תחנת הרכבת גרונוולד

תחנת הרכבת גרונוולד
**Bahnhof Berlin-Grunewald**
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה	1879
אדריכל	Karl Cornelius
מיקום
מדינה	גרמניה
קואורדינטות	52°29′21″N 13°15′41″E / 52.4892°N 13.2614°E
תחנות סמוכות	Berlin Westkreuz station, Berlin-Nikolassee station
מידע על התחנה
שם המערכת	הרכבת המהירה של ברלין
בעלים	דויטשה באן
רציפים	4
קווים העוברים בתחנה	קו הרכבת ברלין-מגדבורג
	(למפת ברלין רגילה) תחנת גרונוולד

תחנת הרכבת גרונוולד (בגרמנית: Bahnhof Berlin-Grunewald) היא תחנת רכבת ברובע גרונוולד בברלין. התחנה נפתחה ב-1 באוגוסט 1879 כחלק מקו הרכבת לווצלר, שחיבר בין ברלין, בלנקנהיים ווצלר. בתקופת השלטון הנאצי הייתה התחנה נקודת המוצא לגירוש מספר גדול מיהודי ברלין. כיום משמשת התחנה את קו S7 של רכבת ה-S של ברלין.

היסטוריה

ההחלטה על בניית התחנה התקבלה ב-1873 כנקודה על קו הרכבת הצבאי שחיבר בין ברלין, מץ, גוסטן, וצלר וטריר. בעת פתיחת התחנה ב-1879 היא נקראה הונדקהלה (Hundekehle) על שם האגם הסמוך, וקיבלה את שמה הנוכחי ב-15 באוקטובר 1884, כאשר התחנה שנקראה עד אז גרונוולד נפתחה מחדש תחת השם הלנזה (Halensee). אולם הכניסה עוצב על ידי האדריכל קרל קורנליוס בשנת 1899. הוא בנוי מלבנים מטויחות בחלקן, ונראה כשער טירה, ובראשו שבשבת בצורת קטר שמעוצבת כסמל אצולה. באותה שנה נבנו גם שתי מנהרות הגישה לרציפים, שאחת מהן עדיין נמצאת בשימוש היום. ב-1879 היו בתחנה ארבעה רציפים – שלושה ראשיים ואחד צדדי. ב-11 ביוני 1928 חוברה התחנה לרשת החשמל של קווי רכבת ה-S, ושניים מהרציפים בוטלו. התחנה עברה שיפוץ מקיף בשנים 2010–2011 והונגשה לבעלי מוגבלויות.

רציף 17

במהלך תקופת השואה שימש מסוף המטענים הצמוד לתחנה כאחת הנקודות הראשיות לגירוש יהודי ברלין. המשלוח הראשון יצא מהתחנה ב-18 באוקטובר 1941 וגורשו בו 1013 יהודים. הרכבות יצאו מרציף 17 (בגרמנית: Gleis 17) אל גטאות לודז', ורשה וריגה, ומשנת 1942 ישירות אל מחנה ההשמדה אושוויץ ומחנה הריכוז טרזין. 35 רכבות נשלחו מרציף 17 לאושוויץ ועליהן 17,000 יהודים. עד לתום המלחמה ב-1945 גורשו דרך התחנה למעלה מ-50,000 יהודים.

הנצחת הגירושים

חברת הרכבות הגרמנית לא הכירה בחלקה בשואה במשך שנים ארוכות, ורק בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 נחשף חלק זה בהיסטוריה של תחנת גרונוולד, ובמקום הוקמו כמה גלעדים להנצחת היהודים שגורשו.

את הגלעד הראשון הקימה קבוצת נשים אוונגליסטיות מגרונוולד ב-18 באוקטובר 1987, לציון יום השנה ה-46 למשלוח הראשון. הגלעד כלל שני אדני רכבת שעליהם מונח אדן שלישי עם לוח נחושת שעליו נחקק בגרמנית: ”אנו זוכרים / 18 באוקטובר 41 / 18 באוקטובר 87”. לוח הנחושת נגנב והוצב מחדש רק ב-2005, הפעם עם הכיתוב ”לזכרם של אלה שגורשו מתחנה זו. 18 באוקטובר 1941 – 18 באוקטובר 1987”.
ב-3 באפריל 1987 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון נוסף שעליו נכתב בעברית ”לזכרון קרבנות השואה” ובגרמנית ”לזכרם של עשרות אלפי היהודים אזרחי ברלין אשר מאוקטובר 1941 ועד פברואר 1945 גורשו מכאן על ידי הצוררים הנאצים למחנות ההשמדה ונרצחו”.
ב-18 באוקטובר 1991 נחנך הכבש המוביל לרחבת מסוף המטענים ביוזמת מועצת רובע וילמרסדורף והוסר הלוט מעל אנדרטה שתכנן האומן הפולני קרול ברונייטובסקי. האנדרטה היא קיר בטון שעליו מצוירות צלליות בני אדם ולצידו לוח הסבר ממתכת, המפרט גם את הצעדות שבהן הובלו היהודים אל תחנות הגירוש.
חברת הרכבות הגרמנית הכריזה על תחרות לעיצוב אנדרטה מרכזית שתנציח את חלקן של הרכבות תחת המשטר הנאצי. העיצוב שנבחר היה זה של צוות האדריכלים ניקולאוס הירש, וולפגאנג לורך ואנדריאה ונדל, שהציעו לחקוק לאורך שולי רציף 17, שממנו יצאו מרבית רכבות הגירוש, את פרטיהן של כל רכבות הגירוש שיצאו מהתחנה, בסדר כרונולוגי. בין לוחות הרציף נותר חלק ממסילת הרכבת המקורי. האנדרטה נחנכה ב-27 בינואר 1998 לצד לוח זיכרון הנושא את השם ההיסטורי רציף 17 (Gleis 17), ומוביל אליה.

ביולי 2001 ביקר ראש ממשלת ישראל אריאל שרון באנדרטה והניח בה זר זיכרון, ב-12 בדצמבר 2006 ביקר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט באנדרטה במסגרת ביקור רשמי שלו בגרמניה ב 26 בינואר 2010 ביקר באנדרטה נשיא מדינת ישראל שמעון פרס במסגרת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ב-12 במאי 2015 ביקר באנדרטה והניח זר נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין במסגרת ביקורו בגרמניה במלאת 50 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה^[1]. במרץ 2023 התקיים טקס בנוכחות ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו במסגרת ביקור רשמי בגרמניה.^[2]

תוכניות לעתיד

חברת הרכבות מעוניינת להרחיב את שטח התחנה ולבנות בה שטחי מסחר, אך מבקרים של תוכנית זו חוששים כי הבנייה תיעשה קרוב מדי לאנדרטה ברציף 17, ותיצור אווירה לא ראויה באזור שאמור לשמש לזיכרון.