Blind Willie McTell
"Blind Willie McTell" (בעברית: "וילי מקטל העיוור") הוא שיר של בוב דילן משנת 1983, הקרוי על שמו של זמר הבלוז וילי מקטל העיוור. השיר זכה לגרסאות כיסוי בידי מספר אמנים, בהם הלהקה, מיק טיילור, טום ראסל והווייט סטרייפס.
שיר בביצוע בוב דילן | |
מתוך האלבום The Bootleg Series Volumes 1–3 (Rare & Unreleased) 1961–1991 | |
יצא לאור | 26 במרץ 1991 |
---|---|
תאריך הקלטה | 5 במאי 1983 |
מקום הקלטה | פאוור סטיישן, ניו יורק |
סוגה | פולק, בלוז |
אורך | 5:52 |
חברת תקליטים | קולומביה רקורדס |
כתיבה | בוב דילן |
הפקה | מארק נופלר |
היסטוריה
עריכההשיר הוקלט ב-1983, אך לא נכלל באלבומו של דילן "כופרים" שיצא באותה שנה. הוא פורסם רק ב-1991, באוסף השירים הנדירים "The Bootleg Series Volume 3". מנגינת השיר מבוססת באופן רופף על השיר "בלוז מרפאת ג'יימס הקדוש". בביצוע המקורי מנגן דילן על פסנתר, בליווי של מארק נופלר על גיטרה אקוסטית, ושר סדרה של בתים מלנכוליים המתארים סצנות אלגוריות העוסקות בהיסטוריה האמריקאית, ביניהן כאלה העוסקות בעבדות, דת ומלחמה. כל בית מסתיים בפזמון: "אף אחד לא יכול לשיר בלוז כמו וילי מקטל העיוור".
לאחר שלושה אלבומים בעלי נושאי נצרות גלויים, "כופרים" נתפס בעיני מבקרי הרוק הגדולים כעוסק בעניינים חילוניים בעיקר, ועל-כן הכריזו עליו כקאמבק. אף-על-פי-כן, בהשוואה להופעותיו החיות של דילן באותו הזמן, האלבום נראה משעמם בעיני מעריצים רבים. מאוחר יותר, למרות שלא נכלל באלבום "כופרים", השיר הוכר כקומפוזיציה המתקרבת לאיכות של קלאסיקות כמו "מסובך בכחול" ("Tangled Up in Blue"), "כמו אבן מתגלגלת" ("Like a Rolling Stone") ו-"לכל אורך מגדל השמירה" ("All Along the Watchtower").
לא ברור מדוע דילן החליט שלא לכלול את השיר באלבום "כופרים". בריאיון למגזין רולינג סטון ב-7 בספטמבר 2006, נשאל דילן "האם זה נכון שדילן לא יכול להצטער על כך שלעולם הייתה את הזכות לשמוע, לדוגמה, את השיר "וילי מקטל העיוור", שיר מהקלטות האלבום "כופרים" שלא יצא באלבום וגדל הכי גבוה שאפשר בפנתאון של אנשים רבים, ושבוב דילן עצמו ניגן בהופעות חיות מאז?" בהקשר זה אמר דילן: "התחלתי לנגן את השיר בהופעות חיות בגלל ששמעתי את הלהקה עושים זאת. סביר להניח שזה היה דמו, שמראה למוזיקאים איך הוא צריך להיות. זה מעולם לא פותח בשלמות, מעולם לא סיימתי את זה. לא הייתה סיבה אחרת להשאיר את זה מחוץ לאלבום. זה כמו לקחת ציור של מונה או פיקאסו - ללכת לבית שלו ולהסתכל על ציור חצי גמור ולקחת אותו ולמכור אותו לאנשים שהם 'מעריצי פיקאסו'."