אדולף שטנד
אברהם (אדולף) שְׁטַנְד (בגרמנית: Abraham (Adolf) Stand; 21 במאי 1870 – 19 בדצמבר 1919, ווינה, אוסטריה) היה מנהיג ציוני ופוליטיקאי באוסטרו-הונגריה, ממנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית באוסטריה. חבר הסיים הגליציאני.
 | |
| לידה |
21 במאי 1870 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1919 (בגיל 49) וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| מפלגה |
המפלגה הלאומית היהודית |
  | |
.jpeg)
קורות חיים
עריכהשטנד נולד בכ' באייר תר"ל ליוסף ומרים לבית שפרינגר בעיר למברג, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא סיים את הגימנסיה בלבוב והמשיך בלימודי משפטים באוניברסיטת לבוב, אותם לא סיים. ממנהיגי התנועה הציונית בגליציה, שימש כציר לקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897. בהיותו נואם מעולה, עסק בגיוס כספים לגאולת אדמות. כן פעל לקידום האמנות בארץ ישראל, היה מיודד עם בוריס שץ ועזר בקידום "בצלאל".
שטנד כיהן כנשיא הציונים הגליציאנים, וב-1907 היה בין שלושת המועמדים הציוניים (מתוך עשרים שהתמודדו כל אחד במחוז אחר בגליציה) שנבחרו כחברי הסיים הגליציאני (הפרלמנט המקומי תחת האימפריה האוסטרו-הונגרית).[1] שטנד, שנבחר מטעם מחוז ברודי, פעל במסגרת זו רבות למען היהודים והעניין הציוני בארץ ישראל. ואולם ב-1911 נאלץ להתפטר עקב לחץ ממשלתי ומניפולציות פוליטיות שיזם המתבולל היינריך קולישר (Kolischer).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט כיהודים רבים אחרים מאימת הכיבוש הרוסי לווינה ואף הצטרף להנהגה הציונית באוסטריה. עם תום המלחמה מונה ליו"ר כוח המשימה היהודי למזרח גליציה בווינה. ערך מספר עיתונים ציוניים בשפה הפולנית: הדו-שבועון Przyszłość ("עתיד"), השבועון Wschód ("מזרח"), שהופיע החל משנת 1900 והאלמנך הציוני החשוב Rocznik Żydowski ("האלמנך היהודי").
אדולף שטנד נפטר בכ"ח בכסלו תר"פ ונקבר בווינה. ב-1972 הובאו עצמותיו ארצה וב-11 במאי 1972 הובא לקבורה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.[2][3]
בשנת 1942 יצא לאור בעברית מבחר מכתביו, בתרגום ובעריכת דב סדן (שטוק). לאחר מלחמת העולם השנייה התגלו מכתבים מהרצל לשטנד, שהועברו לארכיון הציוני בירושלים. שטנד מונצח בקרית שטנד, שכונה בקריית אתא, וברחובות בנתניה ובתל אביב.
כתביו
עריכה- כתבי שטאנד: מאמרים, נאומים, אגרות (ערך ותרגם: דב שטוק), תל אביב: דפוס הפועל המזרחי, תש"ג-1942.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אדולף שטנד, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- מאיר הניש, אדולף שטאנד - 40 שנה למותו, דבר, 24 בדצמבר 1959
- לזכר אדולף שטנד ז"ל, דואר היום, 17 בדצמבר 1922
הערות שוליים
עריכה- ^ השניים האחרים היו היינריך מאהלר (Heinrich Gabel) וארתור מאהלר (Arthur Mahler). (ראו: Joshua Shanes, "Fort mit dem Hausjuden!": Jewish Nationalism and the 1907 Austrian Elections, in: Michael Berkowitz (Ed.), Nationalism, Zionism and ethnic mobilization of the Jews in 1900 and beyond, Brill, 2004, Vol. II, p. 174. ועוד בערך גליציה(הקישור אינו פעיל, 8.3.2021), באנציקלופדיית ייוו"א.)
- ^ אדולף שטנד באתר חברה קדישא ת"א–יפו(הקישור אינו פעיל, 8.3.2021)
- ^ אדולף שטנד למנוחות בישראל, דבר, 27 באפריל 1972