Led Zeppelin IV
Led Zeppelin IV הוא שם המיוחס לאלבומה הרביעי של להקת הרוק האנגלית, לד זפלין. האלבום יצא לאור ב-8 בנובמבר 1971. על עטיפת האלבום לא מודפס שם, ועל כן מזוהה האלבום עם השם Led Zeppelin IV, בהמשך לשלושת אלבומיהם הקודמים.
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת לד זפלין | ||||||
| יצא לאור | 8 בנובמבר 1971 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | דצמבר 1970 – מרץ 1971 | |||||
| מקום הקלטה |
אולפני אולימפיק  | |||||
| סוגה | הארד רוק, בלוז רוק, פולק רוק | |||||
| שפה |
אנגלית | |||||
| אורך | 42:38 | |||||
| חברת תקליטים | אטלנטיק רקורדס | |||||
| הפקה | ג'ימי פייג' | |||||
| ||||||
  | ||||||
האלבום זכה להצלחה רבה, והיה לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל העולם, עם מכירות של כ-32 מיליון עותקים.[1] בארצות הברית, מכר האלבום למעלה מ-23 מיליון עותקים, והגיע למעמד מולטי-פלטינה.[2]
הקלטת האלבום
עריכההאלבום הוקלט לראשונה באולפני בייסינג סטריט של חברת התקליטים איילנד רקורדס, במקביל להקלטת האלבום "Aqualung" של ג'ת'רו טאל, בדצמבר 1970. על פי הצעת פליטווד מק,[3] זפלין המשיכו בהקלטות ב"הדלי גראנג'", בית מהתקופה הוויקטוריאנית במחוז המפשייר, שהפך עם השנים לאולפן הקלטות. ג'ימי פייג' אמר: ”היינו צריכים מקום בו נוכל לשתות תה, לטייל בגינה, ולעשות את מה שהיינו צריכים לעשות.”[4] לאחר שסיימו את ההקלטות, לקחו אותן לאולפני איילנד לביצוע אובר-דאבינג. ההקלטות נלקחו מאוחר יותר לאולפני "סאנסט סאונדס" שבלוס אנג'לס, שם ערכו את ההקלטות. בסופו של דבר, ההקלטות התבררו כלא מוצלחות, שכן הן גרמו לדחיית יציאת האלבום בזמן רב. עריכה נוספת נערכה מאוחר יותר בלונדון, וגרמה לדחיית יציאת האלבום במספר חודשים נוספים.
השירים Down by the Seaside, Night Flight, ו-Boogie With Stu שהוקלטו אף הם באותו הזמן, לא נכללו באלבום, אך נכללו 4 שנים מאוחר יותר באלבום Physical Graffiti.
שם האלבום
עריכהבעקבות הביקורות הלא מחמיאות שקיבל אלבומה הקודם של הלהקה, Led Zeppelin III, החליט ג'ימי פייג' שהאלבום הבא לא יישא שם, במטרה לבדוק האם המוזיקה תוכל להצליח בזכות עצמה. על עטיפתו הפנימית של התקליט ועל התקליט עצמו הוצגו ארבעה סמלים מצוירים. כל אחד מהם נבחר (או עוצב, במקרה של ג'ימי פייג') על ידי חבר להקה לשם ייצוגו. חברת התקליטים אטלנטיק רקורדס הוציאה מספר הדפסות בגדלים שונים של הסמלים הללו בשביל העיתונים, שיפרסמו את האלבום במצעדים ובמאמרים שלהם. האלבום היה אחד מהאלבומים הראשונים שהופק ללא כל סימן זיהוי רגיל, ובכך הוא ביטא עמדה אנטי-מסחרית שהייתה שנויה במחלוקת באותה תקופה (בפרט בקרב מנהלי חברת ההקלטות).
פייג' אמר "החלטנו שלא יהיה מידע גלוי על העטיפה החיצונית, כולל שם הלהקה או שם לאלבום." בנוסף, הסביר פייג' כי "לשמות, לכותרות ולדברים כאלו, אין משמעות אמיתית."[5]
הוצאת האלבום ללא שם הקשתה מאוד על זיהויו. אף על פי ששמו המקובל היה Led Zeppelin IV, האלבום קיבל כינויים נוספים: ,"Four Symbol" (ארבעת הסמלים), "The Fourth Album" (האלבום הרביעי), "ZoSo" (המזכיר בצורתו את סמלו של ג'ימי פייג'), "Untitled" (חסר שם), "Runes" ו-"The Hermit".
הסמלים
עריכה- הגיטריסט ג'ימי פייג' עיצב את הסמל של עצמו, ומעולם לא חשף את משמעותו לאף אחד מלבד לרוברט פלאנט, שטוען כי כבר שכח את משמעותו.[3] עם זאת, קיימות השערות רבות בנוגע למשמעות הסמל. השערה אחת טוענת כי הסמל מועתק מחותמיהם של הנזיר ג'יי קארדאן, והמכשף אוסטין אוסמן ספייר. השערה שנייה אומרת כי ה-Z בסמל יוצרת יד ביחד עם גיטרה שנוצרת מהשילוב- oSo. השערה שלישית טוענת כי הסמל עצמו נשאב מהסמל האסטרולוגי של מזל גדי, המזל של ג'ימי פייג', ביחד עם הסמל של שבתאי השולט בו.[6] על אף שהסמל מרכיב את המילה הכתובה- Zoso, הכוונה המקורית לא הייתה ליצור סמל שאפשר לבטא.
- הסמל של הבסיסט, ג'ון פול ג'ונס, הוא טריקווטרה. הוא נלקח מספר של חותמים פורמליים,[3] והוא מסמל אדם תחרותי ובעל ביטחון עצמי.
- הסמל של המתופף, ג'ון בונהם, מורכב משלוש טבעות צלובות זו בזו בהתאמה, ונלקח אף הוא מאותו הספר.[3] הסמל מזכיר לוגו של חברת בירה, כרמיזה להרגלי השתייה של בונהם ויכול להזכיר גם מערכת תופים במבט אווירי, עם זאת הסמל כמעט זהה לסמלו של הסכנה הביולוגית. עם זאת, התפקיד הפורמלי של הסמל הוא לייצג את הרעיון המיסטי של השילוש הקדוש בנצרות. נאמר גם שהסמל נבחר לייצג את החיבור של גבר, אישה וילד.
- הסמל של הסולן, רוברט פלאנט, מורכב מהנוצה של האלה המצרית מאע'ת, המייצג אמת, צדק, הגינות וכתיבה, שמיוחסת לפלאנט בתור התמלילן של הלהקה. הנוצה מוקפת במעגל שלם המסמל את החיים.[3]
בחלק הפנימי של עטיפת האלבום, ברשימת השירים לצד שם השיר The Battle Of Evermore, מופיע סמל נוסף שנבחר על ידי סנדי דני, אשר שרה בשיר זה לצד הסולן רוברט פלאנט. בסמל שלושה משולשים היוצרים צורה של כוכבית, כך שלכל המשולשים קודקוד משותף.
הצלחת האלבום
עריכהLed Zeppelin IV יצא לאור ב-8 בנובמבר 1971. עם יציאתו, פורסמו מספר פרסומות, כשבכל אחת מהן הסבר על אחד מארבעת הסמלים. האלבום נחשב לקלאסיקת רוק, והוא הגיע אל המקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. בארצות הברית מכר כ-23 מיליון עותקים, והיה לאלבום השלישי הנמכר ביותר ולאלבום הבריטי הנמכר ביותר שם.[7] עם זאת, האלבום הגיע למקום השני במצעד הבילבורד 200, והפך לאלבום הנמכר ביותר שלא הגיע לפסגת המצעד.
האלבום דורג ברשימות רבות של האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים. בדצמבר 2001, דורג האלבום במקום הראשון ברשימת "מאה אלבומי הרוק הגדולים בכל הזמנים" של מגזין "Classic Rock",[8] ובמקום הראשון במצעד "מאה האלבומים הגדולים של הקוראים", של מגזין "Guitar World". בנוסף, האלבום דורג במקום השביעי ברשימת "מאה האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של רשת ABC.[9]
ב-1998, קוראי מגזין "Q" הצביעו לאלבום כאלבום ה-26 הטוב ביותר בכל הזמנים, ושנתיים מאוחר יותר הוא דורג באותו המקום ברשימת מאה האלבומים הבריטים הטובים ביותר.
ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, דורג האלבום במקום ה-66, ובמקום השביעי ברשימת מאה האלבומים הגדולים של שנות השבעים של "Pitchfork".
האלבום כולל בתוכו את השיר Stairway to Heaven, אחד משירי הרוק הפופולריים ביותר של לד זפלין ושל עולם הרוק בכלל, שהפך לשיר המושמע ביותר ברדיו בכל הזמנים.[10]
 | ||
|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא |
 אוסטריה
|
Ö3 אוסטריה טופ 40 | 12[11] |
 אוסטרליה
|
מצעד האלבומים האוסטרלי | 21 |
 איטליה
|
מצעד האלבומים האיטלקי | 13[12] |
 ארצות הברית
|
בילבורד 200 | 2 |
 גרמניה
|
GfK – טופ 100 | 5[13] |
 דנמרק
|
היטליסטן | 21[14] |
 הולנד
|
מצעד 100 האלבומים ההולנדיים | 7 |
 הממלכה המאוחדת
|
מצעד האלבומים הבריטי | 1 |
 ולוניה
|
אולטראטופ 40 | 21 |
 יפן
|
אוריקון | 2 |
 נורווגיה
|
VG-lista | 3[15] |
 ניו זילנד
|
המצעד הניו זילנדי הרשמי | 7[16] |
 ספרד
|
PROMUSICAE | 8[17] |
 פורטוגל
|
מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) | 9[18] |
 פינלנד
|
המצעדים הפיניים הרשמיים | 9[19] |
 פלנדריה
|
אולטראטופ 50 | 21 |
 צרפת
|
SNEP | 14[20] |
 קנדה
|
מצעד האלבומים הקנדי | 1 |
 שוודיה
|
סוורייטופליסטן | 8[21] |
 שווייץ
|
המצעד השווייצרי | 18 |
ביקורות
עריכההביקורות לאלבום היו חיוביות מאוד, כאשר רוב המבקרים נתנו לו ניקוד מלא או כמעט מלא. באתר Allmusic נכתב שהאלבום מעצב לא רק את הסגנון של לד זפלין, אלא גם, ובעיקר, את הסגנון של המוזיקה של שנות ה-70.[22] בביקורת שנכתבה על האלבום באתר BBC Music, נכתב "Led Zeppelin IV הוא האלבום שמביא את לד זפלין אל בתים בכל רחבי העולם." עוד נכתב, שהאלבום, עדיין, בשביל רבים הוא הדוגמה המושלמת לאמנות.[23] מגזין הרולינג סטון נתן לאלבום חמישה כוכבים מתוך חמישה, וכתב: ”האלבום הרביעי, טווה יחדיו את היצירות הקודמות שלהם, שלא היו קשורות אחת לשנייה.”[24] באתר אנטרטיינמנט ויקלי, נכתבה ביקורת חיובית על כל אחד מהשירים, על אף שתקליטנים "הרסו" אותו.[25]
האלבום דורג במקום ה-58 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.
רשימת השירים
עריכהצד א':
| מס' | שם | כותב(ים) | משך |
|---|---|---|---|
| 1. | Black Dog | פייג'/ פלאנט/ ג'ונס | 4:57 |
| 2. | Rock And Roll | פייג'/ פלאנט/ ג'ונס/ בונהם | 3:40 |
| 3. | The Battle Of Evermore | פייג/ פלאנט | 5:52 |
| 4. | Stairway to Heaven | פייג'/ פלאנט | 8:02 |
צד ב':
| מס' | שם | כותב(ים) | משך |
|---|---|---|---|
| 1. | Misty Mountain Hop | פייג'/ פלאנט/ ג'ונס | 4:38 |
| 2. | Four Stick | פייג'/ פלאנט | 4:45 |
| 3. | Going To California | פייג'/ פלאנט | 3:31 |
| 4. | When The Levee Breaks | פייג'/ פלאנט/ ג'ונס/ בונהם/ ממפיס מיני | 7:08 |
קרדיטים
עריכה- ג'ימי פייג' - גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, מנדולינה ומפיק.
- רוברט פלאנט - שירה, תוף מרים ומפוחית.
- ג'ון פול ג'ונס - גיטרה בס, קלידים ומנדולינה.
- ג'ון בונהם - תופים.
- סנדי דני - שירה ב-The Battle Of Evermore.
- פיטר גראנט - מפיק ומנהל.
קישורים חיצוניים
עריכה.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ Led Zeppelin's 1971 Fourth Album Cover Featured in new Royal Mail UK Stamp Collection, באתר הרשמי של לד זפלין, 8 בינואר 2010
- ^ SEARCHABLE DATABASE, באתר RIAA (יש לבצע חיפוש)
- ^ 1 2 3 4 5 Michael Leonard, "Heaven Sent", Q Led Zeppelin Special Edition, 2003.
- ^ Led Zeppelin – Untitled, באתר Discogs
- ^ Cecil Adams, What do the four symbols on Led Zeppelin's 4th album mean?, באתר straightdope.com, 18 בספטמבר 2001
- ^ Zoso - Jimmy Page's symbol from the Led Zeppelin IV album
- ^ TOP 100 ALBUMS, באתר RIAA
- ^ Classic Rock Magazine, באתר Rock List Music
- ^ Top 100 Albums by ABC (2006), באתר Best Albums Ever
- ^ יובל לוי, אורן אדר בורלא, וסקס כבר עשיתם איתו?, באתר ynet, 8 בנובמבר 2001
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד האוסטרי, ארכיון
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד האיטלקי, ארכיון
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הגרמני
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר מצעד דנמרק
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הנורווגי
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד של ניו זילנד
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הספרדי
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הפורטוגזי, ארכיון
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הפיני
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד הצרפתי, ארכיון
- ^ מידע על Led Zeppelin IV, באתר המצעד השוודי
- ^ Stephen Thomas Erlewine, Led Zeppelin IV, באתר Allmusic
- ^ Daryl Easlea, Led Zeppelin Led Zeppelin IV Review, באתר BBC music, 18 באפריל 2007
- ^ Rolling Stone, Led Zeppelin: Complete Expert Studio Album-By-Album Guide, באתר הרולינג סטון, 5 בדצמבר 2007
- ^ Tom Sinclair, On the Records...Led Zeppelin, באתר אנטרטיינמנט ויקלי, 20 ביוני 2003