שמואל גיליס

המטולוג בכיר בבית החולים הדסה עין כרם

שמואל גיליס (ב' בניסן ה'תשי"ט, 10 באפריל 1959 - ח' בשבט ה'תשס"א, 1 בפברואר 2001) היה המטולוג בכיר בבית החולים הדסה עין כרם. הוא היה אחראי על תחום הקרישה בבית החולים, ובמקביל עסק במחקרים חדשניים בתחום ההמטולוגיה. שירת בצה"ל כרופא סדיר ומילואים ביחידת שלדג. נרצח בפיגוע ירי בשובו ממשמרת בבית החולים לביתו בכרמי צור.

שמואל גיליס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ביוגרפיה

עריכה

שמואל נולד בסנדרלנד שבאנגליה, בן בכור לדורין וד"ר אהרן גיליס. הוא למד בבית הספר היהודי מנורה בסנדרלנד. בגיל 11 עלה לארץ עם הוריו ושני אחיו לירושלים, שם למד בבית ספר יסודי "נוה עציון" ובתיכון הימלפרב. בגיל 17 החל גיליס בלימודי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית.

עם סיום הלימודים, בקיץ 1983, התגייס ד"ר גיליס לצה"ל. לאחר קורס קציני רפואה והשלמה חילית שובץ כרופא גדוד 931 בחטיבת הנח"ל. לאחר כשנה בתפקיד מונה לרופא החטיבתי (קרפ"ח) של חטיבת הנח"ל. ב-1986 התקבל לתפקיד רופא ביחידת שלדג על ידי מפקד היחידה דאז, אליק רון. בין השאר, השתתף ד"ר גיליס בפעילות היחידה במסגרת המבצע להעלאת יהודי אתיופיה, מבצע משה. כן השתתף במבצעים רבים נוספים של היחידה, רבים מהם יחד עם איל איזנברג שהיה באותה תקופה מפקד פלגת הלוחמים ביחידה. לאחר סיום שירות הקבע ביחידה המשיך לשרת בה במילואים, והשתתף במבצעים רבים.

בסוף שנת 1986 נשא לאישה את רותי לבית קרשנר, ולזוג נולדו שתי בנות ושלשה בנים. המשפחה התגוררה תקופה קצרה בבית יתיר, ולאחר מכן עברה לירושלים. בשנת 1990 השתקעה המשפחה בכרמי צור שבגוש עציון. ד"ר גיליס היה מעורב בחיי הקהילה ביישוב הן כרופא שסייע בהתנדבות לחולים, והן כחבר מזכירות היישוב. בחייו הפרטיים היה מעורב בחיי משפחתו ובגידול הילדים. היה חובב טיולים, ארכאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל.

בראש השנה תשס"א, ספטמבר 2000, פרצה ברחבי הארץ האינתיפדה השנייה. אחד האיומים המרכזיים על התושבים היהודיים ביהודה שומרון ועזה באותה תקופה היה פיגועי ירי בצירי התנועה, שבוצעו בידי ארגוני הטרור הפלסטיניים, (בעיקר החמאס והפת"ח). ביום חמישי, ח' שבט, 1 בפברואר 2001, סיים ד"ר גיליס את עבודתו בבית החולים בשעה 7 בערב, ויצא לעבר ביתו בכרמי צור. כמאה מטרים לפני מחנה הפליטים אל-ערוב עקף אותו רכב ובו מחבלים. הם ירו לעברו צרור, ואחד עשר קליעים פגעו ברכבו. ד"ר גיליס נפגע באורח קשה מאוד, וכשכוחות ההצלה הגיעו אליו, דקות ספורות לאחר מכן, הוא כבר לא היה בחיים. ד"ר גיליס נטמן בבית העלמין בכפר עציון. לווייתו, בה השתתפו אלפים, יצאה מבית החולים הדסה עין כרם[1]. לאחר הרצח התקשר לפרופ' אליעזר רחמילביץ סגנו של בכיר ברשות הפלסטינית, שטופל על ידי ד"ר גיליס בבית החולים בשבועות שקדמו לרצח, ואמר לו: "לא התכוונו לרצוח את ד"ר גיליס"[2]. כתגובה לרצח, הוקמה בכרמי צור שכונה חדשה בשם צור שלם, בתוך ימי השבעה.

רפואה ומחקר מדעי

עריכה

גיליס החל ללמוד בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בקמפוס הדסה עין כרם, במסגרת העתודה האקדמית, בשנת 1976. גיליס הצטיין בלימודיו ולקראת סוף לימודיו נשלח לשלושה חודשי השתלמות לסטודנטים מצטיינים בארצות הברית. הוא סיים את לימודיו בשנת 1983, בגיל 24. בשנת 1987, במקביל לשירותו הצבאי, החל להתמחות ברפואה פנימית במחלקה פנימית ב' בבית החולים הדסה עין כרם, שנוהלה על ידי פרופ' יחזקאל שטיין. בשנת 1990 קיבל תקן של מדריך והחל ללמד סטודנטים לרפואה. בשנת 1992 החל תת-התמחות במחלקה ההמטולוגית שנוהלה על ידי פרופ' אליעזר רחמילביץ. בתקופה זו נוצר קשר קרוב בין ד"ר גיליס לבין ד"ר חוסיין עליאן, תושב בית ג'אלה[3]. במקביל לעבודתו הקלינית, עסק ד"ר גיליס גם במחקר בתחום ההמטולוגיה בכלל ובתחום קרישת הדם בפרט. בין השאר, פרסם מספר עבודות הנוגעות לשימוש בתרופה נוגדת קרישה מסוג Low-Molecular-Weight Heparin (קלקסן), במושתלי מח עצם ובנשים הרות הסובלות מקרישיות יתר בהיריון.

לאחר סיום ההתמחות בהמטולוגיה בהדסה עין כרם, זכה ד"ר גיליס במלגת פוסט-דוקטורט קליני (fellowship) בבית החולים האוניברסיטאי Tufts בבוסטון, מסצ'וסטס, בו נמצא אחד ממרכזי המחקר החשובים בעולם בתחום קרישת הדם. המלגה אפשרה לו לרכז את זמנו במחקר ללא צורך לעבוד גם במחלקות הקליניות בבית החולים. נושא אחד בו התמקד מחקרו היה פקטור 9, חלבון המשתתף בתהליך קרישת הדם[4] . אחד המאמרים החשובים ביותר שפרסם באותה תקופה עסק ביחסי הגומלין בין תאי דם מסוג נויטרופילים לבין חלבוני הקרישה[5], עבודה אשר הצביעה על קשרים בין מערכת הקרישה לבין מנגנוני דלקת.

בשנת 1996 חזר ד"ר גיליס לבית החולים הדסה, והשתלב כרופא בכיר במחלקה ההמטולוגית. עבודתו הקלינית כללה ייעוץ במכלול נושאים הקשורים בקרישיות הדם, והוא פיתח מערכת של איתור מוקדם וטיפול בנשים שסבלו מהפלות חוזרות עקב קרישיות יתר. בנוסף לעיסוק בתחום הקרישה, היה מעורב גם בטיפול במחלות המטולוגיות ממאירות. במקביל לעבודתו הקלינית, ד"ר גיליס הקים מעבדת מחקר עצמאית, על מנת להמשיך את מחקריו מתקופת עבודתו בבוסטון. הוא המשיך לפרסם מאמרים רבים, ובשנת 2000 התקדם לדרגת מרצה בכיר. לאחר הירצחו התפרסמו עוד מספר עבודות שהוא היה שותף בהן, והוא נמנה ברשימת מחבריהן.

הנצחה

עריכה

השכונה שהוקמה ביישוב כרמי-צור כתגובה לרצח נקראה לזכרו בשם צור שלם, כאשר השם שלם רומז לשמואל[6]. כמו כן, נכתב לזכרו ספר תורה שהוכנס לבית הכנסת ביישוב בתרומת משפחת רעננערט.

בצומת גוש עציון הוקמה לזכר שמואל ולזכר צחי ששון שנהרג שבוע אחריו, פינה חמה לחיילים, ובה מוגשים שתייה חמה, עוגות לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון[7]. כמו כן מתקיימים בה אירועים שונים, כמו הדלקת נרות חנוכה משותפת לחיילי צה"ל ולתושבי גוש עציון[8].

המחלקה להמטולוגיה בבית החולים הדסה מקיימת אחת לשנה, טקס והרצאת זיכרון, במהלכו מוענקת מלגה לרופא בתחום ההמטולוגיה[9].

במהלך השנים נערכו ימי עיון לזכרו ביחידת שלדג, בה שירת בסדיר ובמילואים.

ספר ביוגרפי

עריכה

הספר "רופא בדם: סיפורו של ד"ר שמואל גיליס"[10] הוא ביוגרפיה של ד"ר שמואל גיליס שנכתבה על ידי העיתונאי אלישיב רייכנר, ופורסמה בהוצאת ידיעות ספרים בשנת 2011. הספר מכיל 13 פרקים המתארים את חייו של ד"ר גיליס - משורשיו המשפחתיים באנגליה, בה נולד, עד להירצחו, ואף את פעולות ההנצחה לאחר מותו. הספר סוקר את קורות חייו של גיליס לאורך הפרקים המשמעותיים בחייו. לצד התיאור העובדתי משולבים בספר ראיונות וסיפורים אישיים אשר מציגים את אישיותו הייחודית של ד"ר גיליס. זו התאפיינה מחד גיסא ברגישות רבה ובמסירות שחרגה מעבר לחובותיו הפורמליות, ומאידך גיסא בהצבת סטנדרטים גבוהים לעצמו ולסביבתו.

הספר נחתם בנספח רפואי-מדעי מאת פרופ' ראובן בן אור. כן מופיעה בסוף הספר רשימת פרסומיו המדעיים של ד"ר גיליס הכוללים למעלה מ-50 עבודות, אחדות מהן פורסמו לאחר מותו.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שרון רופא, עלי ואקד ופליקס פריש, הוארך מעצרו של הערבי שליווה את ליאור עטיה לג'נין, באתר ynet, 2 בפברואר 2001
  2. ^ רופא בדם, 169-170. מדבריו של הבכיר הפלסטיני עולה שהרצח בוצע בידי גורמי טרור שהוכוונו על ידי הרשות הפלסטינית.
  3. ^ רופא בדם, עמ' 85
  4. ^ gamma-Carboxyglutamic acids 36 and 40 do not contribute to human factor IX function. בתוך Protein Science
  5. ^ Interactions of neutrophils and coagulation proteins בתוך Seminars in Hematology
  6. ^ רופא בדם, עמ' 175
  7. ^ הפינה החמה בצומת גוש עציון
  8. ^ טקס הדלקת נרות חנוכה בפינה החמה לזכר ד"ר שמואל גיליס וצחי ששון
  9. ^ דף לזכר ד"ר גיליס באתר בית החולים הדסה עין כרם
  10. ^ ביקורת על הספר "רופא בדם" באתר ערוץ 7.