איתן אורן
איתן אורן (19 באוגוסט 1944 – 9 בינואר 2019) היה איש טלוויזיה ישראלי, כתב, עורך ובמאי.
.jpg) | |
| לידה |
19 באוגוסט 1944 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
9 בינואר 2019 (בגיל 74) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| מעסיק |
הערוץ הראשון |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאורן נולד, גדל והתחנך בתל אביב. למד בבית הספר היסודי הכרמל ובתיכון בגימנסיה גאולה. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתו שילב לימודיו בנגינה באקורדיון ובהוראת והדרכת מוזיקה במוסדות חינוך במתנ"סים. תקופה מסוימת היה בשליחות כמורה ומדריך בקהילות בחו"ל. באותה תקופה החל בכתיבת שירים (מילים ולחן). אחד משיריו הוא "שיר הצופים" המשמש עד היום כהמנונה של תנועת הצופים ומושר בפי אלפי חניכי התנועה באירועים וטקסים שונים.
אל הטלוויזיה הישראלית הצטרף, אורן במחצית השנייה של שנות ה-70. הוא שימש כתב לענייני חינוך וכתב לענייני משטרה ופלילים, אולם יותר מכל, זכור אורן בזכות כתבות עומק וסרטים תיעודיים בנושאים חברתיים ואנושיים שכתב ערך וביים ואשר שודרו בטלוויזיה הישראלית, וזכו בזמנו לשיעור צפייה גבוה. אורן תיעד בכתבותיו ובסרטיו ובאופן ייחודי ונוגע, ובגובה העיניים סיפורים חברתיים ואנושיים בחברה הישראלית.
בספטמבר 1995, חודשים ספורים לפני רצח יצחק רבין, שודרה בטלוויזיה הישראלית כתבה של אורן על טקס השבעה פיקטיבי של חברים חדשים לארגון אי"ל, שבה נראים צעירים עומדים סמוך לקברו של לוחם הלח"י, אליהו חכים בהר הרצל, בהדרכת ובהנחיית מנהיגם אבישי רביב נשבעים לארגון אי"ל, כשאקדח צמוד לחזם ומצהירים שאם יהיה צורך יהרגו גם יהודים.[1] שידור הכתבה עורר סערה ומחאה ציבורית נרחבת. בדוח ועדת שמגר הוזכרה הכתבה ונמתח ביקורת על אמינותה וחלקו של איתן בבימויה: "כל העת המשיך (אבישי רביב) בקשרים עם התקשורת כדי להציג את אי"ל כגוף קיים, וזכה לסיוע הטלוויזיה בכך ששידרה את טקס ההשבעה, שלא היה אלא הצגה, כאשר מי שנכח במקום היה חייב להיות ער לכך שמדובר בהצגה".[1][2] ב-2001 קבע בית המשפט כי אורן הוציא דיבה על העיתונאי נדב העצני בהקשר לאמירותיו על הטקס המבוים וחייב אותו בפיצויים של 40,000 ש"ח, עוד 10,000 ש"ח הוצאות משפט ופרסום התנצלות בעמודי החדשות.[3][4]
נפטר ב-9 בינואר 2019 בגיל 74. הותיר אחריו את רעייתו דליה, ושתי בנותיו. הובא לקבורה בבית עלמין ירקון בתל אביב.
מסרטיו
עריכהלהיות קצין" - סרט תיעודי שהוקרן בערוץ 1 ב-1991. הסרט עוקב אחר מספר צוערים מתחילת קורס קציני חי"ר ועד להצבתם בתפקידי פיקוד בשטח. הסרט מתחיל בשלב המיון הראשוני של הצוערים, וסוקר את פחדיהם. בהמשך עוקב הסרט אחריהם ביציאות הביתה, בדילמות משפחתיות, ובדילמות חברתיות. הסרט הוקרן פעמים רבות בכנסים ובסמינרים וזכה להצלחה רבה. את שיר הנושא של הסרט "בדרך הזאת לבד"-, כתב (מילים ולחן) אורן ומבצעת אותו הזמרת סימה עמיאל.
"הן אפשר" - סרט ששודר במסגרת התוכנית "מבט שני" בטלוויזיה הישראלית מלווה אורן את המשורר חיים חפר למקומות שעליהם כתב את השירים המפורסמים ובהם: "הן אפשר", "היו זמנים", "יצאנו אט", "רותי", ,דודו" ועוד. בסרט מספר חפר אודות הרקע לכתיבת השירים ועובר עם הבמאי במקומות עליהם נכתבו השירים. הם מסיירים במצודת כח בנבי-יושע, בחוף קיסריה, בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים ובמקומות נוספים. חיים חפר מספר על הקשר שלו לאותם מקומות ואישים, אליהם התחבר במיוחד. בכול נקודה ממתינים לו מגיבורי אותם ימים, יחד עם זמר או זמרת השרים בפניו את השיר המקושר למקום.
לקחי לטרון" סרט תיעודי ששודר בטלוויזיה הישראלית ועסק בקרב בלטרון ב-1948 במלחמת העצמאות, בו נפצע אריק שרון אז מפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני. שרון חולץ על ידי אחד הלוחמים, קיבל טיפול רפואי, שרד את הפציעה רק בקושי. הסרט בוחן כיצד עיצב והשפיע קרב כושל זה על אריאל שרון- חייו, דרכו וחשיבתו הצבאית.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלי אלון, שנתיים למותו של כתב הטלוויזיה איתן אורן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 בינואר 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 חיים לוינסון, הקטעים שלא שודרו מעולם מההשבעה הפיקטיבית של ארגון אי"ל, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2011
- ^ ענת באלינט, היו או לא היו, באתר העין השביעית, 1 בדצמבר 1997
- ^ גל ניסים, בית המשפט: כתב ערוץ 1 איתן אורן הוציא דיבה על העיתונאי נדב העצני, באתר גלובס, 21 בנובמבר 2001
- ^ גל ניסים, עיתונאי הערוץ הראשון, איתן אורן ישלם 40 אלף שקל לעו"ד נדב העצני בגין פרסום לשון הרע, באתר גלובס, 9 בינואר 2003