שפן סלע

מין של יונק צמחוני

שפן סלע (שם מדעי: Procavia capensis) הוא מין יחיד בסוג בעל אותו שם, ממשפחת השפניים שהיא משפחה יחידה בסדרת השפנאים; בהתאם לשמם, שטח המחיה שלהם הוא בעיקר באזורים סלעיים[2].

קריאת טבלת מיוןשפן סלע

מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: שפנאים
משפחה: שפניים
סוג: שפן סלע
מין: שפן סלע
שם מדעי
Procavia capensis
פאלאס, 1766
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התנהגות ותפוצה

עריכה

שפן הסלע מצוי במרבית אפריקה. במזרח התיכון הוא נפוץ בחלקו המערבי של חצי האי ערב וכן בחצי האי סיני, בישראל ובחלקים מסוריה ומלבנון. בישראל מצוי תת-המין שפן סלעים מצוי (Procavia capensis syriaca). הוא נפוץ בעיקר בהרים: בחרמון, בגליל, בכרמל, במדבר יהודה, בהר הנגב ובשומרון. השפנים חיים על הקרקע או בנקיקי סלעים. הם יצורים חברותיים, החיים בקבוצה בה מספר השפנים נע בדרך כלל בין 50 ל-100 פרטים. הקבוצה מחולקת לקבוצות קטנות יותר. השפן פעיל בעיקר ביום ומסתתר בלילה בנקיקים, מאורות ומחילות בסלעים.

שפן הסלע יכול לעבור במהירות רבה מסלע אחד לאחר. במזג אוויר סגרירי שפן הסלע יישאר לרוב במאורתו. טמפרטורת הגוף של שפן הסלע מושפעת מעט מטמפרטורת הסביבה. טמפרטורת גופו הממוצעת היא 36.3 (מעלות צלזיוס), אך היא יכולה לעלות ולרדת בעד 1.2 מעלות צלזיוס בהתאם לסביבה. מסיבה זו, שפן הסלעים מבלה חלק ניכר מיומו – בעיקר בשעות הבוקר – ברביצה על הסלעים, לבדו או יחד עם שפנים נוספים. בזכות התנהגות זו הם מתחממים, ולאחר שהם מתחממים מספיק הם נעשים פעילים יותר.

מזונו של השפן כולל מגוון רב של צמחים. כחלק מהחיפוש אחר מזון, שפני הסלע יכולים אף לטפס על עצים. מכיוון שהם מקבלים את מרבית הנוזלים הדרושים להם מהצמחים שהם אוכלים, בדרך כלל שפני הסלע לא חייבים לשתות כדי להתקיים. למרות זאת, אם יש מקור מים זמין בקרבת מקום הם לא יהססו להרוות את צמאונם. שפן הסלע מקדיש בדרך כלל פחות משעה ביום לחיפוש אחר מזון ואכילתו – זמן קצר יחסית לאוכלי עשב אחרים, שבגלל ערכו התזונתי הנמוך של העשב צריכים לאכול כמות גדולה. בין הטורפים של שפן הסלע ניתן למנות את הנמר, התן, הנמיות, הסמור ועופות דורסים מסדרת דורסי היום. בשעת סכנה, שפן הסלע בורח במהירות לתוך נקיקי הסלעים הצרים, או לתוך מקומות מסתור אחרים שנמצאים בקרבת מקום. אם נתפס, שפן הסלע מתגונן באמצעות נשיכות ושריטות[3].

בחלק ממדינות אפריקה ניצוד שפן הסלע בשל פרוותו או בשרו. בנוסף לכך, חקלאים דרום אפריקנים תובעים לצמצם את אוכלוסיית שפני הסלע, משום שהם מתחרים עם צאנם על אותם מקורות מזון.

תקשורת קולית

עריכה

גם זכרים וגם נקבות משמיעים קולות אזהרה חזקים וחוזרים. בעונת הרבייה החלה בחודשים מרץ–אפריל, הזכרים הבוגרים, בפרט הדומיננטיים שבהם, יושבים על סלעים בולטים ופותחים ב"שירה". מטרת השירה היא להכריז על תחום המחיה ועל הבעלות על העדר[4]. השירה, הנשמעת כקריאות צרחניות עולות ויורדות, מהווה רצפים מורכבים של צלילים. השירה מורכבת מסדרת מקטעים, שכל אחד מהם מכיל רצף הברות מסוגים שונים: יללה, קרקור, נחירה, חריקה וציוץ[5]. הן מאפייני הצליל והן המקצב של ה"שיר" אופייניים לפרט ואינם משתנים בהתאם לנסיבות[6]. מחקר השוואתי של אוכלוסיות שפנים שונות העלה כי קיימים הבדלים בתחביר, כלומר בסדר ההשמעה של אלמנטים קוליים שונים בשירי הזכרים בין קבוצות מופרדות של שפנים[7], ככל שהאוכלוסיות מרוחקות יותר יורד הדמיון בתחביר של שירת הזכרים. התלות של מאפייני השירה בתפוצה מחזקת את ההנחה כי שירת הזכרים היא התנהגות נלמדת.

אנטומיה ומחזור חיים

עריכה

לשפן פרווה חומה קצרה, רגליים קצרות ואוזניים קטנות. משקלו של שפן הסלעים נע בין 2 ל-4.5 קילוגרמים. בכפות הרגליים רפידות גדולות ורכות שנשארות לחות כל העת בזכות הפרשה דמוית-זיעה. הזכרים גדולים במידת-מה מהנקבות. היריון נקבת שפן הסלע אורך בין שישה לשבעה חודשים, שבסופם נולדים שניים עד ארבעה גורים. הגורים נולדים מפותחים יחסית: עיניהם פקוחות עם היוולדם, וגם פרוותם שלמה. הגורים מסוגלים לאכול מזון מוצק שבועיים לאחר לידתם, והם נגמלים מחלב אימם עשרה שבועות לאחר לידתם. בסביבות גיל שלוש שנים הם מגיעים לממדים של שפן סלע בוגר. שפן הסלע מגיע לבגרות מינית בגיל 16 חודשים, ותוחלת חייו עומדת על עשר שנים.

אטימולוגיה

עריכה

בקרב דוברי העברית קיים לעיתים בלבול בין השפן לארנבון, על אף שמדובר בשני בעלי חיים רחוקים זה מזה מבחינה ביולוגית. בלבול זה השתרש גם בספרות ובשירה, ובשירי ילדים רבים, כמו "לשפן יש בית" ו"השפן הקטן" הכוונה היא בעצם לארנבון, כמו גם בביטויים רווחים כמו "שפני מעבדה", או "לשלוף שפן מהכובע". מעבדות וקוסמים משתמשים בארנבונים ולא בשפנים, משום שהשפן אינו מבוית, ואופן אחיזת הארנבון באוזניו בלתי אפשרי עבור השפן בעל האזניים הקצרות.

הסיבה לבלבול היא שהשפן אינו חי באירופה, ולכן היהודים באירופה, שלא הכירו את השפן, המוזכר בתנ"ך בצמוד לארנבת, חשבו שהכוונה היא לארנבון[דרוש מקור]. אלא שהתיאור המקראי של בעלי חיים המסתתרים בין הסלעים, כמו גם שמו של השפן בשפות שמיות אחרות (כגון "תֻ'פֻן" בערבית דרומית) בצירוף העובדה שהארנבון, כפי הנראה, לא היה קיים בישראל בתקופת המקרא, אינם מותירים מקום רב לספק לגבי זהותו של השפן המקראי.

גלריית תמונות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה