שנית גדולה
שָׁנִית גדולה (שם מדעי: Lythrum salicaria) היא צמח גדות רב-שנתי או הלופיט (helophyte) נפוץ, השופע פרחים סגולים במהלך עונת הקיץ, בין החודשים יוני לנובמבר, ומשויך למשפחת הכופריים[2][3]. זהו צמח זקוף וגבוה למדי (80 עד 200 ס"מ), הגדל בצפיפות בחגורת הצמחייה הראשונה, בסמוך למים, לאורך גדות נהרות, נחלים ותעלות ובשטחי מעיינות וביצות.
 שנית גדולה
| |
|---|---|
_in_Den_Haag,_Nederland_-_20100730.jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | הדסאים |
| משפחה: | כופריים |
| סוג: | שנית |
| מין: | שנית גדולה |
| שם מדעי | |
 Lythrum salicariaלינאוס, 1753 | |
תפוצתו בישראל בגליל, עמק הירדן העליון, העמקים, השרון והשפלה. הצמח נפוץ גם בעולם באירופה אוסטרליה וארצות הברית לשם פלש כנראה מאירופה תוך דחיקת הצמחייה המקומית.
גבעול הצמח מעוצה וזקוף. בסוף הקיץ העלים נושרים ומתייבשים. התפרחת מסודרת באשכולות הנראים כמו שיבולים. הפרחים נפתחים בהדרגה מלמטה כלפי מעלה. לפרח חמישה עלי כותרת.
במין זה, וכן גם במינים אחרים של שנית אפשר להבחין בתופעה המכונה הטרוטריסטיליה שמשמעותה 3 צורות הנבדלות זו מזו באורך המאבקים ובאורך עמודי השחלה.
צ'ארלס דרווין ערך ניסויים בהאבקה של הצמח. ממצאיו הראו שפוריות הצמח הגדולה ביותר מתקיימת כשנעשית האבקה בין עמוד העלי לבין אבקנים שגובהם שווה.
בית גדול ותפוצה
עריכה
מקובל לחלק את צומח גדות המים לחגורות, בהתאם למרחקו מן המים. שנית גדולה היא מן המרכיבים הבולטים והשכיחים של צמחי החגורה הראשונה, הקרובה ביותר למים. בבית-גידול זה צומחת השנית ליד ערברבה שעירה, אך הפרח שונה לגמרי. על ההבדלים ביניהם ראו בערך ערברבה שעירה.
שנית גדולה נפוצה ושולטת בצפיפות בגדות נהרות ונחלים זורמים, מעיינות, תעלות ניקוז וביצות. נוסף על היותו צמח עשבוני רב-שנתי שמעוצה בבסיסו הוא נחשב להלופיט (צמח הגדל במים רדודים) שגדל בעיקר באזור האקלים הממוזג. הלופיט (helophyte) הוא סוג של צורת חיים בצמחים, שבו ניצני הצמיחה של הצמח נמצאים בתחתית המים, אך יש לו גבעולים או חלקים אחרים הבולטים מעל פני המים.
טיפוס התפוצה הוא בוראלי-טרופי. הביטוי "בוראלי-טרופי" מתייחס לטווח תפוצה או לתנאים אקולוגיים הנעים בין אזורים בוראליים (אזורים צפוניים, קרירים וממוזגים) לבין אזורים טרופיים (אזורים חמים ולחים סביב קו המשווה). מונח זה משמש בדרך כלל לתיאור צמחים, בעלי חיים או מערכות אקולוגיות שיכולים להתקיים גם באזורים קרירים וממוזגים וגם באזורים חמים וטרופיים.
תחום התפוצה הטבעי של מין זה הוא אירואסיה הממוזגת, צפון-מערב אפריקה, אתיופיה ואוסטרליה עם חדירה לאמריקה ודרום אפריקה[3]. בישראל שנית גדולה נפוצה ברוב חלקי בחבל הים תיכוני, אך היא חודרת גם הלאה דרומה, בעיקר לאורך הבקע, בבתי גידול מתאימים. היא נפוצה בבקעת החולה; מצויה בגולן, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק עכו, בעמק יזרעאל, ובשרון; נדירה בגליל העליון, במישור החוף הדרומי, בשומרון, ובשפלה; נדיר מאוד בחרמון, בגליל התחתון, בבקעת בית שאן, בגלבוע, חוף הכרמל, בהרי יהודה (ובכללם גם באזור ירושלים) ובאדום[4].
שמות
עריכה
להרחבה אודות השם המדעי והשם העברי שהתחדש ראו בערך ערברבה שעירה. הפרח סגול עד ורוד, ספק אם התיאור "צבע שָׁני" הולם אותו.
השם "Purple loosestrife" הוא השם הנפוץ באנגלית לצמח שנית גדולה (Lythrum salicaria). Purple: מתייחס לצבע הפרחים של הצמח, שהם בגוון סגול. Loosestrife: המילה "Loosestrife" היא שילוב של "loose" (משוחרר) ו-"strife" (מאבק, סכסוך), ומקורה ככל הנראה ביוונית, שם שימש כדי לתאר צמחים שנחשבו כמפחיתי מתחים או סכסוכים. עם זאת, בשימוש המודרני, המונח "loosestrife" מתייחס לצמחים ממשפחת הכופריים (Lythraceae), שבהם נכלל גם הצמח הזה.
שם ערבי: חנאא'יה, וארדה אל-חינֶה, حنائيه
מאפיינים
עריכה
שנית גדולה היא צמח עשבוני רב-שנתי עם בסיס מעוצה או הלופיט (helophyte), שבו ניצני הצמיחה של הצמח נמצאים בתחתית המים, אך יש לו גבעולים או חלקים אחרים הבולטים מעל פני המים. הצמח שעיר-אפרורי, מעוצה בבסיסו, זקוף וגובהו 80 עד 180 ס"מ ואף יותר.
הגבעולים נגדיים, זקופים, עבים ורְבוּעִים (בעלי 4 מקצועות), בעוד שהגבעולים הצדדיים היוצאים מהם הם נגדיים, קצרים ודקים.
הפטוטרות קצרים מאוד באורך של 1 עד 2 מ"מ והלוואים חסרים.
העלים נגדיים ולעיתים מסורגים בחלק העליון של הגבעול, פשוטים, זקופים ויושבים, דמויי אזמל או מאורכים ולעיתים דמויי ביצה[5]. אורך עלים נע בין 2 ל-7 ס"מ, ולעיתים רחוקות מגיעים עד 10 ס"מ, ורוחבם נע בין 0.4 ל-0.8 ס"מ, ולעיתים רחוקות מגיעים עד 2 ס"מ. העלים יושבים, לעיתים קרובות עם בסיס מעוגל או חובק את הגבעול, וקודקודם לרוב מחודד. העלים בדרך כלל רכים ושעירים-אפרוריים, אך יכולים להיות גם מכוסים בשערות דלילות או צפופות, קירחים או עם שוליים מחוספסים למגע.
הפרחים מצטופפים לתוך תפרחות דמויות שיבולת זקופות באורך של 10 עד 30 ס"מ בקצה הגבעול בלבד[6]. תפרחת זו היא תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת (Cyme) היוצאת מחיק חפים גדולים. כל פרח בתפרחת מצויד בשתי חפיות, שהן דמויות מרצע צר ולעיתים קרובות צבעוניות, ואורכן דומה לאורך צינור הפרח.
הפרחים דו-מיניים, יושבים כמעט, צבעם לילך (סגול בהיר עד ורוד), אורכם 15 עד 18 מ"מ. הפרחים כמעט סימטריים עם נטייה לסימטריה דו-צדדית. מצעית הפרח עשויה בצורת צינור, ובקודקודו מאוחים בסיסי עלי הגביע, בסיסי עלי הכותרת ובסיסיהם של האבקנים. מבנה זה קרוי צינור הפרח והוא אופייני לכל משפחת הכופריים. משפת צינור הפרח יוצאות שיני הגביע. בין שיני הגביע העיקריות מצויות שיניים נוספות, שאינן אלא שיני הגביעון (כעין הגביעון שבמשפחת החלמיתיים)[7].
צינור הפרח גלילי, ישר ושעיר, באורך של 0.5 עד 0.8 ס"מ (לעיתים רחוקות עד 1 ס"מ), עם 12 עורקים ו-12 שיניים; 6 השיניים החיצוניות (המהוות חלק מהגביע השני, מהגביעון) ארוכות יותר ודמויות מרצע, ו-6 השיניים הפנימיות (אונות הגביע) משולשות. השיניים החיצוניות מסודרות לסירוגין עם האונות הפנימיות. הביטויים "גביע שני" או "גביעון" (epicalyx) מתייחסים לעטיף חיצוני נוסף על הגביע[8].
הגביע בכל מיני השנית, מסתיים באונות, וכאשר מביטים בו במבט שטחי, נראה שבין כל שתי אונות יש שן נוספת. בשנית גדולה, השיניים הנוספות ארוכות מהאונות (ראו הסבר מפורט בפסקה הקודמת)[5].
הכותרת מורכבת מ-5 עלי כותרת (לעיתים 6), מפורדים, המחוברים לחלק העליון של צינור הפרח. צבעם סגול, והם בצורת אליפסה מאורכת עד דמויי ביצה הפוכה מאורכת, באורך של 0.8 עד 1.2 ס"מ. במרכז כל עלה כותרת עובר פס אורך כהה וצר, המתרחב כלפי בסיסו ונעלם כלפי קודקודו. האבקנים שמספרם 12, מסודרים בשני דורים וערוכים בשתי קומות, מעורים לבסיסו או לאמצעו של צינור הפרח, חלקם או כולם בולטים מחוץ לכותרת. הזירים סגולים והמאבקים נפתחים לאורכם.
השחלה עילית יושבת (ללא עוקץ), בת 2 מגורות; עמוד השחלה דקיק, עם צלקת כדורית בראשו. במין זה, כמו גם במינים אחרים של שנית אפשר להבחין ב-3 טיפוסים הנבדלות זו מזו באורך עמוד השחלה ביחס לעמוד השחלה (הטרוטריסטילה).
הפרי, הכלוא בתוך צינור הפרח, הוא הלקט יבש דמוי ביצה מאורכת, בעל שתי מגורות, שנפתח בשתי קשוות ומכיל זרעים רבים. הזרעים חסרי אנדוספרם ובעלי עובר ישר. הזרעים מכוסים בשערות המפרישות ריר דביק, המאפשר להם להידבק לרגלי ציפורים ולנוצותיהן ולהגיע למרחקים, מה שהופך את הפצתם ליעילה במיוחד.
פנולוגיה
עריכה
שנית גדולה מתחדשת בעלווה מדי אביב, בסוף מרץ, מבסיסה המעוצה או מניצני צמיחה שנמצאים מתחת למים. העלווה קמלה בסוף דצמבר. הפריחה מתחילה באביב, מסוף מאי, ונמשכת עד תחילת דצמבר. שנית גדולה חונטת את פירותיה באמצע יולי, הבשלת הפירות מתרחשת בתחילת אוקטובר, והפצתם נמשכת מסוף אוקטובר עד סוף דצמבר.
הזרעים מכוסים בשערות המפרישות ריר דביק, המאפשר להם להידבק לרגלי ציפורים ולנוצותיהן, ולהגיע למרחקים, מה שהופך את הפצתם ליעילה במיוחד. זרעי השנית אינם יכולים לנבוט אלא אם כן הם גלויים לאור[7].
האבקה
עריכההאבקה בצמח שנית גדולה מתבצעת על ידי דבורים שמגיעות לצוף הממוקם בתחתית צינור הפרח. האבקה יעילה, כלומר מובילה להיווצרות צאצאים רבים ופוריים, מתרחשת רק כאשר יש התאמה בין אורך האבקנים לעמודי השחלה. באוכלוסייה של שנית גדולה קיימים שלושה טיפוסים של פרחים, וכל פרט נושא רק טיפוס אחד של פרחים. הטיפוסים נבדלים זה מזה באורך עמודי השחלה ביחס לאורך האבקנים (הטרוטריסטילה).
במין זה, כמו גם במינים אחרים של שנית, ניתן להבחין בשלוש צורות הנבדלות באורך האבקנים ביחס לעמוד השחלה. בקבוצה אחת, הפרחים בעלי עמוד שחלה ארוך מכל האבקנים, כאשר האבקנים מחולקים לשניים: מחציתם באורך בינוני ומחציתם קצרים. בקבוצה השנייה, עמוד השחלה בינוני, קצר מהאבקנים הארוכים וארוך מהקצרים. בקבוצה השלישית, עמוד השחלה קצר מכל האבקנים.
האבקה היעילה ביותר מתרחשת כאשר הצלקת קולטת אבקה מתוך אבקנים השווים באורכם לאורך עמוד השחלה. מנגנון זה מסייע להאבקה הדדית, אך אינו מונע לחלוטין את ההאבקה העצמית. גרגרי האבקה באבקנים השונים אינם שווים בגודלם: לאבקנים הארוכים יש גרגרי אבקה גדולים וירוקים, בעוד שלבינוניים ולקצרים יש גרגרי אבקה קטנים יותר וצהובים. בנוסף, הפטמות של הצלקות שונות בגודלן בשלושת עמודי השחלה[7].
שנית גדולה כצמח נוי
עריכהשנית גדולה מטופחת כצמח נוי בגינות. כצמח תרבות, שנית גדולה היא צמח אור מלא, עמיד בפני קרה, שרב, גיר ומליחות. היא גדלה היטב בקרקעות לחות, בהר (לא גבוה מרום של 440 מ'), בעמק ובשפלה. הריבוי מתבצע בחורף באמצעות ייחורי שורש, ובסתיו ובאביב באמצעות זרעים, וכן באביב ובקיץ באמצעות חלוקה[5].
תמונות
עריכה-
שנית גדולה בחגורת הצמחייה הראשונה ליד אמת המים בפארק הירדן -
דנאית הדורה על שנית גדולה -
דבורת הדבש על פרחי השנית הגדולה
.jpg)
לקריאה נוספת
עריכה- רויטל היימן ומיכה לבנה, אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל כרך 10 עמ' 239-238
קישורים חיצוניים
עריכה
- שנית גדולה, באתר ITIS (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר NCBI (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר צמח השדה
- שנית גדולה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- שנית גדולה, באתר Tropicos (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר GBIF (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר The Plant List (באנגלית)
- שנית גדולה, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ שנית גדולה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Lythrum salicaria, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 Lythrum salicaria, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ שנית גדולה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 292-4
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 314-5
- ^ 1 2 3 מיכאל זהרי, כל עולם הצמחים, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1982, עמ' 450-3
- ^ Zohary, M., Flora Palaestina – Part Two,, Jerusalem: The Israel Academy of Israel Academy of Sciences and Humanities,, 1972, עמ' 368-71