תיגראי

מדינת תיגראי (מדינה)
**ክልል ትግራይ**
סמל תיגראי סמל תיגראי	דגל תיגראי דגל תיגראי
מדינה	אתיופיה
מושל	דברה ציון גברה מיכאל
בירת המדינה	מקלה
שפה רשמית	תיגרינית
שטח	50,078 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במדינה	4,960,003 (2014)
‑ צפיפות	86.5 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות	13°34′30″N 39°05′15″E / 13.575°N 39.0875°E
אזור זמן	UTC +3
	https://www.tig-gpr.org
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת תיגראי רגילה) מקלה אקסום חומרה אמהרה עפר טאנה אריתריאה סו. תיגראי

תיגראי (באמהרית: ትግራይ; תעתיק מדויק מאמהרית/תיגרינית: תְּגְרָיְ) היא אחת מהמדינות המרכיבות את הפדרציה האתיופית. תיגראי היא המדינה הצפונית ביותר באתיופיה וגובלת במזרחה בעפר, בצפונה באריתריאה, במערבה בסודאן ובאמהרה בדרומה.

תיגראי ואריתריאה הן לב האזור ההיסטורי חבש. הממלכות הקדומות ביותר אשר צמחו בצפון הרמה האתיופית כללו את תיגראי. במהלך המאה התשע-עשרה, בתקופת מלכותו של קיסר אתיופיה התיגריני יוהנס הרביעי, בזמן שהקיסר הוביל את צבאו להילחם במהדיסטים הסודאנים במתמה החלק הצפוני של דוברי התגרניה נפלו לידי האיטלקים בלא קרב וממנה והחוף האריתראי יצרו את מושבת אריתריאה ומאוחר יותר הקיסר האתיופי מנליכ הכיר בשליטה האיטלקית אך העדיף כך על מנת להחליש ולפצל את השבטים הצפוניים שמרדו לו ולחלק אותם לשני אזורים כיום מחוז תיגראי הצפונית שבאתיופיה ובגבולה ביהר תיגרינייה, אריתריאה הדרומית.

בשנים שלאחר מכן גברה תחושת הלאומיות בקרב האוכלוסייה המקומית, בייחוד בזמן הכיבוש האיטלקי ולאחריו, תקופה בה קמו תנועות מורדים שקראו לפירוד תיגראי מאתיופיה, ובעיקר בשנות ה-70 בתקופת שלטונו הקומוניסטי של מנגיסטו שטבח ורצח את העם התיגריני והאריתראי כולל שאר השבטים באתיופיה, אבל המודגשים היו באזור תיגראי ואריתראיה מפני שהם מרדו בשלטונו וכל תיגריני מלומד יוצא אוניברסיטת אדיס בזמנו היה נעלם מעל פני השטח, מנגיסטו לא אהב אנשים מלומדים משום שרצה להישאר בשלטון ושכולם יחזיקו נשקים ולא עיפרונות, יש האומרים שמנגיסטו הגיע מרקע של עבד (ברייה) שני הוריו היו עבדים והיו לו רגשות טינה לכן התנהל בצורה זו, התיגרינים החלו לפעול בצורה יותר מאורגנת בסיוע אחיהם מה-eplf (אריתראים) ששאפו להקמת מדינה עצמאית שתהיה מורכבת גם עם בני עמם באריתריאה. תוכנית זאת לא יצאה לפועל ובמקומה קמו באתיופיה מדינות על פי מוצא אתני תחת הפדרציה האתיופית שנישלטה צבאית כלכלית ופוליטית בידי ה-tplf (התיגרנים).

שם המדינה

שמה הרשמי של מדינת תיגראי הוא "המדינה האזורית-לאומית התיגראינית". בחוקת אתיופיה מכונה המדינה בשם "מדינת תיגראי". לפני אימוץ השם תיגראי לאחר סיום מלחמת האזרחים האתיופית, נקראה המדינה "אזור אחד". השם "תיגראי" הוא למעשה כינוי לאזור שמדרום לנהר המרב (שמהווה את הגבול עם אריתריאה) ומצפון לנהר התכזה (שמהווה את הגבול עם אמהרה), בו יושב העם התיגראיני האתיופי, המהווה רוב באזור זה.

העם התגרי עצמו חי גם באזורים בדרום אריתריאה, דהיינו מעבר לנהר המרב. אולם התגרים של אריתריאה מכונים מאז התקופה האיטלקית תיגרניה (ትግርኛ), שזוהי גם שפתם של שתי הקבוצות. לפני כינון אריתריאה בידי האיטלקים, הכינוי חבשי היה יותר דומיננטי.

בגלל שאין שם מוסכם, מכנים אותם לעיתים בשם הכולל תיגראי-תיגרניה, אם כי לאחרונה יש מיעוט של תיגרינים אריתראים ואתיופים השואפים לאחדות עם תיגראי ויצירת תיגראי הגדולה שתכלול את אריתריאה, הללו מכונים אגעזיאן.

אין להתבלבל עם עוד קבוצה אריתראית המכונה תיגרה (ትግረ) ששפתם גם מכונה תגרה לעיתים גם תגריית (ትግራይት),הקרובה להם וברובה מוסלמית.

הפעם הראשונה שנזכר שם זה הוא במונומנטום אדוליטנום מהמאה השלישית בו נזכר עם ה"תיגראיטס" היושב לחוף הים האדום.

היסטוריה

העת העתיקה

האזור בתחילת המאה ה-3

האזכור הראשון של אחד מאזורי תיגראי הוא חמסיאן המוזכר במאה ה-25 לפנה"ס בשם "אמסו" כחלק מארץ פונט. על זיהוי זה ישנם חולקים רבים, הכברה נגסת מזכיר שמנליק נולד בחמסיאן. בשטח תיגראי קמה במאה ה-9 לפנה"ס ממלכת דעמת, ולפניה, כך על פי המסורת האתיופית, שלטה באזור זה ממלכת שבא המזוהה לרוב עם סבא. בתקופה זו החלה הגירה של עמים שמיים ובייחוד שבט האגעזי מאזור תימן של היום לתיגראי ולשטח אתיופיה. ממלכת דעמת שלטה על האזור עד המאה ה-5 לפנה"ס שבה שקעה מסיבה לא ברורה, ייתכן כתוצאה מפלישות נוספות של עמים שמיים נוספים מחצי האי ערב.

לאחר קריסת ממלכת דעמת אשר נשלטה על ידי השושלת האגעזית התחילה להתהוות באזור ממלכה חדשה בשם אקסום, שנוצרה מהאוכלוסייה השמית המקומית שכונו בשם "חבשים". אקסום החלה תקופה של תאוצה עד אשר כוחה החל להתפשט מעבר לאזור ים סוף אל אזור תימן ודרום ערב הסעודית דהיום. לקראת המאה ה-4 תיגראי נהפכה לאזור המרכזי ביותר והעיר אקסום שבתיגראי נהפכה ללב האימפריה החבשית המתהווה תחת הקיסר אזנה. במהלך המאות הבאות, בעקבות הכיבושים של האימפריה, אקסום התפשטה דרומה לאזורי לסתה, אנגות ווג. במהלך המאות ה-9 וה-10 אקסום נלחמה כנגד הערבים המוסלמים והפסידה את האזורים שבחצי האי ערב. הערבים המשיכו להתקדם, והצליחו לכבוש את עיר הנמל אדוליס שבאריתריאה. חרף הפסד זה, המשיכה אקסום להרחיב את שליטתה, כבשה שטחים נוספים בדרומה, אקסום עמדה בפני פלישה שתוצאותיה היו הרסניות. היית שליטה שהשתייכה לשבט האגוואים שפתחה במלחמה חזיתית כנגד האקסומים כנקמת דם על רצח אביה והצליחה לכבוש חלק דרומי מהממלכה בשטח אקסום עד אשר נפילת האימפריה האקסומית. נמסר לשבטים הפגאנים מעם האגוואים/אמהרים על חורבן ונפילת הממלכה מה שאפשר להם להתקומם ולנסות להרכיב שלטון שתשלוט על האזורים בתקופה זו ידוע מעט מאוד על האזור עד שהשושלת ירדה מהשלטון בעקבות התקוממות ולחימה כנגדם מאזור שאווה אורומיה

ימי הביניים

בתחילת שלטון השושלת הסולומונית מ-1270 ועד 1318 תיגראי הייתה עצמאית כמעט לחלוטין משלטון האימפריה האתיופית דבר אשר העלה את חרון אפו של הקיסר עמדה ציון הראשון, הקיסר פולש לתיגראי עם צבאו לאחר שמושל אנדרתה מצליח לעורר את אזורי תיגראי למרוד בקיסר. לאחר כבוש תיגראי הוא מציב באזור חיל מצב שהורכב מחיילים שלא היו תגרים על מנת למנוע מרד נוסף, לאחר מכן הקיסר ממשיך לאזור חוף הים האדום לכבוש גם אזור זה שהפך לאזור עצמאי בשליטת המוסלמים המקומיים.

במשך ימי הביניים "תיגראי מכונן" (תרגום: מושל תיגראי) היה השליט באזור. תיגראי כללה בתוכה את מחוזות בהר שכלל את מפרץ בארי, עגמה, אקלה גוזאי, ממלכת בהאר ששלטה על מה שלימים יהפוך לאריתריאה המודרנית והעיירה שירה, לימים במחוז המערבי שבו ישבו יהודי אתיופיה שעלו מתיגראי. שליט תיגראי שלט במקביל למלך של בהאר, הגבול ביניהם ככל הנראה היה נהר מאראב, שבתקופה המודרנית שימש כגבול שבין תיגראי לבין אריתריאה. אחרי הפסדו של מלך בהאר למורדים של המלך יסחק, התואר תיגראי מקונן ניתן לו והוא שלט על חלקים גדולים מאריתריאה של היום במיוחד במאה ה-19.

לפני המאה ה-19 בתקופת השופטים, שני התארים היו מקבילים, המצביא ששלט באזור היה צריך הכרה מהקיסר וקיבל תואר ראס או, דאג'אזמאץ'. המצביאים מתיגראי התחלפו עם אחרים, בעיקר עם אלו של בגמדר או יג'ו. באמצע 1800, המצביאים של טאמביאן ואנדארטה הצליחו ליצור עבור השושלת שלהם אדנות מוחלטת על תיגראי. אחד מחברי השושלת הדאג'אזמאץ' קאסאי מארצ'ה, הצליח להשיג את הכתר הקיסרי ב-1872 בשם יוהנס הרביעי - שלימים יחשב לאחד הקיסרים הגדולים ביותר של אתיופיה. עקב מותו בקרב מטמה, הכתר האתיופי נלקח ממנו למלך של שוואה והכוח עבר דרומה מתיגראי לאדיס אבבה.

העת החדשה

מיקום תיגראי (עד 1987).

עם האימוץ של החוקה החדשה בשנת 1995 המחוז נחלק לשני חלקים שהפכו למדינת תיגראי החדשה בפדרציה האתיופית. החלק המזרחי, שהוא בעיקר מוסלמי וגרים בו עפרים נהפך לחלק ממדינת עפר בפדרציה. החלק המערבי, שישבו בו בעיקר תגרים יחד עם רצועה בפינה הצפון-מערבית של מדינת בגמדר, שישבו בו בעיקר וולקאיטים (תושבים אשר דוברים גם תגרית אך מזהים את עצמם בתור אמהרים ולא תגרים).

עלייתו לשלטון של אבי אחמד בשנת 2018, שינתה את מאזן הכוחות הקודם במדינה וגררה התנגדויות מתנועת החזית העממית לשחרור תיגראי (TPLF), שקודם לכן הייתה בעלת השפעה רבה יותר על השלטון^[1]. בשנת 2020 הסלימה המתיחות בין צבא אתיופיה לכוחות לאומיים ממדינת תיגראי^[2], ובנובמבר 2020 החל עימות תיגראי, כאשר פתחה ממשלת אתיופיה במבצע צבאי בתיגראי, תוך הכרזה על מצב חירום בתיגראי^[3]. לאחר מספר ימים הכריזה ממשלת אתיופיה על סופו של המבצע הצבאי^[4], ודיווחים שונים הציגו תמונות סותרות של המתרחש באזור^[4]^[5]. בהמשך דווח שהמלחמה נמשכה והיו פרסומים על משבר הומניטרי במקום^[6]^[7].

פוליטיקה

בבחירות האחרונות שהתקיימו בשנת 2005 גרפה מפלגת החזית העממית לשחרור תיגראי (שהיא מפלגתו של ראש ממשלת אתיופיה) את כל המושבים בפרלמנט המקומי, שכן מפלגות האופוזיציה החרימו את הבחירות בטענה על זיופים.

המפלגה זכתה בכל 152 המושבים בפרלמנט היושב בבירה מקלה בדרום טגראי. מושל תיגראי כיום הוא צגאי ברהא ממפלגת החזית העממית לשחרור תיגראי ממשלת תיגראי מונה כ-16 משרדים שונים. לטגראי יש 38 נציגים בבית הנבחרים הפדרלי.

כלכלה

כ-83% מהאכלוסייה הם חקלאים. טף וחיטה הם היבולים העיקריים. מוצרים חקלאיים אחרים הם שעועית, עדשים, בצלים, ותפוחי אדמה. מהאזור מיוצאים כותנה, קטורת ושומשום. 15 מיליון דונם של אדמה באזור הם ברי עיבוד, מהם כעשרה מיליון דונם של גידולים, בזמן ששאר האדמה היא טרסות.

הסוכנות האתיופית המרכזית לסטטיסטיקה העריכה בשנת 2005 שחקלאים בתיגראי היו בעלי סך הכל 2,713,750 ראשי בקר (כ 7.0% מכלל הבקר באתיופיה), 72,640 כבשים (0.42%), 208,970 עיזים (1.61%), 1,200 סוסים (פחות מ-0.1%), 9,190 חמורים (6.24%), 386,600 ערודים (15.43%), 32,650 גמלים (7.15%), 3,180,240 עופות מכל הסוגים (10.3%), ו-20,480 כוורות (0.47%).

דמוגרפיה

על פי נתוני הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה תיגראי מונה כ-4,334,996 תושבים שהם כ-6% מאוכלוסיית אתיופיה, מה שמציב אותה במקום ה-5 מבחינת כמות האוכלוסייה באתיופיה.

חלוקה אתנית כ-94.98% תגרים, 2.6% אמהרים, 0.7% אירובים, ו-0.05% קוואנמה.
חלוקה דתית כ-75% נוצרים ,וכ-3% מוסלמים, 22% יהודים. וכמו כן חיו במערב תיגראי כעשרים ושתיים אחוז מיהודי אתיופיה.

שטחה של תיגראי הוא 50,079 קמ"ר מדורגת שישית באתיופיה. הצפיפות הממוצעת במדינה היא כ-86 אנשים לקמ"ר.

האובליסק של אקסום

מורשת

בתיגראי ממוקמים כמה אתרים היסטוריים, בהם כמה ממצבות הזיכרון ההיסטוריות. המצבות והאתרים כוללים את האובליסק של אקסום (מהמאה ה-2 לפנה"ס), המקדש של ממלכת דעמת ביחא "מקדש הירח" (מהמאה ה-5 לפנה"ס), והבולטים ביותר ארמונה של מלכת שבא וארון הברית. המסגד של נאגאש הוא אתר היסטורי למוסלמים.

מאפיין מסוים בתיגראי הם הכנסיות החצובות בסלע. דומות בעיצובם לכנסיות שבלליבלה, הכנסיות האלה מקובצות ונמצאות בארבעה או חמישה אזורים, אראלטה, טאקאטיספי, אצבי וטאמביאן, (יש המכלילים גם את וואקרו). רובן מעוצבות באדריכלות מונוליתית, עם עיצובים באופן חלקי של אדריכלות קלאסית, והם ממוקמות לעיתים קרובות בחלק העליון של הצוקים או הגבעות תלולות. לדוגמה, המנזר התיגראי העתיק בדאבר דאמו נגיש רק על ידי טיפוס בחבל שאורכו 25 מטרים, זהו למעשה צוק מוחלט.