אדולף שרף

אדולף שרף (20 באפריל 1890 - 28 בפברואר 1965) היה פוליטיקאי אוסטרי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית, שכיהן כסגן קנצלר אוסטריה מ-1945 ועד 1957 וכנשיא הפדרלי השישי של אוסטריה בין השנים 1965-1957.

אדולף שרף
Adolf Schärf

לידה	20 באפריל 1890 מיקולוב, אוסטריה תחתית
פטירה	28 בפברואר 1965 (בגיל 74) וינה, אוסטריה
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
השכלה	אוניברסיטת וינה
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית
בת זוג	הילדה שרף
נשיא אוסטריה ה־6 10 בדצמבר 1928 – 13 במרץ 1938 (9 שנים) → תאודור קרנר פרנץ יונס ←
פרסים והוקרה
הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (9 באפריל 1960) אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (11 ביוני 1957) אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית המסדר המלכותי של השרפים

ראשית חייו

אדולף שרף נולד בעיר ניקולשבורג (כיום מיקולוב שבצ'כיה) למשפחה ענייה ממעמד העובדים. החל מ-1899 הוא התגורר בווינה. הוא התחנך בבית ספר תיכון ברובע הרנלס (Hernals) ולמד באוניברסיטת וינה. שרף היה צעיר מוכשר והוא למד בבית ספר למשפטים תוך כדי שהוא מממן את לימודיו בעבודה חלקית ובאמצעות מלגת הצטיינות שהוענקה לו. ב-1914 הוא קיבל תואר דוקטור וארבעה שבועות לאחר מכן, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא התנדב לשירות בצבא האוסטרו-הונגרי.

קריירה פוליטית

עם תום המלחמה השתחרר שרף בדרגת לוטננט משנה. כמי שהיה עד לתבוסתה ולפירוקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הוא נכנס לפוליטיקה בתיווכו של אוטו גלקל ומצא תעסוקה כמזכירו של נשיא המועצה הלאומית מטעם הסוציאל-דמוקרטים, קרל זייץ. במשרה זו הוא החזיק לאורך כל שנותיה של הרפובליקה האוסטרית הראשונה, עד להתפטרותו של נשיא המועצה, קרל רנר במרץ 1933. שרף, יחד עם קרל זייץ ויחד עם אוטו באואר, האיץ ברנר לפרוש מתפקידו, מהלך שהתברר כפטאלי, שכן הוא נתן לקנצלר, אנגלברט דולפוס את ההזדמנות להפיל את המשטר הפרלמנטרי באוסטריה.

ב-1933 היה שרף לסגן נשיא המועצה הפדרלית ולמרות שהוא הבדיל את עצמו מפעילויותיה של השוצבונד, הוא נעצר לאחר המרידה של פברואר 1934 ואיבד את תפקידיו הפוליטיים במהלך כינונה של הדיקטטורה האוסטרופשיסטית. לאחר פירוקה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הוא נותר מובטל וב-1934 הוא עבר את בחינות לשכת עורכי הדין ועבד כשותף במשרד עורכי דין.

לאחר סיפוח אוסטריה (האנשלוס) על ידי גרמניה הנאצית במרץ 1938, נעצר שרף וישב בכלא זמן מה כאסיר של הגסטפו. יחד עם זאת, שלושה חודשים לאחר מכן, במסגרת האריזציה של משרד עורכי הדין של ארנולד איזלר, עורך דין יהודי, וחבר במפלגתו של שרף, שנאלץ לעזוב את אוסטריה, קיבל שרף את משרדו של איזלר, ומעולם לא השיב לו את הבעלות על המשרד. מאוחר יותר סייע שרף באריזציה של מבנים בווינה. לעומת זאת, שרף ניסה להימנע, ואף הצליח, מלהיות חבר ב"אגודה הנציונל-סוציאליסטית של בעלי מקצועות המשפט" (NSRB) והוא היה מקושר לגופי התנגדות גרמנית לנאציזם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גויס בנו היחידי רינהולד לורמאכט והוא נהרג בקרב ב-1941. לאחר כישלון קשר העשרים ביולי ב-1944, בילה שרף חמישה שבועות נוספים בכלא.

מייד לאחר כיבוש וינה על ידי הצבא האדום באפריל 1945, היה שרף ליושב ראש בפועל של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שחזרה לפעילות והוא הצטרף לממשלת האחדות בראשותו של הקנצלר קרל רנר. יחד עם רנר ועם הפוליטיקאי השמרן, לאופולד פיגל ועם המנהיג הקומוניסטי, יוהאן קופלניג, הוא הקים את הממשלה הזמנית הראשונה של הרפובליקה האוסטרית השנייה. לאחר הבחירות שנערכו ב-1945, היה שרף לחבר במועצה הלאומית שהוקמה מחדש. הוא שירת כסגן הקנצלר בממשלות הקואליציוניות שבהן היו שותפות מפלגת העם השמרנית והסוציאל-דמוקרטים (הקומוניסטים הוצאו מהממשלה ב-1947), בראשותם של פיגל ושל יורשו, יוליוס ראב, עד 1957.

לשרף היו הסתייגויות בנוגע להשבת הרכוש היהודי לבעליו וכן בנוגע לשיבתם של מהגרים כמו ברונו קרייסקי. הוא התנגד לשיתוף פעולה של הסוציאל-דמוקרטים עם המפלגה הקומוניסטית ותחת זאת הוא התקרב לפדרציית העצמאיים הימנית, מהלך שלא מנע ירידה באחוזי ההצבעה לטובת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות של 1949. בבחירות של 1953 הפכה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שוב למפלגה הגדולה ביותר, אך הישג זה לא היה מספיק כדי שימונה קנצלר מטעמה. ב-1955, לקחו שרף, ראב ופיגל חלק במשא ומתן שנערך במוסקבה על אמנת המדינה האוסטרית, אז הוא הביע את הסתייגויותיו הקשות בנוגע להכרזת הנייטרליות האוסטרית.

נשיא

ב-4 בינואר 1957 לאחר שהנשיא תאודור קרנר מת בעת כהונתו, היה שרף למועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-5 במאי. לאחר שנבחר לתפקיד הושבע שרף כנשיא ב-22 במאי. ביוני 1961 הוא אירח את פסגת וינה בהשתתפותם של נשיא ארצות הברית, ג'ון פיצג'רלד קנדי וראש ממשלת ברית המועצות, ניקיטה חרושצ'וב, שבמסגרתה התקיימה סעודה רשמית בארמון שנברון, שבה היה שרף המארח הרשמי יחד עם בתו מרתה כגברת הראשונה, שכן שרף היה אלמן מאז 1956.

כתומך נלהב של מערכת ה"פרופורז" (Proporz, שיטה שעל פיה קיבלו המפלגות בקואליציה את תפקידי השרים על פי המגזר הציבורי שכל אחת מהן ייצגה) וכמי ששיתף פעולה עם שלושה קנצלרים (יוליוס ראב, אלפונס גורבך ויוזף קלאוס), זכה שרף להכרה כמי שביצע את תפקידו על פי העיקרון הבלתי-מפלגתי. עם זאת, הוא התערב בענייניה הפנימיים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ובעקבות זאת התפטר ב-1964 שר הפנים, פרנץ אולה. לאחר שש שנים בכהונתו כנשיא, היה שרף לראשון מנשיאי אוסטריה שנבחר פעם שנייה לתפקיד בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. בבחירות לנשיאות שהתקיימו ב-1963 הוא הביס את יריבו, יוליוס ראב.

אדולף שרף מת בעודו מכהן כנשיא ב-1965. הוא נקבר בבית הקברות המרכזי בווינה. ב-1983 נקראה על שמו כיכר ברובע דונאושטט שבווינה. ב-1985 נחנכה אנדרטה לזכרו ליד בניין עיריית וינה, שעוצבה על ידי הפסל אלפרד הרדליקה, בטקס שנערך בהשתתפות בתו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדולף שרף בוויקישיתוף

• Gehler, Michael (2005) "Schärf, Adolf", p. 527 in Neue Deutsche Biographie 22 (בגרמנית)
• אדולף שרף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אדולף שרף, באתר Discogs (באנגלית)