תאופיק כנעאן

תאופיק כנעאן (בערבית: توفيق كنعان; 24 בספטמבר 1882 – 15 בינואר 1964) היה רופא עור פלסטיני-נוצרי, אתנוגרף, פולקלוריסט וארכאולוג חובב שחי עד 1948 בשכונת מוסררה בירושלים ולאחר מכן עבר למזרח העיר. היה ממלא מקום מנהל בית החולים שערי צדק, מנהל בית החולים הנסן ("בית המצורעים") ובית החולים אוגוסטה ויקטוריה ומייסדן ונשיאן הראשון של "האגודה הרפואית הפלסטינית" והסהר האדום בעיר. בתחום הרפואה ערך מחקרים בצרעת ומלריה. היה פעיל ואידאולוג מרכזי של התנועה הלאומית הפלסטינית ומתנגד חריף של הציונות, אם כי באופן אישי היו לו קשרי עבודה וחברה עם יהודים רבים, בהם משה וולך, אברהם טיכו, יהודה לייב מאגנס, מיס לנדאו וליאון אריה מאיר.

תאופיק כנעאן
توفيق كنعان

לידה	24 בספטמבר 1882 בית ג'אלא, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
פטירה	15 בינואר 1964 (בגיל 81) מזרח ירושלים
מדינה	האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י), הגדה המערבית תחת שלטון ירדן
השקפה דתית	לותרניזם

קורות חיים

שנים ראשונות וקריירה רפואית

כנעאן נולד בבית ג'אלא למשפחה נוצרית לותרנית עשירה ששורשיה בסוריה. הוא למד בבית הספר של בית היתומים שנלר בירושלים, שהיה מוסד שנודע בחינוך הגרמני המשובח שנתן לתלמידיו. את לימודי הרפואה סיים בהצטיינות באוניברסיטה האמריקנית בביירות. כשחזר לירושלים עבד בבית החולים הגרמני ובבית החולים שערי צדק, שם התחבב על מנהל בית החולים, משה וולך, שערך יחד עמו מחקר בנושא "דלקת קרום המוח שדרתית בירושלים" (Cerebro-Spinal Meningitis; ‏1911) וקידם אותו עד למעמד ממלא מקום מנהל בית החולים. שפתם המשותפת הייתה גרמנית. בשנת 1912 נשא לאשה את מרגוט איילנדר (Margot Eilender), גרמניה ילידת יפו.

בין השנים 1912–1914 ערך השתלמות במיקרוביולוגיה בגרמניה. בין היתר למד אצל הנס מיך (Hans Müch), שהגיע להיות מיסיונר בארץ ישראל ויחדיו ערכו מחקר בנוגע לתחלואת שחפת בארץ. באותה עת רכש בית בשכונת מוסררה ופתח בו מרפאה פרטית, המרפאה הפרטית היחידה בבעלות ערבית בירושלים. פעמים רבות נתנו לו מתרפאיו קמעות לאות תודה, חפצים שהיוו את ראשיתו של אוסף פריטי פולקלור מקומי גדול.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס כנעאן לצבא האימפריה העות'מאנית ושירת בנצרת כרופא ולאחר מכן כמנהל מעבדות הצבא בחזית סיני ורצועת עזה. בתפקידו נסע לדמשק, עמאן וחלב ואסף שם קמעות ופריטי אתנוגרפיה ופולקלור נוספים. עם תום המלחמה ב-1919 התמנה למנהלו של בית החולים הנסן למצורעים. בבית חולים זה ערך כנעאן מספר ניסויים פורצי דרך בטיפול במחלה, בהם טיפול בשמן (chaulmoogra oil). החל מ-1923 שימש במקביל בתפקיד מנהל מחלקה פנימית בבית החולים הגרמני, משרה בה החזיק עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

יחד עם מחמוד דג'אני ייסד את "האגודה הרפואית הפלסטינית" ועמד בראשה.

חיים פרטיים וחיי חברה בין מלחמות העולם

שלט מורשת ליד מבנה "יסמין האוס"

לכנעאן ואשתו נולדו ארבעה ילדים, תאו, נדה, ליילה ויסמין. בראשית שנות השלושים בנה כנעאן בשכונת טלבייה את מלון בית יסמין, על שם בתו. באותה תקופה היה כנעאן מעורב בחברה הקוסמופוליטית של ירושלים המנדטורית, הוא היה חבר הנהלת ימק"א ירושלים, כדובר אנגלית וגרמנית על בוריין אירח בביתו את הארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט, נלסון גליק וקתלין קניון ויצא עמם לחפירות, החליף דעות בדבר מדינה דו-לאומית עם נשיא האוניברסיטה העברית ואיש ברית שלום, יהודה לייב מאגנס וטווה עם ליאון אריה מאיר תוכניות להקמת מוזיאון ללבוש הלאומי הפלסטיני. כנעאן היה פעיל שנים רבות כמזכיר החברה המזרחנית הארץ-ישראלית ואף נבחר לכהן כנשיאהּ.

פעילות לאומית פלסטינית

במקביל החל לפתח תודעה לאומית פלסטינית. בשנת 1934 עמד בראש משלחת רופאים ערבים שדרשה משלטונות המנדט להגביל את מתן רישיונות העבודה לרופאים יהודים. בעת המרד הערבי הגדול היה כבר פעיל ודובר מרכזי של התנועה הלאומית הפלסטינית, כתב והעיד נגד הציונות מול ועדת פיל. בספרו מ-1936, Conflict in the Land of Peace ובהמשכו The Palestine Arab Cause, היה מבין המנסחים הראשונים של "הבעיה הפלסטינית", שנבעה, לטענתו, מקשר בין הציונות לאימפריאליזם הבריטי לדחוק את הילידים הערבים מעל אדמתם. בספר זה תקף את הטענה לפיה רק היהודים הביאו קידמה לארץ ישראל וציין כי השתמשו בעבודה ערבית זולה מאוד לשם צבירת הון וכן שגם ערבים עסקו בייבוש ביצות (למשל בנחל נעמן, בטנטורה ובדיר אל בלח). כמו כן האשים את פנחס רוטנברג שמפעל החשמל שלו פגע בזרימת המים לכנרת וייצר ביצות שהגדילו את שיעור התחלואה במלריה בעמק בית שאן ובטבריה.

גם אשתו מרגוט ואחותו בדרה היו פעילות פוליטיות וייסדו בירושלים ב-1934 את "ועידת הנשים הערביות".

מלחמת העולם השנייה ואחריה

ביום הכרזת מלחמת העולם השנייה נאסר כנעאן בעוון התנגדותו למשטר המנדט ונכלא בכלא עכו למשך חודשיים, אשתו ואחותו נעצרו בתחילה בבית הסוהר לנשים בבית לחם ולאחריו הועברו למתקן כליאה לאזרחי מדינת אויב (אזרחים גרמנים) בוילהלמה (כיום סמוך לנמל התעופה בן-גוריון), שם שהו כשנה. את בית יסמין מכר כנעאן לח'ליל ובשארה חדאד – משפחה נוצרית אמידה, על מנת שלא יוחרם כנכסי אויב.

מאותה עת ניתק כנעאן את קשריו החברתיים עם יהודים ואף אסר על בנותיו לקיים מגע כלשהו עם יהודים או לקנות בחנויות בבעלות יהודית. בשנת 1947 יסד עם מחמוד דג'אני את אגודת הסהר האדום בעיר.

עקב קום המדינה נטל כנעאן את החולים הערבים מבית החולים הנסן ועבר עמם לסילוואן. מאוחר יותר הקים בית חולים למצורעים מצפון לרמאללה. הוא ומשפחתו התיישבו בהר הזיתים. ספרייתו הגדולה הועברה לאוניברסיטה העברית.

כנעאן שימש עד מותו כמנהל בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, בשטחו התגורר ואף נקבר. בשנת 1951 עוטר בעיטור "צלב סרט אדום של כנסיית הקבר" מאת הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים ונבחר כחבר מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. בשנת 1954 נהרג בנו הארכאולוג תאו בעת חפירה בעיר הירדנית ג'רש.

בנותיו עברו להתגורר באירופה ונשבעו לא לחזור עוד לארץ ישראל כל עוד היא נתונה בשלטון ציוני. עם זאת, בתו ליילה, שהייתה חברתה הטובה של רות דיין עוד מילדותן המשותפת בשכונת מוסררה, ביקרה בארץ מספר פעמים.

פעילות אתנוגרפית

כריכת אחד מפרסומיו בפולקלור

במקביל לשלל עיסוקיו טיפח כנעאן אוסף אתנוגרפי גדול וערך מספר מחקרים חשובים באתנוגרפיה, תיעוד תרבותי-חומרי ופולקלור של פלסטין ותושביה הערבים. בין פרסומיו בתחום זה מחקרים שפורסמו בגרמנית כ"לוח השנה של הכפריים", "אמונות טפלות ורפואה עממית", "אמונה בשדים בארץ הקודש", "החוקים הבלתי כתובים המשפיעים על נשים ערביות בפלסטין", ועוד.

אוספו נתרם לאחר מותו לאוניברסיטת ביר זית.

מבחר מפרסומיו

כנעאן פרסם מספר ספרי רפואה, שני ספרים על הסכסוך הישראלי-ערבי, וספרים רבים בתחומי האתנוגרפיה והפולקלור. להלן רשימה חלקית של פרסומיו.

רפואה

• Cerebro-Spinal Meningitis in Jerusalem. Al-Kulliyeh (Beirut). 1911 (ביחד עם משה וולך)
• Beobachtungen bei einer Denguefieberepidemie in Jerusalem ("תצפיות על מגפה של קדחת דנגי בירושלים"). Archiv fur Schiffund Tropenhygiene 17: pp. 20–25. 1912 (בגרמנית)
• Zur Epidemiologie der Orient in Palastina. ("האפידמיולוגיה של המזרח בפלסטין") Dermatologische Wochenschrift 29 (91): pp. 1779–1181. 1930 (בגרמנית)

פוליטיקה

• The Palestine Arab Cause, 1936
• Conflict in the Land of Peace, 1936 (פורסם באנגלית, ערבית וצרפתית)

אתנוגרפיה ופולקלור

• Superstition and Popular Medicine. 1914. ISBN 1871034019
• Haunted Springs and Water Demons in Palestine. Jerusalem: Palestine Oriental Society. 1922
• Der Glaube an Dämonen im Heiligen Land. 1929. - אמונה בשדים בארץ הקודש (בגרמנית)
• "Unwritten Laws Affecting the Arab Women of Palestine". Journal of the Palestine Oriental Society (JPOS). 1931.
• The Palestine Arab House: Its Architecture and Folklore. Jerusalem: The Syrian Orphanage Press. 1933

לקריאה נוספת

• משה חננאל, הירושלמים, ירושלים 2007, עמוד 185
• אוסף הקמעות של תאופיק כנעאן (באנגלית)
• חאלד נאשף, תאופיק כנעאן, חייו ועבודתו (באנגלית)
• תכתובת פרטית(הקישור אינו פעיל), גנזך המדינה (ופריטים סמוכים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תאופיק כנעאן בוויקישיתוף

• מבחר מוצגים מאוסף הקמעות, אתר אוניברסיטת ביר זית