CAAC איירליינס
CAAC איירליינס (中国民航) הייתה חטיבת התעופה של מינהל התעופה האזרחית של סין (CAAC) ומונופול התעופה האזרחית ברפובליקה העממית של סין. היא החלה להפעיל טיסות פנים בשנת 1949. בשנת 1988 נפרץ המונופול והחברה פוצלה לשש חברות תעופה אזוריות, שהתאגדו אחר-כך לחברות התעופה הגדולות של סין: אייר צ'יינה, שבבייג'ינג, צ'יינה סאות'רן איירליינס שבגואנגג'ואו וצ'יינה איסטרן איירליינס שבשנגחאי.
 | |||||
 | |||||
| נתונים כלליים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | 1926–1988 (כ־62 שנים) | ||||
| חברת אם | מינהל התעופה האזרחית של סין | ||||
| מיקום המטה | בייג'ינג, סין | ||||
| נתוני חברת תעופה | |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
בשנת 1962 החלה CAAC להפעיל שירותים בינלאומיים, בתחילה למדינות אחרות בגוש הקומוניסטי כמו ברית המועצות, מונגוליה, צפון קוריאה, לאוס, בורמה, בנגלדש, צפון וייטנאם וקמבודיה. באמצע שנות השמונים של המאה העשרים הפעילה CAAC טיסות לארצות הברית, אירופה, המזרח התיכון ואוסטרליה, בעיקר באמצעות מטוסי בואינג אמריקאיים, תוך שהמשיכה להשתמש בכלי טיס סובייטים בקווים למזרח אירופה.
פיצול
עריכהבשנת 1988 התפצלה CAAC איירליינס לשש חברות תעופה נפרדות, שכל אחת מהן נקראת על שם אזורי הפעילות העיקריים שלה:
- אייר צ'יינה, חברת הדגל, שבסיסה בבייג'ינג, ירשה את קוד IATA ו-ICAO של CAAC; חברת הבת דליאן איירליינס הושקה בשנת 2011
- צ'יינה סאות'ווסט איירליינס, שבסיסה בצ'נגדו (התמזגה עם אייר צ'יינה בשנת 2002); חברת הבת סצ'ואן איירליינס מצ'נגדו הושקה בשנת 1986 ואילו חברת הבת צ'נגדו איירליינס הושקה בשנת 2011
- צ'יינה איסטרן איירליינס, שממוקמת בשנחאי, יחד עם חברת הבת שנחאי איירליינס
- צ'יינה נורת'ווסט איירליינס, שבסיסה בשיאן (התמזגה עם צ'יינה איסטרן בשנת 2002)
- צ'יינה סאות'רן איירליינס, שבסיסה בגואנגג'ואו
- חברת צ'יינה איירליינס, שבסיסה בשניאנג (התמזגה עם צ'יינה סאות'רן בשנת 2003)
CAAC השתמשה בקוד IATA CA בטיסות בינלאומיות בלבד; טיסות פנים לא קיבלו קוד.
על מטוסי CAAC צויר הדגל הסיני בצורה אנכית עם פסים כחולים וגרסה סינית של הלוגו של CAAC (בקליגרפיה של ראש הממשלה ג'ואו אנלאי) על גוף המטוס הלבן.
צי מטוסים
עריכה 
_06.jpg)
צי CAAC בשנת 1988
עריכהלפני הפיצול בשנת 1988 כלל צי המטוסים של החברה דגמים כדוגמת:[2]
- איירבוס A310
- אנטונוב An-12
- אנטונוב An-24
- אנטונוב An-26
- אנטונוב An-30
- BAe 146-100
- בואינג 707
- בואינג 737
- בואינג 747
- בואינג 757
- בואינג 767
- הוקר סידלי טרידנט 2E
- איליושין Il-18
- איליושין Il-62
- לוקהיד L-100 הרקולס
- מקדונל דאגלס MD-80
- טופולב Tu-154
- ויסקונט וויקרס
- שיאן Y-7, Y-7-100
- יאקובלב Yak-42
תעופה כללית
עריכה- Aérospatiale Alouette SA-319
- אנטונוב An-2
- בל 212
- בל 214ST
- בואינג CH-47 צ'ינוק
- חרבין Y-11
- חרבין Z-5
- MBB Bo 105
- מיל מי-8
- Shijiazhuang Y-5
צי עד 1987
עריכה- איליושין Il-14 (הוצא משירות בשנת 1982)
- ליסונוב לי-2 (הוצא משירות ב-1980)
- ויקרס ויסקאונט (הוצא משירות בשנת 1984)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ B-2448 was handed over to Air China in 1987.
- ^ Klee, Ulrich & Bucher, Frank et al.: jp airline-fleets international 88. Zürich-Airport 1988, p. 10–13.