אהרן מונסונגו

רב מרוקאי

הרב אהרן מונסונגו (כ"ט בשבט ה'תרפ"ט, 9 בפברואר 1929כ"ו באב ה'תשע"ח, 7 באוגוסט 2018) היה מורה ומחנך, אב בית הדין ורבה הראשי של מרוקו. בעשור האחרון לחייו חי בישראל.

הרב אהרן מונסונגו
آرون مونسونيغو
לידה 9 בפברואר 1929
כ"ט בשבט ה'תרפ"ט
פאס, מרוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוגוסט 2018 (בגיל 89)
כ"ו באב ה'תשע"ח
המרכז הרפואי שערי צדק, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מרוקו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אקס-לה-בן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 באוגוסט 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רב ראשי עריכת הנתון בוויקינתונים
אב ידידיה מונסונייגו (1906) עריכת הנתון בוויקינתונים
הרב הראשי למרוקו ה־8
19942018
(כ־24 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בפאס שבמרוקו לרב ידידיה מונסונייגו, שהיה רבה הראשי של מרוקו, מחבר שו"ת "פאת ים", ונינו של הרב יהושע מונסונייגו, בן למשפחת רבנים בת 500 שנים. נקרא על שם סבו רבי אהרן מונסונייגו, שהיה רב נודע ובעל חסד במרוקו (נפטר בערב שבת, ט"ו באלול ה'תרפ"ב, ובהלוויתו נסגרו כל החנויות). בילדותו למד בבית הספר "אם הבנים" בפאס, ומשם המשיך לישיבתו של הרב מאיר ישראל בעיר, שהתנהלה לפי שיטת הלימוד הספרדית. במקביל למד את מקצוע הצורפות.

עם הקמת ישיבת "חכמי צרפת" באקס-לה-בן שבצרפת, חיפש מייסדה, הרב ארנסט וייל, תלמידים מהעיר פאס, כדי להוקיר טובה להרי"ף, שבאמצעות חיבורו הצליח ליישב שאלה. הוא שלח מכתב לבית הדין של פאס, שבו הוא מבקש לקבל תלמידים מהעיר לישיבתו, ושם נתקל הרב ידידיה מונסונגו במכתב, ובעקבותיו שלח את בנו ללמוד בישיבה. עם הגעתו לישיבה בשנת 1945, היה תלמידם של הרבנים ארנסט וייל וחיים יצחק חייקין. שנתיים לפני שסיים את לימודיו, החל בשנת 1950 לשמש גם כמלמד בישיבה עד לשנת 1952, ובין היתר שימש בה כשוחט. במקביל, בשנת 1951 הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי מועצת שלושת הרבנים האורתודוקסים הגדולים של פריז, ובסיום לימודיו הוסמך לרבנות גם על ידי הרב חיים יצחק חייקין.

בתקופת שהותו של הרב מרדכי פוגרמנסקי בישיבת "חכמי צרפת" במשך ארבעה חודשים בקיץ 1946, שימש הרב מונסונגו כמשמשו, ואף איפשר לו להניח מדי יום את התפילין שלו, שכתב הרב יעקב חיים סופר. באותה תקופה גם הכיר את הרב משה יצחק גווירצמן, ששהה במשך תקופה בישיבה, ומאז שמרו השניים על קשרי ידידות.

לאחר 7 שנים בישיבת "חכמי צרפת", התלבט האם לעלות לישראל, להישאר בישיבה כמורה הוראה או לחזור למרוקו, הודות להצעה שקיבל מנשיא הקהילה היהודית בקזבלנקה, יצחק שלום. לשם כך נועץ עם הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק ששהה באותה תקופה בשווייץ, ובהוראתו חזר למרוקו בשנת 1952. עם חזרתו, החל לשמש כמנהל בית ספר "תלמוד תורה" בקזבלנקה, שבו למדו בתקופתו כ-1500 תלמידים. בתקופה זו גם החל להסתובב בערים ובכפרים כדי להקים מוסדות חינוך וישיבות לצעירים היהודים.

התחתן בשנת 1952, בגיל 23.

מלבד מוסדות החינוך שייסד בפאס, בטנג'יר ובמקנס, בקזבלנקה ייסד בית ספר תיכון לבנות, ואת ישיבת "נווה שלום" (יחד עם הרב מאיר אלבאז), שבה למדו בין היתר הרב שלמה משה עמאר והרב ניסים רביבו, אב בית הדין של פריז[1]. בישיבה זו גם כיהן הרב יששכר מאיר כר"מ למשך תקופה. בהמשך מונה לכהן כדיין בקזבלנקה, ושימש בתפקיד זה במשך כ-50 שנים.

בשנת 1954 מונה לכהן כפרופסור במכון הרבני שבראשו עמד הרב שאול אבן דנאן, רבה של מרוקו, וכיהן בתפקיד זה עד לשנת 1956. בשנת 1960 החל לשמש כמנהל רשת בתי הספר "אוצר התורה" במרוקו, שהעניקה חינוך כללי ודתי בהתאם למסורת יהדות מרוקו. בשנת 1966 היה חבר-מייסד של רשת בתי הספר "אוצר התורה" בצרפת, שעם הקמתה למדו בה כ-4,000 תלמידים. באותה שנה ועד לשנת 1976 היה פעיל בוועד "קהילת קזבלנקה בישראל". בשנת 1977 נמנה עם מייסדי המכון העברי לחינוך רבנים ומורים בקזבלנקה, ובאותה תקופה גם סייע לאביו בפעילותו כרבה של מרוקו.

כשנשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר ביקר בקזבלנקה, הוכנסו לכלא בהוראתו צעירים יהודים שצפו בשיירתו, ובהם הרב שלמה משה עמאר. לאחר מספר שעות פעל הרב מונסונגו לשחררם.

נחשב כמקורב לרב רפאל ברוך טולדנו ולרב עובדיה יוסף, שאיתו התייעץ בנושאי עגונות וממזרים שעלו לפתחו כדיין בבית הדין. כן שמר על יחסי ידידות עם רבי יואל מסאטמר.

כפועל יוצא מתפיסתו שיש לחנך את ילדי יהודי קהילות מרוקו לאורח חיים של שמירת מצוות, התנגד לעליית הנוער ושלח נערים לישיבות בישראל כדי להרחיקם מאנשי העלייה.

לאחר פטירת אביו בד' באלול ה'תשנ"ד (אוגוסט 1994), מונה יחד עם הרב שמעון סויסה למחליפו, ושניהם כיהנו בתפקיד רבה הראשי של מרוקו. התנאי שלו לכהן בתפקיד היה לא לקבל שכר על תפקידו. בשנת 1998 מונה בידי מועצת הקהילות היהודיות במרוקו לכהן כרבה היחיד של מרוקו וכאב בית הדין שלה לאחר פרישת הרב סויסה מתפקידו, ובמסגרת תפקיד זה גם היה אחראי על צורכי הדת של הקהילות היהודיות במרוקו.

בחודש יולי 2009 העניק לו מוחמד השישי מלך מרוקו את סמל האבירים במסדר הכס[2].

לאחר פטירת אשתו בדצמבר 2010, ובשל מצבו הרפואי, עלה לישראל והתגורר אצל ילדיו בירושלים, ובמודיעין עילית אצל בנו הרב ידידיה

נחשב כמקורב לארמון המלוכה ברבאט, ולמלך מרוקו מוחמד השישי. האחרון, כאות הערכה על פועלו של הרב מונסונגו, לא אישר מינוי של רב חדש תחתיו לאחר שעלה ארצה, ובאירועי הממלכה הרשמיים שהתקיימו לאחר עלייתו ארצה, הושאר כיסא ריק לכבודו.

בחודש אפריל 2017 עבר אירוע מוחי שבעקבותיו אושפז בבית חולים.

הלך לעולמו ב-7 באוגוסט 2018, לאחר שאושפז בבית חולים שערי צדק יום לפני כן. בהלווייתו השתתפו אלפים, ונקבר בהר המנוחות.

במהלך חייו ערך חיבורים של חכמי יהדות מרוקו שנותרו בכתבי יד, ובעיקר התעסק בהוצאת כתבי חכמי משפחתו, רבי רפאל אהרן מונסונייגו, רבי ידידיה מונסונייגו ורבי יהושע מונסונייגו.

בנו הוא הרב יוסף מונסונגו, מראשי ישיבת "דרכי חיים". חתנו הוא הרב ראובן אמויאל, ר"מ בישיבת "אוצר התורה". תלמידו הוא הרב שלמה משה עמאר.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אביאל חיים חורי, אמר רבי אבא, מגזין תור הזהב של עיתון הדרך, י"ט באלול תשע"ח
  2. ^ לדברי הרב מונסונגו, הקשר בין משפחתו לבית המלוכה, התהדק מאוד כאשר צרפת הדיחה את המלך מוחמד החמישי מכיסאו, והגלתה אותו למדגסקר. אביו, רבי ידידיה, סירב לחתום על החלטה זו, למרות שהיה בכך סיכון, וטען שהיהודים לא נדרשו מעולם לחתום על מינוי מלך. זאת, בהכירו טובה למלך שלא שיתף פעולה עם הנאצים, ולא סיפק להם את רשימות היהודים כדרישתם. כשהמלך שב למרוקו, הוא גמל לרב ידידיה על כך במנותו אותו לראב"ד (ינון יצחקי, יום ליום, גיליון החדשות עמוד 6, כ"ח באב ה'תשע"ח)
רבנים ראשיים למרוקו
רבי רפאל אנקווה רבי חיים יקותיאל בירדוגו רבי יהושע בירדוגו רבי שאול אבן דנאן רבי מיכאל יששכר אנקווה רבי שלום משאש רבי ידידיה מונסונייגו רבי שמעון סויסה רבי אהרון מונסונגו רבי יוסף ישראל
ה'תרע"ח (1918 -
ה'תרצ"ה (1935)
ה'תרצ"ה (1935) -
ה'ת"ש (1940)
ה'תש"א (1941) -
ה'תש"ט (1949)
ה'תש"ט (1949) -
ה'תשכ"ד (1964)
ה'תשכ"ד (1964) -
ה'תשל"ב (1972)
ה'תשל"ב (1972) -
ה'תשל"ח (1978)
ה'תשל"ח (1978) -
ה'תשנ"ד (1994)
ה'תשנ"ד (1994) -
1998
ה'תשנ"ד (1994) -
2010

2010 -
הווה


הקודם:
הרב שמעון סויסה
רבנים ראשיים של מרוקו הבא:
הרב יוסף ישראל