בית הספר למל

בית הספר למל
בית ספר
על שם	שמעון אדלר למל
תקופת הפעילות	1856–הווה (כ־168 שנים)
מיקום
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°47′11″N 35°13′03″E / 31.786351°N 35.217447°E
	(למפת ירושלים רגילה) בית הספר למל

בית הספר למל הוא בית ספר שהוקם בירושלים בשנת 1856 על ידי משפחת למל האמידה מאוסטריה במטרה לעזור לתושבי "היישוב הישן" בירושלים. בית הספר הוקם בתחילה ברובע היהודי בעיר העתיקה, אך עבר למבנה קבע בשכונת זיכרון משה בשנת 1903. משפחת למל הייתה משפחה פילנתרופית ידועה אשר מספר מוסדות נתמכו בה, בעיקר בתחום החינוך. בית הספר הוקם לזכר שמעון אדלר למל.

אופי בית הספר

בית הספר תוכנן לשמש כמעין בית מחסה לילדים יתומים ועניים, המספק בצד הלימודים גם ארוחות חמות ובגדים. בית הספר פעל בשיטת הוראת גן ילדים - "המצאה" חדשה שעדיין הייתה בחיתוליה בגרמניה. תוכנית הלימודים כללה לראשונה הוראה מתודית לילדים, תוך שירה וריקודים, משחקים והפעלות. האופי של המקום היה מסורתי וסדר היום כלל לימוד סיפורי התנ"ך, משלים תוך אהבה וחינוך מסורתי יהודי. עם האופי הדתי שולב הפן הכללי של לימודים על טבע, בעלי חיים וכן ציור ומלאכה.

תוכנית הלימודים כללה עברית, מקרא, כתיבה, חשבון ולשון המדינה. לשון ההוראה הייתה לאדינו, ובראשית שנות ה-80 של המאה ה-19, שונתה שפת ההוראה מלאדינו לגרמנית ולצרפתית.

תולדות בית הספר

לודוויג אוגוסט פרנקל

על הקמת בית הספר מונה לודוויג אוגוסט פרנקל, שנתקל בהתנגדות עזה מקרב היישוב הישן, ובעיקר מקרב האשכנזים שבו, מיד עם הגעתו. האשכנזים חששו מרוח ההפקרות שבית הספר החדש יביא בעקבות לימודי החול הנלמדים בו. רוב האשכנזים בירושלים היו כבר עדים להשפעת ההשכלה הכללית באירופה שממנה הגיעו. הם ראו בירושלים עיר מקלט מההשכלה האירופית ודרשו שלא תיכנס מבעד שערי ירושלים הקדושה. על כן, עם הגיעו של פרנקל לירושלים נתקל בחרם רבנים על בית הספר. בעקבות זאת, חתם פרנקל על הסכם עם ראשי העדה הספרדית על פיו כל תוכנית לימודים בבית הספר תאושר על ידם. בין הרבנים שחתמו על מסמכי ההקמה של בית הספר למל חתם הרב אליהו יעקב נסים בשנת 1856.

נקודת מפנה בהתפתחות בית הספר הייתה בשנת 1888, אז אוחד עם "בית היתומים של הרצברג" ובראשותו הועמד אפרים כהן-רייס. הארגון מחדש של בית הספר כלל הוספת מורים חדשים לצוות ההוראה כגון דוד ילין, פיתוח המתודיקה הלימודית והוספת שעות ללימודי החול. מאז התאושש בית הספר ותלמידים רבים למדו בו, גם מבין העדה האשכנזית, למרות החרם שעדיין היה תקף.

בשנת 1904 נכנס בית הספר תחת חסותה של חברת "עזרה". בשנת 1913, בעת מלחמת השפות, נותר בית ספר למל נאמן לחברת עזרה, ובעקבות זאת התפטרו מורי בית הספר והקימו בית ספר מתחרה. רבים מהתלמידים שבתו ולא באו לבית הספר בדרישה להשבת המורים^[1]. אך בעקבות כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים הועבר להנהלת ההסתדרות הציונית^[2]. הנהלת בית הספר עברה לידי חיים אריה זוטא. בית הספר כלל אז כיתות יסודיות ועל-יסודיות. בשנת 1930 היה בית ספר למל הגדול שבבתי הספר העממיים בירושלים ולמדו בו כ-550 תלמידים^[3].

בשנת 1967 החליט משרד החינוך לסגור את הכיתות ללימודי ערב לגילאי על-יסודי שהתקיימו בבית הספר, לאחר שהוחלט שמוריו יקבלו משכורת כמורי על-יסודי ולא כמורי בתי ספר עממיים^[4].

מבנה בית הספר

הבניין הראשון של בית הספר נמצא בסמוך לרחוב השלשלת.^[5]

משכן הקבע של בית הספר החל להיבנות בשכונת זיכרון משה ברחוב ישעיהו בשנת 1902, וחנוכת הבית הייתה בשנת 1903^[6]. את המבנה תכנן האדריכל הטמפלרי תיאודור זנדל, שתכנן גם את בית החולים הגרמני ברחוב הנביאים ובית החולים שערי צדק. את הקמת הבניין קיבל על עצמו הקבלן ר' יעקב מן, שגם היה מופקד על בניית בית החולים שערי צדק, וכדרכו העסיק בעיקר בעלי מקצוע יהודים בעבודות הבנייה. במהלך הבנייה מת האדריכל זנדל, ואת הבנייה המשיך במקומו בנו בנימין. הבניין נבנה בסגנון נאו-קלאסי אירופאי, בשילוב של יסודות מזרחיים.

בניין בית הספר שימש גם את הקהילה ונערכו בו הרצאות ואסיפות שונות, כמו גם פעילות של תנועת הצופים^[3]. בינואר 1946 הפקיעה ממשלת המנדט הבריטי מספר חדרים בבית הספר לצורך שיכון חיילי הצבא הבריטי^[7].

בשנים שלאחר סגירת בית הספר שימש המבנה כתלמוד תורה של חסידות בויאן, עקב מיקומו בלב השכונות החרדיות בירושלים כיום. במרץ 2011 מכרה ההסתדרות את המתחם לישיבת עץ חיים. בדצמבר 2014 פורסמה תוכנית לבניית 2 בנייני מגורים בחצר המבנה לצד חיוב היזם בשימור מבני בית הספר שישמשו את ישיבת עץ חיים.