Mood Indigo
"Mood Indigo" (בעברית: "מצב רוח אינדיגו") הוא קטע ג'אז שהלחינו דיוק אלינגטון ובארני ביגארד עם מילים של אירווינג מילס.[1]
| סינגל בביצוע Duke Ellington Orchestra | |
| יצא לאור |
1930  |
|---|---|
| סוגה |
סטנדרט |
| שפה |
אנגלית |
| כתיבה |
Irving Mills |
| לחן |
דיוק אלינגטון, בארני ביגארד |
  | |
כתיבה
עריכהאירווינג מילס - אחיו של ג'ק מילס ושותפו לפרסום - לקח קרדיט על חיבור הטקסט, אך מיטשל פאריש טען בראיון ב-1987 שהוא המחבר.[2]
הלחן נוצר לשם שידור רדיו באוקטובר 1930 ונקרא במקור Dreamy Blues (בלוז חלומי). זו הייתה "המנגינה הראשונה שכתבתי אי פעם במיוחד לשידור רדיו", נזכר אלינגטון. "למחרת נכנסו מכתבים רבים שהביעו התלהבות על המנגינה החדשה, ואז אירווינג מילס חיבר לה מילים". השם שונה ל"Mood Indigo", והוא הפך לסטנדרט ג'אז.[3]
את הנעימה סיפק ביגארד, שלמד אותה בניו אורלינס ממורהו לקלרינט לורנצו טיו (Lorenzo Tio), שכינה אותה "בלוז מקסיקני". העיבוד של אלינגטון הוקלט לראשונה על ידי להקתו עבור אולפני ברונסוויק (Brunswick Records) ב-17 באוקטובר 1930. הקטע הוקלט פעמיים נוספות ב-1930. בהקלטות ניגנו ארתור וצל (Whetsel, חצוצרה), טריקי סם ננטון (טרומבון), בארני ביגארד (קלרינט), דיוק אלינגטון (פסנתר), פרד גאי (Guy, בנג'ו), וולמן בראוד (בס) וסוני גריר (תופים). אלינגטון שילב חצוצרה מעומעמת, טרומבון מעומעם וקלרינט.
אלינגטון השתמש בקו הקדמי המסורתי - חצוצרה, טרומבון וקלרינט - ועשה עליהם וריאציה. הוא בחר באיבון לואנוז (Luanauze, ששמה האמיתי היה איב דיוק) כסולנית הלהקה מכיוון שגוון קולה הרך דמה לצליל סקסופון.[4] בשלוש ההקלטות הראשונות בשנת 1930, הקול הרגיל של הקרן היה קלרינט בחלק העליון (הגובה הגבוה ביותר), חצוצרה באמצע וטרומבון בתחתית (הצליל הנמוך ביותר). ב"Mood Indigo" אלינגטון משמיע את הטרומבון בחלק העליון של הרגיסטר של הכלי, ואת הקלרינט בחלק הנמוך ביותר. עיבוד בצורה כזו לא הייתה מוכרת אז, ויצרה באולפן מה שנקרא "מייק-טון" (mike-tone, טון של מיקרופון) - אפקט שנוצר על ידי הצלילים העיליים של הקלרינט והטרומבון (שהיה מעומעם גם הוא). ה"מייק-טון" נתן את אשליית השמע של נוכחות "קול" רביעי או כלי נגינה רביעי. אלינגטון השתמש באפקט הזה בלחן In My Solitude משנת 1932, בלחן Dusk משנת 1940 וביצירות רבות אחרות במהלך הקריירה שלו. להקת אלינגטון ביצעה והקליטה את הסטנדרט ברציפות לאורך 50 שנותיה, הן בצורתו המקורית, התזמורתית, והן עם כניסת סולנים.
בשנת 1975 נכנס האלבום Mood Indigo משנת 1931 מאת דיוק אלינגטון בהפקת Brunswick Records להיכל התהילה של הגראמי.[5]
גרסאות אחרות
עריכה- דיוק אלינגטון - 1930[6]
- לי מורס - 1932
- האחיות בוסוול - 1933
- ג'ימי לנספורד - 1934[6]
- דיוק אלינגטון - יצירות מופת מאת אלינגטון (1950)[6]
- ב-1954, ל-Norman Petty Trio היה להיט עם השיר, שהגיע למקום ה-14 בטבלאות הפופ.[7]
- ארבעת הרעננים (The Four Freshmen) – 1954[8]
- פרנק סינטרה - In the Wee Small Hours - אלבום משנת 1955
- ת'לוניוס מונק - (ריברסייד 1955)[6]
- נינה סימון - ילדה קטנה כחולה (1959)[6]
- צ'ארלס מינגוס - שושלת מינגוס (קולומביה 1960, וכן אימפולס! 1964)
- לינדה לוסון - היכרות עם לינדה לוסון (1960)[9]
- דיוק אלינגטון וקולמן הוקינס – דיוק אלינגטון פוגש את קולמן הוקינס (אימפולס! 1962)[6]
- קלארק טרי ובוב ברוקמאייר עם האנק ג'ונס - אנשי ג'ינג'ר (מיינסטרים 1966)[6]
- מינה (אר. ג'יאני פריו) - רבים (1976)
- יוקיהירו טקהאשי - סרוואה! (1978)
- The Singers Unlimited (עיבוד: קלר פישר; עיבוד קולי: ג'ין פורלינג) – A Special Blend (1980)[10]
- מרקוס רוברטס - לבד עם שלושה ענקים (1990)[6]
- דייב גרוזין - הומאז' לדיוק (1993)
- די די ברידג'ווטר (עיבוד: קלר פישר) – הקדמה לנשיקה: אלבום דיוק אלינגטון (1996)[11][12]
- מולגרו מילר ונילס-הנינג ארסטד פדרסן - הדואטים (1999)[13]
הופעות בסרטים
עריכה"Mood Indigo" הושמע ונוגן בסרטים רבים: Bait (1954); The Continental Twist (1961); אינטרמצו בפריס (1961); כל הלילה (1962); ג'וליה (1977); Rough Cut (1980); Reborn (1981); פרנסס (1982); מועדון הכותנה (1984); הבלתי משוחדים (1987); לילות הארלם (1989); הרוזנת הלבנה (2005); גברים לבנים אינם יכולים (1992); קריאת מסך (1999); Pitch People (1999); האגדה של באגר ואנס (2000); הסודות האלוהיים של אחוות יא-יא (2002); מלחמתו של הארט (2002); תלוי באוויר (2009); ו-Keep On Keepin' On (2014).
Mood Indigo מושמע גם בסרט הטלוויזיה Relentless: Mind of a Killer (1993); במיני-סדרה Come In Spinner (1990) ומילדרד פירס (2011); ובפרקים משתי סדרות של HBO שיצר דייוויד צ'ייס : "ללכת כמו גבר" בסדרה הסופרנוס (1999–2007) ו"אל דוראדו", סצנת הסיום של אימפריית הפשע (2011–2014).[14]
קישורים חיצוניים
עריכה.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ "ACE Repertory". www.ascap.com. נבדק ב-30 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Holden, Stephen (1 בפברואר 1987). "Theater; Mitchell Parish: A Way With Words". The New York Times. נבדק ב-8 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hasse, John Edward (22 במרץ 1995), Beyond Category: The Life And Genius Of Duke Ellington, Da Capo Press, pp. 134–, ISBN 978-0-306-80614-8, נבדק ב-8 בנובמבר 2018
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Frank Sinatra – in the Wee Small Hours – Classic Music Review". 4 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ GRAMMY Hall Of Fame | Hall of Fame Artists | GRAMMY.com, grammy.com
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Gioia, Ted (2012). The Jazz Standards: A Guide to the Repertoire. New York City: Oxford University Press. p. 158. ISBN 978-0-19-993739-4.
- ^ Lonergan, David F. (2005), Hit Records, 1950–1975, Scarecrow Press, pp. 151–, ISBN 978-0-8108-5129-0, נבדק ב-8 בנובמבר 2018
{{citation}}: (עזרה) - ^ "45cat.com". נבדק ב-2019-01-02.
- ^ Adinolfi, Francesco (2008). Mondo Exotica: Sounds, Visions, Obsessions of the Cocktail Generation. Duke University Press. p. 118. ISBN 9780822341567. נבדק ב-3 בינואר 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Stevens, Peter (July 11, 1980). "Some interesting music from across the Atlantic". The Windsor Star. Retrieved 7 May 2020.
- ^ Lawson, Terry (October 18, 1996). "Prelude to a Kiss". Detroit Free Press. Retrieved 7 May 2020.
- ^ ."'Prelude to a Kiss' Track List". Decca Classics. Retrieved 6 May 2020.
- ^ "Mulgrew Miller Discography". jazzdisco.org. נבדק ב-7 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Meeker, David. "Jazz on the Screen". Library of Congress. Retrieved 28 December 2015.