אוריאל רייכמן

אוריאל רייכמן
לידה	4 ביולי 1942 (בן 82); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים; בית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו ;
מפלגה	קדימה, מפלגת שינוי
	17 באפריל 2006 – 28 באפריל 2006; (12 ימים)
כנסות	17
	מייסד ונשיא אוניברסיטת רייכמן; דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב;
	מייסד ונשיא אוניברסיטת רייכמן; דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב;

אוריאל רייכמן (נולד ב-4 ביולי 1942) הוא משפטן ישראלי, פרופסור באוניברסיטת רייכמן (לשעבר המרכז הבינתחומי הרצליה), הנשיא המייסד ויו"ר הדירקטוריון שלה. כיהן במשך כ-12 ימים כחבר הכנסת השבע עשרה מטעם מפלגת "קדימה".

ביוגרפיה

צבי אוריאל רייכמן נולד בתל אביב (1942), בן לגרדה ואלפרד רייכמן שעלו לארץ ישראל מגרמניה הנאצית. הוריו עבדו במוסך שהקימו בתל אביב. למד בבי"ס עממי ברמת גן, בוגר "תיכון חדש" בתל אביב, והיה חבר פעיל בצופי רמת גן ובמכבי רמת גן בכדורגל.

בשנת 1960 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לגדוד 890 כמפקד מחלקה.^[1] בשנת 1963 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן. כקצין במילואים לחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. בעקבות נפילת אחיו, גד, במלחמת יום הכיפורים, הועבר לתפקידי מטה, ושימש אב בית דין של ועדת העררים הצבאית בענייני קרקעות ביהודה ושומרון, בדרגת רב-סרן. אביו, אלפרד, התאבד כעבור ארבע שנים ליד קבר בנו גדי.

בוגר בהצטיינות (1967) ומוסמך בהצטיינות (1973)^[2] של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעל תואר דוקטור J.S.D במשפטים (1975) מאוניברסיטת שיקגו שבארצות הברית. שימש אסיסטנט, מרצה, מרצה בכיר, פרופסור חבר ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. היה פרופסור אורח וחוקר אורח באוניברסיטאות בארצות הברית ובגרמניה. תחום מחקריו הוא דיני הקניין.

בין השנים 1985–1990 שימש דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. ב-1990 ייסד את בית הספר למשפטים "רמות משפט", המכללה החוץ תקציבית הראשונה מסוגה בישראל, ועמד בראשה עד 1994.^[3]

בשנת 1994 ייסד את המרכז הבינתחומי הרצליה (כיום אוניברסיטת רייכמן) שהוקם בבסיס נ"מ לשעבר בהרצליה.

בשנת 2010 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף שבגרמניה (גר').

בנובמבר 2018 קיבל את פרס ההשכלה הגבוהה בישראל לשנת תשע"ט מטעם המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג).

פרופ' אוריאל רייכמן בטקס הענקת תארים

באוגוסט 2021 הכירה המועצה להשכלה גבוהה במרכז הבינתחומי הרצליה כאוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל^[4]. ההחלטה התבססה על דו"ח שהגישה ועדה שמונתה על ידי המל"ג, שהמליצה פה אחד להכיר במרכז הבינתחומי כאוניברסיטה. בעקבות ההכרה, ועל-פי החלטת הדירקטוריון והאספה הכללית, שונה שם המוסד ל"אוניברסיטת רייכמן"^[5].

בספטמבר 2021 הודיע פרופ' רייכמן על סיום כהונתו כנשיא, והוא מונה ליו"ר דירקטוריון המוסד (תפקיד שאין בצידו שכר)^[6]^[7].

פעילות פוליטית וציבורית

באמצע שנות ה-80 יזם ועמד בראש צוות שניסח הצעת חוקה לישראל. בהצעה הוצגו, בין השאר, רעיון בחירה ישירה לראשות הממשלה, שיטת בחירות אזורית-יחסית, מגילת זכויות אדם והסדר חדש של יחסי דת ומדינה (1987). לאחר מכן שימש כיו"ר תנועת "חוקה לישראל", והוביל את מאבקה למימוש הצעות החוקה. בעקבות פעילות זו חוקקה הכנסת בשנת 1992 את חוק הבחירה הישירה שבוטל לאחר שלוש מערכות בחירות בהן הופעל. קיימת הסכמה במערכת הפוליטית כי החוק במתכונתו זאת, השונה מהצעתו המקורית של פרופ' רייכמן, היה כישלון.

פרופ' רייכמן לא נואש מכישלונה של הבחירה הישירה לראשות הממשלה, וכהמשך לפעילותו ומעורבותו למען שיפור שיטת הממשל והמאבק למען חוקה בישראל, השתתף בוועדת מגידור שמונתה ביוני 2005 על ידי נשיא המדינה משה קצב במטרה לבחון את מבנה הממשל בישראל ולדון בחלופות אפשריות לשינוי שיטת הממשל. בשנת 2006 ערך יחד עם פרופ' דוד נחמיאס את הספר "מדינת ישראל: מחשבות חדשות", המציע שורה של רפורמות בתחומי ממשל ומנהל ציבורי בישראל לקראת העשור השביעי לקיומה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הצטרף לפרופ' אמנון רובינשטיין והיה בין מייסדי מפלגת שינוי, שהצטרפה למפלגת ד"ש. הוצב במקום ה-106 ברשימת ד"ש לכנסת התשיעית. שימש יו"ר ועדת הביקורת בד"ש, ועם הפילוג במפלגה כיהן כיו"ר המזכירות של תנועת שינוי (1979). בשנת 1999 היה גורם חשוב בהחייאתה של תנועת שינוי, שהתפלגה ממרצ, ובשנת 2004 נבחר לתפקיד יו"ר הנשיאות של מועצת שינוי. בשנת 2005 עזב את "שינוי" וחבר לראש הממשלה אריאל שרון שהקים את מפלגת "קדימה", ונחשב מועמדה של המפלגה לתפקיד שר החינוך. לאחר הבחירות החליט אהוד אולמרט, שבינתיים החליף את שרון כראש "קדימה", להעביר את תפקיד שר החינוך למפלגת העבודה, שותפתו הקואליציונית. פרופ' רייכמן, שהודיע מראש ברבים שהוא נכנס לפוליטיקה אך ורק לשם מילוי תפקיד שר החינוך,^[8] ויתר על תפקיד של שר אחר והתפטר מכהונתו בכנסת השבע עשרה, תשעה ימים אחרי שזו הושבעה.

פרופ' רייכמן שימש דירקטור בבנק הבינלאומי הראשון ובבנק הפועלים, שימש יו"ר ועדת זכויות האדם בלשכת עורכי הדין, הציע רפורמות בתחום דיני המקרקעין והסדר מקצועות השמאות והתיווך במקרקעין.

משפחתו

אחיו של פרופ' רייכמן, עודד, הוא בעל מוסך וסוכנות טויוטה, אותו הקימו הוריו, בבני ברק. פרופ' רייכמן נשוי לאשתו השנייה - האדריכלית נירה רייכמן, אחותה של ציפה כרמון ואב לשתי בנות. מתגורר בתל אביב.