגבעת שמואל.