איוואן בונין
איוואן אלכסייביץ' בונין (ברוסית: Ива́н Алексе́евич Бу́нин; 22 באוקטובר[1] 1870, וורונז' - 8 בנובמבר 1953, צרפת), סופר ומשורר רוסי, זוכה פרס נובל לספרות.
.jpg) | |
| לידה |
22 באוקטובר 1870 וורונז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 1953 (בגיל 83) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות הרוסי סן-ז'נביאב-דה-בואה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| יצירות בולטות |
הכפר, חיי ארסנייב, שדרות אפלות, האדון מסן פרנסיסקו |
| תקופת הפעילות |
1887–1953 (כ־66 שנים) |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהבונין נולד למשפחת אצולה רוסית בעלת נכסים, שכבר קנתה לה מוניטין בפוליטיקה, במדע ובאומנות. במשפחתו כבר היו שני סופרים, אנה בונין וואסילי ז'וקובסקי. את ילדותו ונעוריו בילה בונין באחוזות אביו. לאחר מות אחותו, נכנס בונין לתקופת דיכאון עם נטיות דתיות. נטיותיו לאומנות באו לידי ביטוי בציור, שגם השפיע על כתיבתו הספרותית. כבר בגיל צעיר ראה יצירות משלו שהופיעו בדפוס, קובצי שירה וגם יצירות בפרוזה. הוא גם תרגם מהספרות האנגלית לרוסית.
זכה לפרסים ספרותיים רבים ובהם "פרס פושקין" של האקדמיה הרוסית. בשנת 1909 התקבל בעצמו לאקדמיה. בונין הרבה במסעות וסייר ברחבי רוסיה, איטליה, טורקיה, יוון, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, אלג'יריה, תוניסיה ועוד.
במאי 1918, אחרי המהפכה הבולשביקית, עזב בונין, שהעריץ את הצאר ואת בית המלוכה ותעב את הקומוניזם, את מוסקבה ופרש לאחוזתו בכפר. בפברואר 1920 עזב בונין את ברית המועצות והיגר לפריז.
בשנת 1947 הזמינה אותו הממשלה הסובייטית, באמצעות המשורר קונסטנטין סימונוב, לשוב למולדתו. בונין מנע הוצאה מחודשת של ספריו בברית המועצות בהתנגדו לכך שיצונזרו, אך בשנת 1953, לאחר מותו, "סיפחו" אותו מחדש לספרות הרוסית.
יצירתו
עריכהבשנת 1901 יצא לאור הרומן שלו הכפר. אחרי הכפר כתב יצירות נוספות באותו סגנון, המתאר את אנשי הכפר ללא אידיאליזציה. ספריו בנוים סביב נושאים כמו: תופעות טבע אקלימיות, חיי השיגרה בכפר, תענוגות בעלי האחוזות ועוד. לבונין סגנון אופייני המכביד מאוד על תרגומו לשפות אחרות.
בשנת 1908 ביקר בונין בארץ ישראל ובעקבות הביקור כתב סיפור בשם בארץ יהודה שיצא לאור יחד עם סיפורים אחרים בניו יורק.
בשנת 1933 הוענק לו פרס נובל לספרות "על סגולותיו האומנותיות והספרותיות שהכשירוהו לתת תיאור נאמן לטיפוסים האופייניים של העם הרוסי".
מספריו
עריכה- הכפר (1901)
- קדושת האהבה
- אהבתו של מיטיא, ועוד ספורים, מסדה, תל אביב, 1946.
- האדון מסן פרנסיסקו , מבחר סיפורים, תרגמו מרוסית צבי ארד ועזרא זוסמן, אחרית-דבר מאת נילי מירסקי, עם עובד, 1981.
- באביב, ביהודה, ועוד 14 סיפורים, תרגם יורם ברונובסקי, ספרי תרמיל, הוצאת משרד הביטחון, 1974.
- שדרות אפלות, תרגם רועי חן, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008.
- הפודל הלבן וסיפורי כלבים אחרים, תרגם אלכס בנדרסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
בבית הספרים הלאומי נמצא גם כרך מסיפורי בונין, בתרגום ליידיש.
קישורים חיצוניים
עריכה
- איוואן בונין, באתר פרס נובל (באנגלית)
- כתבי איוואן בונין בפרויקט בן-יהודה
- איימן סיכסק, זהירות אהבה, באתר ynet, 23 במרץ 2008
- מאשה צור גלוזמן, רומן רוסי, באתר nrg, 20 במרץ 2008
- סיון בסקין, גן הדובדבנים הרקובים, באתר הארץ, 9 במאי 2008
- מאיה ערד, 37 דרכים לעזוב את אהובתך, באתר הארץ, 28 במאי 2008
- איוואן בונין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- איוואן בונין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי איוואן בונין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
איון בונין (1870-1953), דף שער בספרייה הלאומית
איוואן בונין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
איוואן בונין, באתר AllMovie (באנגלית)
איוואן בונין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
איוואן בונין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
איוואן בונין, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של בונין, תאריך לידתו הוא 10 באוקטובר 1870.