אפרים סידון

אפרים סידון
לידה	26 בפברואר 1946 (בן 78); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
עיסוק	סופר, סאטיריקן
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
תקופת הפעילות	מ-1966
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (2004)

ערך זה עוסק בסופר ועיתונאי ישראלי. אם התכוונתם לרבה של הרפובליקה הצ'כית, ראו קארול סידון.

אפרים סידון (נולד ב־26 בפברואר 1946) הוא סופר, עיתונאי, בעל טור, תסריטאי, מחזאי ופזמונאי ישראלי, העוסק בעיקר בסאטירה.

ביוגרפיה

אפרים סידון נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. לאחר שירותו הצבאי התגורר מספר שנים בקיבוץ ניר יצחק ולאחר מכן למד היסטוריה ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, שם המשיך להתגורר שנים רבות. בהיותו בקיבוץ שיחק במחזה "מחכים לגודו" והמשיך לשחק גם בהיותו סטודנט. הוא החל את כתיבתו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", בו השתתפו בכתיבה סאטירית גם ב. מיכאל, קובי ניב וחנוך מרמרי. חבורה זו המשיכה ל"zoo הארץ", מדור הסאטירה של השבועון "העולם הזה" שהופיע בין 1973 ל-1976 (שלקט ממנו בשם "ZOO ארץ ZOO?" יצא בשנת 1975). בשנים 1974–1976 יצרה החבורה את "ניקוי ראש" סדרת הסאטירה הנודעת של הטלוויזיה הישראלית, כתבה את הקברטים הסאטיריים "איך אנחנו נראים" (1972) ו"המלחמה האחרונה" (1974) שהוצגו בתיאטרון "בימות" ובנוסף כתב גם לתוכנית "זהו זה!" בראשיתה.

בשנות השמונים כתב סידון יחד עם ב. מיכאל את הסדרה הקומית המצליחה "קרובים קרובים" שהציבה מראה עקומה על המשפחה הישראלית ה"ממוצעת" ועסקה גם בסאטירה. בשנות התשעים כתב סדרת טלוויזיה קומית נוספת בשם "חצי המנשה". שתי הסדרות שודרו בטלוויזיה החינוכית.

לאורך כל שנות השמונים, כתב סידון מערכונים רבים ששודרו בתוכנית הבידור "סיבה למסיבה" של הערוץ הראשון (ערוץ הטלוויזיה היחידי באותה עת), בהם חיקה הבדרן טוביה צפיר דמויות של פוליטיקאים ישראלים. במיוחד זכור השיר הפארודי "עם אחד עם שר אחד" (המבוסס על השיר עם אחד שיר אחד), בו גילם צפיר כמה משרי ממשלת האחדות של שמיר ופרס. הוא גם כתב מספר תוכניות בידור סאטיריות שהועלו על הבמה בכיכובו של צפיר, כשאחת המצליחות שבהן הייתה "חגיגות סיום הרוטאציה" בשנת 1986. סידון כתב גם לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית "האגף הסגור" ששודרה בין השנים 1990–1991^[1].

סידון היה הכותב הראשי של התוכנית הסאטירית "החרצופים", ששודרה בשנות התשעים בערוץ 2. תוכנית זו צחקה על הפוליטיקה הישראלית (בתקופת ממשלות נתניהו וברק), כשהיא משתמשת בבובות בדמות הפוליטיקאים^[2].

בין השנים 1987 עד 2002 פרסם טור מחורז שבועי בעיתון "מעריב", בו הביע בצורה הומוריסטית עמדות פוליטיות וחברתיות מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית^[3]. לפני כן כתב גם בעיתון "דבר". כתב בשבועון "כותרת ראשית", יחד עם אבנר אברהמי, מדור קומיקס שהתבסס על התנ"ך והופיע אחר כך בשני ספרים.

בשנת 2003 כתב את הקברט הסאטירי "השמיים הם הגבול", בו כיכבו טוביה צפיר, שלמה וישינסקי ושרון אלימלך, ושהוצג בתיאטרון הקאמרי^[4].

בשנת 2010 כתב עם ב. מיכאל את המחזה "נפגעי חרדה" שהוצג בתיאטרון הבימה, וביים מוטי קירשנבאום^[5]. ב-2015 שוב שיתף פעולה עם ב. מיכאל וקירשנבאום בכתיבת הקברט הסאטירי "רואים ת'סוף"^[6].

סידון נחשב גם לסופר ילדים מוכשר, הוא כותב בחרוזים ובצורה הומוריסטית, בעיקר אגדות ילדים ואף על סיפורי התנ"ך, כשחלק מספריו אוירו על ידי יוסי אבולעפיה וחלקם על ידי דני קרמן^[7]. ספר הילדים המוכר ביותר שלו הוא "מעלה קרחות", סיפור אלגורי על עיר של קרחים המשמש כמשל על תופעת ה"עדר" או הקונפורמיזם המוחלט^[8]. כמו כן חיבר הצגות ומחזות זמר לילדים כמו "טרזן וג'יין", "ספר הג'ונגל" (על-פי ספרו של רודיארד קיפלינג) ו"פצפונת ואנטון" (על פי ספרו של אריך קסטנר)^[9].

הוא כתב גם מחזות תיאטרון דרמטיים, כמו המחזה "מזריץ'" המתרחש בתקופת השואה^[10].

חיים אישיים

סידון מתגורר בשכונת כוכב הצפון בתל אביב^[11], נשוי ואב לשני ילדים, אחד מהם הוא יהונתן סידון, בעבר עיתונאי במקומון הירושלמי "כל העיר" ובעיתון "הארץ", וכיום מנהל המחלקה המסחרית באתר ice.

ספריו

עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור (1976) - מעשה במלך שהתחיל לבוא אל עמו בדרישות שגעוניות, ועל כן הורד מכסאו והוגלה לאי נידח. איורים יוסי אבולעפיה
שירים במיץ (1977) איורים יוסי אבולעפיה
הגן על הקרחת (1978) - קובצי שירי איגיון, המושתתים על שעשועי לשון. // הקלטת
עלילות התוכי ואדון שעשוע או איך עושים מדקדוק שעשוע (1979)
מעלה קרחות (1980) - אייר יוסי אבולעפיה. סיפור בחרוזים על עיר של קרחים, ששערה בודדה התחילה לצמוח פתאום על ראשו החלק של ראש-העיר.
הצל (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
הנסיכה על העדשה (1980) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים תרצה וולד
בגדי המלך החדשים (1982) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן איורים דודו גבע
המלאך (1985)^[12]
אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו (1987) אייר יוסי אבולעפיה
באמת אלף-בית (1988) אייר דני קרמן
שירים רעים לילדים טובים (1991) אייר דני קרמן
סיפור מוזר ומלא תימהון על האי הקטן האי היגיון (1993) אייר יוסי אבולעפיה
גליצו יוצא לנדוד בדרכים (1997) אייר יוסי אבולעפיה; הוצג ב-1979 בתיאטרון לילדים ונוער, ב-1986 כמחזמר בתיאטרון בית לסין והחל מ-2014 בתיאטרון הרצליה
הפשפש (2001) לפי הנס כריסטיאן אנדרסן אייר דודו גבע
סידון מספר אנדרסן (2001) איירו דודו גבע ותרצה ולד
מעולם לא היה מצבנו (2003) לקט טורים שפורסמו בעיתונות, איורים יוסי אבולעפיה
התנ"ך בחרוזים-בראשית (2003) אייר דוד פולונסקי
התנ"ך בחרוזים-שמות, במדבר, דברים (2004) אייר דוד פולונסקי
הקרב הראשון בנחל קשישון (2005) אייר דני קרמן^[13]. בשנת 2008 הצגה בבימוי מאור זגורי זכתה במקום הראשון בפסטיבל תיאטרונטו לילדים, עם השחקנית מסקי שיברו^[14].
התנ"ך בחרוזים - יהושע, שופטים (2005) אייר דוד פולונסקי^[15]
כמה טוב שיש דב (2006) אייר מישל קישקה^[16]
הנער ביער - נֹסח חדש לסיפור של חיים נחמן ביאליק (2007), אייר דני קרמן.
התנ"ך בחרוזים - מגילת אסתר (2007) איירה לילה גנין
חורני (2008) - אייר דני קרמן^[17]
בבה כבשת היומולדת (2008) עם איורים של איתמר טל
הגדה של פסח בחרוזים (2009) איורים דני קרמן
התנ"ך בחרוזים - שמואל א', שמואל ב' (2009) איורים דוד פולונסקי^[18]
סיפור מהלב (2009) - לעידוד חתימה על כרטיס אדי (עם איורים של דני קרמן)
ההיא על האי (2010) - אייר דני קרמן
משלי משלי-חכמת שלמה המלך (2010) אייר דני קרמן
כל האמת (2012) אייר דני קרמן
צפוף בבית (2013) אייר דני קרמן
החלום שלא התגשם (2013) - על פי סיפור עממי, אייר דני קרמן
משה והגדי (2015) - אייר דני קרמן
מלך המלח ונסיך הפלפל (2015) - אייר דני קרמן
שיפקה המכשפה הטובה (2015) - אייר איתמר טל
בבה הכבשה האלופה (2015) - אייר איתמר טל^[19]
שטויות שסבא אומר, עם עובד (2017) - אייר דני קרמן
גן המפלצות (2017) - אייר יוסי אבולעפיה (הספר בקטלוג ULI)
בארץ יען כי, עם עובד (2018) - אייר דני קרמן^[20] (הספר בקטלוג ULI)
הפילון המנגן (2021) - אייר דני קרמן
דין, דנה והבננה (2024) - איירה אריאל פחימה

תוכניות טלוויזיה

ניקוי ראש, ערוץ 1 1974–1976
זהו זה!, הטלוויזיה החינוכית בשנים 1978–1983
קרובים קרובים, הטלוויזיה החינוכית 1983–1986
סיבה למסיבה, ערוץ 1 1984–1990
האגף הסגור (במסגרת התוכנית "סופשבוע"), ערוץ 1, 1990–1991
צפיר הנפש, ערוץ 2 1993–1994
חצי המנשה, הטלוויזיה החינוכית 1995–1996
החרצופים, ערוץ 2 1996–2000
תנ"ך בחרוזים, הטלוויזיה החינוכית

מחזותיו

איך אנחנו נראים (עם ב. מיכאל וקובי ניב), תיאטרון בימות, 1972
המלחמה האחרונה (עם ב. מיכאל וקובי ניב), תיאטרון בימות, 1974
ערוץ 2 (עם ב. מיכאל), תיאטרון אורות, 1979
יורדים על השבוע (עם ב. מיכאל), 1980
שעשועי רוטציה, 1986
תולדות עם ישראל-תיקונים והשלמות (עם ב. מיכאל), 1986
חגיגות סיום הרוטציה, 1988
האגף הסגור
מיס ישראל
ספר הג'ונגל (מחזמר 1996)
שלושת המוסקטרים (מחזמר 1998)
הערב מחזבל, 1994
שירת העצבים, צוותא
השמיים הם הגבול, 2003
טרזן וג'יין (מחזמר), 2004
מזריץ׳ (עם איציק ויינגרטן), 2004
נפגעי חרדה (עם ב. מיכאל), תיאטרון הבימה, במאי: מוטי קירשנבאום, 2010
רואים ת'סוף (עם ב. מיכאל), צוותא, במאי: מוטי קירשנבאום 2015^[21]
המלאך, תיאטרון בית ליסין, בימוי: ציפי פינס, 2022
פתוח, התיאטרון העברי, בימוי: גדי צדקה, 2024

לקריאה נוספת

אורית בונה, שימוש באלוזיות ובצירופים כבולים ושבירתם ביצירות אפרים סידון לילדים, "ספרות ילדים ונוער" 132, אוגוסט 2011
אפרים סידון, המטוטלת, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 343–345, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

אפרים סידון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אפרים סידון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אפרים סידון, באתר שירונט
אפרים סידון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אפרים סידון, באתר Discogs (באנגלית)
אפרים סידון, דף שער בספרייה הלאומית
אפרים סידון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
אפרים סידון, בארכיון הבימה
רשימת הפרסומים של אפרים סידון, בקטלוג הספרייה הלאומית
אפרים סידון, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
אפרים סידון, באתר "דףדף"
אפרים סידון, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
אפרים סידון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
הספרים של אפרים סידון, באתר "סימניה"

אפרים סידון בפודקאסט "היו זמנים בישראל", 23 בספטמבר 2023

מאמרי עיתונות

יעקב בר-און, ריאיון - נוסטלגיה עם טוויסט סאטירי, באתר הבמה, 19 במאי 2013
מאיה נחום שחל, "לסאטיריקן קשה להתחרות במציאות המטומטמת פה", באתר כלכליסט, 17 בדצמבר 2014
יותם שווימר, אפרים סידון לילדים: סאטירה שפותחת את הראש, באתר ynet, 15 בנובמבר 2015
יעקב בר-און, ‏אפרים סידון חוגג 70: "ההומור זו הדרך היחידה להישאר שפוי", באתר מעריב אונליין, 25 בפברואר 2016
שגיא בן נון‏, אפרים סידון: "המדינה שאנחנו משאירים הרבה פחות טובה מזאת שקיבלנו", באתר וואלה, 9 במרץ 2017
יעקֹבה סצ'רדוטי, העומד ליד החלון — אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו כסאטירה פוליטית חברתית, עיונים בספרות ילדים 26, תשע"ו
נועה לימונה, אפרים סידון: "מספרים לילדים על רשעים שסופם איום. לא יפה לשקר", באתר הארץ, 12 ביוני 2023
איל חיות-מן, "לאנגלים יש את שייקספיר, ליוונים יש את הומרוס - ולנו יש את התנ"ך", באתר ישראל היום, 24 באוקטובר 2024

מכּתביו:

שיטות חדשות, דבר, 5 בדצמבר 1980
הפשפש, דבר, 25 בדצמבר 1981
שלטון הצחוק, מעריב, 15 באפריל 1987
שירו של שמיר, מעריב, 4 באוגוסט 1987
הנער ביער, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2007

הערות שוליים

^ ענת מידן, איך עושים סאטירה ישראלית - בזהירות, חדשות, 23 בנובמבר 1990
^ שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997
^ דנקנר פיטר את אפרים סידון מ"מעריב", באתר הארץ, 19 בפברואר 2002
^ ציפי שוחט, קברט סאטירי חדש של אפרים סידון, באתר הארץ, 1 במאי 2003
^ ציפי שוחט, מוטי קירשנבאום יביים סאטירה ל"הבימה", באתר הארץ, 4 במאי 2009
^ מיכאל הנדלזלץ, "רואים ת'סוף": הייאוש נעשה יותר נוח, באתר הארץ, 15 במרץ 2015
^ בר חיון, "משלי משלי, חכמת שלמה המלך" מאת אפרים סידון | שמעו בנים מוסר אב, באתר הארץ, 30 ביוני 2010
^ נירית אנדרמן, ספר הילדים של אפרים סידון הופך לסרט אנימציה, באתר הארץ, 8 בינואר 2012
^ רותה קופפר, הקסם של פצפונת, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
עכבר העיר, רואים איכות, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006
^ נרי ליבנה, משפחת הזוחלים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004
^ "הבית של הפנטומימאי חנוך רוזן". ynet. אורכב מ-המקור ב-2018-01-28. נבדק ב-2016-10-21.
^ ציפי שוחט, עכבר העיר, מלאכים בשמי תל אביב, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
^ יעל דר, תארו לעצמכם שסבא קורא את הסיפור הזה לנכדו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2005
^ מיכל דותן, הבן של יעקוב זכתה בתיאטרונטו 2009, באתר הארץ, 13 באפריל 2009
^ דרור בורשטיין, זוועה בחריזה קלילה, מתנגנת ומרככת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005
^ ספר ילדים חדש - "כמה טוב שיש דב" - מאת אפרים סידון ומישל קישקא מסביר ש"כלכלה קוראים בבוקר", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2006
^ נורית אסיאג, עכבר העיר, אפרים סידון גם לילדים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008
^ יעל דר, לפעמים חרוז הוא סתם בזבוז | התנ"ך בחרוזים, באתר הארץ, 15 ביולי 2009
^ מאיה לוין, מה בעייתי בספר הילדים "בַּבַּה הכבשה האלופה", באתר הארץ, 12 בינואר 2015
^ עופרה רודנר, "בארץ יען כי": מי מכחיש את המציאות - היענים או הסופר אפרים סידון?, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018
^ רון שוורץ, ‏מסר מקירשנבאום, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2015

הקודם: חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות	פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם דויד גרוסמן, חיה שנהב 2004	הבא: אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי

[1] ענת מידן, איך עושים סאטירה ישראלית - בזהירות, חדשות, 23 בנובמבר 1990

[2] שלומית לן, ‏בובות הוודו של ממשלות ישראל, באתר גלובס, 3 ביולי 1997

[3] דנקנר פיטר את אפרים סידון מ"מעריב", באתר הארץ, 19 בפברואר 2002

[4] ציפי שוחט, קברט סאטירי חדש של אפרים סידון, באתר הארץ, 1 במאי 2003

[5] ציפי שוחט, מוטי קירשנבאום יביים סאטירה ל"הבימה", באתר הארץ, 4 במאי 2009

[6] מיכאל הנדלזלץ, "רואים ת'סוף": הייאוש נעשה יותר נוח, באתר הארץ, 15 במרץ 2015

[7] בר חיון, "משלי משלי, חכמת שלמה המלך" מאת אפרים סידון | שמעו בנים מוסר אב, באתר הארץ, 30 ביוני 2010

[8] נירית אנדרמן, ספר הילדים של אפרים סידון הופך לסרט אנימציה, באתר הארץ, 8 בינואר 2012

[9] רותה קופפר, הקסם של פצפונת, באתר הארץ, 3 ביולי 2005
עכבר העיר, רואים איכות, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2006

[10] נרי ליבנה, משפחת הזוחלים, באתר הארץ, 24 בפברואר 2004

[11] "הבית של הפנטומימאי חנוך רוזן". ynet. אורכב מ-המקור ב-2018-01-28. נבדק ב-2016-10-21.

[12] ציפי שוחט, עכבר העיר, מלאכים בשמי תל אביב, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010

[13] יעל דר, תארו לעצמכם שסבא קורא את הסיפור הזה לנכדו, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2005

[14] מיכל דותן, הבן של יעקוב זכתה בתיאטרונטו 2009, באתר הארץ, 13 באפריל 2009

[15] דרור בורשטיין, זוועה בחריזה קלילה, מתנגנת ומרככת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2005

[16] ספר ילדים חדש - "כמה טוב שיש דב" - מאת אפרים סידון ומישל קישקא מסביר ש"כלכלה קוראים בבוקר", באתר TheMarker‏, 30 במרץ 2006

[17] נורית אסיאג, עכבר העיר, אפרים סידון גם לילדים, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008

[18] יעל דר, לפעמים חרוז הוא סתם בזבוז | התנ"ך בחרוזים, באתר הארץ, 15 ביולי 2009

[19] מאיה לוין, מה בעייתי בספר הילדים "בַּבַּה הכבשה האלופה", באתר הארץ, 12 בינואר 2015

[20] עופרה רודנר, "בארץ יען כי": מי מכחיש את המציאות - היענים או הסופר אפרים סידון?, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2018

[21] רון שוורץ, ‏מסר מקירשנבאום, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2015

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]


לידה	26 בפברואר 1946 (בן 78) תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל ישראל
עיסוק	סופר, סאטיריקן
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
תקופת הפעילות	מ-1966
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (2004)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: התנ"ך בחרוזים: בראשית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפרים סידון