ימק"א ירושלים
ימק"א הבינלאומית ירושלים (באנגלית: Jerusalem International YMCA) הוא מרכז חינוך, תרבות וספורט הממוקם בלבה של ירושלים והיה מסונף בעבר לארגון הנוצרי הבינלאומי ימק"א (Young Men's Christian Association - YMCA, בתרגום חופשי: איגוד הנוצרים הצעירים האמריקאיים) שהוקם בלונדון בשנת 1844 ומרכזו יושב היום בשווייץ. מרכז ימקא ירושלים חורט על דגלו את טיפוח היחסים בין נוצרים, מוסלמים ויהודים דרך פעילויות תרבות וספורט משותפות. בבניין, שהוא אחד הבולטים בירושלים ומן המושקעים בין בנייני הארגון בעולם[1], פועלים גם אולם קונצרטים קטן ומהודר ומלון, ובמשך שנים רבות פעל במקום גם אצטדיון ימק"א ששימש כמגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל בית"ר ירושלים והפועל ירושלים, עד שפונה לטובת פרויקט נדל"ן יוקרתי[2]. מבנה ימק"א עצמו הוכרז כמבנה לשימור[3].
 | |
| בניין ימק"א ירושלים, שנות ה-30 של המאה ה-20 | |
| מיקום | רחוב המלך דוד 26, ירושלים |
|---|---|
| סוג המלון | אתר היסטורי, מרכז תרבות, ספורט, חינוך ובית מלון |
| חדרים | 56 |
| קומות | 2 מקומות הבניין מוקצות למלון |
| בעלות | ארגון ימק"א |
| ניהול | ארגון ימק"א |
| בניית המלון | |
| תאריך פתיחה | 1933 |
| אדריכל | ארתור לומיס הרמון |
| קואורדינטות | 31°46′25.88″N 35°13′18.8″E / 31.7738556°N 35.221889°E |
| https://www.ymca.org.il/ | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   ימק"א ירושלים | |
  | |
היסטוריה
עריכהב-8 בינואר 1878 נחתמה חוקת ימק"א ירושלים על ידי קבוצת כמרים. הארגון התחייב לפעול לפי עקרונות ימק"א לונדון. בתחילה שכן הארגון בחנות ספרי קודש קטנה ברחוב יפו, אך לאט לאט הארגון גדל ונוצר מחסור במקום, ולכן הארגון נדד ממקום למקום. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיק הארגון את פעילותו.
ב-1917 הארגון שב לפעול כדי לספק את צורכיהם של החיילים הבריטים שכבשו את ירושלים. בשנת 1920 התמנה למזכיר הכללי של הארגון ד"ר ארצ'בלד ס. הארט. תחת ניהולו פרחה האגודה. באותו זמן ביקר בירושלים המיליונר האמריקאי ג'יימס ג'רווי שהתחייב לתרום כסף לבניית בניין קבע לימק"א ישראל.
ב-1926 החלו בבניית הבניין ובאפריל 1933 נחנך הבניין על ידי הגנרל אלנבי[4]. בניין זה נחשב לאחד היפים ביותר שבבנייני ימק"א בעולם[5]. בסמוך למבנה נבנה, כפי המקובל על ידי ארגוני ימק"א ברחבי העולם, אצטדיון ספורט. הבניין היה מרכז תרבותי חשוב בירושלים כבר מתקופת היווסדו[6].
במהלך הקמת המתחם נערכה חפירת הצלה במתחם, בה נחשף מתחם ביזנטי גדול שזוהה על ידי חופר האתר כמנזר אך כנראה מדובר ביקב, ומספר רב של קברים שתוארכו לתקופה הרומאית המאוחרת ולתקופה הביזנטית. ליד אחד הקברים נמצאה אבן גיר שהוקדשה לבישוף מהאיבריים. ב־1947 ערכה מחלקת העתיקות המנדטורית חפירות המשך במטרה להרחיב את הכביש ליד המתחם.[7]
לא כולם תמכו בבניית מרכז הארגון בירושלים. בכרוז שפורסם בשנות השלושים הזהירו אלמונים: "אזהרה גלויה... וכן הננו פונים בקריאה אל הנער העברי לא לבקר בקלובים זרים, בייחוד בקלוב 'הצעירים הנוצרים' אשר מטרתו לצוד ברשתו את מבחר בנינו..."[8]
הבניין עצמו שימש במהלך השנים גם למטרות ציבוריות. כך, למשל, שימש בשנת 1946 כמקום מושבה של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שבאה לבחון את האפשרות לקלוט בארץ ישראל את פליטי השואה.
במלחמת העצמאות, הבניין וסביבתו עברו לשליטת ישראל במבצע קלשון. במהלך מבצע זה נערכו חילופי ירי בין מלון המלך דוד שממול לבניין לבין שכונת ימין משה.
במשך השנים בניין ימק"א שימש את אוכלוסיית ירושלים באירועי תרבות רבים ומגוונים. לקראת סוף שנות התשעים הוחל בתוכנית שימור למבנה ושינוי יעוד קרקע למגרש הכדורגל שלו. על התוכנית הופקדו האדריכלים ארתור ספקטור ומיכאל עמישר. כיום חברים בימק"א ירושלים כ-3500 חברים מכחמישים מדינות.
המבנה
עריכההבניין תוכנן בידי ארתור לומיס הרמון שהיה בין מתכנני בניין אמפייר סטייט[9] ותכנן בניינים נוספים בירושלים. קירות הבניין ותקרותיו מכוסים בציורי קיר[10][11] ומשובצים בפסלים ותבליטים, והריהוט שבו עוצב במיוחד עבורו. בין בעלי המלאכה שהועסקו בהקמת הבניין היו אמני בצלאל - מאיר גור אריה, בתיה לישנסקי, יחיא ימיני, זאב רבן ושמואל מלניק[12]. החברה הקבלנית שהקימה את המבנה הייתה חברת אלבינה, דוניה וקטינקא, בראשות ברוך קטינקא. קטינקא, שהיה בונה חופשי מלשכת 'מצפה' בירושלים, כתב בזיכרונותיו שלבניית "חדר ההתייחדות", במגדל המרכזי של הבניין, לקח אבנים ממערת צדקיהו. באולם התפילה של הבניין נבנה מזבח, מאבני גוויל שקטינקא ליקט בבית אל[13]
הבניין מחולק לשלושה חלקים, המסמלים את השילוש הקדוש (ישנם גם הסברים חלופיים - א. סמל לסיסמת הארגון: איחוד השכל, הרוח והגוף; ב. סמל לשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות - נצרות, יהדות ואסלאם).
בבניין יש בית מלון (בשם: ימק"א שלוש הקשתות), אולמות לכנסים ואמנויות במה ומתקני ספורט כמו בריכת שחייה, חדר כושר ועוד.
בבניין משולבים מוטיבים דתיים נוצריים, יהודיים ואסלאמיים:
- בראש האגף הצפוני חרוט הפסוק בספר דברים, פרק ו', פסוק ד': "ה' אלוהינו ה' אחד", ובראש האגף הדרומי חרוטה הקריאה "אין אלוה מבלעדי אללה" המוסלמית.
- בחצר נטועים 12 ברושים, המסמלים את שנים עשר שבטי ישראל, שנים-עשר השליחים ושנים עשר האימאמים באסלאם[14].
- מעל הכניסה מופיע תבליט בדמות מלאך בגובה חמישה מטרים, על פי ספר ישעיהו, פרק ו', פסוק ב': "שרפים עומדים ממעל לו…"
- פסל של האישה השומרונית, שהכירה במשיחות של ישו ופסל של שה, רמז לישו.
- תבליטי המלאך, השור, הנשר והאריה המכונפים מסמלים את ארבעת כותבי ספרי הבשורה בברית החדשה: מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן.
חלקי הבניין והגנים הצמודים לו
עריכהבחזיתו הראשית של הבניין, החזית המזרחית, נראה האגף המרכזי והמוארך שלו שמעל מרכזו ניצב מגדל הפעמונים והקריון[15], מעל הכניסה הראשית. חדר הפעמונים הוא תחת הכיפה המרכזית והגדולה של המגדל. למגדל גם ארבע כיפות משניות ונמוכות יותר, ותחת אחת מהן שוכן חדר המדרגות של המגדל. בראש המגדל קשורים 36 פעמונים קטנים היוצרים יחד פעמונייה עשירה. הצליל הנמוך ביותר בה הוא דו והוא מופק מפעמון שמשקלו 1,500 קילוגרם. הצליל הגבוה ביותר, אף הוא דו, מופק מפעמון שמשקלו 8 קילוגרם. נגן הפעמונייה נכון לשלהי 2014 הוא הפרופסור לפסיכולוגיה גבי שפלר[16].
לפני חזית האגף המרכזי פרוש גן הכניסה שבמרכזו מבנה קטן בגובה מותן הבנוי כמו מזבח של כנסייה. הגן נתחם באגפי הבניין שמצפון ומדרום. כל אחד מאגפים אלה הוא בעל בסיס מלבני ועל גגו כיפה. האגף הצפוני תוכנן כך שיוכל לשמש כאולם קונצרטים, קולנוע, תיאטרון וכנסייה. באולם יש עוגב גדול. האגף הדרומי הוא אולם הכדורסל ומתחתיו מצויה בריכת השחייה. הגן הדרומי שמעבר לאגף הדרומי מכיל מגרשי טניס והגן האחורי ורחב הידיים היה אצטדיון הכדורגל.
בקומה הראשונה של האגף המרכזי מצוי דלפק הקבלה של בית המלון. חלקה הצפוני של קומה זו מכיל אולמות הקשורים לפעילות תרבותית כמו אולם המסעדה, לובי המלון וכיוצא בזה. חלקה הדרומי מכיל אולמות הקשורים לפעילות חוגי נוער וקייטנות. חלקה האחורי של קומה זו מכיל אולמות הקשורים לאצטדיון כמו חדרי ההלבשה של השחקנים. בקומה השנייה נמצא גני השלום של ימק"א, גני הילדים הדו-לשוניים הראשונים בירושלים. חדרי השינה של בית המלון מצויים בקומותיו הגבוהות של האגף המרכזי.
ייצוגיו בתרבות
עריכה- בסדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו" שימשו פינות שונות בבניין כדימוי לבתי קפה בדמשק.
- הסרט "אהבה גנובה" (ישראל/ארצות הברית, 1986 במאי - משה מזרחי, כוכב - טום הנקס) מכיל סצנה באולם הספורט של הבניין.
- "אהלן וסהלן בפרשת הפנדל המפוקשש" מאת קובי ניב ודודו גבע.
- ב- "שירים, שערים וטכנאים" ו"אופסייד סטורי" בביצוע הגשש החיוור, מאת יוסי בנאי, מוזכר בהרחבה מגרש הכדורגל של ימק"א.
- הסרט האמריקאי "מכירת חיסול" צולם במבנה.
גלריה
עריכה-
חיילות ה-ATS צועדות במגרש הכדורגל של הבניין, בתקופת מלחמת העולם השנייה -
המגדל ושנים עשר הברושים ב-2009 -
אולם הקונצרטים, בעת הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים -
הכיתוב "ה' אלוהינו ה' אחד" בחזית הבניין מימין -
המגדל בשקיעה, 2014 -
המתחם כפי שנראה ממלון המלך דוד
ראו גם
עריכה- אצטדיון ימק"א לשעבר בירושלים
- YMCA (ימק"א הבינלאומי) – איגוד הנוצרים הצעירים האמריקאיים
קישורים חיצוניים
עריכה
- Jerusalem International YMCA - אתר הבית
- מאה שנה לימק"א בירושלים על ידי השירות הבולאי.
- חוויה - סיור בתוך מבנה י.מ.ק.א, איציק שוויקי, ירושלים ברשת (הקישור אינו פעיל)
- המועצה לשימור אתרים, בניין י.מ.ק.א(הקישור אינו פעיל)
- בניין ימק"א באתר עיריית ירושלים
- הפרשה הבאה ימק"א? כמו פרשת הולילנד, שלמה צזנה, ישראל היום, 2010
- ימק"א באוסף התצלומים הלאומי (הקישור אינו פעיל)
- דגם ימק"א ירושלים בפארק מיני ישראל
- ברוך גיאן, למי צלצלו הפעמונים? ערב חג המולד בימק"א, בבלוג "עונג שבת", 23 בדצמבר 2014
- חגי שמואלי, הדג המעופף: ילדוּת בבריכת ימק"א, בבלוג "עונג שבת", 29 במרץ 2024
- מחקרים
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, ירושלים: הוצאת כתר, 1996.
- דוד קרויאנקר, Jerusalem International YMCA Development Plan Preservation, Renovation and New Construction - שנת הוצאה 1995.
- דוד קרויאנקר, הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, ירושלים: הוצאת כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל, 1989
הערות שוליים
עריכה- ^ ניצה אבירם, מצעד הראווה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2006
- ^ חגית פלג-רותם ואורית בר-גיל, בירושלים, כמו באקפולקו, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2006
- ^ ניר חסון, 8,000 מבנים בירושלים נקבעו לשימור, באתר הארץ, 9 ביוני 2009
- ^ חנוכת בנין הנוצרים הצעירים, דבר, 19 באפריל 1933
- ^ ירושלים: שכונות ובתים : תקופות וסיגנונות מאת דוד קרויאנקר, חיים באר "כתר" הוצאה לאור בהשתתפות מכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 1996
- ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים: טלביה, קטמון והמושבה היוונית, "כתר" הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל, ירושלים, 2002, עמ' 31
- ^ Tchekhanovets, Yana (2017). "The 1930s excavations at the YMCA site in Jerusalem and the Byzantine 'Monastery of the Iberians". Liber Annuus. 67: 427–448.
- ^ המודעה המקורית מצולמת מהספר: ירושלים וכל נתיבותיה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי.
- ^ בשבחי העבודה הזרה, דוד קרויאנקר, הארץ (הקישור אינו פעיל, 24 ביולי 2022)
- ^ תמונות מבניין ימק"א
- ^ ירושלים, בתים מבפנים, רשימת הסיורים ראו סיור 35.
- ^ המדריך המלא - ירושלים, באתר מסע אחר
- ^ ניר אורטל, "אם בהר חצבת אבן" - בעקבות הבונים החופשים בירושלים, באתר ארכיון האינטרנט, פורסם במקור במגזין סגולה
- ^ מתוך חוברת המחולקת לעולים למגדל הפעמונים: "12 עצי הברוש בגינה מייצגים את 12 שבטי ישראל, את 12 תלמידיו של ישו ואת 12 האימאמים באסלאם. מוטיב זה חוזר גם באודיטוריום וגם באולם ההתעמלות, עם 12 חלונות המאירים את הכיפות ו-12 קשתות האבן הנישאות מעל המפרסות. 40 העמודים בחצר מסמלים את 40 השנים של נדודי בני ישראל במדבר, את 40 ימי הפיתוי של ישו ואת 40 שנותיו של הנביא מוחמד בעת קבלת הבשורה מהמלאך ג'יבריל".
- ^ ירושלים, בתים מבפנים; ראו: סיור 52.
- ^ יאיר אטינגר, למי צלצלו הפעמונים? לפרופ' לפסיכולוגיה ושני אצבעונים, באתר הארץ, 8 במרץ 2010